מבחר מקיף מתוך מחברות הסקיצות של המאייר, הקומיקסאי והאנימטור נעם נדב. "שנים רבות לא הבנתי עד כמה הרישום הבסיסי, הפשוט, המשורבט, זה שהייתי מפזר בכל מחברות הלימוד שלי ואחר-כך בספרי סקיצות, הוא המיטב שיצא מתחת ידי."
מקט: 4-1307-020
לאתר ההוצאה הקליקו כאן
מבחר מקיף מתוך מחברות הסקיצות של המאייר, הקומיקסאי והאנימטור נעם נדב. "שנים רבות לא הבנתי עד כמה הרישום הבסיסי, הפשוט, […]
קווים לדמותי: מעין הקדמה לפני הכל, משהו בסיסי ומהותי: אני אמן (או מאייר) שהקו הוא נשמת יצירתו. אם אין לי קו, אין לי חיים כיוצר. זה לא שאין לי נגיעה ועניין בכתם ובצבע – יש לי, התנסיתי בהם ואני עוסק בהם. אבל התחום שהתמסרתי לו מאז שאני זוכר את עצמי (ולפי עדויות קרובים ומכרים, אפילו לפני כן), כמעט 54 שנים, הוא הרישום בקו. דק או עבה, בעיפרון או בעט נובע, מהיר או מדוקדק – את כולם אני אוהב, ועדיף בשחור-לבן. זה התחיל בקומיקס, החוברות האמריקאיות הזולות שהגיעו לידי כבר בגיל צעיר מאוד. היו שני סוגים: גיבורי-העל (סופרמן, בטמן, ספיידרמן, אקס-מן ועוד) ו”מצחיקים” (funnies) , כמו אלה של דיסני (דונאלד דאק, מיקי מאוס, גופי ועוד) . מאחר שלא ידעתי לקרוא אנגלית, התייחסתי רק לצד הוויזואלי. קראתי את הסיפורים בלי להבין את הכתוב. כעבור שנים, כשכבר ידעתי לקרוא קצת אנגלית, הגיעו לידי קומיקסים פרנקו-בלגיים, שהיו מודפסים באיכות גבוהה: טינטין ואסטריקס. הקומיקס היו לי בית-הספר הראשון לרישום וציור. מבחינתי היה שם כל מה שצריך: קומפוזיציה, פרספקטיבה, עיצוב דמות, שפת גוף, קו וכתם. עוד זמן חלף ועברתי לאיטליה, כלומר, איטליה הגיעה אלי. באמצעות אנציקלופדיה תרבות המיתולוגית למדתי להרחיב את תחומי העניין שלי באיור, בעיקר לכיוון ההיסטורי: רומא (והיה שם המון חומר על רומא העתיקה), אבירים ומגלי ארצות, חיילים וסוסים, מטוסים וספינות, ועוד דברים שבנים מאוד אוהבים לצייר. הפכתי לחובב אנציקלופדיות באשר הן, גם מעבר לאיור. והבסיס השלישי, חשוב לא פחות, זאת האנימציה. מהסרטים הגדולים של דיסני, דרך סרטי יומולדת מקרטעים במקרנת סופר 8, ועד תוכניות טלוויזיה בשחור-לבן מושלג. מובן שהכרתי גם איורים בספרי ילדים, אבל הם הרשימו אותי פחות מקומיקס; אם להשתמש באנלוגיה מתחום האתלטיקה, הקומיקס הוא מעין קרב עשר, וצריך בו שילוב של מיומנויות שונות ברמה גבוהה (רישום, קומפוזיציה, עיצוב דמות, סיפור, צבעוניות). שנים רבות לא הבנתי עד כמה הרישום הבסיסי, הפשוט, המשורבט, זה שהייתי מפזר בכל מחברות הלימוד שלי ואחר-כך בספרי סקיצות, הוא המיטב שיצא מתחת ידי. עברו עלי שנים של ניסיונות סרק לצייר “כמו אחרים”, עד שהבנתי (בעזרתם הלא-מבוטלת של יצרני מכונות הצילום היפניות) שעלי להתחיל עם השירבוט הראשוני שלי ולהישאר קרוב אליו ככל האפשר, גם כשאני מגדיל אותו פי עשרה ומוסיף לו רובד צבעוני. ספרי הסקיצות הם הסדנה הניידת והקומפקטית שלי: לעיצוב דמויות ולתנוחות של גוף בתנועה, ליצירת סביבות ורקעים ולבניית קומפוזיציות מורכבות. השיטה עובדת מבחינתי בכל התחומים שאני עוסק בהם: איור, קומיקס, סטוריבורד וא��ימציה. בספר הזה כונס מבחר סקיצות מימי לימודי בבצלאל (אי-שם בשנות ה-70 של המאה הקודמת) ועד 2014, עם דוגמה אחת מימי הילדות. החלוקה לפרקים שרירותית במידה מסוימת. סקיצות כאלה ואחרות היו עשויות להופיע בפרקים שונים. כותרותיהם של שני פרקים ראויות אולי להבהרה: הלקוח תמיד טועה – סקיצות לעבודות מוזמנות. יומן קריאה – סקיצות בעקבות ספרים שקראתי. בפרק חברים, מכרים ואורחים פורחים מתארחים כמה עמיתים שתרמו משלהם לספרי הסקיצות שלי. ועכשיו ניתן לקווים לדבר.
היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “החיים בקו”
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.
אין עדיין תגובות