יוֹם אֶחָד קָמָה יַלְדָּה וּמַחְלִיטָה שֶׁהִיא צְרִיכָה תְּאוֹמָה. הֵן חַיָּבוֹת לְהֵרָאוֹת אוֹתוֹ הַדָּבָר, הֵן חַיָּבוֹת לִהְיוֹת בְּנוֹת אוֹתוֹ הַגִּיל, זֹאת אֲפִלּוּ חַיֶּבֶת לִהְיוֹת תְּאוֹמָה – הָעִקָּר שֶׁתִּהְיֶה אֲחוֹתָהּ בְּלֵב וָנֶפֶשׁ. אֲבָל אֵיפֹה מוֹצְאִים תְּאוֹמָה שֶׁכָּזוֹ?
סִפּוּר מְשַׁעֲשֵׁעַ, מְרַגֵּשׁ וּמַפְתִּיעַ עַל הַדְּבָרִים שֶׁהוֹפְכִים חֲבֵרוּת לַאֲמִתִּית.
אין עדיין תגובות