החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

שלום אורח התחברות / הרשמה

אוסטרליה ואני

מאת:
הוצאה: | 2016-07 | 80 עמ'
זמינות:

25.00

רכשו ספר זה:

זה סיפורו של רועי, תושב הרצליה, על הטיול שערך לאוסטרליה הרחוקה יחד עם שני חברי ילדותו בתום שירותם הצבאי הארוך.

רועי מספר על חוויותיהם, על המקומות המיוחדים באוסטרליה וכן על המשך חייו, על התובנות שרכש מניסיון חייו, על המשך קורותיו אחרי הטיול ועל יחסיו עם החברים. הספר כולל גם שירים שרועי כתב במהלך תקופה זו.

סיפורו של רועי נועד לצעירים המתעניינים ביבשת אוסטרליה, או רוצים לנסוע אליה, ומשתרע לאורך תקופה משמעותית בחייו, החל מילדותו ודרך הטיול לאוסטרליה שהוליד בו שינוי גדול. הוא נותן ביטוי למחשבותיו ואמונותיו בנושאים שונים, החל ממשמעות החיים וכלה באירועים ובמאורעות אישיים שלו ושל מדינת ישראל.

מקט: 001-2690-001
 הורד/י דוגמה חינם לאייבוקס    הורד/י דוגמה חינם לקינדל

כדי לקרוא אנא התקן תוכנת קריאה המתאימה למכשירך כמפורט במדריך לקורא


הטיסה לאוסטרליה

בדרך לאוסטרליה נחתנו נחיתת ביניים באתונה. המון זיהום אוויר יש באתונה, אבל זו הייתה רק עצירת ביניים קצרה. יצאנו לעיר לכמה שעות לאכול וחזרנו לשדה התעופה. בטיסה לא חשתי בטוב, כנראה שפעת קלה. השפעת חלפה, אך הטיסה לא היתה נעימה כל כך.

העצירה השנייה הייתה בבנגקוק, בירת תאילנד. גם בנגקוק סובלת מזיהום אוויר, אך היא זולה יחסית וגם האוכל זול. במשך מספר חודשים בתקופת הקיץ, היא תקופת המונסונים, יורדים שם גשמים כבדים.

בבנגקוק קניתי מצלמה משוכללת, יד שנייה. למרות שלא הייתה לה חוברת הוראות, מאד התרגשתי מהקניה ומהמצלמה אף שלא הייתה זולה כלל. היה בה פוקוס אוטומטי וגם זום די גדול, ולתקופתה הייתה זו מצלמה מאוד מתקדמת.

ביקרנו בהופעת סקס ברובע פאטפונג. זו הייתה חוויה מוזרה ואני לא בטוח שהיא מומלצת לכל אחד, אבל הרבה צעירים הולכים לשם.

מבנגקוק נסענו במשך שמונה שעות במעבורת ובאוטובוס לקו-סמוי, שהוא אי לא גדול במיוחד. התחלתי לחשוב שאולי אפגוש שם מישהי רומנטית. בטיול יש הרבה מאד הפתעות, אי אפשר לדעת איך הוא יגמר, כל אחד מושך לכיוון אחר, וכדאי להיות נאמן לעצמך. הפחד הכי גדול בקו-סמוי הוא שיפול עליך אגוז קוקוס מהעץ .ככה חשבתי בהתחלה.

שכרנו אופנועים ופגשנו תיירים לובים שאתם התיידדנו, אבל וולף, אחד החברים, התחיל לחשוש בגלל שהם היו מוסלמים ולא הסכים לנסוע יחד אתם. אני לא חושב שהוא צדק; הם בסך הכול רצו לכייף כמונו. בסוף הלובים המשיכו בדרכם בלעדינו.

פתאום היה לי חשק לפגוש מישהי ולהתאהב. פגשתי תיירת מאירופה וקבענו להיפגש שוב.

לאחר מספר ימים קרתה לי תאונה עם האופנוע השכור. נתקלתי בבור שהיה פעור באמצע הכביש. איבדתי שליטה על האופנוע, למרות שנסעתי מאוד לאט, ונפלתי. ספגתי כוויה ברגל מהמפלט ושפשוף בברך שמאל. חבל, הטיול רק החל. זה היה מאוד מאכזב.

ראיתי אותה שוב כשהרגל שלי הייתה חבושה. היא לא אמרה מילה, רק התבאסה קצת, מה לעשות. במקום ליהנות בים, ולהתחיל עם בחורות, הייתי צריך לטפל ברגליים שלי.

חזרנו לבנגקוק. מצאתי חובשת שטיפלה בפציעה. הייתי חייב לחטא את הפצעים ברגליים כי הרגשתי כאבים ממש חזקים. החובשת גילחה את האזור, הזריקה לי זריקות חיטוי וגם מרחה חומרים מרגיעים. הצטערתי כל רגע על מה שקרה לי, על התאונה הזאת, ממש סבל. אביעד צחק. אני סבלתי מכאבים והוא צחק. לא יפה מצדו, אבל זה האופי שלו, מה לעשות. גם שהייתי בצבא הוא נהג לצחוק בכל פעם שהייתה לי בעיה. גם כשסבלתי מקלקול קיבה קשה הוא צחק כל הזמן, גם מאחורי הגב.

באותו יום קיבלתי אימייל מאיתי, חבר קרוב שלי. מאוד התגעגתי אליו, הוא חבר טוב. התעדכנתי כל הזמן באימיילים, בתאילנד יש הרבה בתי קפה עם אינטרנט.

כל הזמן שאלו אותי "מה קרה לרגל?" ונמאס לי כל הזמן להסביר שנפגעתי בתאונה. הבריאות מסתבר היא הדבר החשוב ביותר וחייבים לשמור עליה, כי אחרת זה פוגע בהנאה.

הגעתי למסקנה נוספת, שהחיים לא קלים, לא משנה איפה אנו חיים, יש מקומות יותר טובים ויש פחות טובים, אבל בכל מקום יש איזה קושי.

תובנה נוספת שאליה הגעתי היא שלכל גבר יש את הצעצועים שלו, ולכל אישה יש את הצעצועים שלה. עם השנים הצעצועים הופכים למכוניות יוקרה. הסתיים עידן הצניעות, אנשים איבדו את דעתם, ויעשו הכול כדי להיות מפורסמים או להיות בכותרות.

בובת הברבי היא צעצוע שרצוי להוציא מהעולם, איזו דוגמה זאת של בובה מושלמת? מה ילדה מרגישה שהיא רואה כזאת בובה? היא רוצה להיראות כמוה, להיות כמו הבובה, אבל אין כזה דבר, אפילו דוגמניות-על לא נראות כמו בובת הברבי, וצריך לשים לזה סוף.

קיימות בעולם גם נשים שמנות, שנולדו ככה, שככה הגנים שלהן והעולם לא אוהב אותן כי הן שמנות. לדעתי הן מאוד ממורמרות, כי הן לא נהנות כמו הנשים הרזות.

גם אריק ברמן כתב באחד השירים שלו על בובת ברבי וחייל צעצוע, כאילו כל עולם הזוהר הזה, זה עולם של כלום, אבל לוקח זמן עד שמבינים את זה באמת.

זה די מאכזב להתחיל טיול עם פציעה, אבל מבחינתי לא הייתה אפשרות לחזור לארץ, כי כבר התחלתי את הטיול. הערכתי שייקח אולי שבועיים עד שהפציעה תעבור, אבל זה עדיין לא היה קל.

הגענו לסידני, שם התגוררנו באכסניה, שוחחנו עם הרבה ישראלים וחשבנו לקנות רכב לשלושתנו. סידני היא עיר יקרה, ומזג האוויר די מוזר, חם בחוץ ויורד גשם, טפטוף כזה, כאילו מישהו יורק עליך.

אכלנו ארוחת ערב במקדונלס, קיבלנו כמה המבורגרים בחינם כי הם סגרו בדיוק. בישראל כזה דבר לא קרה לי אף פעם, רק באוסטרליה דבר כזה יכול לקרות. אכלתי המון המבורגרים והרגשתי ממש מלא.

היינו בפסטיבל מארדי גרא. זה פסטיבל מאוד מיוחד, עם תהלוכה של אנשים מחופשים, והיו שם גם אבוריג'ינים. היה מאוד כיף. אני זוכר פרסומת חוצות שם ברחוב שעליה היה כתוב:"RING SOMEONE YOU LOVE" לא כמו בארץ, שהפרסומת לטלפון היא "סתם כי בא לי לדבר". לא צריך לדבר סתם ולא להתקשר סתם, זה מציק.

הייתה גם עוד פרסומת חוצות של חברת קפה מצליחה: "More than 7 millions cups a day", לא יודע איך הם סופרים את זה, אבל היה נחמד.

ביקרנו גם בבית האופרה בסידני. הבניין מאוד מיוחד מבחינה ארכיטקטונית וההיסטוריה שלו מאוד מעניינת. רצינו להיכנס פנימה אבל היה שם אירוע. בכל מקרה היה יכול להיות מעניין להיכנס כי זה בניין מאוד מפורסם שכדאי מאוד לראות.

תוך כדי הטיול באוסטרליה פתאום התחלתי להתגעגע לאנשים בארץ. התחלתי לשלוח אימיילים לחברים בצבא, לדודים, להורים, לכל החברים בטייסת.

התחשק שמישהי תשיר לי שיר. חלמתי שתלחש לי שהיא אוהבת אותי מול השקיעה. חלומות הם חשובים וכיף גם להגשים אותם.

JOKER –

מראה כאילו הכול טוב אצלו

אין לו בעיות

אבל בפנים הכול רועד

הכול מתמוטט

כולנו ג'וקרים במשחק הזה

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “אוסטרליה ואני”