איפה האקזיט?

1. רעיון נולד

בצהרי יום אביבי אחד בשנת 2000 הגעתי לבקר את אשתי שלומית במשרדה, ומצאתי אותה ישובה ליד השולחן ולפניה מונחת ערמת ניירות ובה מאות קורות חיים. שלומית הייתה אז מנהלת משאבי אנוש של חברת היי־טק צעירה, שצמחה במהירות. תוך שנה החברה הייתה אמורה לגייס כ־100 עובדים לחברה שמנתה באותה עת רק כ־20 עובדים.

‘מה בדיוק את עושה?’ שאלתי.

‘עוברת על קורות חיים ומסננת אותם,’ השיבה שלומית.

‘ומה השלב הבא?’

‘אני מעבירה את קורות החיים של המועמדים האיכותיים ביותר בעיניי לשולחנו של המנהל המגייס, ומחכה לקבל את תשובתו בהקדם האפשרי, על מנת שאוכל ליצור קשר עם המועמדים שמצאו חן בעיניו, ולהביא אותם לריאיון.’

‘ואיך זה הולך?’ התעניינתי.

‘האמת, לא מי יודע מה,’ השיבה שלומית. ‘יש לי המון קורות חיים לסנן ולא נשאר לי די זמן להוסיף ערך לתהליך על ידי קיום ראיונות סינון מקדימים ובחינה יותר עמוקה של מועמדים שעברו את שלב הריאיון הראשוני. גם המנהלים המגייסים מקשים על התהליך בכך שאינם ממהרים לחזור אלי עם משוב, וכידוע, למועמדים הטובים יש, בדרך כלל, כמה הצעות ואם לא חוזרים אליהם במהירות, הם פשוט לוקחים הצעות עבודה אחרות.’

למען האמת, הופתעתי. אומנם כבר גייסתי בעבר מספר לא מבוטל של עובדים, אבל לתומי חשבתי שהתפתחות שהאינטרנט, שהייתה בצמיחה מהירה בתקופה זו, תביא יכולות ושירותים חדשים, שיקלו על תהליכי הגיוס.

‘מדוע אינך מפרסמת את המשרות באתרי דרושים?’ שאלתי. אתרי דרושים אינטרנטיים הפכו פופולריים באותה תקופה והחלו לנגוס בשוק המדיה המסורתית של העיתונים.

‘אני דווקא מפרסמת,’ ענתה שלומית. ‘אבל זה לא עוזר לי לייעול עבודתי. להיפך, מצטברים לי יותר קורות חיים שאני צריכה לסנן.’

תשובתה של שלומית סקרנה אותי. הצעתי לה שנצא לארוחת צהריים ונמשיך לשוחח על הבעיות שהיא נתקלת בהן בעבודתה. ‘אתה הרי יזם היי־טק,’ סנטה בי שלומית. ‘אולי תמצא עבורי פתרון טכנולוגי שיקל את עבודתי?’

עברו מספר חודשים מאז אותה ארוחת צהריים. פתרון טכנולוגי עדיין לא היה לי, אבל רעיון לגבי אופיו של המוצר הנדרש בשוק לפתרון הבעיה — כבר עלה בדמיוני. עזבתי את עבודתי בחברת הטכנולוגיה הרפואית שבה עבדתי באותה העת, והקמתי את רדמץ’ (RedMatch) יחד עם שותף עסקי בשם דני אבידור.

הרעיון שלי היה פשוט: נשנה את השיטה הארכאית לחיפוש עבודה ולחיפוש עובדים, על ידי פיתוח מנוע להתאמה אוטומטית בין מועמדים למשרות ובין משרות למועמדים. את המנוע נחבר לאתרי דרושים שבהם יוכלו המועמדים למצוא משרות מתאימות ללא צורך בחיפוש ידני, ואילו המעסיקים יראו את תמונת הראי של ההתאמות — קורות חיים של מועמדים מתאימים. הטכנולוגיה תאפשר את ביטול הצורך להכניס מילות מפתח לחיפוש משרות ומועמדים, שיטה שהייתה מקובלת שנים רבות. את ההתאמות עשינו באמצעות ניתוח טקסטואלי והתאמה בין קורות חיים ותיאורי משרה. הרעיון היה דומה לאופן שבו מפגישים באתרי היכרויות בין בני זוג.

שם החברה, בעברית ‘התאמה אדומה’, נלקח מהשיטה, שלפיה שם המועמד שנבחר על ידי המעסיק נצבע באדום ופרטיו המלאים נחשפים למעסיק. המודל העסקי היה מבוסס על תשלום של המעסיק בעבור כל מועמד ‘אדום’ שנבחר ופרטיו נחשפו.

כשעזבתי את עבודתי לא היה לי שותף טכנולוגי ולא כסף להתחיל את הפיתוח. גייסתי את מירון לביא, מהנדס שעבד במשרה חלקית, והתחלנו לחפש כסף.