פתח דבר

גברים עטורי זקן עבות, העוטים מעילים ארוכים גם בימי קיץ לוהטים ושקועים מבוקר עד ערב בספרי הקודש. נשים שלראשן פֵֵּּאות ולגופן שמלות ארוכות שרוולים ששוליהן מלחכים את הרצפה, לרגליהן גרביונים, גם בחודשי יולי־אוגוסט הדביקים, וסביבן זאטוטים בהמונים. כך מצטיירים החרדים בעיני רוחו של הישראלי הממוצע — בוגר בית ספר ממלכתי, בעל תעודת בגרות, ששירת בצבא, למד באוניברסיטה, רכש מקצוע, עובד לפרנסתו ומחנך את ילדיו ללכת בדרך דומה. מנקודת הראות של אותו ישראלי ממוצע, החרדים הם קבוצה חברתית מסוגרת של שומרי מצוות אדוקים, שנמנעת מכל מגע שאינו כורח המציאות עם העולם המודרני על שלל פיתוייו. מרחב ציבורי שבו גברים ונשים מבלים בצוותא, מסעדות, חנויות וקניונים מציעים שפע מסחרר של מזון לא כשר, לימודי מדעים ואמנות מתקדמים, מודעות פרסום צעקניות וכמובן עולם הטלוויזיה והאינטרנט — כל אלה רחוקים שנות אור מהמרחב הבטוח של רוב החרדים.

אורח החיים והשקפת העולם של רבים מהחרדים אמנם תואמים במידה כזאת או אחרת את הדמויות הסטריאוטיפיות שהוצגו כאן. אבל זה שנים לא מעטות הולכת וצומחת בצדן דמות חרדית שונה לגמרי. החומות שבהן הקיפה את עצמה החברה החרדית הולכות ונסדקות, וכל מי שמתגורר בעיר שחלק משמעותי מתושביה הם חרדים אינו יכול שלא לשים לב לתהליך זה. מבעד לסדקים יוצאים חרדים רבים, נשים, גברים ובני נוער, אל רחבי הארץ. הם מסיירים בקניונים וקונים בגדים אופנתיים (כמובן, בלי לחרוג מכללי הצניעות), יושבים במסעדות ובבתי קפה (כמובן, בלי לחרוג מתביעות הכשרות) וגם יוצאים לטייל ולנפוש (בעיקר בתקופת ‘בין הזמנים’ בקיץ — כשלושה שבועות של חופשה מהלימודים בישיבות ובכוללים).

חרדים אלה, שבניגוד להוריהם אינם נמנעים גם מסרטי קולנוע (כולל יוצרות קולנוע חרדיות המציגות את סרטיהן לפני אולמות מלאים), ממופעי מוזיקה המוניים או בכלל מתרבות פנאי, הם החרדים חדשים.

הבדלים בין חרדים אלה להוריהם ולסביהם — וגם לבני דורם שעדיין נותרו מאחורי החומות — ניכרים לעין בעיקר בכל מה שנוגע לאופנה ולתרבות הפנאי. אבל השינוי המתחולל בחברה החרדית, שבו עוסק ספר זה, עמוק ורחב יותר. חרדים רבים, לדוגמה, אינם מסתפקים עוד במגורים בשכונות דלות וצפופות בערים כמו בני ברק וירושלים, ומשכנים את משפחותיהם בדירות הנבנות בערים חרדיות חדשות כמו אלעד, חריש, קרית ספר וביתר עילית. אלה מהם שידם משגת (יש המכנים אותם, כמו העיתונאי יאיר שלג, ‘חרדים יאפים’) קונים דירות בשכונות חרדיות יוקרתיות כמו הר נוף בירושלים או באזורים בפתח תקווה המושכים חרדים רבים מאזור גוש דן. תופעה נוספת מצביעה על קבוצה הולכת וגדלה של חרדים בודדים שנטמעים בערים חילוניות למהדרין או בשכונות עם אוכלוסייה מעורבת ובוחרים מלכתחילה להתגורר שם כדי להתנתק מהסביבה החרדית.

לצד העלייה ברכישת דירות חדשות ומרווחות ביישובים הומוגניים של חרדים, וכן בקרב האוכלוסייה החילונית, עולה גם המודעות החרדית לצרכנות. בעקבותיה גברה ההשקעה בפרסום הפונה לקהל החרדי. חברות רבות מעצבות מסעי פרסום ייעודיים לציבור החרדי ואף יוצרות מותגים שפונים במיוחד לקהל זה.

גם העיתונות החרדית, שבלעדיה, כפי שמציין שלג, לא היה מתפתח הפרסום הייעודי לחרדים, עברה שינוי דרמטי בשנים האחרונות. לצד העיתונות המפלגתית השמרנית, שבה לכל מפלגה או חצר יש ביטאון משלה, המקלס את רבה ושופך אש וגופרית על יריביה הרוחניים והפוליטיים (‘המודיע’, ‘יתד נאמן’, ‘הפלס’, ‘הדרך’), צמחו עיתונים ואתרי אינטרנט מסחריים ועצמאיים יותר, כמו ‘יום השישי’, ‘משפחה’, ‘כיכר השבת’ ו’בחדרי חרדים’ — שהם גם בעלי גוון ממלכתי יותר. בניגוד לביטאונים החרדיים המסורתיים, עיתונים ואתרים אלה אינם נתונים להשגחתה של ועדה רוחנית, ולכן הם יכולים לבטא קו עצמאי. פה ושם הם אפילו מעיזים למתוח ביקורת על הנעשה בתוך החברה החרדית.

גם בתחום הספרות מנשבות רוחות חדשות ומורגשת עלייה בפרסום ספרים שחוברו על ידי חרדים, שאינם ספרות קודש. הביטוי העיקרי לשינוי הוא ספרי מתח והרפתקאות המיועדים לילדים ולבני נוער, שבמרכזם גיבור חרדי. כמו סדרת חסמב’ה המהוללת וסדרת השביעייה הסודית עטורת התהילה, גם ספרים אלה מתארים נערים הרודפים אחרי פושעים — אלא שספרי הנוער החרדיים במילניום השלישי שמים דגש על היכולת של האדם לחיות חיים תורניים מלאים גם בעודו מפענח פשע חמור או יוצא למרדף הרפתקני. בניגוד לספרי הנוער המסורתיים, שם גיבור העלילה הוא היושב במרומים ומחולל הנס הוא הצדיק התורן, כאן נדרשים הנערים להערים, להחכים, להמציא תחבולות ובאמצעות מאמץ חשיבה אדיר, גיוס תכונות הנפש וחושי האדם ותפקוד תחת לחץ — הודות לכל אלה הם משיגים לבסוף את התוצאה המיוחלת ופותרים את התעלומה. מעמדה פסיבית ותלות באחר הם עוברים ללקיחת יוזמה ומאמצים חשיבה אקטיביסטית שמרגילה אותם להשתחרר אט אט מהתלות באחר ולקחת את גורלם בידיהם.

להווי ידוע כי יציאה למסעדות, לבתי קולנוע ולמופעים, קניית ספרים ובילוי בבתי מלון דורשים כסף. בניגוד לדימוי הרווח ולמרות ההשכלה הכללית המעטה שלהם, יותר ויותר חרדים נכנסים בשנים האחרונות למעגל העבודה בתחומי ההיי־טק. גם אם עליהם להסתפק בתפקידים זוטרים יחסית כמו מתכנתים — ולא מהנדסי תוכנה או מהנדסי אלקטרוניקה — העבודה בתחומי המחשוב והאלקטרוניקה מספקת שכר הולם. הנשים החרדיות הקדימו את הגברים בפנייה לעולם המקצועי המתקדם. נשים רבות למדו תכנות, ניהול רשתות וכדומה, והן עוסקות בכך לפרנסת משפחותיהן. אחד היתרונות המשמעותיים שהן מוצאות בעבודה בהיי־טק טמון ביכולתן לבצע את העבודה הזאת בגבולות הבית, וכך להמשיך לטפל בילדים ולהימנע מחיכוך עם העולם שבחוץ על שלל פיתוייו, הזרוע מוקשים רוחניים, שמאתגר ומאיים על תפיסת העולם החרדית.

החרדים החדשים, או המודרניים, נאלצים להתמודד לא פעם עם שני מעגלי התנגדות במאמציהם להתקרב לחברה הכללית ולהשתלב בה — במעגלי התעסוקה, בקניונים, במרכזי בילוי, בפארקים, באקדמיה ואף בצבא. החברה החילונית מתקשה לקבל את אורחות חייהם, שנותרו זרים ומוזרים בעיניה, והחברה החרדית מתייחסת אליהם בעוינות הגולשת לאלימות מילולית חריפה שלעתים זולגת לכבישי האספלט הלוהטים.

כבר לפני שנים רבות הזהירו רבנים חשובים מפני בילוי ממושך בבתי קפה ובמסעדות, מחשש לפגיעה בצניעות. היו גם שתקפו בחומרה נשים וגברים חרדים שנמשכו לפארקים או לבריכות שחייה, והזהירו בפשקווילים תוקפניים מפני פריצת גדר וערבוב בלתי נסלח בין המינים באתרים אלה. אפשרות לחיכוך בין גברים לנשים קיימת כמובן גם במופעי זמר, שבהם גובר גם החשש מפני היסחפות של הצופים להערצה מוגזמת לזמרים — בדומה לזו שרוחשים צעירים חילונים לאליליהם בארץ ומחוץ לה.

למרות התקפות בלתי פוסקות על חרדים המתרחקים מהדרך היחידה שבה הלכו דורות של חרדים, רבים מבני הדור הצעיר ממשיכים לסלול לעצמם נתיב חדש. הם אינם נרתעים, ממשיכים לפקוד את היכלי התרבות ואתרי הבילויים ומנהלים אורח חיים המשלב תפילה ולימוד תורה עם מעורבות גבוהה במעגלי חברה, תרבות, כלכלה ופוליטיקה שהדורות הקודמים התרחקו ואף סלדו מהם.

להתקרבות לעולם השפע המודרני, על יתרונותיו הכרוכים בלא מעט פיתויים וסכנות רוחניות, יש סיבה מרכזית אחת: הגידול המשמעותי של החברה החרדית בשנים האחרונות. נכון ל־2018 מהווים החרדים כעשרה אחוזים מכלל הציבור היהודי בישראל. לצד המשקל הפוליטי המשמעותי שמעניקה לכלל החרדים העלייה הדמוגרפית הזאת, עלה באורח בלתי נמנע גם הגיוון בתוך החברה החרדית. כך יכולים לשכון אלה בצד אלה אנשי העדה החרדית המסוגרים והמתבדלים, חוזרים בתשובה שלא זנחו את בית אבא־אמא החילוני, צעירים המסתגרים באוהלה של תורה, אחרים שחירפו את נפשם בשדה הקרב ועוד קבוצות ופלגים, תאים ותת תאים מכל סוגי וגוני הקשת החרדית.

אבל ההשפעה העיקרית של גידול האוכלוסייה היא חיזוק הביטחון העצמי של החרדים, בעיקר בהשוואה לחברה החילונית, שלא פעם נתפסת בישיבות ובסמינרים כחסרת עמוד שדרה אידיאולוגי ונטולת ערכים וזהות. הביטחון העצמי המחודש סייע לחרדים רבים לאמץ תפיסות, אופני פעולה ותחומי תעסוקה מן העולם המודרני, בלי חשש לפגיעה בזהותם ובאורח חייהם דווקא הודות לתפיסת עליונות זו.

מבחינה ערכית ותרבותית, ייתכן שהעלייה הנוכחית בכוחם של החרדים טומנת בחובה איום עתידי, שעיקרו יצירת התנגדות ממשית לחרדים ולמה שהם מייצגים. תחושת הביטחון העצמי מאפשרת לחרדים החדשים ליהנות מפיתוחי העולם המודרני, בעודם משמרים ערכים שהיו יקרים גם להוריהם ולסביהם ואף חשים כאב ובעיקר חמלה כלפי החילונים — כאילו בחברה החילונית, מתירנות מוגזמת, אי דחיית סיפוקים, מימוש יתרונות פיזיים והרגלי צריכה הם חזות הכול.

החמלה הזאת שנתפסת אצל החילונים כהתנשאות (דוגמה להמחשה ניתן לראות בהתפרצות של העיתונאי מנשה רז כלפי הרבצ’ר תא’ל אביחי רונצקי ז’ל במהלך ריאיון בתוכנית ‘מסיבת עיתונאים’ בערוץ הראשון כאשר רז פירש את דבריו של רונצקי כהתנשאות של המגזר הדתי בשל הביקורת שהטיח רונצקי בחינוך החילוני ואיים לסלקו מהאולפן) מגביהה את החומות, מעמיקה את התהום בין שני חלקי העם, מונעת הידברות ודו שיח וגורמת לנתק. כתוצאה מכך נוצרים שוליים סהרוריים משני צדי המתרס שמלהיטים את האווירה, עושים שימוש בשפה מסכסכת ולעתים גולשים לאלימות פיזית. כשהאווירה הציבורית מורעלת היא אינה מאפשרת לחרדים משולי המחנה לאמץ ערכים מודרניים, הומניסטיים, ומביאה אותם לנקוט עמדות לאומניות, לא דמוקרטיות, ולתמוך בהפעלת אלימות נגד יריבים, כולל בלימת ניסיונות לקדם זכויות של קבוצות אחרות בחברה שזהותן החרדית מטושטשת או מוטלת בספק בדומה ליחסם לחרדים החדשים.

למרות השינויים מרחיקי הלכת שחוללו החרדים החדשים, שיתוארו בפירוט בעמודים הבאים, חשוב לזכור שהחברה החרדית מסתייגת מערכים ליברליים, כאלה שמתנגשים עם ערכי היהדות ושנראים מובנים מאליהם לחילונים ואף לחלקים מהציבור הדתי לאומי, כולל מושגים כמו זכויות הפרט וזכויות האזרח. גם אם בחלק מהוויכוחים הציבוריים נציגי הציבור החרדי אימצו ערכים אלה במינוח שנקטו הם לא קיבלו אותם במלואם ולא נרתעו ממאבק בוטה נגד רפורמות שמבחינתם הן קו אדום — כמו התרת יבוא של בשר לא כשר או מתן מעמד שווה ליהדות הרפורמית וליהדות הקונסרבטיבית בתחום הגיור. בכל מקום שבו מתנגש האתוס הליברלי־הדמוקרטי עם סמכותם של גדולי התורה, ידם של האחרונים תהיה על העליונה. רב אורתודוקסי אינו איש בשורה כשהוא נדרש להביע דעת תורה בבחירה אישית. כמו למשל במקרה שבחורה יהודייה מביעה את רצונה להינשא לגוי וטוענת: ‘העיקר הבן אדם, ואפשר גם לחשוב כמה אני כבר יהודייה’. בעניינים שכאלה אין לו שום שיקול דעת. התורה אמרה את דברה ועליו ליישר איתה קו, לצטט את הפסוק הנכון ולהורות הלכה. השואלת המתייסרת נדרשת להכרעה: האינדיבידואל האנושי מול ציווי האל.

בגלל השניות שבין אימוץ אורח חיים מודרני לדבקות בערכי ישראל סבא, ייתכן שבעתיד יתחולל פיצול בתוך החברה החרדית. חלק ממנה ימשיך לדבוק בערכי המסורת המסתגרים, חלק אחר יתרחק מהם וייהנה מאפשרויות התעסוקה, ההשכלה, התרבות והנוחות שמציע העולם שמחוץ לערים ולשכונות החרדיות, ולפחות בפועל, אם לא באופן מוצהר, ייטוש את העולם החרדי. כאן בדיוק טמון החשש הגדול והמוצדק של החרדים. כי אם החרדים הולכים לצבא ולאקדמיה ומעורבים יותר במדינת ישראל ושותפים לכלכלתה ולביטחונה ומשלבים קודש עם חול, אז מה מבדיל אותם למשל מחובשי הכיפות הסרוגות? צבע הכיפה? שאלה לובשים מכנסי ג’ינס ואלה מכנסי משי? מה יעשה את ההבדל? חילוקי דעות קוסמטיים: אתחלתא דגאולה או עקבתא דמשיחא? האם בית המקדש ירד משמים או שנבנה אותו? כל אלה לא יעשו את ההבדל ואז החברה החרדית עלולה לאבד את צביונה. ולמרות שהיא תמיד תשמור על הזהות הייחודית שלה, והחרדים ימשיכו להציג את המודל של היהודי שדבק באמונתו ללא פשרות, זה כבר לא יהיה אותו הדבר. בדיוק מזה הם חוששים ולכן הודפים בעוצמה כל ניסיון של שינוי מחשש לפירוק המסגרת כולה.