מתפתה לעץ דעתה

 

..נָתַתִּי לְךָ לַחְדֹּר לְתוֹכִי,

עָמֹק, לַנְּשָׁמָה,

פָּשַׁטְתִּי אֶת בְּגָדַי,

אֶת עוֹרִי,

חָשַׂפְתִּי אֶת נִימַי,

הִקַּזְתִּי אֶת דָּמִי,

נָבַרְתִּי בְּחַיַּי,

לְפָנֶיךָ,

לֹא פָּחַדְתִּי,

נִכְנַסְתִּי לְחַיֶּיךָ..

 

שמי מיכל כורש גלונסקי ונולדתי בישראל לפני עשורים אחדים. משחר ילדותי אני מבטאת את עצמי בדרכֵי האומנות השונות: כתיבה, ציור, משחק ועוד. אינני חוששת לחשוף את רגשותיי ואת השקפותיי, אך לעיתים ההשראה לכתיבה שלי מושפעת מ״כניסה לנעלי הדמות", כמו במשחק תפקידים. אני לא נוהגת להסביר את התכנים של היצירות שלי; את הפרשנות אני משאירה לכם/ן הקוראים/ות. תודה שבחרתם/ן לקרוא את הספר שלי. קריאה מהנה.

 

״ כתב היד כתוב בצורה יפה ובשפה טובה, ומעל לכול נדמה שהוא חשוף ואישי מאוד. הכותבת חושפת בפני הקורא חוויות, תחושות ורגשות שונים, שליוו אותה לאורך חייה – ודאי בעת כתיבת השירים – ואולי אף מלווים אותה גם היום במידה כזו או אחרת.

העובדה שהשירים בעלי אופי וסגנון מובהקים, אך שונים זה מזה במראה, בנושא המרכזי ובפנייה אל הנמען, מבטיחה שקריאת הספר מתחילתו ועד סופו תהיה מגוונת מאוד. כמובן, גם קריאה של כל שיר בפני עצמו תהיה נעימה ומהנה למדי".

יובל ניסני – לקטור ראשי, ספרי ניב.

מקט: 4-1272-1068

  ..נָתַתִּי לְךָ לַחְדֹּר לְתוֹכִי, עָמֹק, לַנְּשָׁמָה, פָּשַׁטְתִּי אֶת בְּגָדַי, אֶת עוֹרִי, חָשַׂפְתִּי אֶת נִימַי, הִקַּזְתִּי אֶת דָּמִי, נָבַרְתִּי בְּחַיַּי, […]

---

 

הָיִיתִי מוּדַעַת

————-

מִלִּים: מִיכַל כּוֹרֶשׁ גָּלוֹנְסְקִי

 

הָיִיתִי מוּדַעַת,

לְגַמְרֵי צְלוּלָה,

נָתַתִּי לְךָ לַחֲדֹר לְתוֹכִי,

עָמֹק, לַנְּשָׁמָה,

פָּשַׁטְתִּי אֶת בְּגָדַי,

אֶת עוֹרִי,

חָשַׂפְתִּי אֶת נִימַי,

הִקַּזְתִּי אֶת דָּמִי,

נָבַרְתִּי בְּחַיַּי,

לְפָנֶיךָ,

לֹא פָּחַדְתִּי,

נִכְנַסְתִּי לְחַיֶּיךָ,

רָצִיתִי, חָצִיתִי, חָיִיתִי,

בָּכִיתִי, צָחַקְתִּי, הָיִיתִי,

מָצָאתִי אִתְּךָ,

מָקוֹם חָמִים,

אוּלַי, שֶׁחִפַּשְׂתִּי,

בֶּאֱמֶת, בְּתָמִים,

הִרְגַּשְׁתִּי אִתְּךָ,

שֶׁ"הַבַּיְתָה" אֶחֱזֹר,

יָצָאתִי בַּחֹשֶׁךְ,

מָצָאתִי אוֹתְךָ הָאוֹר

וְאִם הָיִיתָ שׁוֹאֵל אוֹתִי,

וַאֲנִי בְּמַצָּב מוּדָע,

הַלְוַאי, הַלְוַאי,

שֶׁלֹּא הָיִינוּ.. בְּנֵי תְּמוּתָה.