עשרה נכנסו לפרד"ס

מבוא

חכמת הקבלה הפכה בשנים האחרונות לנחלת הכלל. תוך תקופה קצרה יצאה מסמטאות צפת ומחדרי חדריה הירושלמיים, ופלשה לרשת האינטרנט, לחנויות הספרים, לאוניברסיטאות, לרדיו, לערוצי הטלוויזיה ולחוגי הבית. המדיטציות הפכו קבליות, ואפילו תכשיטים, ניתן למצוא בשווקים, המתקשטים בה, לכאורה, בחכמה העתיקה בעולם.

מה נשתנה הדור הזה מכל הדורות? כיצד הפכו סודות התורה שעברו בלחישה, מפה לאוזן, מרב לתלמיד, מאות בשנים, למותרים ונגישים כל כך?

התשובה נמצאת ככל הנראה, אצל איש רוח, שהשפעתו על עם ישראל במאה העשרים עוד תיחקר ותיהגה רבות – הרב יהודה לייב הלוי אשלג שמו. היה זה בשנת התשנ'ה (1995) שספרו 'מתן תורה' התגלגל לידיי, והאיר והעיר כל נים וגיד בנשמתי.

הרב אשלג זצ'ל נפטר בשנת התשט'ו (1954), רגע אחרי שהתנועע על הסטנדר בבית הכנסת בתפילות יום הכיפורים, והשאיר אחריו צוואה רוחנית שלא נופלת מצוואתם של הרמח'ל, הרמב'ם, החפץ חיים, רבי נחמן והאר'י הקדוש. יחד עם שותפו לדור, הראי'ה קוק, חידש את התורה מבלי לצאת מתוך כתליה, האיר באור יקרות את אוצרות האומה מבלי לוותר על דעת התורה. חפר בה והפך בה מבלי לכפור בה, ופתח עבורנו את הגן הנעול, שנוכל לטייל בו, מלאים מבטי פליאה.

והוא מבאר את כתיבתו, הפותחת את סודות חכמת הקבלה ברבים, כך:

שמח אני שנבראתי בדור כזה, שכבר מותר לפרסם את חכמת האמת. ואם תשאלוני, מאין אני יודע שמותר הוא? אשיב לכם, משום שניתן לי רשות לגלות… כלומר, שעד עתה לא נגלו לשום חכם, אותם הדרכים שאפשר לעסוק עמהם בפרהסיא בפני כל עם וְעֵדה, ולהסביר כל מילה ומילה על אופַנהּ… וזהו שהעניק לי ה' במידה שלמה, את היכולת לבאר בצורה בהירה אשר מקובל אצלנו, שזה אינו תלוי בגאוניות של החכם עצמו, אלא במצב הדור… ועל כן אמרתי, שכל זכייתי בדרך גילוי החכמה, הוא מְסִיבַּת הדור שלי (פרי חכם מאמרים, עמ' קס'ה).

 הקבלה מתגלה כעת בגלל הדור?

עינינו רואות הרי – דור מיוחד אנו פוגשים מולנו, שופע שפע אינסופי של אפשרויות, מידע וטכנולוגיה, אך ריקן ריקנות איומה. הכל בו, והכל גם נשמט מידיו. רודף אחרי החומר ומתמכר לכל פיסה של רוח. כמו שכותב הרב קוק: דורנו, הוא דור נפלא, דור שכולו תִּמהון. קשה מאוד למצוא לו דוגמא בכל דברי ימינו. הוא מורכב מהפכים שונים, חושך ואור משמשים בו בערבוביא. הוא שפל וירוד, גם רם ונישא, הוא כולו חייב, גם כולו זכאי (מאמר הדור, אדר היקר ועקבי הצאן).

מדוע דווקא בדור הזה, שנראה רחוק כל כך, מתגלה החכמה בתפארתה?

הסיבה המרכזית טמונה, כך על פי הרב אשלג, בהתפתחות מתמדת של ה'רצון לקבל', כהגדרתו. בני האדם, לדידו, כתוצאה מגדילת האגו, יורדים בכל דור ודור במדרגתם הרוחנית ומשתכחת מהם חכמת החיים הפשוטה. הם טובעים בבוץ הגשמיות ומאבדים את הקשר אל הטבע, האדמה והמקור. הם רוצים לכבוש את העולם, ובינתיים מחֳרְבים את הכדור עליו הם חיים. מדוע? בדרך כלל מכיוון שהם רואים רק את עצמם.

חכמת הקבלה, שהחלה אצל אדם הראשון לפני יותר מחמשת אלפים שנה (ספר רזיאל המלאך), התפתחה במשך הדורות, עברה דרך אברהם אבינו (ספר היצירה), אח'כ עברה למשה (תורה), ואל רבי שמעון בר יוחאי (ספר הזוהר), דרך האר'י הקדוש (עץ חיים) ועד דורנו זה – מעולם לא הייתה רלוונטית כמו בימינו.

על פי תפיסת המקובלים, לא נדרשו הדורות במהלך ההיסטוריה לחכמה הזו, ולכן מלבד יחידי סגולה שעסקו בה, לא היה צורך לפרסם אותה בהמון. הדור לא היה זקוק לה. הם ידעו אותה ואת חֹכמתה מצד טבעם – כמו שהגשש, להבדיל, בטיולו בטבע, חווה את מה שאתם ואני לא ממש מרגישים. הדור שלנו התרחק עד כדי כך שהוא צריך את המעולה שבתרופות כדי לתקן את עצמו. מחלת ה'אגואיזמוס' על כל גרורותיה, לא תתרפא, לטענתו, אלא בעזרת תרופת הקבלה.

הרב אשלג הבין זאת ולכן כתב תחילה פירוש מקיף לכתבי האר'י הקדוש – 'תלמוד עשר הספירות' – שם הוא מתאר את מבנה העולם הרוחני ופורש את החוקים הפועלים בו, בביאור מדוייק שלא נופל מספרי פיזיקה. לאחר מכן המשיך והשקיע את כל כוחותיו בהדפסת פירושו הפנומנלי 'הסולם', שכתב לספר הזוהר, ובו תירגם מארמית לעברית את הספר כולו ופתח לנו פתח להבין את המְשָׁלים הסתומים שבזוהר, על דרך הפנימיות. במאמרו 'הקדמה לספר הזוהר' כתב כך: והיא שהעירני לעשות ביאור מספיק, על כתבי האר'י ז'ל, ועתה על הזוהר הקדוש והסרתי הפחד הזה לגמרי, כי ביארתי והוכחתי בעליל, את הנמשל הרוחני של כל דבר, שהוא מופשט מכל דמיון גשמי, למעלה מהמקום ולמעלה מהזמן, כמו שיראו המעיינים. ומדוע עשה זאת? למען לאפשר לכל המון בית ישראל ללמוד את ספר הזוהר, ולהתחמם באורו הקדוש… כי לבאר דבריהם, העמוקים מכל עמוק עד סופם, עוד לא נברא הביטוי לזה. אלא עשיתי על כל פנים בביאורי זה, דרך ומבוא לכל בן אדם שיוכל על ידו לעלות ולהעמיק ולהסתכל בספר הזוהר גופו, כי רק אז, תושלם כוונתי בביאורי זה (הקדמה לספר הזוהר).

 כל המון בית ישראל? דרך ומבוא לכל בן אדם? האומנם?

מיד נענה על כל השאלות.

שלמה שוהם, אחד מבכירי הקרימינולוגים בישראל, סיפר עליו כך: בכל פעם שהצליח לגייס מעט כסף, מתרומות קטנות, היה מדפיס חלקים מן ה'סולם' שלו. מצאתי אותו עומד בבניין רעוע, חורבה כמעט, ליד מכבש דפוס ישן. הוא לא היה מסוגל להרשות לעצמו לשַׁלֵם לסדָר, ולכן סידר את אותיות הדפוס בעצמו, כשהוא עומד מעל המכונה במשך שעות בכל פעם, אף שהיה בסוף שנות השישים לחייו. הוא היה ללא ספק צדיק – איש צנוע, עם מאור פנים. מאוחר יותר שמעתי שהוא בילה כל כך הרבה שעות בסידור הדפוס, עד שהעופרת פגעה בבריאותו (עיתון 'הארץ', 17.12.04).

את מירב שנותיי הבוגרות הקדשתי ללמוד בעצמי את תורתו, ועוד מחצית – להפצת רעיונותיו. העברתי הרצאות, כתבתי ספרים, הקמתי אתרים ברשת האינטרנט ופיזרתי חכמתו לכל מי שרק רצה לשמוע.

הספר המונח בידכם נכתב ב'צו שמונה' רוחני ובהוראתו הברורה: הרי אנו מחויבים לקבוע מדרשות ולחבר ספרים, כדי למהר תפוצת החכמה במרחבי האומה (הקדמה לפנים מאירות ומסבירות, אות ה').

הספר המונח בידכם נכתב למען הדור, למען האומה, שהיא ראויה ונזקקת לחזור אל אוצרותיה הרוחניים שכמעט ואבדו.

הרב אשלג הרגיש בדיוק כך: ומי עוד כמוני עצמי יודע, שאיני ראוי כלל אפילו להיות רק שליח וסופר לגילוי סודות כאלו, ואין צריך לומר להבינם על שורשם. ולמה עשה ה' לי ככה, אין זה, אלא מפני שהדור ראוי לכך (מאמר 'שופרו של משיח').

לכן העירוני המקום והשעה, בבחינת עת לעשות לה', הפרו תורתך (תהלים קי'ט), לחבר חיבור מדויק ככל שאוכל, בין בְּלִיל הדעות השטחיות הנפוצות על חכמת הקבלה בכלל, ותורתו של הרב אשלג בפרט, באופן שיתאים ללומד המתחיל, שאינו בקיא בחכמה, אך לא יחטא ויפספס את העומק הראוי לעיון בנושאים הללו.

עוד אשתדל, להסביר בדרך רהוטה ומובנת לכל בר דעת, לתת דוגמאות ומשלים הרבה, למען יוכלו הקוראים להתקשר לחומר הנלמד מחד, ומאידך – אשתדל להראות את הנמשל הרוחני של כל מילה ומילה, למען יוכלו המעיינים לצאת מעבותות המָשָׁל ולהבין דברים על דיוקם.

ויסייעוני ה', רבותיי, מלמדיי ותלמידיי, שספר זה יהיה לשופר, ויוסיף לבֵנה חדשה בבניין עם ישראל ותורתו.