בטן של חיטה

האם ידעתם שנזקי החיטה מגיעים הרחק מעבר לרגישות לגלוטן ומחלת צליאק?

הספר מסביר בצורה נחרצת ומשכנעת כיצד סילוק החיטה מתפריטנו – כולל חיטה מלאה ובריאה כביכול – הוא המפתח להפחתת קילוגרמים מיותרים אחת ולתמיד ולשיקום מגוון רחב של בעיות בריאות ותסמינים של מערכת העיכול.

הספר חושף את האמת העגומה על החיטה של היום, שאינה דומה כלל לחיטת הבר שאבותינו טחנו ואפו ממנה את לחמם. החיטה של היום עברה הכלאות ושינויים גנטיים ניכרים כדי להגדיל את היבול ולהפחית בעלויות הייצור והתוצאה היא דגן חסר כל ערך תזונתי, המצוי בלחם, במאפים ובמזונות רבים נוספים.

הספר שופך אור על הקשר בין אכילת חיטה והצטברות של שומנים בכל המקומות הלא נכונים בגוף. הוא מפרט מספר גדול של תסמינים, מחלות ובעיות בריאותיות שהוכח מדעית שהחיטה אחראית להם, החל מסוכרת דרך מחלות לב ועד לתסמיני מערכת החיסון, כמו דלקת מפרקים שגרונית וצליאק, או הפרעות נוירולוגיות, כמו שיטיון.

הספר מציע פתרונות תזונתיים שעשויים לחולל אצלכם שינויים בריאותיים דרמטיים:

· הפחתת משקל משמעותית כבר בחודשים הראשונים

· הקלה בתסמינים מטבוליים ובמדדי סוכרת סוג 2

· שיפור בולט ברמות הכולסטרול הכללי והכולסטרול "הרע"

· הקלה בתסמינים במגוון רחב של בעיות עיכול

· הפחתה במצבי דלקתיות בגוף ובכאבי שרירים ושלד

· הקלה משמעותית ואפילו העלמות של מחלות עור שונות, החל מנשירת שיער ועד לפסוריאזיס וכיבים בפה
הספר מציג עמדה פרובוקטיבית, מסקרנת, מעוררת מחשבה ומגובה מדעית על נזקי החיטה לבריאות ומציע נקודת מבט חדשה להתמודדות עם בעיות בריאות נפוצות בעולם המודרני.

מקט: 4-239-585

לאתר ההוצאה הקליקו כאן

ביקורת על הספר

מאמר שפורסם על הספר

האם ידעתם שנזקי החיטה מגיעים הרחק מעבר לרגישות לגלוטן ומחלת צליאק? הספר מסביר בצורה נחרצת ומשכנעת כיצד סילוק החיטה מתפריטנו […]

---

פתח דבר

דפדפו באלבומים המשפחתיים של משפחות הוריכם או של סבא וסבתא שלכם, ואני בטוח שתופתעו כשתראו עד כמה כולם רזים. קרוב לוודאי שהנשים לבשו שמלות במידה 32, והיקף המותניים של הגברים היה 80 ס"מ. משקל עודף היה משהו שנמדד רק בקילוגרמים ספורים; השמנת-יתר הייתה נדירה. ילדים עם משקל-יתר? כמעט לעולם לא. מותניים בהיקף של 105 ס"מ? לא כאן. בני-עשרה ששוקלים מאה ק"ג? בהחלט לא.

למה היו עקרות הבית של שנות ה-50 וה-60, ששהו רוב הזמן בביתן, ואנשים אחרים מאותה התקופה, רזים הרבה יותר מבני זמננו, אותם אנחנו רואים בחופים, בקניונים או במראות שלנו? נשים באותה התקופה שקלו בממוצע 58-55 ק"ג, ומשקלם של הגברים היה 83-75 ק"ג, בעוד שהיום אנחנו נושאים 25, 37 ואפילו 50 ק"ג יותר.

הנשים באותו עידן לא עסקו בפעילות גופנית (היא נחשבה לבלתי-ראויה, כמו מחשבות לא טהורות בכנסייה). כמה פעמים ראיתם את אמכם נועלת נעלי ספורט ויוצאת לריצה של חמישה ק"מ? עבור אימא שלי, פעילות גופנית הייתה ניקוי המדרגות באמצעות שואב-אבק. היום, כשאני יוצא אל מתחת לכיפת השמיים בכל יום יפה, אני רואה עשרות נשים רצות, רוכבות על האופניים, הולכות הליכה מהירה – דברים שמעולם לא נראו לפני 40 או 50 שנה; ובכל זאת, אנחנו משמינים יותר ויותר עם כל שנה שחולפת.

אשתי מדריכה טריאתלטים (ספורטאים שמשתתפים בתחרויות הטריאתלון), לכן אני צופה כל שנה בכמה מאירועים אלה, שכרוכים בפעילות גופנית מאומצת ביותר. הטריאתלטים מתאמנים בצורה נמרצת, במשך חודשים עד שנים, לקראת מירוץ שבו עליהם לשחות 4.0-1.6 ק"מ באגם או בים פתוח, לרכוב על אופניים למרחק של 180-90 ק"מ ולסיים בריצה של 40-20 ק"מ. השלמת המירוץ כולו היא מבצע בפני עצמו, משום שהאירוע דורש כמה אלפי קלוריות וכוח סבל ראוי לציון. רוב הטריאתלטים מקפידים על הרגלי אכילה בריאים למדי.

אם כך, למה סובלים שליש מאתלטים אלה, גברים ונשים כאחד, ממשקל-יתר? אני חושב שהם ראויים לשבח נוסף, משום שהם צריכים לשאת כ-15, 20 או 25 ק"ג עודפים. אבל, בהתחשב ברמה הגבוהה מאוד של הפעילות הממושכת שלהם ובתוכנית האימונים התובענית שלהם, איך ייתכן שיש להם עדיין משקל עודף?

אם נקבל את הדעה המקובלת, הרי שעל טריאתלטים בעלי משקל-יתר להתאמן יותר או לאכול פחות, כדי להפחית ממשקלם. אני חושב שזהו רעיון מגוחך לגמרי. אני עומד לטעון שהבעיה של התזונה והבריאות של רוב תושבי המערב היא לא שומנים, לא סוכרים, לא התפתחות האינטרנט וגם לא היעלמותו של אורח החיים הכפרי. החיטה המודרנית היא חיטה אמיתית בערך כמו ששימפנזה הוא תעתיק של האדם. קרובי המשפחה השעירים שלנו, היונקים העילאיים האלה, חולקים 99% מכל הגנים של האדם, אבל יש להם זרועות ארוכות יותר, גופם מכוסה שיער ויכולתם לנצח בתחרות ידע נמוכה מאוד; ואני מאמין שאתם מסוגלים להבחין בקלות בהבדלים שגורם האחוז שחסר להם. אם נשווה את החיטה המודרנית לאבותיה לפני 40 שנה בסך הכול, נראה שהיא אפילו אינה קרובה אליהם.

אני מאמין שהצריכה המוגברת של דגנים – או, ליתר דיוק, הצריכה המוגברת של הדבר הזה, ששוּנה בצורה גנטית ומכונה היום "חיטה מודרנית" – מסבירה את הניגוד שבין אנשים רזים, לא פעילים, משנות ה-50 לבין אנשים בעלי משקל-יתר מהמאה ה-21, כולל טריאתלטים.

אני יודע שההכרזה על חיטה כעל מזון רע דומה להצהרה שרונלד רייגן היה קומוניסט. הורדת מצרך מזון שהוא סמל תרבותי למעמד של סכנה לבריאות הציבור, היא אבסורד, אולי אפילו לא פטריוטית. אבל אני עומד לטעון שהדגן הפופולארי ביותר בעולם הוא גם המרכיב התזונתי ההרסני ביותר בעולם.

השפעות מוזרות של חיטה על בני אדם, כפי שתועדו, כוללות גירוי התיאבון; חשיפה לאקסורפינים (Exorphines – המקביל לאנדורפינים שמיוצרים על-ידי הגוף), שפעילים במוח; תנודות חדות של רמת הסוכר בדם, אשר גורמות למחזורים מתחלפים של שובע והתקפי תיאבון מוגבר; גליקציה (Glycation, סכרור), תהליך שנמצא ביסוד חולי והזדקנות; דלקות ו-pH לא תקין (מדד חומציות ובסיסיות – חומציות גבוהה מדי ובסיסיות נמוכה מדי), שמאכלים סחוסים ומזיקים לעצמות; והפרעות במערכת החיסונית. בנוסף, גורמת צריכת חיטה לקשת רחבה של מחלות, ממחלת צליאק – מחלת מעיים הרסנית שנגרמת על-ידי חשיפה לגלוטן שבחיטה – למגוון של הפרעות נוירולוגיות, סוכרת, מחלות לב, דלקת מפרקים, פריחות מוזרות והזיות הסכיזופרניה, שמשתקות את תפקוד האדם.

אם הדבר הזה, שמכונה "חיטה", מהווה כזאת בעיה, הרי שסילוקו צריך להניב תועלת רבה ובלתי-צפויה. למעשה, כך בדיוק קורה. במקצועי אני רופא לב, שפוגש ומטפל באלפי חולים שנמצאים בסיכון לחלות במחלת לב וסוכרת, ולסבול ממספר רב של השפעות הרסניות של השמנת-יתר. במסגרת עבודתי ראיתי איך בטן בולטת, שמנה, שמשתפלת מעל לחגורה, נעלמת, כשהמטופלים שלי הסירו את החיטה מהתזונה שלהם. הם הפחיתו ממשקלם עשרה, 15 או 25 ק"ג כבר במהלך החודשים הראשונים. ירידה מהירה וחסרת-מאמץ במשקל מלווה, בדרך כלל, בתועלת בריאותית שממשיכה להדהים אותי אפילו היום, אחרי שהייתי עד אלפי פעמים לתופעה זו.

ראיתי שינויים דרמטיים בבריאות, כגון אצל אישה בת 38, שסבלה מדלקת כיבית של המעי הגס ושעמדה בפני ניתוח להוצאת חלק מהמעי הגס; היא החלימה כשהפסיקה לצרוך חיטה – המעי הגס נותר שלם. או אצל גבר בן 26, שסבל מנכות קשה והתקשה ללכת בגלל כאבים קשים במפרקים; הוא חווה הקלה מושלמת, והצליח שוב ללכת ולרוץ ללא בעיה, אחרי שסילק את החיטה מהתפריט שלו.

אף שהתוצאות האלה נשמעות מרשימות, מחקרים מדעיים רבים קובעים שהחיטה היא הגורם העיקרי למצבים אלה, והם טוענים שהסרת החיטה מהתזונה עשויה להקל או לסלק את התסמינים לגמרי. בהמשך תראו שהמחיר של נוחות, שפע, ועלות נמוכה של בריאות הוא בטן של חיטה, ירכיים שמנות וסנטר כפול. רבים מהטיעונים שאני מעלה בפרקים הבאים אושרו במחקרים מדעיים שכל אחד יכול לקרוא. קשה להאמין, אבל רבים מהלקחים שלמדתי הוכחו במחקרים קליניים כבר לפני עשרות שנים, אבל משום מה מעולם לא חלחלו אל התודעה הרפואית או הציבורית. פשוט חיברתי אחת ועוד אחת והגעתי לכמה מסקנות שעשויות לזעזע אתכם.

זו לא אשמתכם

בסרט "סיפורו של ויל הנטינג" משחק מאט דיימון דמות של גאון מופלא שנושא עימו זיכרונות קשים של התעללות שעבר. הוא פורץ בבכי כשהפסיכולוג שון מגוויאר (רובין ויליאמס) חוזר שוב ושוב על המשפט, "זו לא אשמתך".

בדומה לכך, רבים מאוד מבינינו, שנושאים על גופם בטן מכוערת של חיטה, מאשימים את עצמם: יותר מדי קלוריות, פחות מדי פעילות גופנית, ריסון מועט מדי. אבל נכון יותר לומר שהעצה שקיבלנו, לאכול יותר "דגנים מלאים בריאים", מנעה מאיתנו שליטה בתיאבון ובדחפים שלנו, גרמה לנו להשמין ופגעה בבריאות שלנו, למרות המאמצים הרבים והכוונות הטובות שלנו.

לדעתי, העצה שרבים הסכימו איתה, לאכול דגנים מלאים בריאים, דומה להמלצה לאלכוהוליסט, שאם משקה אחד או שניים לא מזיקים, כדאי לו לשתות תשעה או עשרה משקאות. ליישום עצה זו השלכות הרסניות על הבריאות.

זו אינה אשמתכם.

אם אתם מגלים שאתם נושאים בטן של חיטה בולטת, לא נוחה; שאינכם מצליחים לדחוק את עצמכם לג'ינס משנה שעברה; אם אתם נשבעים לרופא שלכם שהתזונה שלכם טובה אבל משקלכם בכל זאת גבוה מדי ואתם טרום-סוכרתיים, בעלי יתר לחץ דם ורמה גבוהה של כולסטרול בדם; או שאתם מנסים נואשות להסתיר שדי גבר מעוררי-בושה – שקלו להיפרד מהחיטה.

סלקו את החיטה, סלקו את הבעיה.

מה יש לכם להפסיד פרט לבטן החיטה שלכם, שדי הגבר שלכם או הישבן השמן שלכם?