יד ראשונה מרופא

דג זהב

זה קרה ביום רביעי אחר הצוהריים. היום התחיל רגיל, אבל במהלכו התפתח לי כאב ראש. הכרתי את כאב הראש הזה. אני קורא לו כאב ראש יום ד’. שמתי לב שהדברים המוזרים קורים לי בדרך כלל בימי רביעי, ולפעמים מקדים אותם כאב ראש ייחודי.

סליחה, לא רציתי להכביד עם כל הדיבורים על כאבי הראש שלי. מה שקרה זה שהייתה לי הפסקת צוהריים מאוחרת. חשבתי לחמם לעצמי ארוחת צוהריים. ניגשתי למקרר ובדיוק כשפתחתי את הדלת שלו והתחלתי להתלבט מה בא לי לאכול, הוא התחיל לדבר איתי.

זה היה דג הזהב שלי, סיימון. הוא שחה לו באקווריום הקטן שלו, כמו תמיד. בהתחלה חשבתי שמישהו נכנס למרפאה והסתובבתי בפליאה, אבל לא היה שם אף אחד. רק סיימון ואני.

הסתכלתי עליו שוחה במעגלים בנחת. הפה שלו זז ויצאו ממנו בועות קטנות כשהוא אמר: ‘אהלן. זה אני מדבר איתך.’

כאב הראש שלי התגבר כמעט מייד. לא ידעתי איך להגיב. הוא תפס אותי בהפתעה, הדג שלי.

‘כדאי שתסגור את המקרר, הקור בורח,’ אמר סיימון. הוא לא התרגש, כאילו שאנחנו מדברים קבוע. למען האמת, יצא לי לדבר אליו כבר כמה פעמים. אני מרגיש בודד מאוד כשאני לבד. אבל עד היום, השיח בינינו היה חד־צדדי.

קניתי את הדג הזה במבצע כשעשיתי קניות ברשת (משחק מילים, אהבתם?). גלשתי באתר של קופונים, והשעה הייתה אחרי אחת וחצי בלילה, אז אני לא זוכר בדיוק מה היה. היו שם פריטים שאף אחד לא צריך באמת בהנחה מיוחדת. יכול להיות שהתכוונתי ללחוץ על פריט אחר שאני לא באמת צריך ומרוב עייפות הזמנתי אותו.

אחרי כמה ימים שליח התקשר אליי וביקש לתאם מועד הגעה. הוא התייצב בשעה שקבענו כשבידו האחת קופסת קרטון חומה די גדולה עם הדברים שהזמנתי (שכחתי מהם לגמרי בינתיים), וביד השנייה נשא שקית ניילון מלאה במים, ובתוכה שחה הדג הזה.

האקווריום הקטן שבקופסה היה ארוז בפצפצים. העברתי את הדג עם המים שלו היישר לאקווריום ומאז הוא איתי. מיקמתי אותו במטבח, ומדי פעם אני נותן לו לאכול כמה פירורים כשאני אוכל. ככה אנחנו אוכלים ביחד, ואני מרגיש פחות לבד.

אז כן, יצא לי לדבר אליו כמה פעמים. נראה שהוא הקשיב כי מתברר שהוא מכיר אותי די טוב. נראה שהוא מרגיש נינוח בשיחה ממש כמו דג במים.

‘יש לי איזה דיבור איתך, אולי עוד לפני שנשב לאכול,’ אמר סיימון.

אמרתי לו שאני חייב ללכת רגע לשירותים ותכף אחזור. לא שהוא היה בורח לי או משהו.

כשעשיתי את העניינים שלי בשירותים, השתהיתי קצת. מההיכרות עם הז’אנר, הייתה לי הרגשה שבקרוב הוא ייתן לי שלוש משאלות, ורציתי לגבש דעה. אני זוכר שכילד, חשבתי על משאלות שעניינו אותי באותה תקופה. אם אני לא טועה, סדר המשאלות היה בערך ככה: לדעת לעוף, להיות רואה ואינו נראה, לקבל אטארי. היום אני מאחל לעצמי דברים קצת שונים, אז שווה להקדיש לזה עוד כמה רגעים של מחשבה.

המשאלה הראשונה שחשבתי לעצמי לבקש היא שהמשפחה שלי ואני נהיה בריאים. חשבתי על ניסוח מתאים שיעזור לי למקסם את הבקשה, והחלטתי על בריאות ואריכות ימים למשפחה שלי. דמיינתי את סיימון מסתכל עליי ואומר: ‘טכנית, אלו מינימום שתי בקשות שונות’ – ואני מסתכל עליו בחזרה ולא אומר כלום, רק ממתין, ואז הוא אומר: ‘יאללה, אני זורם איתך. מה הבקשה השנייה?’

הבקשה השנייה שלי היא אישית יותר, משהו כמו הנאה מהחיים בזוגיות טובה, עם אישה יפה, רצוי עם כמה ילדים חמודים. השארתי את הניסוח המדויק לשיחה עם סיימון.

הבקשה השלישית עוסקת בעניינים חומריים יותר: בית יפה, פרנסה טובה, תיק השקעות, טסלה בחניה, משהו בסגנון.

יצאתי מהשירותים וחזרתי למטבח עם דעה מגובשת. איך שהגעתי הוא הסתכל עליי ואמר:

‘יש לי שלוש משאלות שרציתי לבקש ממך.’

מודה: שוב הופתעתי.

‘הראשונה,’ המשיך סיימון בנחת, ‘אתה יודע שאנחנו הדגים די רגישים ולא חיים הרבה זמן. האמת היא שזה בהחלט לא גזרת גורל. זה תלוי בהרבה גורמים, כמו למשל להחליף לי מים, להשקיע באוכל יותר איכותי, לא הפירורים אינסטנט האלה עם כל החומרים המשמרים, לשים פילטר אוויר שיכניס חמצן למים. אני מבקש לעצמי בריאות ואריכות ימים.’

הסתכלתי עליו ומצמצתי קצת בעין ימין. לא אמרתי כלום בהתחלה, חיכיתי שהוא יגיד משהו, אבל המנוול שתק. בסוף אמרתי: ‘טכנית, אלו שתי בקשות שונות, אבל אני זורם איתך.’

‘יופי. הבקשה השנייה שלי היא קצת אישית יותר. אני רוצה שתביא לי לאקווריום איזו דגה יפה, מישהי צעירה, שתהיה לנו זוגיות מושלמת ויהיו הרבה דגיגונים.’

התכוונתי לשאול אותו אם הייתה לו פעם זוגיות. דמיינתי שהוא יספר לי על הדגה שהייתה איתו, אולי בחנות, עד שהם נפרדו ועכשיו הוא נשאר לבד. דמיינתי שאני מנחם אותו ואומר שיש הרבה דגים בים, וגם דגות. במקום זה החלטתי להקליל. ‘קיבלת,’ עניתי לו מייד. מה הבקשה האחרונה?’

‘בא לי לשדרג את האקווריום הזה. משהו גדול ויפה, מושקע, עם דקורציה, אתה יודע – צמחי מים, איזו תיבת אוצר, חול צבעוני, דברים מהסוג הזה. ואתה בהחלט יכול להביא לפה עוד דגים, שיהיה יותר מעניין. אני שוחה כל הזמן לבד ימינה-שמאלה כמו בתא כלא.’

‘סבבה, אשדרג אותך למחלקה ראשונה,’ אמרתי לו, ‘ומה עם הבקשות שלי?’

‘אויש, תניח לי עם הבקשות הקטנוניות,’ פלט סיימון כמה בועות של זלזול, ‘כל אחד שרואה אותי ישר מבקש ממני בקשות. אם הייתי כזה טאלנט, נראה לך שהייתי נשאר לגור בחור הזה? בחייאת, אני כולה דג זהב פשוט!’