בגברים לבנים מתים אנו פוגשים מחבר בעל משיכה עזה לטיפוסים ססגוניים מהספרות ומההיסטוריה – מוכרים ואלמוניים, אמיתיים ובדויים, גברים ונשים, […]
גברים לבנים מתים
פרולוג אפולוגטי
בעשור החמישי שלי, אחרי שנים של הטרוסקסואליות סולידית ונעדרת עניין של ממש לציבור, התחלתי לנהל יחסים קרובים ומורכבים עם גברים. בהיעדר ליבידו ששווה לדבר עליו, אלה היו יחסים אפלטוניים, ועובדת מותם של רוב מושאי תשוקתי – לרוב שנים לפני שנולדתי – לא הייתה שיקול רלוונטי לרומנים הקצרים והבוערים הללו.
מגיל צעיר אהדתי בלהט את העניין הפמיניסטי, ואף העליתי דברים על הכתב במאמץ לתת ביטוי לרעיונות הגולמיים שבערו בי; מאז המשיכה הציוויליזציה האנושית, חורקת במאמץ נואש, כמו מכונת ענק חלודה ורוטנת, לנוע באיטיות לעבר יעד מעורפל של שוויון מגדרי. בה בעת דהרו אירועי השעה בקצב מסחרר, העולם התגלגל קדימה ואני נשרכתי מאחור, מנסה לטפח השקפת עולם עקבית ומנומקת, או לכל הפחות להבין את השקפותיהם המורכבות של הוגות והוגים חשובים, ולרוב נכשל. אני חי כמו כל בני זמני בתקופה מעניינת מאוד, ומבין אותה פחות ופחות ככל שאני יודע יותר.
באופן טבעי הותרתי את המאבק הנשי ואת העולם החדש והאמיץ בידיהן האמונות של אלה המבינות אותו טוב ממני, והלכתי בעקבות נטיית לבי הבלתי צפויה: גברים לבנים מתים. הדבר ודאי מעיד על משהו – אולי על שתמיכתי הנמרצת במהפכה הפמיניסטית לא התנחלה כראוי בעמקי נשמתי, ובחקירה בעינויים או באנליזה תקיפה ייחשף ויוקע באור השמש המחטא השד הלבן המקנן אצלי במרתפי הנפש. ואולי זאת ראיה לכך שאני אוהב משחקים של בנים, מחיילי פלסטיק ועד עלילות ריגול ומלחמה, וכשמדובר בספרות – שעשועים אינטלקטואליים קרים ועקרים.
הסיפורים שלוקטו כאן משקפים את תשוקתי הישנה־חדשה. כולם מבוססים על עובדות ונאמנים למציאות, עד כמה שהדבר אפשרי – על פי רוב הוא לא אפשרי – ונכתבו בלי שמץ מודעות עצמית. חלקם, נדמה לי, יכלו להופיע, כמעט ככתבם, במגזינים לגברים קהים המסרבים להסתגל לרוח הזמן. אני לא רואה טעם להתנצל; הכניעות וטוּב המזג שלי יחד עם הרצון לרצות ולפייס, עוד יביאו אותי לעשות זאת בבוא העת, מתוך נכונות אמיתית ושכנוע עצמי, מהולים ברגשי אשם ותוגה קיומית.
אין עדיין תגובות