סיפוריהם של 12 ראשי הממשלה שכיהנו בישראל מאז הקמתה ועד היום. מה הם עשו וכיצד – ומה לא עשו. מה […]
מבוא
בודד בצמרת
כששאון היועצים והעוזרים יידום, כשהמומחים יסיימו את ניתוחיהם המלומדים, כשפוליטיקאים ידידים ויריבים יגמרו לשאת את דבריהם ומלחכי הפִּנכה יסגרו מאחוריהם את הדלת — ברגע הזה, בכל פעם מחדש, ימצא את עצמו ראש הממשלה, כל ראש ממשלה, לגמרי לבדו. הוא יצטרך לקבל החלטה, ובמקרים רבים היא לא תהיה נעימה או קלה. ברגע המזוקק הזה חש ראש הממשלה כמה בודד הוא בצמרת.
היו ראשי ממשלה שתיארו בראיונות ובספרים את רגעי הבדידות האלה בצמרת הנכספת, היו גם אחרים שלא התבטאו בנושא. אלה גם אלה, כל אחד בדרכו, חשו בכובד האחריות המוטלת על כתפיהם. למרות זאת, רשימת המועמדים לכהונה הרמה של ראש ממשלת ישראל ארוכה, ארוכה מאוד.
ראש הממשלה הוא ראש המדינה בפועל, ומשכך הוא האיש החזק ביותר בדמוקרטיות פרלמנטריות. ראשי הממשלה בוחרים את השרים שיכהנו בממשלה ומחלקים ביניהם את המשרדים (כמובן, בכפוף לאילוצים הפוליטיים המוּבְנים במשטר פרלמנטרי), קובעים את סדר יומה של הממשלה, מנהלים את ישיבותיה, מעצבים את אופיָיה, מתווים את כיווני פעולתה, מדברים בשם הממשלה כולה, מייצגים אותה מול אזרחי המדינה — ומייצגים את אזרחי המדינה מול אומות העולם.
משכך, ראשות הממשלה היא פסגת מאווייו והתגשמות חלומו של כל פוליטיקאי — חרף המחיר הגבוה שנלווה לכבוד ולכוח. התקשורת עוקבת אחר חייהם הפרטיים של ראשי ממשלות, בוחנת אותם במסרקות ברזל ומבקרת באכזריות כל החלטה ומהלך שלהם, והציבור יודע עליהם יותר מאשר על שרים אחרים.
למרות הכוח העצום הנתון בידיהם בתקופת כהונתם, שמם של מעטים מראשי הממשלות בארץ ובעולם, לאורך כל ההיסטוריה, נקשר בדוקטרינה מדינית, ביטחונית או כלכלית, ורק מעטים חוללו מהפכה או ביצעו מהלכים — אפילו מהלך אחד — בקנה מידה היסטורי. כל האחרים — והם רבים פי כמה — רק משמרים ומתַחזקים את השלטון. לפעמים גם זה לא מעט, אבל לא מספיק כדי להיחקק בהיסטוריה.
מאות פוליטיקאים בכירים ושרי ממשלה חולמים בכל רגע נתון על היום שבו יגיעו לשפיץ החד והחלקלק של הפירמידה, The Top of the Greasy Pole, ויהפכו לאדם שמגדיר את האסטרטגיה, מתווה את הדרך ומעצב את סגנון עבודתה של הממשלה בארצו. לכאורה, ראש הממשלה הוא ראשון בין שווים, ולמעשה הוא ראש וראשון. שום שר אינו נושא באחריות דומה לשלו. הסוגיות הממתינות להכרעתו רבות ומגוונות, ועשויות לנוע בין טיפול במשבר בבית חרושת בעיירה כלשהי לבין סיכול מתקפת טילים.
גולדה מאיר אמרה באחד מרגעי השפל שלה: 'מי שרוצה להיות ראש ממשלה — מגיע לו.' האם זה מגיע לו כעונש או כפרס? היא לא פירטה.
למרות חשיבותו המכרעת והקריטית של מוסד ראש הממשלה בישראל — הנושא כמעט לא נחקר. במרוצת השנים התפרסמו ספרים ומאמרים על ראשי הממשלות, אך מדובר בדרך כלל בביוגרפיות ובאוטוביוגרפיות, שרובן ככולן הן בבחינת שיר הלל בלתי אובייקטיבי. לא נעשה עד היום ניתוח פוליטי ניטרלי של כל ראשי הממשלה, אופן תפקודם ואיכות ביצועיהם. הספר הזה אמור למלא את החסר.
זה אינו מחקר אמפירי, אלא סיכום פעילותם והשפעתם של 12 ראשי הממשלה שכיהנו במדינת ישראל ב־72 שנותיה הראשונות. הסתמכנו על מקורות רבים וגם על התבוננות קרובה רבת־שנים. הכרנו אישית את כל נושאי המשרה הזו מאז ראש הממשלה השלישי, לוי אשכול, ונסמכנו גם על כך.
מנהיגות היא אמנות התובעת אומץ, נחישות וחזון. שנים רבות רווחה האמונה שישראל, שׂבֵעַת הפוליטיקאים המקצועיים וקציני הצבא הבכירים, זקוקה לאיש עסקים מצליח בלשכת ראש הממשלה. אדם שהוכיח את יכולתו לנהל ביעילות חברות גדולות — ולעשות כסף לבעלי המניות. זו מחשבה מוטעית ממש כמו אחיותיה: בדיוק כפי שעסקנות פוליטית אינה מנהיגות, ובדיוק כפי שפיקוד על יחידה צבאית אינו זהה למנהיגות באזרחות, כך גם ניהול הוא דבר אחד ומנהיגות הינה דבר אחר לגמרי. מטרתו של מנהל היא לבצע את מה שנדרש בצורה הנכונה ביותר. מטרתו של מנהיג להחליט מהו הדבר הנכון לעשות. אם ניהול הוא סִפרות, מנהיגות היא שירה.
אין הגדרה מדויקת לתפקיד ראש הממשלה. הרברט אַסקווית', ראש ממשלת בריטניה בשנים 1916-1908, אמר שתפקיד ראש הממשלה הוא 'מה שנושא המִשרה בוחר ומסוגל לעשות ממנו'.
אף ראש ממשלה ישראלי לא סיים את תפקידו בתחושה טובה. דוד בן־גוריון פרש וחזר ופרש בזעם; משה שרת פרש מתוסכל ומושפל; לוי אשכול נפטר בעת כהונתו, שְׂבע זלזול והשפלות שלא הגיעו לו; גולדה מאיר גורשה; מנחם בגין נשבר נפשית; יצחק רבין נרצח; שמעון פרס הובס בבחירות שהוא יזם; יצחק שמיר הובס בבחירות מן המניין; אהוד ברק הצליח להחזיק מעמד בתפקיד פחות מכל עמיתיו, והובס בהפרש הגדול ביותר אי־פעם; אריאל שרון שקע בתרדמת; אהוד אולמרט נאלץ להתפטר תחת עננה משפטית; בנימין נתניהו עומד לסיים את כהונתו עם שלושה כתבי אישום קשים על שוחד, מרמה והפרת אמונים. למרות זאת, ראש ממשלת ישראל הוא כאמור תפקיד מבוקש. מבוקש מאוד. והתור לכהונה ארוך.
11 גברים וגברת אחת כיהנו בתפקיד עד 13 ביוני 2021. הספר ינסה לתאר את הקריירות שלהם ואת אישיותם, יעריך את הישגיהם וכישלונותיהם, ויסיק מסקנות לכאן ועכשיו, רגע לפני שהישראלי ה־13 תופס את מקומו בראש שולחן הממשלה.
היסטוריונים מתווכחים אם אישים דגולים או שמא כוחות חברתיים וכלכליים מעצבים את האירועים המכריעים. יש הטוענים שראש הממשלה לא מנווט את המציאות, והמציאות היא שמנהלת אותו. בגין לא חלם לפַנות את חצי האי סיני, להכיר בעם הפלסטיני ולהבטיח לפלסטינים אוטונומיה ביהודה, שומרון ורצועת עזה. רבין לא תיכנן להחזיר את יאסר ערפאת ממקום גלותו בתוניס לעזה. שמיר לא העלה בדעתו שישתתף בוועידת שלום — מוגבלת ככל שוועידת מדריד היתה — מול משלחת ירדנית־פלסטינית. שרון לא חלם שיעקור את כל ההתנחלויות ברצועת עזה ובצפון השומרון, ויעביר את השטח לידי הפלסטינים.
המציאות חזקה יותר מהעֲמָדות שראשי הממשלה מביאים איתם מהבית ביום היבחרם, ומתעלת ומנחיתה אותם מאידיאולוגיות באספמיה אל קרקע המציאות ואל מערבולת הכוחות. כמו שנאמר: 'זו המציאות, טמבל.'
בחינת כהונותיהם (וגם אישיותם) של 12 ראשי ממשלות ישראל מביאה למסקנה, שהשילוב בין נסיבות לאישיות יוצר אירועים קריטיים. למשל: האומץ והנחישות של בן־גוריון להכריז על הקמת המדינה במאי 1948 בתנאים קשים ביותר; הקמת גח'ל ואחר כך הליכוד, שהִקנו לתנועת החרות ולבגין סיכוי לחולל את המהפך, בזכות השותפות עם מפלגת מרכז נשואת פנים — המפלגה הליברלית; השיטתיות הבלתי פוטוגנית של לוי אשכול ונחישותו להשיג לישראל גב בינלאומי לפני שהסכים לצאת למלחמת ששת הימים; ההחלטיות והנחישות של אהוד אולמרט, שלא היסס לחסל את הכור האטומי הסורי — ולעומת זאת האטימות והיהירות של גולדה מאיר, שבגינן יכול היה להתרחש מחדל קולוסאלי כמו מחדל ההפתעה במלחמת יום הכיפורים.
כפי שנראה בהמשך, ראש הממשלה הראשון דוד בן־גוריון, יורשו לוי אשכול ומחולל ה־מהפך הפוליטי מנחם בגין, נחשבים בעיני פרופ' קורן לראשי הממשלות המוצלחים ביותר — בן־גוריון בהיותו האב המייסד; אשכול בעיקר בזכות כישוריו הניהוליים והמפַשרים שהנמיכו להבות, יצרו תחושת יחד של כל חלקי החברה הישראלית והכשירו את הקרקע לניצחון הגדול במלחמת ששת הימים; ובגין בעיקר בזכות הסכם השלום עם מצרים וזריקת העידוד שבחירתו נתנה ליוצאי עדות המזרח. האם הם היו מצליחים כיום, בעידן שבו אפילו טלוויזיה רבת־ערוצים — שלא היתה בזמנם — היא כבר שחקן משנה, ומי שמכתיבים את הקצב ואת סדר היום הם הרשתות החברתיות והמסרונים המיידיים? עו'ד גוטמן אינו חולק על מעמדם של דוד בן־גוריון ומנחם בגין בראש ה'טבלה', אך לדעתו אהוד אולמרט נמנה איתם בין שלושת ראשי הממשלה הטובים ביותר, בעיקר בשל הכישורים הניהוליים שלו, יכולתו לקבל החלטות וקור רוחו.
לפני עשרות שנים לא היתה שמירה הדוקה על ראשי הממשלה המכהנים, ואזרח מן השורה היה יכול ללחוץ את ידו של ראש הממשלה לא רק באירוע מתוזמן, מתוסרט, מצולם וסטרילי. היום לשכת ראש הממשלה היא יעד מבוצר, וראשי הממשלה נעים בין בועה מאובטחת אחת לשנייה, בתוך שיירת מכוניות צופרת, כשהם מבוצרים מאחורי חלונות כהים, מנותקים מנתיניהם.
בכלל, התנאים שבהם משלו 12 ראשי הממשלה והיקף אחריותם השתנו מקצה לקצה במרוצת השנים, בשל שלוש סיבות מרכזיות:
ראשית, גידול משמעותי בהיקף פעילותה של הממשלה. הרשות המבצעת מטפלת כיום בתחומים שלא היו מוכרים בעשורים הראשונים של המדינה, כגון איכות הסביבה, תקשורת מתקדמת, אנרגיה חלופית ולוויינים.
שנית, מעורבות רבה יותר של ראשי הממשלה בפעילות בינלאומית. במציאות הגלובלית רק לראש הממשלה (ולא לשר החוץ, למשל) יש כוח פוליטי להתחייב לפעולה בשם המדינה.
ושלישית, כאמור, ההתפתחות המדהימה של התקשורת על שלל צורותיה. ראש ממשלה חייב להיות מסוגל כיום להופיע באופן משכנע באולפני טלוויזיה ולצייץ ברשתות החברתיות יותר מאשר להלהיב קהל של 500, 5,000 או אפילו 50,000 בני אדם באולם, באצטדיון או בכיכר.
על כל אלה ראוי להוסיף את הנתון המספרי הפשוט, שבתום מלחמת העצמאות חיו בישראל 630,000 יהודים וכ־120,000 ערבים. ב־2020 האוכלוסייה בארץ גדולה פי 12, וכוללת כמעט תשעה מיליון אזרחים. ערבים אזרחי ישראל מהווים כיום כ־20% מהאוכלוסייה.
על פי אחת התיאוריות הסוציולוגיות, יש להבחין בין שני סוגי מנהיגים: מנהיגים משימתיים ומנהיגים מפיגי מתח, המחפשים בדרך כלל קונצנזוס. בן־גוריון היה מנהיג משימתי, שהנחיל והגשים 'מדינה בכל מחיר', כשֵם סִפרו של תום שגב, והוביל את היישוב היהודי בארץ ישראל למדינה ריבונית. בגין, רבין ושרון היו אף הם מנהיגים משימתיים — בגין עם השלום שכרת עם מצרים, רבין עם הסכמי אוסלו והשלום עם ירדן, ושרון בהחלטתו להתנתק מרצועת עזה. פרס היה ראש ממשלה משימתי בתחום הכלכלי — עם התוכנית הדרמטית לייצוב המשק באחת משעותיו הקריטיות. אהוד אולמרט היה מנהיג משימתי בעיקר בזכות החלטתו הנחושה והאמיצה להשמיד את הכור הגרעיני שהחל לקום על אדמת סוריה. נתניהו נרשם כמנהיג משימתי בזכות יצירת נורמליזציה ויחסי שלום עם מדינות המפרץ ו'אי־לחימה' עם סודן. עם זאת, הוא אינו ראש ממשלה מפיג מתח אלא אדרבה, הוא מלבה מתחים בין השבטים השונים החיים במדינת ישראל, כיוון שהשסע משרת אותו פוליטית ואישית.
דוגמא מובהקת להבדל בזהות ובתפקוד של ראשי הממשלה היא העובדה שיורשו של בן־גוריון — ההרואי, הסוער והשָׂש אלי קרב מילולי — היה דווקא אשכול, שהביא עימו שיקול דעת, שקט והנמכת להבות. דוגמא נוספת היא המהפך הפוליטי: אחרי 29 שנים של ממשלות שהתבססו על תנועת העבודה (נוסף על שליטתה בתנועה הציונית בשנים של טרום־מדינה), הציבור מאס במפלגות השמאל והעלה לשלטון את בגין והליכוד. בעקבות האכזבה מיורשו האפור של בגין — שמיר, שבמידה רבה גדם וקטם כל שביב תקווה לקידום תהליך השלום — נבחר ב־1992 יצחק רבין, והגלגל התהפך בחזרה, בציפייה למשהו אחר.
ועם כל השינויים, דברים מהותיים רבים נשארו כשהיו — ובראשם שיטת הבחירות הרב־מפלגתית, וההכרח לשלם למפלגות קטנות ולמגזריות תשלומים גבוהים כדי להקים קואליציה. שום מפלגה לא זכתה עד היום ביותר ממחצית קולות המצביעים (אם כי מפא'י התקרבה לכך בבחירות 1969 עם 56 מנדטים).
ראשי הממשלה של ישראל צמחו על קרקעות שונות והגיעו מרקעים שונים. חצי מהם נולדו בחו'ל, וחצי בארץ (אם עושים 'הנחה' לפרס, שעלה לארץ בגיל 11 והתבגר כאן). חלקם צמחו בבתים מבוססים, אחרים באו מבתים דלים, ואחד בן קיבוץ. חלקם חסרי השכלה אקדמית — וחלקם בעלי השכלה גבוהה.
המדינאי הבריטי אינוק פאוול אמר בראשית שנות ה־60, כי 'יותר מכל מִשׂרה פוליטית, מִשׂרת ראש הממשלה מתמלאת באופן די מקרי'. מה שברור: לא נכון יהיה לומר ש־12 ראשי הממשלה היו המוכשרים והבולטים בין הפוליטיקאים הישראלים. היו ביניהם בינוניים ואפילו חלשים. מנגד, קל להצביע על פוליטיקאים בולטים, שיכלו כנראה למלא את התפקיד בצורה טובה למדי אילו זכו להגיע ללשכת ראש הממשלה. למשל, משה דיין, יגאל אלון (שכיהן כראש הממשלה 19 ימים, בין פטירתו של אשכול למינויה של גולדה מאיר) או ציפי לבני.
במקרים רבים ראשי ממשלה נכנסו לתפקיד לא כתוצאה של בחירות כלליות: משה שרת בעקבות התפטרותו הראשונה של בן־גוריון (שרת לא הוביל את מפלגתו לבחירות אף פעם); לוי אשכול בעקבות התפטרותו השנייה; גולדה בעקבות מותו של אשכול; רבין בעקבות התפטרותה של גולדה; שמיר בעקבות פרישתו של בגין; פרס לתקופה קצרה בעקבות רצח רבין; אולמרט בעקבות האירוע המוחי שחווה שרון. בחלק מהמקרים ראש ממשלה נבחר לתפקיד אחרי קרב קשה בתוך מפלגתו: שמיר אחרי מאבקים פוליטיים מרים נגד דוד לוי ואריאל שרון; וכך גם רבין, אחרי שגבר על פרס במאבק פְּנים־מפלגתי מכוער במיוחד. בשנים מאוחרות יותר המועמדים התחרו בפריימריז במפלגותיהם, אבל הבחירות הפנימיות, הדמוקרטיות־כביכול לא חסכו קרבות מכוערים.
היו גם אישים שהגיעו לראשות הממשלה באופן מקרי. כך, למשל, גולדה מאיר לא היתה אמורה להתמנות לתפקיד, אחרי שפרשה חולה ממשרד החוץ ומראשות מפלגת העבודה. ואולם נחישותה של ההנהגה הוותיקה של מפא'י לא לאבד את השליטה לצעירי המפלגה דאז — דיין, פרס, נבון וחבורתם — הביאה למינויה. דוגמא נוספת היא אהוד אולמרט, שלא נחשב מועמד מוביל לרשת את שרון, ו'זכה מן ההפקר' בהיותו ממלא מקום ראש הממשלה. גם גולדה וגם אולמרט, אחרי שהתיישבו באופן זמני על הכיסא, הפכו למועמדים מובהקים וגם השיגו ניצחונות גדולים בבחירות הכלליות.
חשוב לשים לב שראש הממשלה עומד בראשם של שני גופים ששמותיהם מבלבלים. או כמו שמסביר זאת מצוין סגן מזכיר הממשלה לשעבר, אריה זוהר, בספרו המקיף 'בסוף נשאר הפרוטוקול': 'השימוש במונח 'ממשלה' חובק בתוכו שתי משמעויות המשמשות בערבוביה. השפה העברית אינה מבחינה בין הממשלה כ־CABINET לבין הממשלה כ־GOVERNMENT — דהיינו, בין חֶבר האנשים הנקראים שרים, ובראשם ראש הממשלה, שהוא ה־CABINET, לבין המנגנון של עובדי המדינה, שהוא ה־GOVERNMENT.
'ראש הממשלה ממונה הן על ה־CABINET, כלומר על השרים, על ישיבות הממשלה ועל החלטותיה, והן על ה־GOVERNMENT, כלומר משמש ראש הרשות המבצעת. נעסוק בספר בתפקודם של ראשי הממשלה תחת שני הכובעים האלה.'
איך נותנים ציון לראש ממשלה?
פרופ' פרד גרינשטיין מאוניברסיטת פרינסטון פיתח מודל המאפשר לנתח את האישיות של ראשי ממשלות, לבחון נקודות חוזק ונקודות חולשה של כל אחד, ולקבוע מה גורם לראש ממשלה להיות אפקטיבי ולהצליח יותר או פחות. ראוי לציין שאת המודל שלו פיתח פרופ' גרינשטיין במקור לניתוח אישיותם של נשיאי ארצות הברית ולאו דווקא ראשי ממשלה. עם זאת, הואיל והתפקיד של נשיא ארצות הברית במשטר נשיאותי דומה בעיקרון לראש ממשלה במשטר דמוקרטי פרלמנטרי — שניהם עומדים בראש הרשות המבצעת — אפשר לעשות במידה רבה גזירה שווה.
פרופ' גרינשטיין מציע לנתח ראשי ממשלה באמצעות שש תכונות ויכולות שנחוצות להצלחתם:
ראשית, יכולת לתקשר עם הציבור (Effectiveness as a Public Communicator). ראשי הממשלה בעבר התאימו לתקופה שבה רעיונות, מצעים, מדיניות ואידיאולוגיה היו במוקד. כיום ראש הממשלה הוא בעיקר ידוען, הפוליטיקה היא תיאטרון, והשואו והפוטו באים הרבה פעמים על חשבון מדיניות ועשייה. יתר על כן, במאה ה־21 ראשי ממשלה נבחרים בישראל משום שאמרו כמה שפחות — וכמה שיותר עמום. תקשורת יעילה עם ציבור הבוחרים הכללי היא תכונה מנהיגותית מובהקת והכרחית במידה רבה.
שנית, יכולת ארגונית (Organizational Capacity). כלומר, היכולת של ראש הממשלה לנצח כהלכה על התזמורת הממשלתית — לשכתו הצמודה, מזכירוּת הממשלה והממשלה כקבינט. יכולת ארגונית מסוג זה תורמת לתהליכי קבלת החלטות מוצלחות יותר.
שלישית, מיומנות פוליטית (Political Skill). במילים אחרות: היכולת לשכנע, לנהל משא ומתן מוצלח, לתמרן, לסגור עסקאות, להתנהל עם שותפים קואליציוניים כמו גם עם בעלי ברית מחוץ למדינה.
רביעית, חזון (Vision). ליתר דיוק: היכולת ליצור ולהנחיל חזון ולהוות מצפן מוסרי. כלומר, להשקיף למרחוק, להגדיר יעדים ארוכי־טווח, להגות רעיונות חדשים ולתכנן מיזמים גדולים, תוך קביעת סדר עדיפויות נכון.
חמישית, סגנון חשיבה ואופן עיבוד נתונים (Cognitive Style). בני אדם — וראשי ממשלה בכללם — שונים זה מזה בדרך שבה הם מעכלים מידע ומתמודדים איתו לקראת קבלת החלטות. חלקם פועלים על פי תחושות, אינסטינקטים ודמיון, ואינם מבצעים ניתוח קר של היתרונות והחסרונות, הסיכויים והסכנות. אחרים בוחנים כל נושא לפני ולפנים ומקבלים החלטות בצורה סדורה ומושכלת.
ראש ממשלה לא אמור להגיב בשליפה, ולא מתוך כעס או אושר, אלא לנתח לעומק את סך הנתונים לפני שהוא מקבל החלטה, קטנה כגדולה. לכן ראש ממשלה לא אמור להיות מומחה באינספור התחומים שבהם הוא והכפופים לו צריכים לקבל החלטות. עליו להיות 'מומחה למומחים'. דהיינו, לדעת לבחור את האנשים הנכונים להתייעץ איתם — ולדעת לדוג את העצה הנכונה מתוך אוקיינוס העצות שיקבל.
ולבסוף, תכונה שישית ואולי החשובה ביותר: אינטליגנציה רגשית (Emotional Intelligence). כלומר, איך ראש הממשלה מתנהל עם אנשים אחרים, על מנת להפיק מהם את המרב, לייצר סינרגיה ולא לפגוע ביכולות הביצוע של שותפים וכפיפים. ראש ממשלה שמתקשה לשלוט ברגשותיו (למשל, משפיל אנשים ומזלזל בהם, ממרר בבכי בתגובה על אסון או — מכיוון אחר — אינו מסוגל לזהות כוונות ומניעים של בני שיח) יתקשה לקבל החלטות מוצלחות.
שש התכונות הללו באות בזוגות: היכולת לתקשר היא הצד החיצוני, ואילו יכולת ארגון היא הצד הפנימי של מנהיגות. מיומנות היא החלק המשלים של חזון.
ראשי ממשלה מוצלחים אינם אמורים להיות רק מנהלים מצטיינים, בראש ובראשונה הם אמורים להיות מנהיגים, שאורגים את העתיד למדינתם. ושוב, כפי שכבר נאמר: ניהול טוב הוא כמו ספרות טובה. מנהיגות טובה היא כמו שירה.
אין עדיין תגובות