קוֹק # 1

בקוקאין משתמש האיש שיושב עכשיו לידך ברכבת והסניף כדי לקום בבוקר, או נהג האוטובוס שמסיע אותך הביתה, כדי שיוכל לעבוד שעות נוספות בלי להרגיש את הכאבים בחוליות הצוואר. בקוקאין משתמש האדם הכי קרוב אליך. אם לא אבא שלך או אמא שלך, אם לא אחיך, אז הבן שלך. אם לא הבן שלך, אז הבוס שלך. או המזכירה שלו שמסניפה רק בשבתות בשביל הכיף. אם לא הבוס שלך, אז אשתו היא שמסניפה כדי להשתחרר. אם לא אשתו, אז המאהבת, שמקבלת את הקוקאין במתנה במקום עגילים ומעדיפה אותו פי אלף יותר מיהלומים. אם לא הם, אז נהג המשאית שמוביל טונות קפה אל בתי הקפה בעיר, ובלי קוקאין לא יצליח לשרוד את כל השעות האלה באוטוסטרדה. אם לא הוא, אז האחות שמחליפה קתטר לסבא שלך והקוקאין נותן לה הרגשה שהכול קליל יותר, אפילו משמרות הלילה. אם לא היא, אז הצבּע שצובע את החדר של החברה שלך, שהתחיל סתם מתוך סקרנות ואז מצא את עצמו צובר חובות. מי שמשתמש נמצא איפשהו לידך. הוא השוטר שעומד לעצור אותך, שמסניף כבר שנים וכולם כבר שמו לב וכותבים את זה בעילום שם במכתבים שהם שולחים לממונים בתקווה שישעו אותו לפני שיעשה שטויות. ואם לא הוא, אז הכירורג שמתעורר עכשיו כדי לנתח את דודה שלך, והודות לקוקאין הוא מצליח לפתוח אפילו שישה אנשים ביום, או העורך דין שאליו אתה הולך כדי להתגרש. זה השופט שעתיד להכריע בעניין התביעה שלך ולא רואה בזה הרגל מגונה, אלא רק עזרה קטנה כדי ליהנות מהחיים. זאת הקופאית שנותנת לך טופס לוטו שאתה מקווה שישנה לך את החיים. זה הנגר שמרכיב לך רהיט שעלה לך במשכורת חודשית. אם לא הוא, מי שמשתמש הוא הפועל שבא אליך להרכיב ארון איקאה שאתה לא יודע להרכיב בעצמך. אם לא הוא, זה מנהל התחזוקה של הבניין שתכף יצלצל לך באינטרקום. זה החשמלאי, בדיוק זה שמנסה עכשיו להזיז את נקודת החשמל בחדר השינה שלך. או הזמר־היוצר שאתה מקשיב לו כדי להירגע. משתמש בקוקאין גם הכומר שאתה הולך אליו כדי לשאול אם תוכל לעבור את טקס המשיחה בשמן הקודש כי אתה צריך להטביל את הנכד שלך, וכמה טיפשי שעוד לא עברת את זה. אלה המלצרים שישרתו אותך בחתונה בשבת הקרובה, שאם לא יסניפו לא יצליחו לעמוד על הרגליים כל השעות האלה. אם לא הם, זה חבר המועצה שזה עתה הכריע בעניין האזורים שיהפכו למדרחוב, ומקבל את הקוקאין חינם בתמורה לטובות. משתמש מחנה המכוניות, שמצליח להרגיש שמחה רק כשהוא מסניף. משתמש האדריכל ששיפץ את בית הקיץ שלך, הדוור שמסר לך את המעטפה עם כרטיס האשראי החדש. אם לא הוא, אז הבחורה משירות הלקוחות, שעונה בקול צווחני ושואלת במה היא יכולה לעזור. העליצות הזאת, זהה בכל שיחות הטלפון, היא בהשפעת האבקה הלבנה. אם לא היא, זה המתלמד שיושב עכשיו מימין למרצה ומחכה לבחון אותך. הקוקאין עושה אותו עצבני. זה הפיזיותרפיסט שמנסה לסדר לך את הברך, הוא, למשל, נעשה חברותי יותר. זה החלוץ שהכניס גול והרס את ההתערבות שעמדת לזכות בה כמה דקות לפני סוף המשחק. בקוקאין משתמשת הזונה שאתה הולך אליה לפני שאתה חוזר הביתה, כשצריך להתפרק כי אי־אפשר עוד. היא לוקחת קוקאין כדי לא לראות מי נמצא מולה, מאחוריה, מעליה, מתחתיה. משתמש הג’יגולו שפירגנת לעצמךְ ליום ההולדת החמישים. את והוא. הקוקאין נותן לו הרגשה שהוא הכי גבר מכולם. משתמש השותף שלך להיאבקות שאתה מתאמן איתו בזירה כדי לנסות לרזות. ואם הוא לא משתמש, אז המדריך לרכיבה על סוסים של הבת שלך, הפסיכולוגית של אשתך. החבר הכי טוב של הבעל שלךְ משתמש בקוקאין, ההוא שמחזר אחרייך שנים ושאף פעם לא אהבת אותו. אם לא הוא, זה המנהל בבית הספר שלך. השרת מסניף קוקאין. המתווך שמאחר דווקא עכשיו, כשהצלחת להשתחרר כדי לראות את הדירה. משתמש המאבטח, ההוא שעוד מושך את השיער הצידה כדי להסתיר את הקרחת, גם אם כולם כבר מגלחים את השיער. אם לא הוא, זה הנוטריון שלא היית רוצה לחזור אליו בחיים שלך, שמשתמש בקוקאין כדי לא לחשוב על המזונות שעליו לשלם לנשים שעזב. אם לא הוא, זה נהג המונית שמקלל את התנועה ואחרי שנייה שוב נראה שמח. אם לא הוא, זה המהנדס שאתה חייב להזמין אליך הביתה כי אולי הוא יעזור לך לעשות קפיצה בקריירה. זה הפקח העירוני שנותן לך דוח ומזיע בזמן שהוא מדבר אף על פי שבחוץ חורף. או רוחץ החלונות עם העיניים הפעורות, שמצליח לקנות את זה בעזרת ההלוואות שהוא מבקש ממך, או הבחור ההוא שדוחף חמישה עלונים מתחת למגבי המכוניות. זה הפוליטיקאי שהבטיח לך רישיון עסק, ההוא ששלחת לפרלמנט בקולות שלך ושל המשפחה שלך והוא תמיד עצבני. זה המורה שהוציא אותך מהבחינה בעל פה בהיסוס הראשון. או האונקולוג שאתה הולך לדבר איתו, כי אמרו לך שהוא הכי טוב ואתה מקווה שיציל אותך. כשהוא מסניף הוא מרגיש כול־יכול. או הגינקולוג ששוכח להיפטר מהסיגריה לפני שהוא נכנס לחדר לבדוק את אשתך שכבר התחילו לה הצירים. זה הגיס שלך שאף פעם לא נראה מרוצה, זה החבר של הבת שלך, שבניגוד אליו הוא תמיד שמח. אם לא הם, זה מוכר הדגים שמסדר את דגי החרב במקרר התצוגה או המתדלק שנוזל לו דלק. הוא מסניף כדי להרגיש צעיר יותר, אבל כבר לא מצליח להחזיר למקום אפילו את זרנוק המילוי בתחנת הדלק. או הרופא במרפאה, מכר ותיק, שנותן לך להיכנס בלי לחכות בתור כי בחג המולד אתה יודע מה לתת לו במתנה. משתמש השוער בבניין, ואם לא הוא, אז המורה הפרטית של הבן שלך, המורה לפסנתר של הנכד שלך, המלבישה בתיאטרון שלשם אתה הולך הערב, הווטרינר שמטפל בחתול שלך. ראש העיר שהוזמנת לארוחת ערב אצלו. הקבלן שבנה את הבית שאתה גר בו, הסופר שאתה קורא לפני השינה, העיתונאית שאתה צופה בה בחדשות. אבל אם אתה מנסה לחשוב על כל זה ואומר לעצמך שלא ייתכן שמישהו מכל האנשים האלה מסניף קוקאין, אז או שאתה לא רואה טוב או שאתה משקר. או, פשוט, שמי שמשתמש בקוקאין הוא אתה.