אני עוזב את הילד הקטן ומנופף לו לשלום. קופץ אל תהום החיים, ואור על פני תהום. אנשים סביב מביטים, כולם […]
לחיי האכזבות
לחיי האכזבות.
לחיי לב שבור, בירות מרוסקות על הקירות. הצעקות, הדרמות, הלילות הערים. השיחות, צילומי המסך, התמונות שנמחקות. לחיי המחשבות שלא פוסקות, העצבים הבלתי נגמרים, האובססיה והתמימות הטהורה. הניסיונות להיות פסיכולוגים של אהבה, מנעולים שננעלו בגשר מעל הנהר עם שמות חרוטים ולא נפתחו מעולם.
לחיי הפחדים, התשוקות הבוערות, שיחות הנפש, הסודות שהתגלו. המקלחת המשותפת והמיטה שהפכה ריקה. יין שהותז על חולצה לבנה, סטירה מצלצלת ודמעות שחורות.
לחיי הקטעים הכואבים והמנחמים שמאשימים את הצד השני, לחיי השקרים שינסו להוציא את הטוב שבי. הזיכרונות, המפלצות, השדים שאוחזים בלילה ברגל ולא נותנים לך רגע מנוחה.
לחיי ארוחת שישי ראשונה עם המשפחה, החברות שהגיעו בשניה שכל זה נגמר. הלילות הבודדים שעטפו אותך מכל כיוון, התסכול הפנימי שאכל אותך והחיוכים המזויפים בסטורי בשעות הלילה המאוחרות כשהזריחה הגיחה.
לחיי סטוצים ללא הכרה שנועדו להשכיח רק לרגע, הסיפוק הרגעי שמילא את החסר ובין רגע רוקן את הנשמה. הלילות השיכורים בהם ישבתם על הרצפה מקיאים, הקטעים שהעליתם מהספרים שכלל לא קראתם, רק מצאתם את עצמכם בתוכם.
לחיי ריח הבושם שחנק את הנשמה, הג'קט שנשאר בארון בריח הכביסה של אמא שלך. הג'ינס שכבר גדול עליכם מהדיכאון או מחדר הכושר שהחדיר בכם את המוטיבציה תוך כדי שאתם מנסים להראות לעולם כמה את מטופחים שוב בחזרה.
לחיי הפרחים שנבלו, הדלתות שנטרקו, חרדות הנטישה והרצון של כולם להחדיר קלישאות ישנות שכבר עבר זמנן.
לחיי האכזבות, כל הרסיסים שהתנפצו בדרך וגרמו לי להבין מה אני מחפש ורוצה, מה אני צריך. לחיי כל התלאות והכאבים, הלילות המרים. הייסורים והאופטימיות, שהביאו גם את הקטע הזה להיות קטע עם תקווה לאהבה. כל אלו הדברים שגרמו לי להבין שזאת האחת.
לחיי
הכוח החזק ביותר בעולם, האהבה.
כי נבראתי לך
הלב שלי חדל מלאהוב כבר תקופה ארוכה. הוא אפילו לא ניסה, גם בפעמים המעטות שניסה הוא ויתר מהר, גם כשהיה ניצוץ קטן הוא כבה כאילו כלל לא היה. הלב שלי סיפר לעצמו ולכולם שהוא לא צריך אף אחת, שטוב לו הלבד. הוא סיפר שהוא רוצה להבשיל עד שיהיה מוכן להכיל כמות
גדולה של אהבה, להכיל מישהי עם כל הפחדים והתסביכים שלה, עם כל החסרונות והתכונות האלוהיות שבטוח יש לה, הרי הוא בטוח לא יתאהב ככה סתם, היא חייבת להיות ממש מיוחדת.
תמיד סיפרו לי כשדווקא כשלא מצפים זה מגיע, מי בכלל חשב עלייך בתור פוטנציאל לאהבה. התגנבת אל הלב שלי בימים הטובים והרעים שלי, ניצחת גם אותם עם הצחוק המתגלגל שלך שבקע מעבר לקו השני. את כל העונות שלי, גם כשאני כועס עלייך, קשה לי לתת לך לישון עצובה. אני מייחל לעצמי שאת המנגינה הזו הלב לא יפסיק לנגן.
כתבתי בלי סוף על איך זה מרגיש להתאהב. ורק עכשיו, אני באמת יודע. כשאני מרגיש את הלב משתגע. כשהדעות לא מעניינות והעיניים העצומות מספרות לי שהן רוצות לראות רק אותך. אם הייתי יודע שכל מה שעברתי יביא אותי עד אלייך, אם הייתי יודע שהדרכים בהן בחרתי ללכת יפגישו אותי איתך, הייתי עושה הכול כדי להגיע אליהן כמה שיותר מהר. הייתי רץ ולא מפסיק, עד אלייך.
גבול דק מפריד בין שנאה לאהבה, בין הפחד שהוא אשליה למציאות הנחרצת. קצת מלח יגע בפצעים שהיו לי מאהבה, אך אני יודע שאת התרופה הכי טובה לכל הכאב. מכירה את זה שהבטן אומרת שטוב לה? אז אני רוצה לספר לך שהבטן שלי פשוט צורחת את זה. עברה עליי אחת התקופות הקשות בחיי, לא אשקר ואומר שהכול היה קל. אבל מאז שאת הגעת, אני מצליח להתמודד עם הכול. אני מרשה לעצמי עלייך ליפול, את הכתף שלי, המשענת החמה.
אותו החתן שבדיוק סובב את כלתו בריקוד הסלואו וגרם לכולם למחוא כפיים, גרם לי להסתכל על היד שלי ולראות שמשהו חסר לי שם, לא היה לי ספק שזו היד שלך. עד אשר כל מעשיי יהיו במחשבת תחילה, אני אתרפק עלייך ואולי כבר יגיע הרגע שפשוט אפסיק לחשוב ואהיה שלך לגמרי, אהיה כולי בשבילך.
את ליבי המאובק ניקית ביסודיות, האמא המרוקאית ביותר לא ניקתה לפסח בכזו רמה כמו שאת ניקית. ועכשיו כשבדיוק האביב מגיע, למרות שיש הרבה סיבות שהחיים שלי ינבלו, את גורמת להם לפרוח, לא סתם אמרתי שזאת העונה האהובה עליי, את עלית על כולנה.
אין עדיין תגובות