איך להיות רע

מבוא

או: כמה מילים על שמות של ספרים

האם מה שאנחנו והחברה שאנו חיים בה תופסים כטוב וכמוסרי הוא באמת טוב ומוסרי? עד כמה אנחנו צריכים להתחשב באחרים כאשר אנחנו בוחרים כיצד לחיות את חיינו? מתי נכון להתחשב באחרים ומתי הניסיון לרצות את הזולת הורס לנו את החיים? כיצד נחמדות וריצוי יכולים להרוס מערכות יחסים? האם ראוי לשקר לפעמים? למשל, כדי להגן על הילדים שלנו?

בעמודים הבאים אנסה לענות על השאלות הללו, ועל עוד שאלות רבות שקשורות למוסר ולריצוי ולנורמות חברתיות, תוך שאיעזר ברעיונות ובמחקרים של הוגים וחוקרים מתחומי הפילוסופיה והפסיכולוגיה. אבל לפני שאספר על תוכנו של הספר, ועל הדרכים שבהן הוא אמור לענות על השאלות הללו, אגיד כמה מילים על שמו של הספר, ובכלל על שמות של ספרים.

איך בוחרים שם לספר? איך מוצאים את הכותרת שתגרום לקוראים לשים לב לספר אחד יותר מאשר לספרים האחרים המצויים בחנות הספרים?

נסו לחשוב על השאלה הזאת: אילו שמות של ספרים אתם זוכרים? בטח שמות דרמטיים כמו ‘החטא ועונשו’, ״הקומדיה האלוהית’, ‘קיצור תולדות האנושות’ ו’קיצור תולדות הזמן’. אולי גם שמות מפתיעים ושוברי שגרה כמו ‘הנזיר שמכר את הפרארי שלו’, ‘האם שימפנזים עדיין חושבים על פרישה’ ומשחקי מילים כמו ‘האמת על באמת’. בחירת שם טוב לספר היא משהו שנמצא בין האמנות והמדע — מדע בעל השלכות מעשיות ברורות; מדע שעשוי לקבוע אם הקוראים הפוטנציאליים יושיטו את ידם אל הספר שלכם בחנות הספרים או שלא יֵדעו על קיומו לעולם. אם כך, אילו כתבתם ספר, איזו כותרת הייתם בוחרים לו ומדוע?

‘מדעני הספרים’ — כלומר, העורכים בהוצאות הספרים, שהם מי שאמונים בין השאר על בחירת שמות קולעים לספרים — מדברים על כמה קריטריונים חשובים ששמו של הספר צריך לעמוד בהם: השם צריך ללכוד את העין, כי יחד עם הכריכה הוא יוצר את הקרס בקצה החכה שבאמצעותו לוכדים את תשומת ליבו של הקונה בחנות. השם צריך גם לבטא את תוכנו של הספר ואת רוחו, כי לא טוב לגרום לקונים להרגיש מרומים, ולהציע להם למשל ספר בשם ‘ההשקעה הבטוחה שלי’ מתוך ידיעה שעלעול קצר בו יגלה להם שמדובר במחקר על הביולוגיה של הפילים. שם הספר צריך גם להיות קליט וזכיר. אתם רוצים שהקוראים, או אפילו מי שחלפו על פני מדף הספרים, יזכרו את שם הספר ואולי ידברו עליו עם חבריהם ומכריהם. כדי שיהיה קליט וזכיר, שם הספר צריך להיות ייחודי, ובדרך כלל מקובל שיהיה קצר,1 כך שיהיה קל לזכור אותו ולגלגל אותו על הלשון. מחקרים מצאו שבני אדם תופסים ביטויים שהם יכולים לגלגל בקלות על הלשון לא רק כמוכרים יותר, אלא גם כחיוביים יותר ואפילו כנכונים יותר.2 אין סיבה שזה לא יהיה נכון גם ביחס לספרים.

ספרי הקודם עסק בפסיכולוגיה של המוסר ונקרא ‘איך להיות טוב’.3 במקור רציתי לקרוא לו ‘מדריך מקוצר לפסיכולוגיה של המוסר’ — שם שמתאר בצורה מדויקת (יש שיטענו מדויקת עד כדי שעמום) את תוכנו. אבל כאשר הצעתי את השם, עורך הספר שאל אותי לאיזה קהל קוראים אני רוצה לכוון את הספר. ‘האם לחברים ולקולגות שלך מתחום הפסיכולוגיה’, הוא שאל, ‘או לכל אדם שמתעניין במוסר ובדילמות מוסריות? אם אתה רוצה לפנות לכולם, אתה צריך לבחור שם שפונה לכל מי שמתעניין במוסר ובביטויים של מוסר בחיים, ולא רק לעוסקים בפסיכולוגיה’. הוא גם מי שהציע את השם ‘איך להיות טוב’.

‘איך להיות טוב?’ שאלתי את העורך. הפסיכולוגיה של המוסר אינה אומרת לבני אדם איך להיות טובים. בשביל זה יש דת ופילוסופיה. הן אלה שאומרות לבני האדם איך להיות טובים ואיך לקבל החלטות ראויות. הפסיכולוגיה של המוסר אינה תחום שקובע כללי התנהגות אלא תחום שמתאר מציאות. היא בוחנת כיצד בני אדם מבינים מוסר ומקבלים החלטות מוסריות. היא שואלת מה עובר להם בראש, בלב ובבטן, כשהם מקבלים החלטות בהקשר המוסרי, ואיך התרבות שלנו, הדת שלנו, המגדר שלנו, ועוד המון גורמים אחרים בחיים שלנו, משפיעים על המוסר. העורך שכנע אותי שזה בדיוק העניין: אילו ניסיתי להורות לקוראי הספר מה לעשות ואיך לנהוג, הדבר היה מעורר התנגדות מיידית, שהיתה חוסמת את הקוראים ומונעת מהם לקבל ולהפנים את העקרונות המוסריים שמוצעים בספר. דווקא הניסיון לגרום לאנשים להבין מה הם העקרונות המוסריים שמנחים אותם, בלי שום ניסיון להכתיב להם מה לעשות ומה לחשוב, הוא שיכול לאפשר להם להיות מודעים יותר לאופן שבו הם פועלים בחיי היום־יום, מוסריים יותר או מוסריים פחות, ואולי, אם יבחרו בכך, גם להיות טובים יותר. בסוף התפשרנו. כלומר — העורך ניצח. השם שנבחר לספר היה ‘איך להיות טוב’ ורק כותרת המשנה שימרה את השם המקורי והיתה ‘המדריך המקוצר לפסיכולוגיה של המוסר’.

גם עם כותרת הספר שאתם אוחזים עכשיו בידיכם היתה לי דילמה.

למה בעצם ‘איך להיות רע’?

ראשית נבהיר (אני מניח שחשדתם בכך בכל מקרה): אני לא מתכוון לסייע לאף אחד או אחת מהקוראים להיות ‘רעים’ במובן האמיתי של המילה. אני לא מכוון לקוראים שרוצים להיות רוצחי המונים, שפים מומחים בהכנת פצצות למטרות טרור או פורצי סייבר הרסניים.

אם כך, האם כותרת הספר היא שקרית, ובכך מספקת דוגמה ראשונה (ולא רעה בכלל) לאיך להיות רע? התשובה היא: לא בדיוק. כותרת הספר אינה שקרית, למרות שהיה יכול להיות מעניין ואירוני להציע שקר ככותרת לספר שעניינו הוא איך להיות רעים.

הספר הזה אמור לסייע לכם (אם תרצו בכך, כמובן) לבחון בצורה קצת אחרת דפוסי ריצוי, נורמות חברתיות מקובלות וכללי מוסר שגורים. לבחון אותם במבט שונה, באופן ביקורתי ומושכל, שאולי יגרום לכם להחליט להיות קצת פחות ‘טובים’. כלומר, פחות ללכת בדרכים שנתפסות כטובות על פי הנורמה הכללית. הספר אמור לסייע לכם להיות אנשים קצת פחות מרצים, פחות מתחשבים במה שהאחרים מצפים מכם, ויותר מבינים שיש הבדל, לעיתים לא קטן, בין הנורמה החברתית לבין המוסר ואפילו בין מה שמקובל לתפוס כטוב ומוסרי למה שמוסרי באמת. כך אולי תשתכנעו לחשוב או לעשות יותר דברים שחשבתם שהם רעים, אלא שבמציאות, ובראייה מוסרית אמיתית, הם בעצם לא לגמרי רעים.

את המסע שלנו אל הרע, שהוא בעצם לא כל כך רע, אפתח באחד הבלבולים הגדולים ביותר שמשותפים כמעט לכולנו בתחום הטוב והראוי: הבלבול הגדול בין עשיית טוב לבין ריצוי. במשך חלק ניכר מחיינו (ויש גם מי שהעניין נמשך אצלם כל חייהם) אנחנו מנסים לרצות אנשים אחרים ואת החברה סביבנו מתוך אמונה שזהו הדבר הטוב והראוי לעשותו. אבל לעיתים לא רחוקות במיוחד זה לא נכון. את החלק הראשון של הספר אקדיש אפוא לאותו ‘מוסר של ריצוי’ שטבוע בכולנו. בחלק הזה נדון בשאלה מה עושה אותנו לאנשים מרצים שמתנהגים בדיוק כפי שהסביבה מצפה מהם — ואת חלקנו לאנשים מרצים באופן קיצוני עד כדי ויתור על ‘האני האותנטי’ שלהם. נדבר גם על השאלה איך דפוסי הריצוי ‘מתחפשים’ למה שמוסרי וטוב, ונראה כיצד הריצוי משפיע על כל ההיבטים של החיים שלנו: על מערכות היחסים החבריות והרומנטיות שלנו, על דפוסי ההורות של ההורים שבינינו, ועל הבחירות המשמעותיות והפחות משמעותיות שלנו בחיים. לצד הניתוח נציג דרכים שונות שיכולות לסייע בפירוק הריצוי הזה, בהפרדה נבונה בינו לבין מה שטוב ונכון באמת, ובהיפטרות מההשפעה של הריצוי על חלק משמעותי מההיבטים של חיינו.

בחלקו השני של הספר אדבר על הצדדים החיוביים שיש למידות שנתפסות בחברה שלנו כשליליות. בחלק הזה אנסה לשכנע אתכם באופן מנומק ומבוסס על תובנות מעולם הפסיכולוגיה, שטוב לכעוס, שרצוי להרגיש רגשות שליליים, שלא תמיד מזיק ‘לחיות בסרט’, שלפעמים צריך וכדאי לשקר, שלא נורא להיות בור, ושבכל מקרה כולנו ניכשל בחיים — וזה ממש לא נורא.

בחלקו האחרון של הספר ננסה לבחון במבט שונה את המוסר שמנחה אותנו: ננסה לראות, בעזרתם של הוגים וחוקרים מתחומי הפסיכולוגיה והפילוסופיה של המוסר, עד כמה כללי המוסר המקובלים בחברה שאנחנו חיים בה מושפעים מגורמים שאינם קשורים כלל למוסר. נדבר על העקרונות שמנחים אותנו בקבלת ההחלטות המוסריות שלנו בחיי היום־יום, על העיוותים שטבועים בעקרונות הללו, ועל השאלה את מי באמת העקרונות הללו משרתים. נדבר על הגישות הפילוסופיות שטוענות שהמוסר שלנו יחסי ושאין עקרונות וכללי מוסר שיכולים לחייב את כולנו, נראה האם בני אדם יכולים באמת להתייחס לכללי המוסר כאל דבר יחסי או שאנחנו חייבים להאמין בכללי מוסר אובייקטיביים ונצחיים, וגם נדבר על היתרונות הרבים שיש ל’ספקנות מוסרית’, ננסה לשכנע למה לפעמים לא טוב להיות טובים מדי ולא מוסרי להיות מוסריים מדי, ונראה למה חלק גדול מהעיסוק המוסרי שלנו קצת מיותר.

בספרי הקודם נמנעתי מעצות פרקטיות. בספר הזה, בסופם של אחדים מהפרקים, הצגתי גם הצעות מעשיות, המלצות ודרכי פעולה, שמשלימות את התובנות התיאורטיות שמופיעות בספר. אני יודע שעולם ההמלצות המעשיות אינו מתאים לכל קורא או קוראת, ושרבים מעדיפים לגזור את ההמלצות הרלוונטיות לחייהם מתוך הקריאה עצמה בעצמם, ולא שמישהו יגיד להם מה לעשות. אותם רבים, שאני מניח שגם חלק מהקוראים נמנה עליהם, יכולים לדלג על העצות בסופם של הפרקים הרלוונטיים, לחזור אליהן בהמשך, או אולי רק להציץ בהן מתוך סקרנות.

אז נכון, בספר הזה לא נלמד איך להיות רעים באמת (על כך בספרי הבא ‘איך להכין פצצה בפחות מ־48 שעות’), אבל כן נלמד איך להיות מרצים פחות, איך להסתכל באופן ביקורתי יותר על הנורמות והמוסכמות החברתיות, ואיך למצוא את הצדדים החיוביים במידות הרעות. ואם נחזור לעיסוק בשמות של ספרים, העובדה שלקחתם את הספר הזה מעידה שהוא תפס את תשומת ליבכם, וזה, בניגוד לשם הספר, לא רע בכלל.