תורים ארוכים לניתוחים ולרופאים מומחים; תחושת חוסר הוגנות; ביורוקרטיה מסורבלת ומתסכלת ואי ודאות – אלו רק חלק מהגורמים שיצרו משבר […]
פתח דבר
מערכת הבריאות הישראלית היא מהטובות והמובילות בעולם, אשר מגיעה להישגים רבים בעיקר בזכות ההון האנושי המצוין והמסור שעובד בה. לצד זאת, מערכת הבריאות הציבורית בישראל מתמודדת בעשורים האחרונים עם לא מעט אתגרים פנימיים וחיצוניים. במשך יותר משני עשורים מתריעים בכיריה כי מערכת הבריאות 'גוססת' ו'קורסת' עקב מצוקה תקציבית מחמירה. מסר שאולי כוון למשרדי הבריאות והאוצר, אך הוא חלחל, נקלט והשפיע על הציבור הרחב ותפיסתו את מערכת הבריאות הציבורית. לכן אין מנוס מלהכריז בקול צלול: מערכת הבריאות הציבורית לא קורסת, אלא הולכת ונשחקת במכוון.
סיפורה של מערכת הבריאות הישראלית אינו עלילה של 'טובים' מול 'רעים', אלא של מערכת מורכבת מלאה באינטרסים, תמריצים, פתרונות מסוג של 'כיבוי שריפות' ושפע של רפורמות מטעם 'בתי יוצר' שונים (משרד הבריאות, משרד האוצר, רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון). כל אלו יצרו מאזן של גורמים ומאפיינים, שלאורך השנים שיוו למערכת הבריאות את אופייה – לחיוב ולשלילה.
במקביל, וכתגובה למשבר האמון ולתנאי חוסר הוודאות, במשך שנים רבות סוגיית מרחב הבחירה של מטופל בתוך מערכת הבריאות הציבורית נמצאת בלב שיח שמעסיק את שחקני המערכת ואת הציבור כולו. דיון זה נע על ציר שבין הכרה ב'אוטונומיה של הפרט', תוך שאיפה להציע למטופל אפשרויות בחירה רבות בתוך מערכת הבריאות הציבורית, ובין 'עקרון השוויון'. המתח בין קצוות הציר נגרם עקב מגבלות המשאבים.
הדיון על מרחב הבחירה של המטופל בתוך מערכת הבריאות מושפע בין היתר מעמדות, מדעות ומתפיסות שונות – ובעיקר ממידת האמון שהציבור רוחש למערכת הבריאות הציבורית וליכולתה לספק שירות בריאות איכותי, זמין ונגיש בשעת הצורך. תחושות של חוסר הוגנות; אי ודאות; ביורוקרטיה מסורבלת ומסובכת; חוסר שקיפות; תורים ארוכים לניתוחים, פרוצדורות ורופאים מומחים – אלו רק חלק מהגורמים שיצרו את משבר האמון. הרצון וה'צורך' לבחור רופא במערכת הבריאות רק הלכו וגברו במשך השנים. נוסף על כך, מגפת הקורונה עוררה תעמולה אנטי ממסדית, דיסאינפורמציה, מיסאינפורמציה ו'פייק ניוז', אשר תרמו לפיחות הולך וגובר באמון הציבור במערכת הבריאות הציבורית.
הכרסום באמון לא החל היום. זהו תהליך מתמשך שכעת נמצא, כך נראה, בשיאו. אולם ככל שמערכת הבריאות הציבורית תשכיל להקנות לציבור יותר מידע, תצמצם ביורוקרטיה, ותקנה ודאות, הוגנות, זמינות, נגישות וביטחון במנגנוניה, כך היא תצליח לגרום לציבור לבחור בה כאופציה ראשונה ומועדפת. הדרך לחזק את מערכת הבריאות הציבורית עוברת בחיזוק אמון הציבור בה, במנגנוניה ויכולותיה.
חלק ניכר מהמידע ומהנתונים שיוצגו בספר זה מבוססים על מחקר שביסודו ראיונות עם קובעי מדיניות בכירים בתחום הבריאות, ממשרד הבריאות, משרד האוצר, קופות החולים ובתי החולים הציבוריים. לבקשת המרואיינים לא צוינו פרטיו המזהים של הדובר. לאורך הספר צוין השיוך המוסדי של המרואיין בלבד, ובחלקים שבהם מובאת קבוצת ציטוטים ברצף – כל ציטוט הוא של מרואיין אחר. כל הציטוטים משקפים את עמדתו האישית או המוסדית של המרואיין, ולא את דעתו של מחבר הספר.
הציטוטים השונים נועדו לתאר ולנתח את המתח שמתקיים בין שוויון ובחירה במערכת הבריאות הציבורית, ולבדוק את הקשר של אותו מתח לאובדן האמון. בהמשך יוצגו פתרונות ודרכים למציאת נקודת איזון בין שוויון לבין בחירה, וכן לחזק את אמון הציבור במערכת הבריאות הציבורית.
ספר זה מבקש לקחת את הקורא למסע אל 'מאחורי הקלעים' של מערכת הבריאות הישראלית, לחשוף תהליכים חבויים ואינטרסים, לשקף את האתגרים ולהציע צעדים אשר עשויים לחזק את אמון הציבור ולעצב מדיניות בריאות שוויונית והוגנת – כזו שיש בה כדי להגשים ולשמור על עקרונות היסוד שבחוק ביטוח הבריאות הממלכתי: 'צדק, שוויון ועזרה הדדית'.
כולי תקווה שהדיון שמובא בספר זה יסייע בידי קובעי המדיניות להמשיך לתכנן ולעצב את מערכת הבריאות בישראל.
כאן המקום להודות מקרב לב לכל אלו שהתראיינו, קראו, יעצו והקדישו מזמנם לשיפור ולדיוק הספר; לפרופ' נדב דוידוביץ', לפרופ' גבי בן נון ולד'ר רועי ברנע; לעורך הספר ולכל צוות הוצאת פוקוס; וכמובן למשפחתי האהובה שתמיד נוכחת ותומכת.
ד'ר עדי ניב-יגודה
2024
אין עדיין תגובות