ארבע חברות נפש משכבר חושפות במהלך שנה דחוסה ומטלטלת סודות שהם חלק ממסכת גדולה של מלחמת החיים במוות: אהבה ובגידה, […]
בל לאן הולכים מפה, היא שואלת, ואני חושבת שהיא יודעת אבל היא בכל זאת שואלת, ואולי לא, אולי היא לא יודעת או לא רוצה לדעת, ואני, מה אני יודעת, לא הייתי בסלע־האדום־שאיש־ממנו־חי־עוד־לא־חזר ועוד עם כל הגשם הזה —
לאן הולכים מפה, היא מתעקשת, תלוי, אני חומקת, תלוי במה, היא לא מוותרת, אם יש או אין לנו מטרייה, מה, יורד גשם עכשיו? היא מחייכת, מחזירה את התקווה למרכז הזירה, הרי היא עדיין פה עם הגב לחלון ואני עם הפנים אליה ולענף הסיגלון שמתנועע שם בחוץ רווי מים, נחבט בזכוכית. יורד גשם, אני מאשרת, גשם חזק? היא נשמעת מודאגת, גשם טוב, אני מרככת, טוב למי?! היא עדיין מסוגלת להרים גבה אחת אירונית, טוב לשדות, טוב להדרים, טוב לכנרת, צל מריר מרחף על שפתיה, יש ציפור על העץ ההוא, אני מנסה להסיח את דעתה, איזה ציפור? עורבני? היא מטה ראשה כמנסה לשמוע את מה שאינה רואה, עורבני? יכול להיות, רק את ומאיר מכירים את השמות של כל החבר'ה האלה, תתארי לי איך היא נראית, היא נראית ציפור, נו, איך נראית ציפור? מקור שחור, רגלי גפרורים, צבע כללי אפור, לזאת יש כנפיים עם טיפה'לה כחול, זה אקסלרוד, קובעת תלמה, את מכירה אותה אישית? אבל היא עוצמת עיניים, לא מוכנה להרחיב —
מה היה אילו, זאת השאלה בה' הידיעה אם שואלים אותי, מה היה אילו ג'יימס דין לא היה נהרג בתאונת דרכים, אילו המשרתת של ארכימדס לא היתה ממלאת את האמבט שלו עד גדותיו, אילו התפוח היה מחמיץ את ראשו של ניוטון, אילו ג'ון קנדי לא היה נוסע במכונית פתוחה, אילו רבין היה מסכים ללבוש שכפ'ץ, אילו תלמה לא היתה כל כך מוכשרת עד שהקפיצו אותה כיתה והושיבו אותה לידי מכיתה ג' עד סוף י'ב, ומה יקרה אם אבחר לחזור הביתה לא במסלול שמציע לי הווייז; פְּלינג, מחשב מסלול מחדש, על הצג הקטן מתעקלת פרסה, אבל אני ממשיכה ישר, מה היה אילו הייתי בוחרת להמשיך דווקא ככה, אולי הייתי ניצלת מתאונת דרכים קטלנית, ניבוי תאונות אינו כלול ביכולות של הנווטן, פלינג, מחשב מסלול מחדש, אמא, תפסיקי לשגע אותו, הוא בסוף ייתקע לך, אני רק מאתגרת אותו, נראה מה הוא יגיד אם אבצע פניית פרסה עכשיו, מה עובר עליך, אמא, שום דבר מיוחד, אני סתם נהנית לעצבן את הטכנולוגיה, דווקא היום? היום יותר מתמיד, כי? כי כולם נגדי, מי זה כולם? כל המכשירים בבית, אתמול ניסיתי לחמם ספגטי במיקרו והפקק קפץ, מכונת הכביסה הקיאה טונה מים, הסודה סטרים השפריץ עלי, האינטרנט נתקע לי באוי־מצטער־תקלה־נסי־שנית, אני אטפל בכל זה אבל עכשיו תנהגי ישר הביתה, אני אנהג, אני נוהגת, אני אמות ואוסיף ללכת, מה זה צריך להביע? זה אלתרמן — לא תוכנית פעולה, תעשי לי טובה, אמא, עד חצי המלכות, לפני שאת מצטטת — תודיעי, אתה כמו היפנים שמצפים לקבל התרעה לפני בדיחה אחרת הם לא צוחקים, לא אכפת לי להיות יפני כל עוד תיתני לי התרעה, לא אכפת לי לתת התרעה אבל אתה, אדוני, היית אמור לזהות שאני מצטטת אושיית תרבות, מה לימדו אותךָ בבית הספר, לא מה שלימדו אותךְ, טוב, זה ברור, את בכלל יודעת איפה אנחנו? שביל העפר הזה נראה לי מבטיח, הוא קצת בוצי אבל אני כמעט בטוחה שהוא מתמזג איפשהו עם כביש בין־עירוני, כמעט בטוחה או בטוחה? אפשר להיות בטוח במשהו בעולם הזה? אמא, תעשי לי טובה, בואי נתחלף, תני לי לנהוג, ואם אתה תהיה ליד ההגה נגיע יותר מהר?
הגענו יותר מהר. מה היה אילו הייתי מתפתית לנהוג בדרך ההיא בין הפרדסים? היינו שוקעים בבוץ ונאלצים להזמין חילוץ, אומר אופיר, או שהיינו מגיעים לשטחים ונעצרים בידי שוטרים של הרשות הפלסטינית במקרה הטוב, העיקר שהגענו הביתה בשלום, ואל תשאל איך, אופיר מתמצת לאמוץ את חוויית הנסיעה כשאמם ליד ההגה, ואני שותה את המים שמגיש לי מאיר ומרימה את התריס כדי לראות איך הגשם שהתחדש מרקיד טיפות על עלי ההדרים, מזיחה את השמשה החוצצת ביני לבין החוץ, אמא, יורד גשם, הכול יירטב! שומטת על אדן העץ הרחב את המעיל שלי, לא מוכנה לוותר על קולות הטפיחה הרכים של הגשם על העלים שאינני שומעת אם הזכוכית חוצצת ביני לבין החוץ, לא מוכנה לוותר על הרטט הנרגש של העלווה הכהה, על ניחוח האדמה הנרטבת, על הגרגור הגרוני של מי הגשם לאורך המרזב, על האוויר הלח־טרי מחוץ למזגנים; הרי הבית מוקף הדרים; תפוזים טבוריים, מנדרינות מיכל, לימונים, אתרוג אחד שמאיר שתל לפני שנים רק כדי לראות מה יקרה אם בכלל, שלוש פומליות, הפרי המועדף עלי וגם על היפנים — היינו יכולים לעשות כסף טוב אילו שתלנו בכל החלקה שלנו פומליות אבל מי חשב על זה אז — בעציצי החרס הגדולים משני צידי דלת הכניסה שתלתי שיחי תפוז סיני שאני מכינה מהם ריבה מרירה שרק אני אוכלת כשכבד לי על הנשמה. הגשם מתגבר ומתרסס מעלוות ההדרים אל ידי המושטת, ומאיר ניגש אלי, לוחש, ברשותך, ידו מעבר לכתפי מזיזה את הזכוכית במסילתה, מכבה את הריחות, מהסה את האוושה.
אין עדיין תגובות