"הבית הוא הנחלה אותה נתן לנו. הלאום הוא העם, עמנו המופלא, ורוחו מחשבתו היא התורה – היהדות." חיבור זה […]
| פתיח
הבית הוא הנחלה אותה נתן לנו. הלאום הוא העם, עמנו המופלא, ורוחו מחשבתו היא התורה – היהדות.
אפלטון ואריסטו. אפלטון מחזיק בדעה (אידיאה), אריסטו בהפכהּ. אריסטו, בן המאה הרביעית לפני הספירה, היה תלמידו של אפלטון. האידאה היא עולם שכולו טוב. אריסטו מקטרג כי העולם הוא קטגוריה, ואין אלא למוצאו. המדע מתקדם על פי דעת אריסטו. הוא "הפילוסוף" של ימי הביניים, ולכן של הדת הנוצרית, הדת השלטת בעולם המערבי באירופה, אשר חדרה גם כן לדתות אחרות.
הקטגוריה היא ארצית. כך פירשה הכנסייה אל מול העולם החילוני (המלוכה). גם בעולם היהודי יש הכרה בימי הביניים בתרבות הפילוסופיה היוונית. השפעה רבה של העולם היווני הפילוסופי היא גם בהוגי האסלאם.
כיום – העת המודרנית – עולם הפיזיקה מתקדם יותר. ראה כי ניוטון, חוקר האור, בדק ומצא ותמה על כך גם כן; איך ייתכן הדבר אולם ייתכן. מערכת השמש – מקור האור – מוקפת כוכבי לכת. וידוע כי הכוכב נוצר מאבק, אבק החלל. כיצד, תמה ניוטון, לא ניזוקה מערכת השמש מעולם? והרי ידוע כי קיימים בחלל חלקי וחלקיקי כוכבים, אולם מעולם לא פגעו במערכת השמש. והבן כי אינו מסביר זאת. אלברט איינשטיין – מייסד תורת הכבידה – מביא זאת לחישוב ולנוסחה מתמטית.
היום המשך מדע זה הוא בפיזיקה הקוונטית.
והיהדות – הרחקה מן הטמא; תרי"ג מצוות נצטווינו, לשם הרחקת העם הזה מן הטמא. בתחילה כנגד האלילים, אחרי כן הרחקת האלילות מהמקדש, והיום שמירה על "הספר הקדוש". ולכך ניתנה לנו נחלת אבות. ומהי? אגדה היא, כי גבולותיה הם מן הפרת והחידקל ועד הנילוס בדרום. כיום, מציאות ימינו, נחלת אבותינו – במציאות – היא הנחלה סביב הנחלים בצפון, דרומית לליטני, עבור בנהרות רמת הגולן, דרומה לאורך הירדן, גם מזרח לנהר, מישור החוף עד אשקלון בדרום, ומרכז הארץ יישובי ההר ודרום לבאר שבע ועד אילת והנגב.
השנה היא 1495. ידיעות מגיעות ארצה על יהודים המובלים לטבח בערי ספרד. טולדו וסביליה ממלכות קסטיליה ואראגון גירשו יהודים בכפייה, ורכושם הוחרם בכל הממלכה. כל חצי האי האיברי עולה בלהבות. האינקוויזיציה, לאורך מאה שנים ויותר מנסה להיפטר מהיהודים יושבי הארץ וכן מן האסלאם. הקצף גובר על יהדות ספרד כולה ללא יוצאים מן הכלל מסולקים מחצי האי האיברי. רבים בורחים מזרחה ודרומה לאפריקה. יהודים נפלטים עד לוב ומצרים. באירופה יהודים נודדים לצרפת ולאשכנז.
חלק מצאצאי מגורשי ספרד מוצאים דרכם לאשכנז. הרמב"ן מאות שנים קודם, בן המאה השתים עשרה, משתדל מאוד לעלות ארצה ישראל ומשתכן בירושלים. העוני והמצוקה בעיר קשים מנשוא. הוא ומספר תלמידים מהגרים מירושלים לעכו. בעכו הרמב"ן מקים ישיבה רחבה.
באשכנז מוצאים עצמם יהודים ספרדים משתכנים בחיי חברה והסחר המקומי. היהודים משתלבים בגילדות הצבע – עבור הפשתן, אשר נסחר באירופה לכל רוחבה. היהודים משתלבים היטב ומגיעים גם לאמריקה, הנגלית לעולם האירופי, מן המזרח הרחוק עבור במזרח התיכון, עד אירופה בדרומה, וכן לדרום אמריקה, מושב מושבותיהם של הספרדים והפורטוגלים.
משפחת רוטשילד, שורשיה נעוצים במרכז אירופה – אשכנז – וכן בספרד. חשוֹב על כך – משפחה אחת עשירה מאוד עזרה ליהודים רבים בגולה ובארץ ישראל. זו תקופה מאוחרת. מאוחרת מאוד אפשר לומר, כי משפחה זו פודה אדמות נחלה רבות בארצנו. היהודים כיוונו בשני חצים למטרה אחת – אוטונומיה – ליהודים. כאשר מתגברת הלאומנות, העם היהודי הוא כבר אחרי כינוס הקונגרס הציוני הראשון בבאזל, בשנת 1897. הלאומנות הפשיסטית המתפשטת ברחבי אירופה מביאה את יהדות רוסיה למשבר איום.
יהדות זו מכוונת לאוטונומיה. כיוון שהקהילה היהודית הושלכה מן המדינה רוסיה, היו יהודיה מתיישבים מדרום וממערב רוסיה. כך הגיעו לאמריקה גם כן, וליישוב ארץ ישראל. באשכנז, היכן שהיגרו שנים רבות קודם יהודי ספרד – נוצר כר פורה לסחר היהודי – ודעות פוליטיות רבות הפכו למעשה. היהודים שליוו את ו. לנין במהפכת חמישה באוקטובר 1917, הם שיכניסו בגרמניה את רעיון האוטואמנציפציה; מה שהתאים לקיצוניות הגואה של הנאצים – השואה – לאחר מכן. אותה שואה שתבריח יהודים מרחבי העולם, וגם מארצות ערב שבהן השפעת הקולוניאליזם האירופי. בהמשך תצמחנה שתי קהילות ענק – ארצות הברית וארץ ישראל. באחרונה תקום מדינה. בית לאומי יהודי.
וכיצד נקשר הכול? וראה זה פלא! נס פלאי אכן הוא: חזרת העם מן הגולה – העולמית – בעת המודרנית, מרביתה מרוסיה, אחרי שקהילות רבות באשכנז ובעולם כולו נכחדו. נוצר מצב שלפיו כוונה מרבית העלייה אכן לארץ ישראל – היא הציונות. עלייה, התיישבות ורעיון שנהגה כבר ברוסיה – כיבוש האדמה – עבודת האדמה.
ראה כמה רעה צמחה מכך – השואה. אולם ראה גם את המעבר – הגשר – שעשתה ציונות זו: העברת מרבית היהודים ארצה, התיישבות בה, עבודת אדמה, ולאחר מכן כיוון שהוצרכו לכך – הגנה מפני תקיפות הערבים.
הבן כי הציונות קדמה ברעיונותיה לשואה, כך שהשואה אינה הסיבה להקמת המדינה, אולם היא זרז. האמת היא כי הערבים הם זרז גם כן. הם שפתחו במהומות שהפכו למלחמה שלמה, אשר קבעה גבולות. למשל נקבע מי ימשול בירושלים, אך הערבים טוענים כי היא בירתם. העולם המפותח קורא להקמת שתי מדינות, אולם מה על הבירה? כיוון שהעולם הערבי שותף לדעה זו, יש לדון עימו בנושא. בתמיכת ארצות הברית, ישראל פנתה וערכה מסעי שלום במזרח התיכון; שלום עם כל שכנותיה. הפליטים הערבים בארץ ישראל המכנים עצמם פלסטינאים, הם הפלסטינאים הרוצים בשחרור אדמתם. טעות נפוצה היא כי הרעיון הפלסטיני הערבי אינו זהה או חופף לזה האירופי. וגם אירופה, אינטרס פוליטי רב לה בארץ, ובוודאי בבירתה ירושלים.
כנסיות רבות מכסות את הארץ ובוודאי בירושלים; כך גם מסגדי הענק, וליהודים יש את הכותל. אלו אתרים קדושים בהחלט, אולם הוואקף (הקדש מוסלמי דתי), תוקפו הוא זמן ומרחב. וכיצד הקיצוניים המוסלמים קוראים לוואקף על כל "פלסטין"? ויש המחשיבים אותו רק כמשמר על הר הבית. ראה את ההפרש, ראה את השוני וההבדל. ומה לכך ולנוצרים?
כך בגליל, בנגב ולעיתים בבירה ירושלים ובהר – מהומות הופכות ללחימה. ראשי ומנהיגי הפליטים הפלסטינאים משתלחים בם, והם משתלחים בנו. ומגיע זה לבסוף ומפוצץ עצמו בקרב היהודים. ועתה מחבל, רוצח, מפגע ביהודים היושבים בארץ וכן ברחבי העולם. טרור. ומדוע? כיוון שחלום משותף ללאום הערבי ארץ-ישראלי והישראלי היהודי. חלום שמתנגד אחד ברעהו.
ולמעשה, השכלנו להשלים עם העולם הערבי, אולם זה לא השלים עם קצותיו. כמו שנראה לעיתים גם במראה בנו, בקצותינו. מה אנסה להסביר, כי קיצוניות מובילה למדרון. המתון הוא גם מרחב מתון, וייתכן זמן שבו המתונים מולכים בו, ואז שלום נחתם ושקט סובב את החבילה, נחלת ארץ ישראל.
אוסיף ואומר, ארץ ישראל היא כמרכז העולם ובירתה מרכזה.
ואסביר ואמשיך כי חלום זה, יש לכובשו כל יום ויום.
מרחוק תיפתח הרעה.
כעת אפתור בעיה נוספת, פילוסופית. היא שאלת האמת. בקצרה האמת היא מאמר. אם אומר משפט (phrase) נכון, הוא אמת. משפט שקרי לא יתקיים. נושא נוסף הוא הדטרמיניזם. מהו? האם הוא קיים? זו שאלת הרצון החופשי, ואין לי דרך להסביר זאת אלא במה שנוכחתי בהרצאת המלומד המפורסם פרופ' ישעיהו ליבוביץ'. יליד 1903, ריגה לטביה, נפטר ב־1994 בירושלים.
פרופ' מלומד זה הוא כאיש אשכולות. אפשר לספור אותו יחד עם ניוטון ואיינשטיין. אפשר לראותו אפילו כאחרים מלומדים כמותו. איש האשכולות ישעיהו ליבוביץ' הסביר זאת היטב. הדטרמיניזם הוא מהלך שלפיו הכול ידוע מראש וקבוע מבעוד מועד. בעוד המתנגדים לכך הם החושבים כי קיים "רצון חופשי". וראה כי הסביר מלומד זה כדברי ברוך שפינוזה יליד 1632, אמסטרדם. אמר שפינוזה, "גם אבן המתגלגלת במורד הר, אם תשאלה מהי מטרתה, תאמר כי זהו 'רצונה החופשי'." ומהו רצונה אם לא זהה הוא עם תנועתה ההכרחית במורד הר, ההתגלגלות מטה.
אולם האדם, מהו רצונו החופשי, האם רק כמושג אל מול הדטרמיניזם? מובן כי לא הדטרמיניזם הוא המבנה הטבעי הקיים, אלא "הרצון". אם למשל ארים את ידי, האם אני עושה זאת מרצוני החופשי, החלטתי החופשית מבחירתי? או היה זה חלק מתוכנית ותנועה הידועות מראש – משמע רעיון דטרמיניסטי. הרצון קובע את הכיוון שאליו הולך האדם. ירצה, מוליכים אותו שמה; לא ירצה, לא מוליכים אותו. "היכן שירצה מוליכים אותו". וראה בברכה בדברים, יא, טז: "…הישמרו פן יפתה לבבכם…", כלומר, ייתכן כי יפתה – שהוא הוכחה כי הדטרמיניזם אינו מתקיים וקיים – "הישמרו פן …" היינו יש וקיימת אפשרות לטעות. וראה את המצוות והחטאים. בוודאי שאפשר להמשיך כי הטעות היא חטא; והמצווה היא המעשה הנכון. וקטונתי.
הפרופ' המלומד הסביר גם בקשר לנבואה. ראה גם חיבור הרמב"ם – מורה נבוכים. אמר ליבוביץ' בעקבות הרמב"ם – הרצון הוא הכוח המניע את האדם. ואמרו חז"ל – "הרשות נתונה". ואמר רבי עקיבא – "הכול צפוי והרשות ניתנת". היינו הכול כמו נראה דטרמיניסטי – הכול צפוי – אבל יש אפשרות לבחור, ולכן אפשרות לעשות טעות – הרצון. ועל כן "הישמרו…" וכדומה.
בהקשר לנבואה. יש ואדם מתנבא. אומנם נביאי אמת כלו מן העולם, אולם בימינו קיימים החסידים והצדיקים שביניהם. כנביאים הם נקראו מצוקים. אולם קיימים מחסומים לאדם. גישה אחת כי ה' מסיר מן האדם את המחסומים שממנו יגלה את עולמו ואת השם. יש גישה המכוונת לכך שלאדם יש אפשרות להסיר מחסומים אלה ממנו.
אלו שתי גישות שונות ומנוגדות. האדם מסיר מחסומיו בעצמו – מול – ה' מסיר מחסומיו. ראה מקרים שונים של נבואה. ראה נבואת שמשון וראה לעומתו נבואת יונה. כל נביא, ואפשר כל מנהיג. כי הנביא היה יועצו של המלך בעל כורחו. ככל שהסיר מחסומיו בכוחו, התקרב אליו ה'. והבן – יש מחסום שהוא כקיר בטון – מחסום שכזה לא מאפשר ראייה לאחריו; ויש מחסום של זכוכית. יש זכוכית נקייה ומלוטשת ויש זכוכית (כחלון ויטראז') מלוכלכת, כמו רפש ובוץ מרוחים בה, וגם בעדה קשה הראייה.
"ואראה את ה' כדתניא כל הנביאים נסתכלו באספקלריא שאינה מאירה משה רבנו נסתכל באספקלריא המאירה" (בבלי יבמות, מט, ב-י).
והבן כי המחסומים האלו, יכול כל אדם להסירם. ויש גישה האומרת כי אין אדם יכול להסירם. אלא אם נבחר על ידי ה' והוא מסירם ממנו. וראה "כי מהבטן קראתיו…" ועוד רבים כאלו. |||
אין עדיין תגובות