בראשית, מדריך להתפתחות רוחנית בשיטת H.T.T

הקדמה:

ספר זה הינו המשך של ‘בראשית, מדריך ליצירת מציאות בשיטת H.T.T‘ המתאר את בריאת יקום ‘ראשית’ יש מאין ומעניק הבנה לגבי תודעת הבורא- אלוהים, כמו גם לגבי הכוחות הפועלים ביקום וטכניקת הבריאה, תוך תיאור מתודה סדורה באמצעותה נוכל לקחת שליטה על חיינו ולברוא לעצמנו, באופן מודע ושיטתי, את המציאות החיצונית שבה אנו רוצים. הכול נשען על הכתוב בתורה, אך מציג פרשנות בעלת היבטים אנרגטיים רוחניים ושונים מהפרשנויות האורתודוכסיות שעל ברכיהן גדלנו, של סיפורי התורה.

הספר שבידכם ‘בראשית, מדריך להתפתחות רוחנית בשיטת H.T.T‘ עוסק בהסבר של יצירת הממד הגשמי על ידי היוצר יהוה אלוהים, ותיאור הפיצולים בין הממדים שנוצרו כתוצאה מיצירת ממד החומר. בהתאם לכך נלמד על התפתחות והתהוות תפישת המציאות החיצונית והפנימית של האדם. מקורותיו של ספר זה הם פרק ב’ ופרק ג’ בספר בראשית.

ספר זה מציג את הדרך בה נוצרנו אנחנו, השורשים שלנו, כיצד נוצרו כל הארכיטיפים שאנו חיים לפיהם כמו ‘פירות העץ האסור’, ‘שכר ועונש’, ‘החטא ועונשו’, ‘אל מעניש’, ‘הגירוש מגן עדן’ וכיו’ב. הבנת הסיפור וסמליו, וההתרחשויות שמאחורי הקלעים ובין השורות, חשובה מאוד להבנת הכוח העצום הטמון במוח של האדם: כוח שרובנו לא מודעים לו, כוח אלוהי. אנחנו יוצרים את המציאות שלנו, בין שאנו מבינים זאת ובין שלא. הפנמת האמת הזו ברמת העומק, תאפשר לכל אחד מאתנו לקחת שליטה ופיקוד על החיים הפנימיים שלו, לתקן לעצמו את תפישת המציאות ולתקן את ההיבטים החלשים שבתוך עצמו וזאת לפני שאנחנו באים לאחרים בדרישות להשתנות ומטפחים ציפיות מבני זוגנו, מילדינו, מחברינו- כדי שיתאימו את עצמם אלינו. שינוי תפישת המציאות הפנימית– זו המטרה העיקרית של הספר שלפניכם. לכן, בעוד שהספר הראשון לימד אתכם טכניקות ליצירת המציאות האובייקטיבית שלכם, זו שחיצונית לכם, הספר הזה עניינו יצירת ה’עצמי’ הפנימי שלכם: יצירת העולם הסובייקטיבי שלכם מחדש באמצעות הבנת הדרך בה אתם מותנים לתפוש אותו ושינוי התפישה בצורה מודעת.

ספר בראשית בפרקים ב’-ג’ מתאר את יצירת הממד הגשמי שהוא רק היבט אחד מתוך היבטים רבים ביקום ‘ראשית’ העצום, האנרגטי: ממד גשמי זה הוא כדור הארץ, העולם בו אנו חיים: לכן הספר הזה נקרא בפי ‘ספר יצירה’. לכל אורך הספר תהיה אבחנה בהתייחסות בין ‘ספר הבריאה‘ שמתייחס רק לבריאת היקום הרוחני-אנרגטי בבראשית א’, לבין ‘ספר היצירה‘ המתייחס ליצירת הממד הגשמי בבראשית ב’-ג’.

הרעיונות בספר מהפכניים. את התפישה המונחת בבסיס ‘ספר יצירה’ כפי שהיא מובאת לפניכם בספר זה, לא פגשתי מעודי במקום אחר וספק אם היא נולדה קודם. בשל הראשוניות של הרעיונות ובשל העובדה שהם שונים ממה שלמדתם בבית הספר ובבית, אולי תרגישו קושי ‘לעכל’ אותם בהתחלה. זה בסדר. מי שחי בתפישות דתיות דוגמאטיות, אולי לא יוכל להכיל רגשית ולקבל את הרעיונות שלי, אך יש מי שירגיש שעיניו נפקחו והוא ‘רואה’ פתאום וכי הידע הזה הוא בדיוק החוליה החסרה בין רוחניות למדע והדבר יגרום להתקרבות לרוחניות אמתית, המנותקת ממסגרות דתיות נוקשות.

הייעוד הרוחני שלי הוא לייצר חיבור בין האדם לבין הרוח האלוהית שבו [הנשמה], להיבטים הגבוהים שבו: לחמלה, לאהבה, לפיוס, לשלום בין אדם לעצמו, בין אדם לחברו, בין אדם לאלוהיו, באמצעות כתיבת הספרים להעברת המידע והמסרים הללו. הידע והתובנות שבספר נתקבלו בתקשור, אך תקשור מתקבל כ’ענן ידע’ וחייב לעבור ‘תרגום’ מרעיון ערטילאי למשפט שיש לו התחלה אמצע וסוף ועליו לנסח נכון את הרעיון המועבר. זהו תהליך של פרשנות והפרשנות היא שלי.

הספר מחולק לשני חלקים: החלק הראשון הוא ‘ספר יצירה’, המבסס את הקביעה כי ספר הבריאה מתאר בריאת יקום אנרגטי-רוחני עצום בו מצויות כל התודעות במצב של שדות אנרגיה חיים נטולי צורה וחומר, סיפור זה מוסתר מאחורי סיפור יצירת הממד הגשמי, עליו מסופר לנו בספר היצירה, אשר הוא אשר חקוק בארכיטיפ הקולקטיבי של בני האדם כ’סיפור הבריאה’ ללא אבחנה בין הסיפורים השונים.

ספר יצירה מספר בעיקר על יצירת צורות החיים דמויות האדם הראשוניות בגוף גשמי: אבות הטיפוס לגזע האנושי אשר הן טרום-אנושיות: האדם ואישה ותחילת ההתפתחות התודעתית של גזע האדם.

החלק השני של הספר מתאר את ‘אודיסאת האנושות’, סיפור המתחיל במאורעות גן העדן אשר הובילו לפסגת הסיפור, ‘הסילוק’ מגן העדן, כאשר למעשה מדובר בסילוק מתודעת אין גבול לתודעת חומר, לחיים בתוך מרחב הדעת האנושית. חשוב לדעת כי רק לאחר אכילת פרי עץ הדעת, החלה האנושיות שכן הדעת היא אנושית ומקומית לחלוטין.

אביא לכם כאן סקירה קלה של ההבדלים בין הסיפורים, כדי שתוכלו להתרשם בעצמכם מהשוני הצורני והענייני בין הסיפורים, ולהסתקרן לגבי המשמעות של ההבדלים:

ספר יצירה מציג, למראית עין בלבד, מה שנחזה להיות ‘תקציר’ תולדות הבריאה: כביכול סקירה מקוצרת של הסיפור שסופר בספר בראשית, פרק א’. קריאה כזו, אשר אותה מלמדים אותנו בבתי הספר, מציגה סיפור בריאה אחד ויחיד שחוזר על עצמו בפרק ב’ בגרסה שונה מפרק א’. כך אימנו אותנו לקרוא ולחשוב: באופן שטחי ולא מעמיק ובעיקר, להיצמד למה שמספרים לנו ולא למה שהכתוב חושף בפנינו. זה אילוף של התודעה, או הפנוט. קריאה קפדנית תגלה שמדובר בסיפור אחר, שונה, שאינו דומה במהות ובתוכן לסיפור הבריאה. מדובר בסיפור של יצירת העולם הגשמי, יש מיש, פיסולו מתוך חומר קיים והחייאת החומר: יצירת ממד חומרי, גשמי בו נוצרו בני האדם בצורתם הגשמית ותיאור האופן בו הם הסתגלו לחיים בגוף פיזי, וכוננו מערכת חברתית מסועפת ומערכת הדוקה עם אלוהים וצבא השמים. ההבדל המרכזי בין הסיפורים נעוץ בכך שסיפור הבריאה מתאר לנו את בריאת היקום האנרגטי-רוחני שאני מכנה ‘יקום ראשית’: מדובר בבריאת כל היקום, כולל מערכות השמש והכוכבים יקום ראשית הוא שדה כוח עצום ובלתי נתפש, ובו מתקיימות בו זמנית כל התבניות אנרגטיות של כל מה שאלוהים ברא- יש מאין, בשיתוף פעולה עם תודעות הטבע. אני טוענת שלא כל מה שנברא ביקום ראשית גלוי וידוע לנו ולא נוכל לעולם, בהיותנו בגוף פיזי, להשיג את כל הבריאה ובוודאי שלא את הבורא היות שהתפישה שלנו מוגבלת לכלי- למוח הגשמי אשר מוגבל ביכולותיו מטבע בריאתו. סיפור היצירה מבראשית פרק ב’-ג’, מתאר לנו את יצירת הממד הגשמי כהיבט אחד ספציפי בתוך מכלול בריאת יקום ראשית: זוהי יצירת העולם שלנו, הכדור עליו אנחנו חיים, ממד החומר-המרחב-והזמן: תיאור היצירה מוגבל למה שקיים על פני האדמה ומתחת לרקיע בלבד, ולדרך בה יהוה אלוהים יצרו1 בחומר את המציאות הגשמית: מדובר בניסוי נקודתי, מקומי, של החדרת ‘נשמת חיים’ לתבנית שפוסלה בחומר, התמרת החומר והפיכתו ליצור כמעט-אנושי. סיפור יצירה מספר לנו על הפיצול שנוצר בין הממדים, בגלל היצירה בחומר ועל העוצמה של היצורים שנקראים בני אדם, ליצור מציאות בראש ובדמיון שלהם, להאמין בה, ולממשה בעולם שמחוץ להם. הבנת העומק של הסיפורים חיונית לכל אדם, לצורך ‘חישוב מסלול מחדש’: לחשב מחדש את מקומו בעולמו, את משקלו ביצירת עולמו, את היכולת שלו לקחת פיקוד על החיים שלו ולשנות את עצמו ואת מציאותו, מבפנים כלפי חוץ. לכן הספר הזה מהווה מדריך להתפתחות רוחנית אישית. כדי לסבר את האוזן ועדיין רק ברמה השטחית של הסיפור, אציג כעת השוואה נקודתית בין סיפור הבריאה לסיפור היצירה:

סיפור בריאת היקום: לבורא קוראים ‘אלוהים’

סיפור יצירת הממד הגשמי: ליוצר קוראים ‘יהוה אלוהים’

סיפור בריאת היקום: בריאת יום א פסוקים א’-ו’: תיאור בריאת האור, הבדלה בין אור לחושך, שיום גנרי, בריאת ‘יום אחד’.

סיפור יצירת הממד הגשמי: אין תיאור כלל, כי היום כבר קיים, האור נברא זה מכבר.

סיפור בריאת היקום: בריאת יום ב פסוקים ו’-ח’: בריאת רקיע, הבדלה בין מים מתחת לרקיע למים מעליהם, שיום.

סיפור יצירת הממד הגשמי: אין תיאור כלל, התפאורה כבר קיימת.

סיפור בריאת היקום: בריאת יום ג פסוקים ט’-יג’: יצירת ארץ ושמים, חשיפת היבשה, שיום, הצמחת צמחים ועצי פרי, פריון, מחזור חיים, ברכה כפולה.

סיפור יצירת הממד הגשמי: תיאור בריאת העולם מתמצה בתיאור בריאת ארץ ושמיים בלבד וזאת על מנת לייצר את הדמיון המתעתע לסיפור הראשון של בריאת העולם. בסיפור היצירה הגשמי העולם מתואר כחרבה, נטול צמחיה בגלל שאין אדם שיעבוד את האדמה. בריאת הצמחייה בגן עדן נעשית לאחר שנברא האדם הגשמי והצבתו בגן עדן. הגדרת תכלית יצירת האדם להיות עובד אדמה.

סיפור בריאת היקום: בריאת יום ד פסוקים יד’-יט’: בריאת מאורות השמיים, בריאת ציר הזמן, משילות, מאורעות, שיום.

סיפור יצירת הממד הגשמי: אין תיאור כלל.

סיפור בריאת היקום: בריאת יום ה פסוק כ’-כג’: שרצי המים, נפש חיה, עופות, התנינים הגדולים, ברכת פרו ורבו.

סיפור יצירת הממד הגשמי: פסוקים יח’-כ’: יצירת החיות לאחר בריאת האדם, וכעזר כנגדו. סיפור יצירת האישה.

סיפור בריאת היקום: בריאת יום ו פסוקים כד’-לא’: בריאת חיות ורמשים על היבשה, בריאת ‘האדם’ כזכר ונקבה יחידה אחת בצלם אלוהים, ייעוד האדם למשול.

סיפור יצירת הממד הגשמי: פסוק ז’: יצירת האדם הגשמי כזכר יחיד, מאדמה ועפר, קודמת ליצירת התפאורה הכוללת את בעלי החיים, הצומח והאישה.

סיפור בריאת היקום: בריאת יום שבת פרק ב’, א’-ג’. מתוארת הכלתו של אלוהים את היקום המושלם, סיום הפרויקט, שחרור הבריאה לעצמאות קיומה.

סיפור יצירת הממד הגשמי: לשבת אין תיאור והתייחסות, אך שחרור היצירה לחיים עצמאיים מתואר כפעולת הגירוש מגן העדן.

כפי שתוכלו לראות, קווי הדמיון הצורני בין שני הסיפורים מצויים רק באזכור בריאת השמים והארץ, בשימוש בתיאור בריאת החיות ואדם, שימוש בשם אלוהים ויהוה אלוהים שמעורר בקורא תחושה שמדובר באותו סיפור עם שינויים סמנטיים, למי שקורא בקריאה שטחית ורדודה. אך גם השוני במהות בין שני הסיפורים הוא קיצוני:

סיפור בריאת היקום: מציג מתודה סדורה, שיטתית, מאורגנת, מחושבת בבריאת העולם: אלוהים בורא את אבן היסוד של עולם ראשית שהיא יום אחד, והיום הזה מהווה חומר גלם לבריאת זמן העולם. העולם נברא מתוך מחשבה שקדמה לבריאת יצור מושלם שנקרא ‘האדם’ שנוצר משני קטבים זכרי ונקבי בצלם אלוהים, וכל מה שנברא נברא מראש לכבוד ‘האדם’ שנבראו אחרונים, כנזר הבריאה. סיפור בריאת העולם מתמקד במשילות שנבראה: ובבריאת היקום המושלם כשדות של אנרגיה, תודעות ותבניות ללא שימוש בחומרים גשמיים כמעט.

סיפור יצירת הממד הגשמי: מספר על יצירת הממד הגשמי בתוך מצע היקום האנרגטי, כ’שלוחה’ או היבט מוגשם שלו ועל יצירת האדם הגשמי מאדמה, על רקע של אדמה שוממה וחרבה, טרם קיומם של בעלי חיים וברואים אחרים. הצומח נזרע במקום ספציפי המכונה ‘גן’ והיצורים החיים נוצרו לאחר מכן, בניסיון לייצר לגולם-האדם עזר כנגדו. רק בסוף נוצרה האישה מצלעו של הגבר. האדם נוצר כגולם עפר זכר יחיד לתוכו ננשפה נשמת חיים, והאישה נבראה בנפרד ובמובחן אלא מבשר ועצם.

כפי שניתן לראות, רק מקריאה של הסיפורים בעין סקרנית, הפער בין שני הסיפורים הוא עצום. האם מקור הפער נעוץ במספר הסיפור? שמא אכן מדובר בשני סיפורים שונים, בשני ממדים ובשני סוגי בריות? האם אחד מהם מוקדם יותר בזמן ומתייחס לבריאה אנרגטית והשני מאוחר יותר על ציר הזמן ומתייחס ליצירה גשמית ומה שקרה בתווך ביניהם בפער הזמנים בין הסיפורים הכתובים, נותר נעלם ונסתר מהקורא? האם סיפור הבריאה מספר לנו על יצירת האב טיפוס הרוחני המואר של האדם, שחי לו בממלכת אוטופיה2 בשמים ובמציאות רוחנית אוטופית, במה שאנחנו חולמים שהוא מעין ‘גן עדן’ חף מדאגות ולבטים, בעוד שסיפור יצירה הוא הסיפור שלנו, בני האדם החיים כאן ועובדים על מנת להתפרנס? האם אלו סיפורי ‘אוטופיה’ מול ‘מציאות בכדור הארץ’? האם הפער בין הסיפורים נועד לכוון אותנו, בני האדם, לעבר התפתחות וההארה שאנו אמורים להגיע אליהם? ומדוע הסיפורים מוסווים ומקופלים זה בתוך זה?

אין לי תשובות מוסמכות לכל השאלות הללו, שכן הסיפורים ניתנו לנו כפי שהם בתורה. עמוקים, מוסווים, נסתרים, מבקשים שנחשוף ונגלה אותם ונצמח לאורם.

את התובנות שניתנו לי עם ההוראה ללמד אותן ולהפיץ אותן, אחלוק אתכם. אנתח את הפערים בין הסיפורים על מנת להאיר עבורכם ביתר קלות את הקישור של התובנות למציאות היומיומית שלנו, כדי שהידע הזה לא יישאר תיאורטי או רעיוני אלא מידע שיתמקם בתוככם, ינחה אתכם, יצמיח אתכם וילווה אתכם. החוכמה נועדה להיות מעשית, לא עיונית.

אני מאחלת לכם קריאה מעניינת. תשאירו ראש פתוח, תקראו מתוך סקרנות ונכונות לחקור, לחשוב, לבחון. תניחו בצד את מה שסיפרו לכם ומה שאתם חושבים שהוא האמת. מעולם לא יצאתם לבחון את האמת הזו, וזו הפעם הראשונה שבה אתם תקראו את סיפורי הבריאה בעיניים חוקרות. ייתכן, שהקריאה הזו תעלה את חייכם ואת תודעתכם לגבהים חדשים ולמסלול אחר.

שלכם, שירלי מנוחין אלמוג.