בגיל 27 אובחנתי כסוכרתי. עולמי חרב עליי, חיי השתנו לחלוטין, ואת מרבית חלומותיי גנזתי. במהלך 23 השנים הבאות הייתי "תלמיד […]
הקדמה
זה היה בוקר שגרתי. אפשר להגיד, עוד בוקר שגרתי בחייו של בחור בן 27 נשוי ואב לתינוקת. התעוררתי מוקדם, אני מניח ששתיתי קפה, התלבשתי ויצאתי לעבודה. באותם ימים עבדתי במכולת השכונתית של אבי בבאר שבע. זה כבר כמה שבועות שמשהו אחר מתרחש לי בגוף. אני יודע את זה, אני מרגיש את זה. אני בוחר להתעלם מזה. הפער בין מה שאנחנו יודעים לבין מה שאנחנו עושים בא לידי ביטוי כבר כחודש לפני הבוקר הזה כשאני משרת במילואים.
באותם ימים אני מחזיק מעצמי בחור בריא, אין לי שום מחלה שנראית לעין, אני לא נוטל כדורים ולא מרגיש שום דבר שנתפס בעיניי כלא בריא. מרגע שהמילואים מתחילים אני מרגיש רוב היום שהפה שלי יבש. אני צמא יותר מהרגיל ולכן אני שותה יותר מהרגיל ומתרגם את ההליכה המרובה שלי לשירותים כהשלכה של שתייה מרובה. אני מרגיש ירידה בראייה, ומתעלם. זו עייפות, זה עומס החיים, זו תקופה, זה יעבור, אומרים לי הקולות המרגיעים שיושבים על כתף ימין, אבל הסימנים לא עוברים ואני ממשיך להתעלם.
באותו בוקר שגרתי נכנסת למכולת אחת מהלקוחות הקבועות שלנו. רצה הגורל ואותה לקוחה היא גם סטז'רית לרפואה. כמדי בוקר אנחנו מפטפטים על ענייני החיים ובדרך אגב היא זורקת לאוויר ספק שאלה ספק קביעה: "אלי, ירדת במשקל, נכון?!" אני מביט בה ויודע. יודע שהיא צודקת, שכבר כמה שבועות המצב הפיזי שלי לא תקין, שירדתי במשקל בלי מאמץ מיוחד לזה, שאני יותר עייף, מרגיש בסוף כל יום סחוט, כאילו הייתי במסע מפרך. איכשהו סימן השאלה שלה מוריד לי את האסימון. איזה קול פנימי עמוק וסמכותי אומר לי: אלי, אכלת אותה, יש לך סוכרת. הראש שלי מבין את זה, כל הסימנים שם, הם שם כבר הרבה זמן, זהו, כבר אי אפשר להתעלם. היא מרגיעה אותי ומציעה שאעשה בדיקת דם פשוטה כדי לגלות מה באמת יש לי.
"ברוך הבא לעולם הסוכרתיים", אמרו תוצאות בדיקות הדם ואני הרגשתי, הלכה למעשה, את המושג: השמיים נופלים עליי. חושך מוחלט, בלבול, בהלה, חרדה, הכול יחד התערבב בתוך הגוף והנפש. אני חולה. מרגע זה ואילך אני אדם שתווית החולי דבוקה בו, וכל מה שזה אומר לי זה שמרגע זה כל החלומות, התוכניות והיעדים שהצבתי לעצמי הולכים לאיבוד בתוך האינסולין.
אבי ז"ל היה חולה סוכרת, לנגד עיניי יכולתי לראות כיצד זה מקשה על חייו, ידעתי שסוכרת טייפ 1 תגביל אותי מאוד והדבר האחרון שבחור בן 27 רוצה, זה שמישהו או משהו יגביל אותו. אני לא דרמטי, סוכרת זו מחלה קשה ואני מבין שהולכים להשתנות לי החיים. קיבלתי את זה קשה. קשה מאוד.
אבא שלי, שראה את הדאגה על פניי, לקח אותי לביקור אצל פרופסור ויצמן. פרופסור ויצמן היה רופא ידוע, שמתמחה בסוכרת וטיפל שנים רבות באבי. רופא חביב בעל כוונות טובות, שישב מולי ובחיוכו הטוב והבטוח אמר: "אל תדאג". הוא חזר ממש עכשיו מהשתלמות בארה"ב שבה הוא למד על האינסולין החדש, אינסולין המדמה אינסולין של האדם. משמעות הדבר היא שאוכל לאכול כל מה שיתחשק לי, ובהתאם לרמת הסוכר בדם אוכל להזריק את כמות האינסולין הנדרשת ובכך, למעשה, אוכל להיות מאוזן. "תחיה כמו כל אדם רגיל", הוא אמר ואני, שרציתי לשמוע את המילים האלה, הרגשתי בעיקר בלבול.
מהנקודה הזו ועד לרגע זה ממש מתחיל מסע הסוכרת של חיי. זה מסוג המסעות שאף אדם, בטח לא בגיל צעיר, רושם אותם ברשימת החלומות. היום, כשלושים שנה אחרי ששמתי על הגב את תרמיל הסוכרת, אני יכול לומר שבזכות המסע הזה הפכתי להיות האדם שאני היום. מעז, מגשים, חולם, לומד, יודע, מיישם, פעיל, לא מוותר ובעיקר, חי טוב. חי חיים מלאים ומאושרים.
הספר הזה הוא עבורכם. עבור כל מי שחולה בסוכרת או שבסביבתו יש חולי סוכרת והוא רוצה להיטיב עימם. מסע הסוכרת שלי כלל המון טלטלות, הוא התחיל מעשה ואל תעשה של הרפואה הקונבנציונלית, עבר דרך פחדים, חרדות והימנעות מהרבה מאוד דברים והמשיך בהבנה שחלחלה לאט-לאט לתודעתי, שאפשר אחרת. שיש את מה שהרופאה הקונבנציונלית מציעה, אבל לא רק. שאם רק אפתח את החלון ואביט אל האופק אגלה עולם ומלואו שהיטיב ומיטיב עד היום עם חיי.
הספר הזה הוא אוסף של מידע, הבא לעשות לכם סדר בכל נושא הסוכרת, תזונה ותודעה; להציף שאלות שעימן המדע לא מתמודד, לשבור מוסכמות מקובלות ולגרום גם לכם לבדוק מהו הדבר שנכון לכם כדי לחיות חיים שלמים ומאושרים. המטרה שלי היא לגרום לכם לנוע באי נוחות בזמן הקריאה, להתווכח איתי, לשאול שאלות נוקבות, לבחון את עצמכם מול מציאות חייכם ורק לאחר מכאן לקבל החלטות.
נעים מאוד, אלי אלעזר, יליד 1965, נשוי למיכל ואב לשלושה ילדים. אני מנהל סניף בנק בדרום הארץ ובשעות הפנאי קורא המון, רוכב על אופניים, הולך ברגל, שוחה ומייעץ לאנשים בנושא שינוי תודעתי בכלל ובסוכרת בפרט. כחולה סוכרת סוג 1 אני גאה לכתוב שסיימתי בהצלחה את מרתון ברלין. זה היה כנגד כל הסיכויים וכנגד כל הרופאים. בכל בוקר אני מתעורר עם חיוך ואת הקפה הראשון שותה מול נוף הים הנשקף ממרפסת ביתי בקומה ה-16.
כן, אני מאושר.
מאושר מהדרך שעברתי, ממסע הסוכר שגילה ופתח בפניי עולמות שלא הכרתי, מאושר מהדרך הארוכה שבה צעדתי ובעיקר מאושר מהאפשרות להגיש לכם מניסיוני הרב והרחב בתחום הסוכרת, וזאת כדי שגם אתם תוכלו לחיות איתה ולחיות איתה טוב.
יכול להיות שתרימו גבה, יכול להיות שתצקצקו בלשונכם ותאמרו… נו, מה כבר אפשר לחדש לנו? וזה בסדר, זה אפילו מעולה, כי רק מהמקום הספקני ניתן לצמוח וללמוד. אני לא המצאתי כאן שום דבר חדש, אבל אחרי שנים של מחקר בתחום הסוכרת, התזונה, התודעה וחקירה עצמית על מה שנכון וטוב לי ואיתן התוצאות המרשימות, שהפכו אותי מאדם שתלוי בסוכרת לאדם שמנהל אותה וחי חיים בריאים ומלאים, אני שמח על ההזדמנות הנהדרת הזו להעניק לכם באהבה, בגילוי נפש עמוק ובמסירות, מניסיוני הגדול בתחום, מתוך תקווה אמיתית שזה יוביל גם אתכם לשינוי מבורך.
מה יש בספר?
הספר "לנצח את הסוכרת" מחולק לשלושה חלקים: סוכרת, תזונה ותודעה.
בכל אחד מהפרקים תוכלו למצוא מידע מזוקק משלל מאמרים, כתבות, פוסטים ומחקרים שקראתי בתחום. כל הכתוב מגובה במחקרי שטח ובפרסומים מוכרים בארץ ובעולם.
מטרתו של כל פרק היא להציג את הנתונים הקיימים בארץ ובעולם בנושא, לערער עליהם ולהציע חלופות שהיטיבו מאוד איתי ועם אלפי חולי סוכרת בארץ ובעולם.
ניתן בהחלט לקרוא ולהתעמק בכל פרק בנפרד, רצוי לקרוא את הפרקים ברצף כדי ליצור קוהרנטיות רעיונית והטמעת המידע לחלקים המודעים והתת מודעים שבנו.
לפני שאתם צוללים לפרקים, אבקש בקשה אחת קטנה.
הגעתם עד כאן, הרשו לעצמכם להשיל דעות קדומות, ידע רופאי קונבנציונלי וקלישאות שחוקות. הרשו לעצמכם להיפתח לעולם חדש שמציע לכם שפע של אפשרויות לחיים בריאים. אין כאן מקל קסמים וגם לא פיה. כשתסיימו לקרוא את הספר מדדי הסוכר וההרגשה הכללית לא ישתפרו. לא אם לא תעשו.
ידע ומידע הם דבר נהדר, אבל הם רק השלב הראשון בדרך לשינוי. כדי שדברים יקרו צריך לצאת מהמקום היודע למקום העושה. לפעמים זה לוקח שעה ולפעמים זה לוקח שנים, מה שחשוב זה שבסוף זה קורה.
וזה יקרה.
שלכם, אלי
סוכרת – מה הסיפור שלך?
אם אתם אוחזים כרגע בספרי, אזי יש לכם סיבה טובה לכך. כנראה אתם או מי מבני ביתכם חולה בסוכרת או שאתם מתעניינים בתחום מסיבה כלשהי. כך או אחרת, אני יוצא מנקודת הנחה שאת המילה סוכרת אתם מכירים היטב וסביר להניח שגם את ההסבר למשמעות השם המתוק הזה אתם יודעים.
כן, כך חשבתי גם אני. כאמור, גדלתי בבית שבו אבי אובחן כחולה סוכרת בגיל צעיר, אבל לצערי הרב, מה זו סוכרת באמת גילינו, אבי ואני, אך ורק לאחר שחליתי בעצמי והתחלתי לחקור ולהתעמק בנושא.
למה לצערי? אני מניח שאם היינו מבינים את המשמעות של סוכרת וההשלכות שלה בזמנו, אבי היה זוכה לחיות חיים מלאים ובריאים עם הסוכרת. אני משוכנע שהוא היה יושב עכשיו בשולחן שישי ונהנה משלל נכדיו. הידע שיש בידינו היום על מחלת הסוכרת והדרכים לטפל בה הוא עצום ואין-סופי כמעט, אבל כמו שאמרנו, עם ידע לא עושים שינוי. שינוי מתקיים כאשר הידע שצברנו הופך למעשה. ועל זה עוד נדבר בהרחבה בפרק התודעה.
התפיסה הרווחת בקרב הציבור, גם בקרב החולים ובני משפחותיהם, לגבי סוכרת היא שאם יש לך סוכרת זה סימן שהסוכר בדם אינו מאוזן וכדי לאזן אותו לוקחים תרופות, עושים ספורט ומקפידים על אכילה נכונה. אצל רוב הסוכרתיים האירוע מסתיים בנטילת תרופות. הם לא מקפידים על תזונה ובטח שלא על ספורט, שאלתם את עצמכם פעם למה?
התשובה לכך מאוד פשוטה. כי גם להם אומרים הרופאים, תאכלו מה שאתם רוצים, אבל במידה, וכדי לשמור על איזון תיקחו תרופות. זה נכון, אני חלילה לא אומר שתרופות זה דבר שלילי, אני כן אומר, ובהסתמך על מאות מחקרים של מיטב הרופאים והחוקרים בעלי שם עולמי, שהטיפול בסוכרת מסוג 2 הוא טיפול בסימפטומים ולא במחלה עצמה, וכאשר אנחנו מטפלים בסימפטום ולא במחלה, הסיכוי לצאת ממנה או למנוע את הידרדרותה הוא אפסי.
נדבר על זה בהמשך בהרחבה, אבל בינתיים חשבו על זה ככה – על התקרה בביתכם מופיע כתם שחור, הכתם מפריע לכם בעין ולכן אתם קונים צבע ומברשת וצובעים את התקרה. ייתכן שהכתם השחור נבע משחיקה טבעית או בגלל מעשה קונדס של אחד הילדים, אך יכול להיות גם שהכתם הזה הוא הסימפטום שמופיע כתוצאה מבעיה גדולה בצנרת.
כולנו, או לפחות רבים מאיתנו, חוו את סיוט החצ'קונים של גיל ההתבגרות. זוכרים את העמידה מול המראה ופיצוץ הפצעים? כל פיצוץ כזה נחווה כהצלחה מסחררת. חיסלנו את החצ'קון. נכון, אבל למוחרת בבוקר או כבר באותו היום הגיח חצ'קון חדש, שגם עליו נלחמנו עם כל התותחים שגייסנו בקצות האצבעות. אם פוצצנו את החצ'קון, למה מופיע חדש? פשוט, כי בפועל אנחנו נלחמים בסימפטום ולא בבעיה עצמה – במקרה הנ"ל שנובעת מתזונה לא נכונה, מעודף שומנים בעור וכד'.
כולנו מכירים את התלמיד הזה בכיתה שמפריע למורה להעביר מהלך שיעור תקין. לרוב, המורה תנקט צעד ענישתי כלשהו, תוציא אותו מהשיעור, תזמן את הוריו וכו'. כלומר המורה תטפל בסימפטום הגלוי למשהו שהוא אחר לגמרי. ייתכן שההפרעה נובעת מבעיות קשב, מבעיות בבית, מקשיים בלימודים או מכל דבר אחר. סביר להניח שאם המורה תטפל במחלה גם הסימפטום שהוא ההפרעה ייעלם.
כשהייתי תלמיד התקשיתי מאוד ברכישת הקריאה והכתיבה. התוצאה של זה הייתה שרוב הזמן ישבתי בכיתה ובהיתי בחלל וספרתי את הדקות לצלצול הגואל. בוודאי לא הכנתי שיעורי בית ונכשלתי בכל המבחנים. כדי לטפל בסימפטום הגלוי לעין, שזה הקושי בקריאה ובכתיבה, אבי הכריח אותי לקרוא ספרים. הוא עשה זאת מתוך כוונה טובה ומרצון אמיתי לעזור לי, הוא חשב שאם אשב מול הספר הפתוח הקריאה תגיע. זה עזר? מובן שלא, ככל שדרשו ממני יותר לקרוא, כך המוח יותר נאטם לקבלת כל מידע – המוח שלי יצר תנגודת למילים הכתובות. נגיד שהיו מטפלים במחלה עצמה, כלומר מאבחנים את הקושי, כפי שנהוג לעשות כיום, ומתאימים לו את הטיפול הנכון והראוי לי, יש סיכוי שחומת התנגודת הייתה מתפוררת. אגב, היא התפוררה רק שנים רבות מאוחר יותר, כשחוויתי הצלחה אחרי השירות הצבאי בלימודי התואר הראשון.
סוכרת על קצה המזלג
סוכרת מוגדרת כמחלה מטבולית המתאפיינת בריכוז גבוה של סוכר (גלוקוז) בדם. כאשר רמת הסוכר בדם עולה מעל סף של 126 מיליגרם לדציליטר בצום, היא למעשה גוברת על כושר הספיגה שלו בכליות וכתוצאה מכך מופרש עודף של הסוכר לשתן, מצב זה קרוי גליקוזוריה. הבעיה המרכזית בסוכרת היא חוסר יחסי או מוחלט של הורמון האינסולין.
האינסולין עצמו מיוצר בבלוטת הלבלב ומופרש ממנה אל הדם בתגובה לעלייה ברמת הסוכר, למשל, אחרי ארוחה. תפקידו של האינסולין הוא לאפשר את חדירתו של הסוכר מהדם אל תאי הגוף השונים הזקוקים לו, כדי להפיק את האנרגייה הדרושה להם לתפקודם התקין.
אצל חולי סוכרת קיים חוסר באינסולין או פגם בפעילותו או תנגודת גבוהה של הרקמות אליו. כאשר סובלים מחוסר באינסולין או מאינסולין לא תקין, לגוף אין את האמצעים הנדרשים להחדרת הסוכר לתאים. כתוצאה מכך מצטבר הגלוקוז בדם, מצב זה נקרא היפרגליקמיה.
בתנגודת לאינסולין הכמות המופרשת מתאי הלבלב יכולה להיות תקינה ואף מוגברת והאינסולין יכול להיות תקין לחלוטין, אך הפעילות באיברי המטרה כמו שריר או כבד, נמצאת כלקויה. תנגודת לאינסולין מתחילה לרוב כעשור לפני אבחון הסוכרת. הרמות התקינות של הסוכר בשנים אלה נובעות מהפרשה מוגברת של אינסולין.
ישנם ארבעה סוגים עיקריים של חולי סוכרת: סוג 1, סוג 2, סוכרת הריונית וסוכרת הנובעת מסיבות אחרות כמו פגם תורשתי בייצור האינסולין, סוכרת בעקבות נטילת סטרואידים וסוכרת בעקבות השתלת איבר.
סוכרת מסוג 1 – סוכרת זו נובעת מהיעדר מוחלט של אינסולין. היעדר זה נובע מהרס מוחלט של התאים בבלוטת הלבלב האחראים להפרשת האינסולין. מחלה זו נחשבת לאחת מהמחלות הכרוניות השכיחות ביותר של גיל הילדות: שני שלישים מהמקרים החדשים של סוכרת מסוג זה מאובחנים עד גיל 19, ולכן בעבר היא נקראה סוכרת נעורים. מאחר שהתפרצות המחלה בגיל מבוגר יותר אינה נדירה – עד 25 אחוזים מהמקרים החדשים המדווחים של סוכרת מסוג זה מאובחנים אצל אנשים מבוגרים – הפסיקו לקרוא לה סוכרת נעורים וכיום היא מזוהה כסוכרת סוג 1. ללא טיפול, מחלה זו עלולה להיות קטלנית.
להתפרצות סוכרת מסוג זה יש סיבות רבות ובהן מחלות אוטואימוניות שבהן מערכת החיסון תוקפת את הלבלב, נטייה תורשתית ומחלות נגיפיות מסוימות שגורמות לייצור חומרים דלקתיים שעלולים לפגוע בתאים בלבלב ולהרוס אותם.
סוכרת מסוג 2 – בניגוד לסוכרת מסוג 1, סוכרת מסוג 2 פורצת בזמן שהלבלב עדיין מייצר אינסולין, אך האינסולין אינו מצליח לעשות את עבודתו כנדרש. כלומר האינסולין אינו מצליח להחדיר גלוקוז לתאי הגוף. סוכרת מסוג זה יכולה להופיע בכל גיל, אבל לרוב היא מופיעה אחרי גיל 40 ונובעת בעיקר מנטייה גנטית, אך מושפעת מאוד מאורח החיים. מנתוני משרד הבריאות העולמי עולה כי בעשור האחרון ישנה עלייה מתמדת בהתפתחות סוכרת סוג 2 בקרב ילדים ובני נוער, לדבריהם בגלל מגפת ההשמנה האופיינת לעולם המודרני.
בספר זה לא אעסוק בסוכרת שנובעת מהיריון או מכשל מערכתי שנוצר עקב מחלה אחרת.
הסימנים למחלת הסוכרת
למחלת הסוכרת אין שום תסמינים קליניים, ולכן הסימנים מתגלים בדרך כלל בבדיקת דם אקראית, אך כשרמות הסוכר בדם מאוד גבוהות – יותר מ-250 מיליגרם לדציליטר, יכולים להופיע סימנים שאופייניים למחלה:
- השתנה מרובה – אחד הסימנים המזוהים ביותר עם סוכרת זה צורך בהטלת שתן לעיתים קרובות ודחופות יותר מהרגיל. צורך זה נובע מעליית הסוכר בדם, שגורמת לדם לספוח יותר נוזלים. כשגוף סופח יותר נוזלים הוא מגדיל את כמות הנוזלים שהוא מפריש באמצעות השתן.
- צמא רב ויובש בפה – סימנים אלה נובעים מאובדנם הרב של הנוזלים כתוצאה מההשתנה המרובה.
- חולי, עייפות ורעב – סימנים אלה נובעים מפגיעה ביכולתו של הגוף להשתמש בסוכר ליצירת אנרגייה. כשלגוף אין אנרגייה הוא מרבה לחלות ולאותת סימנים של עייפות ורעב, ולכן במצב זה תחושות אלה יופיעו לעיתים קרובות מהרגיל.
- ירידה במשקל – סימנים אלה נובעים מכך שהגוף מנצל את שכבות השומן שלו במקום את הסוכרים שאותם אין הוא יכול לנצל עקב המצב.
- הפרעות תחושה בגפיים כמו עקצוצים או תחושה של נימולים ולעיתים איבוד תחושה בגפיים – תחושות אלה נגרמות מהנזקים שגורמות רמות הסוכר הגבוהות למערכת העצבים.
כאשר מופיעים התסמינים האלה, המשמעות היא שהסוכרת כבר פעילה וצריך לטפל בה. סוכרת לא מטופלת יכולה לגרום לנזקים בלתי הפיכים ואף לתמותה.
נתונים על חולי הסוכרת בארץ ובעולם
מחלת הסוכרת היא אחת המחלות עם שיעורי הצמיחה הגדולים ביותר של המאה ה-21. מחלה זו מהווה אחת מתוך עשר סיבות המוות המובילות בעולם. מנותני ארגון הבריאות העולמי מספר חולי הסוכרת בעולם, נכון לשנת 2017, עומד על 425 מיליון בני אדם בגילי 79-20, המהווים כ-8.8% מכלל האוכלוסייה הבריאה בגילים הללו. למרות המודעות למחלה, הסיבוכים הכרוכים בה והסכנות הרבות שהיא מביאה עימה, ארגון הבריאות העולמי צופה שעד שנת 2045 נתון זה יגדל ויגיע לכ-629 מיליון חולים! מספר בלתי נתפס.
נתונים אלה, שלכל הדעות מעוררים דאגה אמיתית לבריאות הציבור, מתייחסים רק לאוכלוסייה המוכרת, הרשומה והמטופלת ואינם מתייחסים ל-80%-30% מהאוכלוסייה העולמית שאינה מאובחנת. כלומר אם נביא בחשבון את כל החולים הלא מוכרים והלא מאובחנים, נגיע למספרים אסטרונומיים של המחלה בקרב בני אדם באשר הם.
מחקרים שונים הבאים לבדוק את סיבות צמיחתה של מחלת הסוכרת מעלים כי גידולה של האוכלוסייה והזדקנותה מהווים את הסיבות המרכזיות לתחלואה הגוברת, וזאת לצד הרגלי התזונה הלקויים של העולם המערבי במאה ה-21. ארגון הבריאות העולמי ערך בשנת 2002 חישוב של נטל התחלואה ב-192 מדינות באמצעות מדד DAKLY . מחישוב זה עולה כי בסולם נטל התחלואה ממחלות שונות, מחלת הסוכרת מדורגת במדינת ישראל במקום השלישי לאחר מחלת הדיכאון ומחלות לב כלליות. מהשוואה בין ישראל למדינות אירופה עולה כי הנטל הכללי של מחלת הסוכרת בישראל הוא מהגבוהים ביותר, ישראל דורגה במקום הרביעי מבין 28 מדינות בעולם ושיעורו של הנטל הכללי בה הוא 4.3%, שהוא גבוה מהממוצע האירופי העומד על 2.1% – נתון שצריך להדאיג את כולנו.
מנתוני ארגוני הסוכרת העולמיים עולה כי בשנת 2017 סוכרת אחראית ל-10.7% ממקרי המוות בעולם בקרב בני 79-20, כלומר 4 מיליון מקרי מוות בשל המחלה עם השם המתוק ביותר. בחישוב פשוט עולה כי משמעות הנתון הזה היא שבכל שמונה שניות מת מישהו ממחלת הסוכרת.
נשמע לא הגיוני?
מסכים. אבל כבר אמרו לפניי שהמציאות עולה על כל דימיון. נגיף הקורונה הוכיח לנו זאת היטב, אבל את זה נשאיר אולי לספר הבא… נתון מדאיג לא פחות מלמד ששיעורי התמותה מסוכרת גבוהים משיעורי התמותה הנובעים ממחלות זיהומיות, מאיידס, משחפת וממלריה גם יחד. כ-46% ממקרי המוות מסוכרת מתרחשים אצל בני אדם צעירים מגיל 60. 50% מחולי הסוכרת מתים כתוצאה ממחלות לב וכלי דם. סיכון לתמותה בקרב אנשים עם סוכרת גבוה פי יותר משניים לעומת אנשים ללא סוכרת בני אותו הגיל.
מפחיד? חכו, זה לא הכול.
שיעורי התמותה מסוכרת בישראל, כמו ברוב המדינות המפותחות והמתועשות, עולה במהלך השנים ובקצב מסחרר. נשמע מופרך, אבל בשנת 2015 הסוכרת נחשבה לגורם התמותה הרביעי בשכיחותו בקרב נשים (5.7%) והרביעי בקרב גברים (5.1%). מבין מדינות ה-OECD ישראל ממוקמת במקום הראשון בתמותה מסוכרת הן בקרב הגברים והן בקרב הנשים. זה נחמד שאנחנו מגיעים למקום ראשון באיזה תחום, אבל למה דווקא בתחום הזה?! שיעור התמותה מסוכרת, המתוקננים לגיל לפי אוכלוסיית תקן של מדינות ה-OECD בישראל, הוא 47 ל-100,000 בקרב גברים, ובקרב נשים 38.4 ל-100,000. חשוב לציין ולסייג שהשיעור הגבוה נובע כנראה משיטות שונות לרישום ולקידוד סיבות מוות, ואינו משקף בהכרח את שיעורי התמותה האמיתיים מסוכרת, אך עדיין מצביע על מצבנו הלא כל כך מזהיר, בלשון המעטה.
חומר למחשבה: האם אתם רוצים להיות חלק מהסטטיסטיקה הזו? אני מניח שהתשובה החד-משמעית שלכם היא – לא!
מאיפה הביטחון הגדול שלי להחליט שזוהי תשובתכם? אם אתם מחזיקים את הספר הזה ביד, כנראה הבנתם שכך אי אפשר להמשיך לחיות וכל מה שאתם רוצים זה שינוי. אתם מבינים או בדרך להבנה שיש דרך אחרת לחיות עם הסוכרת, דרך שבה אתם תשלטו בסוכרת ולא היא תשלוט בכם. האם זה אפשרי? בוודאי. כדי להבין איך אפשר לעשות זאת, חשוב להבין תחילה מהם הטיפולים המוצעים לנו ולמה אני, כמו אסכולה רחבה של חוקרים ורופאים המטפלים בסוכרת, גורס שהטיפולים בסוכרת מטפלים בסימפטום ולא במחלה. וכאמור, טיפול בסימפטום אינו מספיק כדי לפתור את הבעיה ובטח לא כדי לייצר איכות חיים טובה.
