"אפשר לטפל בכל מקום בגוף," אמרתי. "מעולה." "פרטיות מוחלטת מובטחת בטיפול." "אחותי!" כעת היא הריעה. "ללא כאב," הדגשתי. "גדול," אמרה […]
תודעה של עקרת בית
הייתה זו שעת ערב מאוחרת. טיפות גשם גלשו על פני חלון המטבח.
הפעלתי את הקומקום החשמלי.
פניתי לסלון והתיישבתי על ספת הבד החומה ליד גבריאל בעלי שנראה מהורהר. הוא סובב ספינר פלסטיק ירוק בתנועה מהירה ומהפנטת וכמו משום מקום שמעתי את עצמי אומרת:
"אני מדברת לשיער הגוף שלי כבר שנה בתדירות של פעם בחודש וגיליתי שזה עובד."
"מה עובד?" מבטו היה ממוקד בספינר.
רכנתי לעברו ואמרתי: "אני יכולה לשכנע אותך, בשתי עובדות, שניתן להיפטר משיער גוף לצמיתות באמצעות דיבור."
הוא לא הסתכל עליי אבל ידעתי שהוא מקשיב, לכן המשכתי: "העובדה הראשונה היא שלצמחים יש תודעה. כשמדברים אליהם באופן שלילי הם מתייבשים ונובלים."
"ידוע," הוא אמר.
"העובדה השנייה היא שלכל תא בגוף שלנו יש תודעה."
עצרתי את דבריי. קיוויתי שהוא ימשיך את קו החשיבה, אך גבריאל שתק. המשכתי ואמרתי, "מכיוון שניתן לדבר עם צמחים ולגרום להם להתייבש וליבול, אז אפשר גם לדבר עם שיער בגוף ולגרום לו להתייבש בהדרגה ובכך להפסיק לצמוח." הנפתי את ידיי במחווה המסמנת כי אין ספק בדבר הטיעון המנצח שהבעתי.
"טוב," הוא השיב והעיף לעברי מבט קצר.
לא ציפיתי לתגובה נלהבת.
"קל להבין את זה בזכות המכנה המשותף העמוק והמהותי שלהם – התודעה," הדגשתי שוב. ניסיתי להוביל אותו בתמציתיות לעבר תובנות שהתגבשו אצלי במשך שנים, ואולי ניסיתי לקבל תגובה אוהדת יותר.
"את יודעת שהמציאו את הספינר עבור בעיות קשב וריכוז?" הוא סובב את הספינר סיבוב נוסף.
"אתה קולט? בשנות השבעים יצא ספר מדהים בשם 'החיים המסתוריים של הצמחים',1 שיש בו גילויים של אנשים על כך שלצמחים יש תודעה ושהם קולטים מידע מהסביבה. הספר קיבל ביקורת קטלנית מהמדענים בזמנו, ולמרות זאת אנשים רבים האמינו שאלוקים מסוגל לברוא צמחים בעלי מודעות, אולי הם רצו להאמין בקסם שקיים בעולם. המדענים ההגיוניים לא נתנו חותם רשמי לאמיתותם של הדברים בלי מחקר מדעי שיוכיח אותם. החדשות הטובות הן, שכיום המדע לגמרי מסכים עם העובדה שצמחים מגיבים לרגשות אנושיים ושיש להם חיים משל עצמם, ככה זה, המחקר והמדע איטיים יותר מהאינטואיציה האנושית."
גבריאל נשען לאחור על הספה, הוא נראה ספקני.
"בקיצור," מיהרתי לסכם את הדברים לפני שיאבד בהם עניין, "כשהספר על הצמחים יצא לאור, עקרות בית התאהבו ברעיון והן דיברו עם צמחים בביתן. כך שאני אותה הגברת בשינוי האדרת, עקרת בית שמדברת עם שערות הגוף שלה."
"כנראה לעקרות בית יש שפע של זמן," הכריז הגבר שלי.
"זה כל מה שיש לך לומר?" שאלתי.
"התכוונת להכין תה?"
"כל כך יפה לראות איך השיער מגיב לכמה משפטים שפיזרתי, זה יותר טוב מצפייה בסרט מדע בדיוני בקולנוע, והרבה הרבה יותר טוב מאשר סתם לעשות לייזר כואב ונדוש. אני הייתי החוקרת הראשית ב'מעבדה' שלי ואני הייתי הראשונה לראות את תוצאות הניסוי על גופי: איך השיער נעשה בהיר, דק וחלש יותר, האנרגייה של השערה השתנתה. זה מרגש שהשערות עושות מה שאני אומרת להן. זאת הרגשה בלתי רגילה לדעת שאני כבר לא מונחת בתוך הגוף ש'קיבלתי', שאני לא קורבן של שערות שצומחות עליי בלי שתהיה לי האפשרות לומר להן מה רצוני."
גבריאל הנהן בראשו והסתכל עליי ממושכות. תהיתי אם הוא מבין אותי. משכתי בכתפיי. "זאת מקפצה לאנושות, מרמה של 'פועלים' לרמה של 'מודעים'."
"אז מה את רוצה לעשות?" שאל.
"צריך לספר על זה לעולם," ניסיתי לא להישמע דרמטית וזינקתי מהספה לעבר המטבח.
"טוב," תשובתו הייתה לקונית.
"מיצ'יו קאקו, פרופסור לפיזיקה תיאורטית, אמר, 'אפילו לתרמוסטט יש תודעה'."2 הסתכלתי על הקומקום והדלקתי אותו שוב. הוא קרץ לי באורו הכתום של הכפתור כדי להוכיח לי שהוא כבר פועל עבורי.
"נעשה עם זה משהו?" שאלתי.
"קדימה," אמר גבריאל, "מה את רוצה לעשות?"
"משהו, אני רוצה לעשות משהו." תרמוסטט היצירה שבי נדלק.
"היית כך גם לגבי דברים אחרים שרצית לעשות," הוא אמר באדישות.
מתג הקומקום קפץ ואדים סמיכים היתמרו ממנו והתאדו.
הוצאתי עלי נענע משקית שבמקרר ושטפתי אותם תחת זרם המים.
"אבל אז חשבתי רק על להוסיף הכנסה לבית מתוך חוסר ברירה. אלה לא היו דברים שאהבתי לעשות. עכשיו, יש לי משהו משלי להציע לעולם. ויום אחד, כשהבנים יגדלו, אני אחזור לצייר," התגוננתי.
דחסתי עלים נקיים של נענע לכוס זכוכית גדולה ללא ידית.
"אני אפילו לא יודעת איך מעבירים לאנשים רעיון כל כך פשוט וכל כך שונה. הם יכולים לחשוב שאני לא שפויה, במקרה הטוב."
"'אם בהתחלה הרעיון לא נשמע מופרך, אז אין לו תקווה',"3 השיב גבריאל.
צליל פכפוך המים הרותחים הנמזגים לכוס היה מרגיע ומילא את חלל התהייה שלי. לעצמי הכנתי קפה לבן, תערובת פולי קפה בתוספת ג'ינג'ר, קינמון, ציפורן והל.
חזרתי לסלון עם כוסות השתייה החמה. "אתה מכיר את האנשים שאומרים שהם עשו את העבודה שלהם מתוך שליחות ואידאולוגיה, כשהתוצאה פחות נחשבת בעיניהם, ודי להם שהיא תיגע ותשפיע, ולו על אדם אחד?" הנחתי את התה שלו על השולחן והחזקתי את הקפה הלבן שלי ביד. "ככה אני מרגישה. אני פשוט חייבת לעשות עם זה משהו, זה כאילו שבאמת אין לי ברירה."
הוא הנהן.
"אולי אעשה מצגת ואפיץ אותה ביוטיוב. זה כלי פשוט וזמין להעברת מידע."
הוא נשף על התה ולגם ממנו בקול רם. "תעשי מצגת."
לא הסתפקתי בתגובתו. בחנתי את פניו, רציתי לרדת לעומק מחשבותיו.
התיישבתי לידו. "נכון שאתה חושב שאני הוזה? כי אחרת, איך ייתכן שאני יודעת משהו שאף אחד אחר לא מודע אליו?"
"מה נראה לך?"
"תקשיב, כל הרעיון מבוסס על חשמל־מגנטי של הלב. ולא אני זו שגילתה את זה. אני רק מצאתי דרך נוספת להשתמש בו."
"טוב," הוא התבונן בי בציפייה לבאות.
"אתה זוכר שלפני שנים, כשעוד היינו חברים, היה סרטון שהופץ בפייסבוק בשם 'ריפוי של הלב'?4 היה בו תיעוד נדיר של בית חולים מיוחד בסין, בית חולים ללא תרופות, שבו מרפאים אנשים באנרגייה. בסרטון נראתה אישה שוכבת על מיטה ולצידה מסך אולטרסאונד מחולק לשניים. בצד שמאל – תמונה של שלפוחית שתן עם גידול סרטני בקוטר של שבעה סנטימטרים, ובצד ימין – וידאו בשידור חי של הגידול. ואז שלושה מתרגלים, שהתאמנו להרגיש את התהליך, חזרו על מנטרה: 'וואסה', 'וואסה', כשהמשמעות היא 'כבר נעשה'. זה נשמע כמו מעשה וודו רוחני שמתקדם בחסות הרפואה האלטרנטיבית כדי להעלים את הסרטן."
"זוכר, אני חייב להודות שזה היה מדהים."
"ותוך כדי הלחש של המתרגלים רואים את הגידול מתחיל להתכווץ, ואחרי כמה דקות הגידול הסרטני נעשה קטן יותר ויותר עד שאפשר היה להיווכח שהוא נעלם, והמתמחים מחאו כפיים לעצמם."
"כן, זוכר."
"הסרטון הזה הוא רק קטע קטן מהרצאה בת שלוש שעות של גרג בראדן, ההוא עם השיער הלבן, זוכר? אדל אומרת שהוא מזכיר לה את אורי חזקיה, שזה דמיון משעשע ומעניין למדי בין סטנדאפיסט לחוקר מדע רוחני."
גבריאל גיחך.
"הקשבתי להרצאה שלוש פעמים. הייתי שמחה להיות נוכחת בהרצאה שלו, אפילו בחו"ל. לגרג יש דרך בהירה להסביר את הפיזיקה הרוחנית באופן מובנה ובפשטות הגיונית, ודבריו משלהבים את הדמיון ומעניקים נופך אחר למציאות של טבע העולם שנראה פתאום פנטסטי, מעורר התפעלות ובעיקר זמין מאוד."
"יש במבה?" שאל גבריאל.
"והסרטון," אמרתי בקול רם כדי שיישאר מרוכז, "ממחיש הלכה למעשה את היכולת האנושית להעלים סרטן באנרגייה, וזהו טיפול רפואי מתועד. ואני… בסך הכול מדברת על טיפול אסתטי באותה הדרך, כזה שכל אחד יכול לעשות בכוחות עצמו."
חיכיתי שניות ארוכות לתגובתו. בהיתי בו והוא בהה בי חזרה.
"יש במבה בשקיות אישיות," אמרתי.
"אז תעשי מצגת, נראה אותך." גבריאל הנחית את אצבעו על הספינר, וזה הסתובב על צירו, נהנה להגשים את ייעודו.
- מאת פיטר טומקינס וכריסטופר בירד, תרגום: נעמי כרמל, הוצאת כנרת זמורה ביתן, 1978.
- Michoi Kaku, "Consciousness Can be Quantified", 2014. Big think
- אמרה המיוחסת לאלברט איינשטיין.
- מתוך "ריפוי של הלב – הרצאה מדהימה", 2007. מרצה: Gregg Braden. ערוץ היוטיוב של פרויקט אמת אחרת.
אין עדיין תגובות