החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!

החוקים

מאת:
הוצאה: | פברואר 2024 | 320 עמ'
הספר זמין לקריאה במכשירים:

27.00

רכשו ספר זה:

ללה יודעת איך הדברים עובדים בבית־הספר. היא ראתה מה עשתה חבורת הזאבים לאלכס בהפסקה והיא נחושה לשרוד. לכן היא ניסחה את הכללים שמאפשרים לה ולחברים שלה ללכת בין הטיפות, לוודא שאף אחד לא שם לב שהם שונים. עד שקורה משהו כל כך ענק, שאין ברירה – הם חייבים לשבור את כל החוקים, לתת לאמת לנצח.

החוקים הוא ספר בשבעה קולות – על ילדים והורים, כלבים וזאבים, ושום דבר הוא אף פעם לא כמו שהוא נראה…

 

ליאורה גרוסמן –  מאיירת, אוצרת ומורה לאיור, מקימת בית הספר המקוון "מאיירימים" – עלתה מברית המועצות בשנות השבעים. מאז שאיירה עבור הוצאת כנרת את ספרה הראשון (מלכת השלג, מאת הנס כריסטיאן אנדרסן) – זכתה לאייר למעלה ממאה ספרי ילדים בארץ ובעולם, לקבל את עיטור אנדרסן ואת פרס הפנקס לתרומה משמעותית לספרות הילדים הישראלית ולכתוב את החוקים – ספרה הראשון כסופרת ומאיירת.

 

הנה כמה מהארגונים למען בעלי־החיים בארץ, שמאמינים בזכותם לחיים:

אס. או. אס חיות www.sospets.co.il

תנו לחיות לחיות www.letlive.org.il

דוגס אר אס www.dogsrus.co.il

עמותת חבר לכלבים www.haverdogs.org

קול החתולים www.voice4cats.org.il

 

חוות לשיקום בעלי־חיים שחוו חיים קשים:

חוות החופש www.freedom-farm.org.il

חוות השאנטי www.shantifarm.org.il

חוות קרן אור www.kerenorfarm.com

חוות החמורים www.safehaven4donkeys.co.il

להתחיל מחדש www.startingover.org.il

 

אולי שם מחכה החבר הכי טוב שלכם ושלכן?

מקט: 15101816
ללה יודעת איך הדברים עובדים בבית־הספר. היא ראתה מה עשתה חבורת הזאבים לאלכס בהפסקה והיא נחושה לשרוד. לכן היא ניסחה […]

ללה | חוק מספר אחת

כשחזרנו הביתה מבית הספר, מיכאל גילה שהוא איבד את המפתחות שלו. כבר הייתי בחצי הדרך לקומה שלי כששמעתי אותו צועק, 'לא נכון! די כבר, נו!' וירדתי מיד חזרה. מיכאל כבר הספיק להפוך את כל התיק והזדקף כדי לחפש את המפתח בכיסים, אבל הוא לא היה שם. 'תן לי לראות,' אמרתי לו ועברתי שוב על כל הכיסים והתאים בתיק שלו. 'אני לא מאמין! אני צריך לחזור לבית הספר!' שאג מיכאל ובעט חזק בדלת הדירה שלהם. לא ידעתי מה לענות על זה, אבל הבנתי שעדיף שאסתלק בשקט, לפני שהוא יתפוצץ. אחר כך שמעתי אותו דוהר במורד המדרגות ונוהם כמו דוב משוגע.

נכנסתי הביתה, וסבתא שאלה: 'שניצל ואורז?'

'פירה!' עניתי מיד. 'טוב, אין פירה. יש אורז,' אמרה סבתא ושלחה אותי לשטוף ידיים.

'אז למה שאלת אותי בכלל?' שאלתי אותה בזמן שהניחה מולי את הצלחת הכחולה שלי, עם הר של אורז ושניצל עם פירורים שרופים. זה תמיד קורה לה: היא מתחילה לבשל, נזכרת במשהו שהיא צריכה לעשות, ועד שהיא נזכרת שיש תבשיל על הכיריים הכול נשרף.

'רציתי לתת לך את האשליה שאת יכולה לבחור,' אמרה סבתא והכינה צלחת גם לעצמה. צחקתי. סבתא שלי תמיד אומרת שטויות כאלה. פעם הייתי מתעצבנת, אבל היום זה מצחיק אותי. לפחות היא אומרת את האמת, לא?

אחר כך נכנסתי לחדר והוצאתי את הספרים מהתיק, כדי להתחיל להכין שיעורים. כשפתחתי את ספר ההיסטוריה, הלב שלי נעצר. בעמוד שישים וארבע היה כתוב בטוש אדום עבה: 'רוסים מסריחים, תחזרו לרוסיה!' בהתחלה חשבתי שזה הספר שלי, אבל אז הפכתי אותו וראיתי שכתוב על העטיפה 'אלכס פקלצ'יק'. מיד נזכרתי שאחרי שרבקה נכנסה לכיתה ואמרה כרגיל: 'כולם לפתוח ספרים,' התכופפתי אל התיק והספר שלי נפל. באותו רגע נפל גם הספר של אלכס, שיושב בשולחן לידי, אז כנראה לקחתי את שלו בטעות.

אחר כך היה שיעור ספורט, שיחקנו מחניים, ניצחנו, ורגע לפני שהכתפתי את התיק בדרך לשער, ראיתי את עומר, יואב ויובל עומדים וצוחקים בכניסה מאחורי גבו המתרחק של אלכס פקלצ'יק. לא ידעתי מה הם עשו לו הפעם, ולא היתה לי שום כוונה לברר. רק זה חסר לי שהם ייזכרו שגם מיכאל ואני רוסים. הכתפתי את התיק ומירפקתי את מיכאל שעמד שם והביט בהם גם כן. הוא הרים את התיק שלו והלך אחרי, תוך שמירת מרחק קטן ממני. שני רוסים הולכים ביחד בבית הספר? מי יודע איך זה ייגמר, ואין לנו שום כוונה לבדוק. ככה זה: אסור להזכיר להם שאנחנו רוסים. חייבים להעמיד פנים. זה חוק מספר אחת.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “החוקים”