גיבור מזדמן

תום לא היה חכם, הוא היה גאון. אך יכולותיו החריגות התבטאו רק בתחום אחד: הסייבר. בכל עניין אחר, הדורש מעט תבונה רגשית, חברתית ואפילו עסקית – נאלץ להסתמך על שתי הנשים שבחייו, שתיווכו בינו ובין המציאות: שרון – רעייתו, וג'ודי – שותפתו לחברת התוכנה שבמסגרתה יישם את רעיונותיו המבריקים.
משבר בלתי צפוי כמעט שמחסל את החֶברה שהקים, אך הצעה מפתיעה, שצצה לפתע, עשויה להביא להצלתה.
האומנם מדובר בהצלה?
שורה של אירועים בלתי מוסברים, הפוקדים את תום ואת סובביו, מאלצת אותו להתמודד עם תופעות שמעולם לא חדרו אל עולמו הפשטני: מרמה, נאמנות, מוות ואהבה. הוא נסחף מהעולם המוכר של סדר מתמטי וצדק מוחלט למציאות אפלה של ריגול, מניפולציות וחוסר ודאות, שהחוק היחידי השולט בה הוא: אין לסמוך על אף אחד.
גיבור מזדמן הוא ספר מתח בעל קצב מהיר ועלילה מורכבת, החושפת את הסכנות להן חשופה מדינה שמנהיגיה שבויים בדעות קדומות ובפחדים קמאיים, ומובילה את הקוראים בדרך הפתלתלה שבה מתקבלות החלטות הרות גורל, עד לסופה הבלתי צפוי.
טביעת ידו של הסופר, יזם הייטק מצליח ומנהל השקעות הון סיכון זה שלושים שנה, מורגשת היטב בעלילה העכשווית והאמינה ומותירה לקורא חומר רב למחשבה…
אבי דומושביצקי, יזם הייטק ומשקיע הון סיכון בשלושים שנה האחרונות, הוא מרצה מבוקש בתחום היזמות. "גיבור מזדמן" הוא ספרו השני. ספרו הראשון, "פרד במנהטן" זכה להצלחה בארץ ובעולם ואף צעד בראש רשימת רבי המכר באמזון.
הסופר נשוי, אב לשתי בנות וסבא גאה לליה.

מקט: 978-965-571-065-6

מסת"ב: 978-965-571-065-6

לאתר ההוצאה הקליקו כאן

עמוד הפייסבוק

פרולוג

המהום מנוע המזגן, שפעל במלוא עוצמתו, היה הרחש היחיד שנשמע בחדר. האיש ניגב את אגלי הזיעה שהתעקשו לשוב ולבצבץ על מצחו. הוא הסתובב על כיסאו, רכן כלפי דלתה של שידה נמוכה ופתח אותה. כספת אפורה נגלתה. הוא הזין את הקוד הסודי וכשצליל הבריחים הנפתחים נשמע, פתח את הדלת הכבדה. על המדף התחתון נח טלפון צרוב. האיש נטל אותו בידו וחייג למספר ששינן לאחר פגישתם האחרונה.

“אז מהי תשובתך?” נשמעה שאלה חותכת בקול בעל מבטא סלבי קל.

“חשבנו הרבה על הצעתך…” הוא קיווה שקולו נשמע בטוח יותר מכפי שחש, אך האדם בצדו האחר של הקו קטע אותו בקור: “כן או לא?”

“כן,” שמע עצמו עונה. שעות התאמן על השיחה, חוזר והופך בכל התגובות האפשריות של בן שיחו. חשוב היה לו לנסח את תשובתו בצורה המעורפלת ביותר, וכבר בתחילת השיחה נכשל בכך.

“מהם סיכויי ההצלחה?” באה השאלה.

“הדבר תלוי כמובן…”

טון צורם קטע אותו בשנית. “סיכויים נאמדים במספרים ולא בגיבוב של מילים,” אמר בן שיחו בקוצר רוח.

חומציות טיפסה במעלה גרונו. “גבוה מתשעים אחוז. בנינו שלוש תכניות חלופיות למקרה שהתכנית המקורית תקלע לקשיים. יש לנו אדם שעוזר לנו מבפנים. אתה יכול לסמוך עלינו שעשינו כמיטב יכולתנו.”

מן העבר האחר עלה צחוק קצר נוטף בוז. “אני משלם לכם מאה מיליון דולר עבור תוצאות, לא עבור מאמץ. אם הייתי סומך על אנשים כמוך, לא הייתי מגיע לאן שהגעתי. אני ממליץ לכם להעלות את ההסתברות למאה אחוז, אם חייכם חשובים לכם. התשלום הראשון בסך חמישים מיליון נשלח ברגע זה לחשבון שלכם באיי קיימן. את היתרה תקבלו לאחר שאהיה מרוצה מהתוצאות. בהצלחה,” נותקה השיחה.

צליל ציוץ נשמע מכיוון מחשבו ועל המסך הבליחה הודעה קצרה: חמישים מיליון דולר הופקדו זה עתה בחשבונך.

הוא שחרר את עניבתו, שב וניגב את פניו וחייג. “הכסף נכנס. אפשר להתחיל לגלגל את התכנית.” בפעם הראשונה היום עלה חיוך על פניו. כסף תמיד ריפא את פחדיו.