הייתכן כי הכול לחינם ואתה סתם מחפש להעביר את הלילה? אתמול ניסיתי להתרחק ואתה התקרבת, רצית חום, רצית לגעת בי, […]
ינואר 1996
שמי כרמי הרשקוביץ ואני בת עשרים ושש. אני מתחילה היום לכתוב את יומני האישי ביותר שהיה מאז ומעולם. מדוע דווקא היום? אני לא יודעת. אני מחפשת אהבה, זאת כנראה משימתי העיקרית בחיים – למצוא אותה. אני מחפשת אותה כבר עשרים ושש שנה, והיא עדיין לא נמצאה. אני רוצה להקים משפחה חמה ואוהבת, משפחה שתציף את הבית שלי, הבית שיתמלא באור ובשמחת חיים. קרוב לוודאי שאלה הן שאיפותיהם של רוב האנשים הנורמליים עלי אדמות. כולנו מחפשים חום, אהבה, הבנה, הקשבה. בעשרים ושש שנות חיי הייתי קרובה לאהבה לא פעם, רחוקה אולי בסנטימטר אחד ממימושה, אבל בכל פעם מסיבה אחרת התרחק הכול – פעם מצידו ופעם מצידי.
עד עכשיו התפשרתי. כעת הגיע הזמן שאחליט מה טוב לי. מהיום! מעכשיו! זאת המשימה שלי!
יום ד’, 10 בינואר 1996
שלום יומני, היום כבר יום רביעי, ואין חדש תחת השמש. האהבה גוועת לאט־לאט, אם כי היום הרגשתי עדיין מעט משרידיה האחרונים. אומנם זה היה נעים, אבל הפעם זה כנראה סופי. אנחנו מתפצלים. הגענו לפרשת דרכים ושנינו נתחיל לסלול את נתיבנו החדש, כל אחד לעצמו.
אני לא יכולה להמשיך לכתוב בך כיוון שקובי פרידמן, שותפי לדירה הענקית, שר ומפזם לו במקלחת את השיר באב אל־וואד בשעה 22:45, וזה מפריע לי להתרכז בכתיבה.
אני והוא נמשכים זה לזה כמו היפופוטם לשפעת.
אבל אולי בכל זאת אנסה לכתוב עוד.
אני מחפשת גבר שאם הוא שר “אני אוהב אותך, את רכה כמו משי”, אז שיחוש אותי ושייזכר רק בי, ושיאהב רק אותי, ושיחשוב עליי רק דברים טובים.
אני מחפשת גבר לא צפוי, גבר ספונטני שכשאחזור מהעבודה באמצע הלילה, יחכו לי נרות דולקים פזורים בכל הבית שיאירו את האפלה. אני מחפשת גבר שאיכנס איתו יחד לאמבטיית מים חמימה לאור הנרות, גבר שבשבת בשבע בבוקר יעיר אותי בנשיקה קלה על הלחי ויגיד לי, “כרמי’לה, בואי, נוסעים.”
ונעמיס את האוטו בצידנית מלאה בכל טוב – יין וגבינות כמובן – וגם שמיכת פוך ואוהל, וניסע לנו לאיזה פיקניקון בקצה העולם. או שב־11:30 הוא יתקשר ויודיע לי שאנחנו נפגשים לארוחת צוהריים בקניון הצומת במסעדה היוקרתית “שלי” או ב”קפולסקי”.
והייתי רוצה שיום אחד אקום בבוקר בשעה מוקדמת לעבודה, והגבר יאמר לי, “כרמי’לה, היום אין עבודה. התקשרתי אתמול למשרד ואישרתי עבורך יום חופש.”
ואז נקום, נתלבש ונצא ליום כיף בתל אביב, ונשוט בירקון ונשיר שירים ונתנשק ברוח החמימה, נאכל דגים ונשתה יין, ונלך לקונצרט או לתיאטרון.
אבל איפה מוצאים גבר כזה? אמרו לי! אני חייבת למצוא אותו, ויהי מה.
אין עדיין תגובות