הקרב על המתנדב: גיוס והפעלת בני נוער לשינוי חברתי

בני הנוער מתוארים לא פעם כנהנתנים, עסוקים בעצמם, מרוכזים בצעצועים אלקטרוניים כגון טלפונים חכמים ומחשבי לוח המבודדים אותם מסביבתם, ונתפסים לעתים כבלתי מעורבים בנעשה בקהילה הסובבת אותם או בחברה הישראלית בכללותה. אך למעשה בני נוער רבים מעורבים בפעילות התנדבותית ופוליטית, תורמים לקהילה מזמנם וממרצם, ומפתחים עצמם כמנהיגים חברתיים שישפיעו על החברה גם בעתיד. ספר זה מציע התבוננות אופטימית במעורבותם של בני נוער בחברה, מתוך אמונה בתרומתם החשובה ליצירת שינוי חברתי־מערכתי, אשר ייטיב עם החברה הישראלית; אך לשם כך, יש לחקור ולהבין לעומק את תופעת ההתנדבות של בני נוער, את מניעיה ואת הדרכים לעודד אותה. הספר מציע מודל מעשי לעידוד התנדבות נוער, המבוסס על ממצאיו של מחקר אקדמי מקיף. הספר יכול לסייע בקידום התנדבות נוער. הוא מציע למנהלי ארגונים ומנהלי התנדבות בגופים חברתיים שונים מידע שיסייע להם במאמצי האיתור, הגיוס והשימור של הנוער המתנדב. הוא מציע להורים ולמחנכים הבנה מעמיקה יותר של הגורמים להתנדבות בקרב בני הנוער. לבסוף, הוא מציע לחוקרים ולאנשי הדעת העוסקים באוכלוסיית בני הנוער ובתופעת ההתנדבות מודל מושגי ומחקר אמפירי שניתן להסתמך עליהם.

מקט: 978-1-61838-776-9

מסת"ב: 978-1-61838-776-9

לאתר ההוצאה הקליקו כאן

בני הנוער מתוארים לא פעם כנהנתנים, עסוקים בעצמם, מרוכזים בצעצועים אלקטרוניים כגון טלפונים חכמים ומחשבי לוח המבודדים אותם מסביבתם, ונתפסים […]

---

פרק ראשון

בני הנוער כמגזר חברתי

מהי חשיבותה של התנדבות בני נוער לחברה?

קארין וגלעד הם זוג עורכי דין בני 29 הגרים בתל אביב. הם מרוויחים 15,000 ש”ח בחודש ביחד, חוסכים לדירה וחולמים על ילדים, קידום מקצועי ובית מרווח יותר (קארין וגלעד חשן, 2012). גל וגלית בני השלושים מגדלים שני ילדים. היא בחופשת לידה והוא עובד ציבור. שניהם מתפרנסים ממשכורתו של גל, כ־9,000 ש”ח בחודש, וחולמים לצאת מהצמצום התמידי בו הם חיים (גל וגלית הורן, 2012). משפחת אדרעי מאילת כוללת את שרה ואליהו בני ה־47 ואת ששת ילדיהם. גם הם לא מצליחים לספק את כל צורכי המשפחה וחלומם הוא להפסיק לחיות מהלוואה להלוואה (משפחת אדרעי, 2012).***

הסיפורים של קארין וגלעד, גל וגלית ומשפחת אדרעי הם הסיפור של מעמד הביניים במציאות הישראלית של שנת 2012. אך מה נחוץ כדי לשנות מציאות זו? האם התנדבות של בני נוער יכולה לסייע בשינוי שכזה? האם ההתנדבות יכולה להוציא את המשפחות הללו מהמצוקות היום־יומיות שלהן ולהבטיח להן את הגשמת חלומותיהן? התשובה הראשונית והאינטואיטיבית לשאלה זו תהיה מפקפקת ואולי אפילו צינית.

כדי להבין את תרומתה של ההתנדבות לשגשוג החברתי, חשוב להבין את התרומה הכלכלית של ההתנדבות בכלל. בשנת 2010 היה התוצר המקומי הגולמי של המגזר השלישי בישראל, שבו נכללים ארגוני המתנדבים, כ־48.3 מיליארד ₪ (הלמ”ס, 2011א) — סכום שווה ערך ל־5.6% מהתוצר הלאומי, שלפחות את חלקו ניתן לתעל לשגשוג חברתי. הגדלת היקפי ההתנדבות של בני נוער יכולה להגדיל את התוצר הגולמי לנפש, המשמש לחיזוק הכלכלה ולשינוי חברתי. אך מעבר לתועלת הכלכלית הבסיסית שבעבודת ההתנדבות, כוח זה הנו יוצא דופן ביכולתו לתרום לשינוי, שכן הוא מעיד על מחויבות עמוקה לנתינה.

את העולם העסקי מניעה השאיפה לרווח. פירמה למטרות רווח תשתמש בכל האמצעים העומדים לרשותה על מנת למקסם רווחים. לפי משנתו של אדם סמית, אותה אימצו חברות קפיטליסטיות מערביות, צמיחה כלכלית מתאפשרת רק כאשר הממשל לא מתערב בתחום זה באמצעות אסדרה (רגולציה) והגבלות חוקיות. האופטימיים שאימצו את הנחותיו של סמית האמינו כי צמיחה כזו תתרום באופן ישיר ל”טוב הכללי” ולרווחה הכלכלית, שכן ארגון עסקי שייצר עושר יעשיר גם את עובדיו ובכך יתרום לשגשוג חברתי. ההנחה היא כי ארגונים עסקיים שרווחיהם גדולים יחלקו מרווחיהם לעובדים רבים יותר במשק, כך שהחברה כולה תצא נשכרת (תיאוריית החלחול).

אך התוצאה הייתה שונה. הצמיחה שהגיעה כתוצאה מאימוץ גישת השוק החופשי אכן יצרה רווחים כלכליים במגזר העסקי, אך עושר זה לא חלחל כלפי מטה. רק קומץ של מנהלים ובעלי מניות התעשרו ועשו לביתם (Porter & Kramer, 2011), ואילו מרבית הציבור נותר לכוד במציאות לוחצת של הוצאות גדלות והכנסות בלתי מספקות, ואט אט נמחקו חלומות של שכבה חברתית שלמה, אליה משתייכים קארין וגלעד, גל וגלית ומשפחת אדרעי: מעמד הביניים.

שינוי סדר העדיפויות הלאומי לא נראה באופק. אך שינוי חברתי יכול להתרחש חרף כישלונה של המערכת הקפיטליסטית למקסם את התועלת לכלל החברה. שינוי שכזה יכול להיעשות באמצעות הגברת המעורבות החברתית של כל אחד ואחת למען הטוב הכללי, באמצעות פילנתרופיה והתנדבות ברמה המקומית. באופן זה יגדל התוצר הגולמי לנפש ותגדל גם יכולתה של הממשלה לתעל תקציבים לנושאים חברתיים ולשיפור איכות חייהם של האזרחים והתושבים.

בני נוער הם כוח התנדבותי אדיר ממדים, וגיוסם להתנדבות יכול להוות קפיצת מדרגה לשינוי חברתי כללי. תוספת של כ־600,000 נערים ונערות בני 15–19 (הלמ”ס, 2011ב) למערך הפעולה החברתי בישראל עשויה להיות הפתח לשינוי הרצוי. בני הנוער אינם מהווים רק כוח לשינוי חברתי באמצעות עשייה התנדבותית, אלא גם כוח פוליטי משמעותי. באופן מעשי, החוק המוניציפלי הישראלי מאפשר לנערים ונערות בני שבע עשרה להצביע לבחירות ברשויות המקומיות ובכך לשנות את הפנים הפוליטיות של היישוב. לכן, גיוסם להתנדבות הוא מחויב המציאות, ותיעול כוחם יסייע בהכרח בקהילות שישכילו לעשות זאת.

לאיזו התנדבות בני נוער אנחנו מכוונים?

לפני שנים רבות, בצעירותי,**** נהגתי באחד מימי הקיץ בכביש צדדי בתל אביב. לפתע הבחנתי באדם מבוגר וצנום שעמד בצד הדרך, ליד מכוניתו, וניסה לקבל עזרה מהעוברים ושבים. עצרתי לידו כדי לברר מה הבעיה, והוא הסביר שיש לו תקר ושאל אם אוכל לעזור לו להחליף את הגלגל. במחשבתי התחולל קרב בין הרצון להגיע במהירות ליעדי לבין הרצון להגיש עזרה, מה שיגזול כחצי שעה מזמני וידרוש ממני עבודה מיוזעת ומאומצת.

עצרתי בצד הדרך והחלפתי את הגלגל. האדם הנחמד הודה לי והמשכתי בדרכי. אינני זוכר אף לאן נסעתי באותו יום, ומה נדמה לי כחשוב כל כך לעומת עזרה בהחלפת גלגל לאדם שלא יכול היה לעשות זאת לבדו; אבל אני בהחלט זוכר את אותה בחירה כמעשה טוב שליווה אותי בהמשך חיי ואף הגדיר אותי כאדם בהמשך דרכי.

למעשה, כל המחשבות והשיקולים שעברו בראשי היו במהותם דחפים לפעולה או להתעלמות. פוט (Foot, 1951) מנתח את מערכת השיקולים הזו כמושפעת מהתנסויות העבר. כלומר, סביר שאדם הרגיל לפעול באופן אלטרואיסטי ולעזור לזולת יעשה זאת שוב ושוב, על בסיס ניסיון העבר. לעומת זאת, קיימת סבירות גבוהה שאדם שנוהג להתעלם ממצוקותיהם של אחרים ימשיך לנהוג כך גם בעתיד. כלומר, קיימת סבירות מאוד נמוכה לסטייה מהתנהגות העבר, לטוב ולרע.

במקרה שהובא לעיל קשה לזכור מה היו חוויות העבר שקדמו להחלפת הגלגל, אבל אני זוכר היטב את הרגשות שהציפו אותי. כאשר עזרתי לאותו אדם מילאה אותי הרגשת סיפוק.

התנדבות אד־הוק זו דומה להרבה התנדבויות אשר רוב בני האדם מעורבים בהן. כולנו עוזרים כאשר אנחנו נותנים זכות קדימה בכביש, מכוונים אנשים המחפשים לרחוב קרוב, או אפילו כאשר אנו מרימים ומחזירים חפץ שנפל לאדם שלפנינו. כל אלו הם מעשים רגעיים שרבים כמותם סובבים אותנו בחיי היום־יום במרחב הציבורי.

לדעתנו התנדבות אד־הוק היא התנדבות לכל דבר. אכן, התנדבות מוגדרת בספרות המקצועית על פי קריטריונים שונים ומגוונים. ההגדרות המקובלות בספרות מתייחסות לקריטריונים של פעילות פורמלית או בלתי פורמלית; משך זמן או פעילות אד־הוק לזמן מוגבל; בתמורה רגשית/רוחנית או חומרית/כספית; או בהקשר של קרבת מושא ההתנדבות למתנדב.

בספר זה נעסוק בהתנדבות פורמלית הנעשית במסגרת ארגונים המקדמים מטרות חברתיות כגון אמנות, ספורט, דת, צדקה, סיוע לאוכלוסיות נזקקות או חינוך. נער המשגיח על ילדי השכנים אחר הצהריים, נותן כסף לקבצן או עוזר לזקן לחצות את הכביש בבטחה, הוא מתנדב לכל הדעות. ההתנדבות שלו היא אלטרואיסטית ויש לעודד אותה, כך שתהפוך לנחלת הכלל. אבל הוא מתנדב אד־הוק, שאינו רשום באופן פורמלי בארגון המעסיק מתנדבים, ולא ניתן למדוד את מעשיו במונחים כספיים, כשעות עבודה או כשווה ערך לתרומה לחברה.

ההבחנה שאנו מביאים בספר זה משמשת ליישום כוח ההתנדבות של בני נוער לטובת החברה, ובאופן שניתן יהיה לתעל ולארגן אותה תחת מטרייה ארגונית בעלת מטרות ומשאבים. במחקר שבדק התנדבות במסגרות פורמליות ובלתי פורמליות, במסגרת המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי, נמצא שיותר מ־25% מבני הנוער בישראל מתנדבים באופן בלתי פורמלי, בעוד כ־17% בלבד מתנדבים באופן פורמלי בארגונים (כץ, לוינסון וגדרון, 2007).***** לעומת זאת, כ־55% אינם מתנדבים כלל. אם כך, פוטנציאל ההתנדבות של בני נוער הוא גדול: כחצי מיליון בני נוער יכולים להתווסף לכוח העבודה ההתנדבותי בישראל.

התנדבות בתקופת ההתבגרות משפיעה על עיצוב הזהות, באופן המתגמל את בני הנוער ואת החברה כאחד. חוקרים מתחום הפסיכולוגיה ההתפתחותית טוענים כי לאופן גיבוש הזהות בגיל ההתבגרות יש השפעה ישירה על יצירת חיים יציבים ויצירתיים במהלך החיים הבוגרים (אברהמי ודר, 1995; Erikson, 1963, pp. 159–256; Gidron, 1977; Megen, 1996). מתבגר שמתנדב מפתח תכונות של החלטיות ואחריות. ההתנדבות מאפשרת לו ליצור קשרים בין־אישיים רבים ומרחיבה את חשיפתו לתרבויות שונות ולאנשים שאינם דומים לו, ובכך עוזרת לגיבוש זהות בטוחה ויציבה יותר.

בהשוואה שערכנו בין בני נוער מתנדבים ובין בני נוער שאינם מתנדבים, מצאנו שבני נוער שאינם מתנדבים סומכים פחות על אנשים שאינם דומים להם — בני דת אחרת או לאום שונה. מבין בני הנוער שאינם מתנדבים, כ־35% סומכים על מי ששונה מהם מבחינת הלאום שלו, לעומת כ־45% מהמתנדבים. כאשר מדובר באדם בן דת אחרת, כ־70% מבני הנוער שאינם מתנדבים לא ייתנו בו אמון, לעומת 45% בלבד מהמתנדבים. כלומר, הלמידה ורכישת הניסיון שבהתנדבות מביאים לעיצובו של אדם בוגר שייתן אמון בסביבה ובאנשים אחרים מאלו שהוא רגיל לקיים אתם אינטראקציה חברתית. המתנדב זוכה לפגוש אנשים שונים מאלה הסובבים אותו באזור מגוריו או בבית ספרו, ולהבין שגם אנשים שונים מבחינה דתית או לאומית, או בעלי דעות שונות, יכולים להתקבל בחברה.

בני הנוער המתנדבים הופכים להיות יותר דמוקרטיים, פחות כוחניים, מסתגלים טוב יותר למצבים חדשים ומתקבלים יותר בין המבוגרים. הם בעלי הבנה חברתית טובה ומבינים את הצורך לסייע לחברה יותר מבני נוער שאינם מתנדבים. חוקרים שבחנו את התפתחותם החברתית של מבוגרים שהתנדבו כשהיו בני נוער מצאו כי החוויות שחוו בשנות ההתבגרות שלהם היו חיוביות ואופיינו במעורבות גדולה יותר בקהילה (למשל, Youniss, Yates, & Yang, 1997). כמו כן, פעילויות הפנאי שלהם כבוגרים דמו לפעילויות הנעורים שלהם. חוקרים אחרים טענו שהערכים שבני הנוער רוכשים במסגרת הפעילות ההתנדבותית נשמרים ומכווינים אותם גם בבגרותם (למשל Uggen & Janikula, 1999). כך, לעומת בוגרים שלא התנדבו בצעירותם, בוגרים שהתנדבו כשהיו בני נוער השתמשו פחות באלכוהול ובסמים, היו מעורבים פחות בפעילות עבריינית שהובילה למעצר והשתלבו טוב יותר בחברה. התנדבות של בני נוער, אפוא, מאפשרת להם לחוות נתינה שתוצאותיה מיטיבות עם הפרט כמו גם עם הכלל. ההתנדבות מיטיבה עם בן הנוער, שהופך לבוגר אחראי יותר, ובכך מיטיבה גם עם החברה בכללותה.

החזון: מנהיגות נוער מקומית

גיוס בני נוער להתנדבות הוא אמצעי להשגת מטרה נעלה ממנו — טובת הקהילה המקומית. לפי אריסטו, דברים רבים שאנו מנסים להשיג, כגון פרנסה, זוגיות וילדים הם מטרות נעלות (Miller & Keyt, 1991). אבל אין אלה מטרות כשלעצמן, אלא אמצעים להשגת מטרות אחרות. לדוגמה, אנו רוצים פרנסה בשביל שיהיה לנו ביטחון כלכלי. הביטחון הכלכלי הוא מטרה אבל גם אמצעי להשגת מטרות אחרות, כגון קורת גג למשפחה. אם כן, שואל אריסטו, איזו מטרה היא מטרה בלבד ואיננה אמצעי להשגת מטרה עליונה ממנה? איזו מטרה קיימת רק בפני עצמה? מטרה זו, עונה אריסטו, היא האושר. ניתן להשיג אושר, במקרה שלנו, אם לפרטים המרכיבים את הקהילה יהיה ביטחון כלכלי, אפשרות להגשים את משאלות לבם ויכולת לפרוח ולגדול כקהילה מאוחדת.

מקובל לטעון כי בתקופת קום המדינה התקיימה קהילתיות חזקה. בשנים אלו הפרטים שהרכיבו את המדינה הבינו שאין ביכולתם לספק את צורכיהם האישיים והחברתיים לבדם. הצורך לקיים את עצמם הניע את העולים ואת הוותיקים כאחד לשתף פעולה למען המטרה — בניית אומה.

כיום הקהילה הישראלית אינה מלוכדת ביותר. אזרחי המדינה חלוקים בדעותיהם ושסועים באמונותיהם בתחומים רבים, החל מהשסע הדתי והמשך בשסע העדתי והמעמדי־כלכלי. שסעים אלה הם עמוקים ובעלי שורשים עמוקים בהיסטוריה הישראלית, בעלי השפעה נרחבת על החברה הישראלית, וכוחות חזקים פועלים למען שעתוקם ושימורם. אנו סבורים שקיים פוטנציאל להתמודדות עם שסעים אלה בפעילות ברמה המקומית, החל מרמת השכונה. החברה הישראלית אמנם שסועה, אך ברמה המקומית היא הומוגנית יחסית, שכן בשכונות וביישובים קטנים חיים בדרך כלל אזרחים המשתייכים למעמד סוציו־אקונומי, לדת ולרמת דתיות דומים. הדבר נכון גם בערים גדולות, בהן האוכלוסייה היא אמנם הטרוגנית, אך אזרחים בוחרים להתגורר בסמוך לדומים להם. בתוך ריכוזים אלה ניתן ליצור פעילות התנדבותית למען הקהילה המקומית. כמובן, השאיפה היא שבעתיד פעילות זו תתפתח לאזורים רחבים יותר, מעבר לגבולות השכונה והקהילה ההומוגנית, אבל התהליך יכול להתחיל ביחידה המקומית הקטנה.

בשכונה ניתן ליצור לכידות קהילתית שתאפשר לדייריה להגן זה על זה ברמה הכלכלית כמו גם ברמת הביטחון האישי. הקהילה המקומית תיצור רשת ביטחון שתגביר את תחושת השרידות היום־יומית ותתבסס על ארגונים קיימים על מנת לחזק את הלכידות באמצעות מנגנוני תמיכה מקומיים. לדוגמה, התארגנות של קבוצות על בסיס המודל של שמירה אזרחית, בה ייקחו חלק תושבי השכונה, יכולה לעזור לאכיפת חוקים ולהפחתת תופעות של אלימות בכלל ושל אלימות נוער בפרט. חוקרים בתחום הקרימינולוגיה מצאו שככל ששכנים מכירים יותר זה את זה כך יורדת הפשיעה בשכונה (Skogan & Hartnett, 1997; Waller, 2006). זאת כיוון שההיכרות עם השכנים, עם קרוביהם ועם אורחות חייהם מעלה את תחושת המעורבות והקהילתיות ויוצרת מעין מערכת של התראה על אירועים חשודים, הסוטים מההתנהלות הנורמלית.

קיימות דוגמאות שונות של התארגנות מקומית, כאשר במקומות מסוימים יש התגייסות רבה יותר מבאחרים. בקהילה שאנשיה נרתמים אחד למען השני ניתן לתעל משאבים רבים יותר של זמן וכסף לצרכים שונים. יש לתעל אותם באופן מרוכז ומאורגן, באמצעות ארגון־על קהילתי, שירכז את המשאבים ויפנה אותם למילוי הצרכים השונים של הקהילה. הפעילות המשותפת של ארגונים שונים שכבר פועלים בקהילה צריכה להשתלב באותו ארגון גג ברמה המקומית, באופן שיאפשר לפרטים בקהילה להיות מעורבים במתן מענה אפקטיבי לצורכי הקהילה. אותה מנהיגות קהילתית צריכה ליצור אמון הדדי, כבוד הדדי ותחושת מחויבות בקרב הקהילה בה היא פועלת, על מנת לקבל תמיכה בהחלטות של חלוקת המשאבים המקומיים בין חברי הקהילה. כל קהילה יכולה להחליט איך לחלק את המשאבים, על פי צורכיה או על פי ערכים אחרים שתבחר.

האם בני נוער יכולים להנהיג שינוי?

הנהגת מתנדבים קהילתית טובה מתבטאת בשיתוף המתנדבים בחיי הקהילה או הארגון. ההכרה בתרומת המתנדבים לשיפור עבודת ההנהגה הקהילתית או הארגון מחזקת את התקשורת שבין ההנהגה לבין הקהילה, וכן מעצימה את תחושת השליחות של המתנדבים וממנפת אותה לעשייה כלל קהילתית. לדוגמה, הנהגה של קהילה מתנדבת תקבע מטרות ותיצור תוכניות פעולה יחד עם המתנדבים, תספק עידוד, תמיכה וסיוע בפרויקטים ובפעילויות קהילתיות, תקיים ערוצי הידברות בין המתנדבים בקהילה ובין ההנהגה הקהילתית והסביבה בה הקהילה פועלת, תקיים מנגנונים לתיאום השירות בשיתוף פעולה, מתוך הקשבה ואמון הדדיים, ותיצור סדרי עדיפויות לפעולה.

בני נוער יכולים להיות חלק מהנהגה קהילתית מתנדבת, ואף להנהיג קהילה ופרויקטים באופן פעיל ואפקטיבי. ארגון “נוער לנוער” הוא דוגמה לקהילה מתנדבת המונהגת על ידי מנהיגות נוער עצמאית. ארגון “נוער לנוער” מהווה דוגמה לתועלת שיכולים להפיק בני נוער מפעילות התנדבותית ומהנהגה קהילתית. התנועה פועלת על פי עקרונות של עזרה לזולת, מחויבות אישית והנהגה עצמית. למעשה בני הנוער מנהלים באופן עצמאי את הארגון, בוחרים את מנהיגיהם באופן דמוקרטי וקובעים את הפעילות שלהם באופן עצמאי, בעוד המבוגרים מייעצים לארגון ומשמשים כנציגים שלו מול הרשויות. מחויבות בני הנוער לפעילות הניבה יוזמות רבות בשיתוף פעולה מקומי וקהילתי. בצפת יזמה התנועה איסוף בגדים לעולים חדשים, שימור אתרים ושמורות טבע, הנחיית חוגים וחונכות אישית. במקומות אחרים משתתפת התנועה בפרויקטים שונים, כגון התנדבות בבתי אבות, הוראת מדעי המחשב לבני נוער, הדפסת משחקי חשיבה לילדים, ואף עבודה לצד המועצה למניעת תאונות דרכים.

ארגונים נוספים פועלים להעצמה של הנהגות בני נוער בקהילות שונות. ארגון “נוער מוביל שינוי” מכשיר מנהיגות צעירה בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית ומנסה להטמיע ערכים של דמוקרטיה וסובלנות בקרב בני נוער. ארגון “קו הזינוק” מכיר בפוטנציאל המנהיגותי של בני נוער ומנסה להפוך את הניצוץ המנהיגותי שלהם ללהבה של מנהיגות ותרומה לקהילה.

מנהיגות בני נוער צריכה להוות חלק מהמנהיגות המקומית. על פי נורתהאוס (Northouse, 2012), מנהיגות זו מבוססת על האינטראקציה שבין בני הנוער המנהיגים ובין הקהילה. מודל מנהיגות זה נקרא בספרות מנהיגות מתהווה: מנהיגות שצומחת מתוך יכולת ההשפעה וההנהגה הטבעית של מנהיגי הקבוצה, ולא מתוך המינוי או התואר שלהם בארגון או בקבוצה. מנהיגות מתהווה נפוצה אצל בני נוער, שמקבלים ותומכים בחבריהם אשר משדרים מסרים חיוביים והתנהגותם היא כנה ומעוררת אמון. מנהיגים כאלה מצליחים לטפח מוטיבציה לפעולה בקבוצתם תוך שיתוף, סובלנות כלפי דעות שונות וסיעור מוחין לפתרון בעיות. בני נוער נוטים לבחור בחבריהם הדומיננטיים, הבולטים בכישוריהם האקדמיים ומפגינים ביטחון עצמי כמנהיגי הקבוצה בפרויקטים שונים. לפי תיאוריית המנהיגות המתהווה של נורתהאוס, בני נוער אינם מבקשים אחר המינוי למנהיגות או אחר התואר. כאשר פרט הופך למנהיג, הדבר קורה באופן טבעי.

על בני הנוער השותפים בהנהגת הקהילה ליצור אמון וכבוד הדדי בתוך קבוצת בני הנוער, וכן בין בני הנוער המתנדבים לבין החברה והארגונים שמעסיקים אותם ומשתפים אתם פעולה. יש לאפשר למנהיגים הצעירים להתפתח ולקבל על עצמם עוד אחריות, כדי שימשיכו לגייס ולסחוף אחריהם בני נוער נוספים בשכונות ובאזורים שבהם הם פועלים. על מערכות היחסים ביניהם להיות הוגנות, ומבוססות על מעורבות הדדית ועל קבלת דרכי הפעולה שיבחרו בני הנוער.

כחברה, עלינו להרחיק ראות אל מעבר למחויבות האישית שלנו, ולהאמין ביכולתם של בני נוער לפעול וליזום, כדי שנוכל לקיים בתוך קהילותינו התארגנויות של בני נוער שמסוגלים להניע בני נוער אחרים לפעולה למען הקהילה.

לדוגמה, יוני (שם בדוי) מבאר שבע היה בן שבע עשרה כשהחליט ללמוד מה נמצא בתוך המחשב. יוני היה מעורב באחד הארגונים הפועלים בחסות העירייה שבהם מתנדבים בני נוער, והוא ביקש מהמדריכה שלו לעזור לו בחיפוש מידע. למדריכה היה מכר שעבד בתיקון מחשבים, אשר הסכים להדריך את יוני ואת חבריו בטכנאות מחשבים. יוני, שהתעניין מאוד בנושא, הפיץ את דבר ההדרכה בקרב קבוצה נוספת של בני נוער שהצטרפו למיזם, והוא וחבריו קיבלו הכשרה בתיקון והשמשת מחשבים. את המחשבים, אותם תרמו ארגונים שלא נזקקו להם עוד, תיקנו יוני וחבריו, ומסרו אותם לבתי אבות ולבתי ספר בסביבתם.

תוכנית “עושים עסקים” מופעלת בכמאתיים בתי ספר ומתנ”סים ברחבי הארץ, ומשתתפים בה מאות בני נוער המתנסים ביוזמות עסקיות שונות. היוזמות של בני הנוער נעות מרעיונות למשחקים לילדים בזמן נסיעה ברכב ועד למגן קרינה לטלפון הסלולרי.

יש בישראל דוגמאות רבות כמו זו של יוני, ושל ארגונים ותוכניות להפקת המירב מבני נוער: תוכניות למנהיגות צעירה, יזמות בני נוער, פיתוח יכולות עסקיות בקרב בני נוער ותוכניות לפיתוח כישורים אישיים. את הרעיונות הטובים והעשייה הברוכה ניתן לתגבר ולכוון לטובת החברה באמצעות שיתוף בני נוער בצורת מנהיגות נוער, שתפעל ברמה המקומית. מנהיגות זו תעשה שימוש בפלטפורמות קיימות על מנת לרכז ולקשר בין פעילויותיהם של הארגונים השונים ושל מאמצים יזמיים ועסקיים שונים למען צורכי הקהילה, וכן תפעל למען גיוס בני נוער נוספים לפעילויות אלו ולייזום פעילויות חדשות.

מניעים להתנדבות בני נוער

התיאוריה הפונקציונלית של מניעי ההתנדבות

יונה****** בת ה־45 היא אם לארבעה ילדים — שתי בנות בגילאי חמש ושבע ותאומים בני עשר. יונה, שהייתה מרכז הבית ועמוד התווך של המשפחה, חלתה בסרטן ונדרשה לעבור טיפולים דחופים בבית חולים. בזמן מחלתה, כתוצאה מהערכה של לשכת הרווחה בעירייה, נשלחו לביתה שתי מתנדבות בגילאי העשרה שתפקידן היה להעניק תשומת לב ולשחק עם שתי בנותיה הקטנות של יונה. המתנדבות שהו עם הבנות הקטנות שלוש פעמים בשבוע, במשך כשעתיים כל פעם, והיו לחברותיהן הגדולות במשך התקופה הקשה.

יעל בת השש עשרה מתנדבת כחובשת מלווה באמבולנס מזה שנה. ערב אחד, כאשר עמדה לצאת ממחלקת המיון של בית החולים, ראתה יעל אישה זקנה שהגיעה למיון במונית וניסתה להגיע לדלפק הקבלה. יעל גילתה רגישות ושאלה את האישה אם היא צריכה עזרה. האישה שמחה, נשענה על כתפה של יעל וסיפרה לה שהגיעה בגפה, ושבנותיה היו עסוקות מכדי לעזור לה לנסוע לבית החולים.

אסף בן השבע עשרה חוזר מדי יום מבית הספר ובידו הטלפון החכם שאמו קנתה לו. כאשר הוא מגיע הביתה, הוא מבלה שעות בגלישה ובשליחת הודעות מחשבון הפייסבוק שלו, וצופה בטלוויזיה בחדרו. באותו ערב הוא נפגש עם חברים וטייל אתם ברחובות תל אביב, שם חיפשו ריגוש חדש, חזק יותר מהריגושים שמצאו אתמול.

שלושת הסיפורים מייצגים את הווייתם של בני נוער בריאים בנפשם ובגופם, אך חייהם שונים בתכלית. יעל ודומותיה מעניקות מזמנן ומכישוריהן לאנשים זרים לחלוטין. לעומת זאת, אסף וחבריו אינם מודעים לאפשרויות העומדות בפניהם למצות את יכולותיהם וליצוק משמעות לחייהם. השאלה המתבקשת היא מדוע חלק מבני הנוער מתנדבים, בעוד אחרים אינם עושים זאת?

בשאלה זו עסקו חוקרים רבים. הספרות התיאורטית העוסקת במניעים להתנדבות מתחבטת מזה שנים בין מניעים פנימיים למניעים חיצוניים, בין מניעים אישיים למניעים זולתניים (Chinman & Wandersman, 1999; Clary, Snyder & Stukas, 1996; Clary et al., 1998; Cnaan & Goldberg-Glen, 1991; Omoto & Snyder, 1995; Yeung, 2004). המודל המשפיע ביותר בספרות זו, אותו עיצב חוקרים ממינסוטה שבארצות הברית, גיל קלארי ומארק סניידר (Clary, Snyder & Stukas, 1996), מתבסס על גישת הפסיכולוגיה הפונקציונלית. לפי גישה זו ניתן להסביר התנהגות, ובכללה התנדבות, על ידי שאיפה למימוש צרכים אישיותיים ואישיים. לאדם יש צרכים שונים — חברתיים, כלכליים, רגשיים ועוד, וההתנדבות עשויה לשמש כאמצעי למימוש חלק מצרכים אלו. משמע, המענים שיכולה לתת ההתנדבות למימוש צרכיו של הפרט הם המניעים המביאים את האדם להחליט אם להתנדב. כמו כן, היות שיש מגוון צרכים, לצד מגוון התנהגויות שיכולות לתת לצרכים אלה מענה, צרכים שונים יכולים להניע אנשים להתנהגות דומה, כך שאדם אחד יתנדב בשל צורך אחד, בעוד חברו יתנדב על מנת לממש צורך אחר. הבנת המניעים להתנדבות מהווה בסיס הכרחי לגיוס מתנדבים ולשימורם בארגון. לפיכך, יש חשיבות רבה לכך שמנהיגי הארגונים ומנהיגים בני נוער יכירו כלים לבדיקת מניעיהם של המתנדבים, לשם גיוס בני נוער נוספים שיתמידו בהתנדבות למען הקהילה.

התיאוריה הפונקציונלית של קלארי וסניידר מונה שישה מניעים עיקריים להתנדבות. המתנדב מונע בידי אחד או יותר מהמניעים האלו, ובדרך כלל צירופים שונים של מניעים משפיעים על מתנדבים שונים בעוצמות שונות. המניעים הם:

Values (ערכים) — הזדהות עם ערכי ההתנדבות והזדהות עם הזולת;
Understanding (הבנה) — למידה, הבנה והתנסות;
Social (חברה) — השתייכות חברתית;
Career (קריירה) — פיתוח מקצועי ותעסוקתי;
Protective (הגנתיות) — צורך רגשי בהגנה על העצמי;
Enhancement (העצמה) — חיזוק העצמי, העצמה וגדילה אישית.

המניע הראשון להתנדבות הוא אלטרואיזם. ההתנדבות נותנת מענה לצורך להביע אמפתיה ואכפתיות כלפי האחר ולהגיש עזרה לזולת. מוטיבציית הערכיות נמדדת על פי מידת האחריות ההדדית והדאגה לזולת שמרגיש המתנדב כלפי הקהילה. ההתנדבות, בהקשר של מוטיבציה זו, היא אמצעי להגשמת ערכים אלטרואיסטיים וחברתיים. כאשר בני הנוער המתנדבים עושים זאת מתוך מוטיבציה ערכית, נקבל את התשובות הבאות לשאלה מדוע להתנדב: כי אכפת להם מאנשים שמזלם לא שפר עליהם; כי אכפת להם מהקהילה בה הם מתנדבים. לעתים יספר המתנדב כי הוא חש חמלה כלפי אנשים הזקוקים לעזרה, ושחשוב לו לעזור לזולת או אף לעשות משהו בעל חשיבות חברתית. המוטיבציה האלטרואיסטית, אומרים קלארי ואחרים (Clary et al., 1998), מפרידה בדרך כלל בין מי שמתנדב ומי שאינו מתנדב, ואף מאפשרת לחזות האם המתנדבים יתמידו בהתנדבות לאורך התקופה לה התחייבו.

המוטיבציה השנייה להתנדבות היא הצורך של חלק מהמתנדבים בידע, או רכישת יכולות וכישורים חדשים. בני נוער שיתנדבו מתוך מוטיבציה ללמוד יצפו לקבל הכשרה וניסיון בעבודת ההתנדבות. מתנדבים אלה ישאפו לרכוש נקודות מבט חדשות לגבי תחום ההתנדבות כמו גם הזדמנות לקחת חלק בפעילויות הקשורות לתחום הידע באמצעות ההתנדבות. בני נוער שידווחו על התנדבות בהקשר למוטיבציה זו יביעו את עצמם בצורות הבאות: אני מתנדב כי אני יכול להבין את המטרות לשמן אני מתנדב; באמצעות ההתנדבות אני מקבל פרספקטיבה חדשה על נושאים שונים; ההתנדבות מאפשרת לי ללמוד תוך השתתפות פעילה ובאופן בלתי אמצעי. ההתנדבות גם מלמדת את המתנדב להתמודד עם מגוון של אנשים, מהם הוא לומד ומרחיב את הידע שלו. בנוסף, באמצעות ההתנדבות יכול המתנדב ללמוד גם על עצמו ולגלות את כישרונותיו. התנדבות מתוך מוטיבציה להבין מאפשרת להתנסות בידע באופן פרקטי, בשעה שללא ההתנדבות לא יוכל בן הנוער לתרגל את הידע שיש לו או שהוא רוצה לרכוש. מוטיבציה זו מאפיינת למשל אנשים המתנדבים במוסדות בריאות ובמוסדות לבריאות הנפש (למשל Gidron, 1978; Stebbins, Grotz & Smith, 2014).

גם התנדבות מתוך צורך לחזק את ההשתייכות החברתית וכדי לקבל חיזוקים מהמעגלים החברתיים של המתנדב מהווה מוטיבציה משמעותית בחיי המתבגר המנסה לפתח את זהותו. כאשר מוטיבציה זו קיימת, החברה והחברים במעגל השווים של המתנדב משפיעים על ההחלטה להתנדב כמו גם על ההתמדה בהתנדבות. כאשר נשאל את המתנדב בעל המוטיבציה החברתית מה הביא אותו להתנדב, הוא יענה שהוא עושה זאת כיוון שחבריו מתנדבים, וכי האנשים במעגלים הקרובים לו מצפים ממנו להתנדב. תשובות נוספות יכללו היגדים פחות מוחלטים, כמו: אני מכיר אנשים שיש להם עניין בתרומה לקהילה; אנשים קרובים אליי מעריכים אנשים שתורמים לחברה; התנדבות היא פעילות חשובה לאנשים הקרובים אליי. כאשר מזהים את המוטיבציה הזו אצל בני נוער, חשוב לנסות לגייס אותם בקבוצות. הגיוס החברתי יועיל בשלב הגיוס וגם בהתנדבות עצמה. לדוגמה, גיוס מתנדבים בשיטה קבוצתית ישפיע על חברי הקבוצה להתנדב יחדיו בארגון אחד. כך, כאשר יהיה קשה לאחד מהם, חבריו יעזרו לו לאזור כוחות ולהמשיך. אצל בני נוער יש למוטיבציה החברתית חשיבות רבה, שכן הסנקציות החברתיות, או לחלופין התועלות החברתיות שנובעות מהשייכות לקבוצה, בולטות במיוחד בקבוצת גיל זו.

התנדבות מתוך מוטיבציה למנף את הקריירה פירושה רצונו של המתנדב לשפר את מעמדו התעסוקתי העתידי באמצעות ההתנדבות. במקרה זה משמשת ההתנדבות כקרש קפיצה למשרה משתלמת מבחינה כספית ומקצועית. ההתנדבות תודגש כרכישת ניסיון שיתבטא גם בקורות החיים. כמו כן, היא תעזור למתנדב ליצור קשרים מקצועיים. בני נוער שיתנדבו בגלל מוטיבציה זו ידווחו שההתנדבות נותנת להם דריסת רגל במקום עבודה עתידי נחשק ועוזרת להם ליצור קשרים שימנפו את הקריירה העתידית שלהם. לעתים הם ידווחו שההתנדבות מאפשרת להם לבדוק אפיקי תעסוקה שונים והאם הם רוצים קריירה הדומה לעבודת ההתנדבות. אחרים ידווחו שהם מתנדבים כי עבודת ההתנדבות נראית מרשימה בקורות החיים, וזו סיבה מספקת בשבילם כדי להתנדב. בני נוער נמצאים בשלב של איתור ופיתוח הקריירה העתידית שלהם ולכן יש להם מוטיבציה חזקה להתפתח ולהתנסות בחוויות שונות. החיפוש אחר עיסוק מעניין לעתיד הוא מספיק לעתים כדי ליצור מוטיבציה להתנדבות שתעניק השראה והבנה לגבי המקצוע העתידי.

ההתנדבות יכולה לתת מענה לצרכים רגשיים ולשמש כמעין טיפול פסיכולוגי עבור המתנדב. במקרה הזה מאפשרת ההתנדבות להתמודד עם רגשות שליליים כגון בדידות או רגשות אשמה. מתנדבים שהמוטיבציה הזו חזקה אצלם ידווחו שהתנדבות עוזרת להם לשפר את הרגשתם, להרגיש פחות בודדים, להשתחרר מרגשות אשמה הנובעים מהמחשבה שהם ברי מזל יותר מאחרים, להתגבר על בעיות אישיות ולברוח מדאגות יום־יומיות.

המוטיבציה האחרונה להתנדבות המתוארת בספרות היא שיפור אישיותו של המתנדב והעצמתו. מתנדב הפועל מתוך מוטיבציה זו יתנדב כדי לשפר את הביטחון העצמי שלו ואת חשיבותו העצמית ובעיני אחרים. מתנדבים בני נוער שמוטיבציה זו מניעה אותם ידווחו שההתנדבות גורמת להם להרגיש חשובים ומגבירה את ההערכה העצמית שלהם כיוון שהיא גורמת להם להרגיש שאחרים זקוקים להם, ומאפשרת להם להרחיב את המעגלים החברתיים שלהם.

מוטיבציות ייחודיות לנוער מתנדב בישראל

חדשות לבקרים אנו שומעים את הטענה כי המחקרים הנכתבים בעולם אינם נכונים לכל מקום, וכי כדי להבין את המתרחש בישראל לא ניתן להסתפק במסקנות העולות ממודלים שפותחו בארצות הברית למשל. הנחת היסוד של חסידי טענה זו היא שלישראל יש מרקם חברתי ייחודי והקשרים שונים מאלה של מדינות אחרות. אף כי בעבר נעשה שימוש מחקרי במודל של קלארי וסניידר (Clary et al., 1998) על מתנדבים בישראל, החלטנו לבחון את התאמתו לארצנו ולבדוק את המוטיבציות הייחודיות לבני נוער ישראלים שמתנדבים, ולהשוות אותם לאלה של בני נוער שאינם מתנדבים. סיבה נוספת לבדיקת המודל, מעבר לספציפיות של המקרה הישראלי, היא הייחודיות של גיל הנעורים. המודל של קלארי וסניידר פותח במקור עבור מבוגרים, אך לצעירים בגיל ההתבגרות יש מאפיינים חברתיים, רגשיים והתפתחותיים המייחדים אותם, כגון גיבוש הזהות ומרד נעורים. חשוב היה לנו לבדוק, אפוא, האם בקרב ישראלים בקבוצת גיל זו יימצאו מניעים שונים מהשישה שנמנו שבמודל המקורי.

בקבוצות המיקוד שערכנו עם בני נוער מתנדבים התגלו מניעים להתנדבות אשר היו ייחודיים לבני הנוער הישראלים ואינם נכללים במודלים המקובלים. חמשת המניעים העיקריים שבני הנוער העלו היו: (1) אליטיזם (Elitism) — רצון להשתייך לקבוצת עילית; (2) רצון לקדם את בני הנוער, קבוצת השווים (Peer Group Orientation); (3) צורך בביטוי ערכי או אידיאולוגי (Ideology); (4) התחמקות מאלימות ומבריונות (Violence); (5) ציות להורים (Parents instruction).

בני נוער המתנדבים מתוך רצון להרגיש נעלים מאמינים בחשיבותה של עבודת ההתנדבות. תפיסתם את עצמם כאליטיסטים נובעת מהטענה שהם נחוצים עד כדי כך שאם לא יתנדבו לתפקיד מסוים, איש לא יוכל להחליף אותם. תחושה כזו מתאימה לבני נוער שעברו הכשרה ייחודית למען ההתנדבות. הם מבטאים את האליטיזים כהשתייכות לקבוצה סגורה, שרק מי שנמצא בה יכול להבין את החברים האחרים בקבוצה. המתנדבים מפתחים יחסים בתוך הארגון הדומים ליחסים משפחתיים, ומצפים שחברי הארגון יעזרו בעת הצורך לחברים אחרים בארגון. הם חווים את הארגון בו הם מתנדבים כביתם השני, וחולקים נושאי שיחה ועניין משותפים עם שאר חברי הארגון.

גם התנדבות מתוך מוטיבציה לקדם את בני הנוער כקבוצת אינטרס בישראל משמשת כמניע חזק להתנדבות. בני הנוער שמניע זה קיים אצלם מדווחים שהם מתנדבים כדי להוכיח שהם בעלי יכולת כמו המבוגרים ואף יותר. ההתנדבות משמשת אפוא כאמצעי לביטוי האוטונומיה של בני הנוער לעומת המבוגרים, ולהצגת עצמם כשווי ערך. בני הנוער המתנדבים מבקשים לעצמם יחס של כבוד מצד המבוגרים ורוצים שאלה ישאלו לעצתם ויקבלו אותם כברי־סמכא, בגלל ההכשרה שהם עוברים כדי להתנדב ובגלל עבודת ההתנדבות הייחודית שהם מרגישים שהם מבצעים.

המוטיבציה השלישית שעלתה בשיחות עם בני הנוער היא ההשתייכות לקבוצה בעלת אידיאולוגית מוגדרת וזהות פוליטית וחברתית, כגון סוציאליזם, ציונות, פטריוטיות וכיוצא בזה. צורך זה מהווה חלק מחיפוש הזהות שמאפיין את גיל ההתבגרות. בני הנוער מאמצים את האידיאולוגיה של הארגון בו הם מתנדבים ומשמשים כשגרירים שלו, ובכך מעצימים את יכולותיהם בעיני בני נוער אחרים ובעיני מבוגרים.

על התנדבות כמוטיבציה לצאת ממצבים של אלימות ובריונות אנו שומעים חדשות לבקרים בהקשר של חיפוש דרכים להתמודדות עם האלימות הגואה בקרב הנוער. הרצון למצוא מסגרת ללא אלימות מובילה בני נוער מהרחוב המסוכן אל זרועותיהם של ארגונים חברתיים ועמותות המספקים לכאורה הגנה וגבולות ערכיים נגד פגיעה אלימה בהם.

המוטיבציה האחרונה שעלתה משיחותינו עם בני הנוער המתנדבים ומפעיליהם הייתה הצורך להשביע את רצון ההורים או לשמחם. במקרים אלו ההתנדבות הייתה מענה לרצון ההורים.

תפיסותיהם של בני נוער לגבי מוטיבציות להתנדבות

בני הנוער המתנדבים

בממצאי המחקר שערכנו בלטו המניעים המוכרים מהתיאוריה הפונקציונלית של קלארי וסניידר (Clary et al., 1998), אך גם למניעים הייחודיים שנמצאו במחקר המקדים שלנו היה משקל רב במוטיבציה של בני הנוער להתנדב. שני המניעים הראשונים במעלה בקרב הנוער המתנדב הם הזדהות ערכית עם הזולת ולמידה, הבנה והתנסות. ביטוי ערכי או אידיאולוגי באמצעות השתייכות לארגון בעל זהות אידיאולוגית מסוימת וכן חיזוק העצמי, העצמה וגדילה אישית נמצאים אף הם בין המניעים החזקים ביותר המביאים את בני נוער להתנדב בארגונים שחקרנו. מניעים שהיו משמעותיים גם הם, אך ברמה נמוכה יותר, היו הרצון לקדם את קבוצת השווים, רצון לצבור ניסיון מקצועי ותעסוקתי, רצון להשתייך לקבוצת עילית, וצורך כללי בהשתייכות חברתית וקבוצתית. מוטיבציה נוספת שנכחה, אך בעוצמה פחותה, הייתה צורך רגשי או גופני בהגנה מפני רגשות שליליים או מפני אלימות ובריונות. התנדבות מתוך ציות להורים ורצון לרצות אותם נמצאת בתחתית הרשימה, בפער גדול ממניעים אחרים, וניכר שכמעט ואינה מאפיינת את בני הנוער המתנדבים במחקרנו.

מאפיינים נוספים של בני הנוער המתנדבים

בני הנוער המתנדבים מגיעים ממשפחות מבוססות ומשכילות יחסית. קרוב למחציתם באים מבתים שבהם לפחות לאחד ההורים יש תואר שני ומעלה, ומעט יותר ממחציתם משתייכים למשקי בית שהכנסתם היא מעל הממוצע במשק.

הוריהם של בני הנוער המתנדבים מעורבים בחייהם באופן ניכר, מעורבות שמתבטאת בדחיפה להישגים, אך יותר מכך בתמיכה רגשית בילדיהם. בני הנוער במחקר מביעים רמה גבוהה למדי של אמון חברתי, ובפרט של אמון המכוון באופן פרטיקולרי כלפי אנשים המוכרים להם. כמו כן, הם מעורבים מבחינה פוליטית — שישה מתוך עשרה מתוכם מביעים עניין בפוליטיקה, שיעור דומה חתמו על עצומות, כשליש השתתפו בהפגנה וכשמינית השתתפו בחרם צרכנים.

מאפייני ההתנדבות של בני הנוער המתנדבים

משך ההתנדבות הממוצע של בני הנוער שהשתתפו במחקרנו עומד על 18 חודשים (נזכיר כי מדובר בבני נוער בגילאי 15–18). מרביתם — ארבעה מתוך חמישה — מביעים שביעות רצון רבה או רבה מאוד מההתנדבות. הדבר מתבטא גם בהשקעתם בהתנדבות — אף כי בממוצע הציפייה היא שיתנדבו כארבע פעמים בחודש, הם מתנדבים קרוב לחמש פעמים בחודש בממוצע, ומעט יותר ממחציתם (56%) מדווחים שהם עושים יותר מהנדרש מהם במסגרת תפקידם.

בני הנוער שאינם מתנדבים

המחקר בדק גם קבוצת ביקורת מדגמית של בני נוער שאינם מתנדבים בארגונים פורמליים. לשם כך איתרנו בני נוער הדומים לבני הנוער המתנדבים מבחינת מינם, דתיותם, המצב הסוציו־אקונומי של משפחותיהם והשכלת הוריהם, אך למרות זאת אינם מתנדבים (להרחבה ראו פרק אחרון בספר זה).

ראשית שאלנו את בני הנוער שאינם מתנדבים מדוע אינם מתנדבים. התשובה השכיחה ביותר הייתה “אין לי זמן לכך.” כך השיבו שני שליש מהנשאלים. הסיבה השנייה בשכיחותה (40%) הייתה שהם לא התבקשו לעשות זאת — לא הציעו להם, לא פנו אליהם — טיעון שצריך לשמש כחומר למחשבה בקרב האחראים לגיוס מתנדבים בארגונים. שליש מהנשאלים הסבירו את הימנעותם מהתנדבות בכך שלדעתם משרדי הממשלה צריכים לפתור את הבעיות של האזרחים ולא המתנדבים. כמו כן, 15% מבני הנוער הלא מתנדבים השיבו שאינם מתנדבים כי לדעתם כל אחד צריך לדאוג לעצמו לפי יכולתו (מעניין לציין כי החפיפה בין שתי קבוצות אלה עמדה על שיעור של רבע בלבד). לרבע מן הנמנעים להתנדב במחקרנו היו סיבות אישיות שונות לכך: 10% מתוכם מנו סיבות בריאותיות, ואילו 14% ציינו שאינם מתנדבים משום שאינם נהנים מכך.

שאלנו את בני הנוער הללו גם מה לדעתם היה מניע אותם להתנדב. כמובן שמדובר פה בתפיסות של מניעים ולא במניעים ממש, אך יש בכך כדי ללמדנו רבות. התשובות שקיבלנו היו שונות באופן דרמטי מתשובותיהם של המתנדבים. המניעים הראשונים במעלה שציינו בני הנוער שאינם מתנדבים היו הימנעות מבעיות של אלימות ובריונות, ביטוי ערכי או אידיאולוגי, ציות להורים וצורך רגשי בהגנה על העצמי. שנִיים במעלה היו הרצון לקדם את קבוצת השווים, צורך להשתייך לקבוצת עילית, השתייכות חברתית ופיתוח מקצועי ותעסוקתי. לבסוף, המניעים שהשפעתם הייתה החלשה ביותר היו חיזוק העצמי, העצמה וגדילה אישית, למידה, הבנה והתנסות, ואחרון חביב — הזדהות ערכית עם הזולת.

מאפיינים נוספים של בני הנוער שאינם מתנדבים

מעט יותר מרבע מהם באים מבתים שבהם לפחות לאחד ההורים יש תואר שני ומעלה, ושליש מהם משתייכים למשקי בית שהכנסתם היא מעל הממוצע במשק. מעורבות ההורים בחייהם של בני הנוער שאינם מתנדבים היא פחותה יחסית, ומתבטאת יותר בדחיפה הורית להישגים ופחות בתמיכה רגשית. האמון שלהם בחברה הסובבת נמוך יחסית, ומאופיין בחשדנות לא מבוטלת כלפי חבריהם ומכריהם. עם זאת, מעורבותם הפוליטית מרשימה אף יותר מזו של בני הנוער המתנדבים — מעט יותר משישה מתוך עשרה מהם מביעים עניין בפוליטיקה, כמעט שמונה מכל עשרה חתמו על עצומות, כשליש השתתפו בהפגנה וכשליש השתתפו בחרם צרכנים.

השוואה בין בני נוער מתנדבים לאלה שאינם מתנדבים

במהלך המחקר ביצענו השוואה של המניעים להתנדבות בין בני הנוער המתנדבים ובין בני הנוער שאינם מתנדבים אך גם של מאפיינים אחרים, כגון מעורבות פוליטית, אמון חברתי ויחסים עם ההורים, בשני ממדים — עד כמה דוחפים ההורים את בני הנוער להתנדב, ועד כמה הם מעניקים להם תמיכה רגשית.

תוצאות המחקר, כפי שהן מופיעות בטבלה 1, מראות שקיימים הבדלים מובהקים בין בני הנוער המתנדבים ובין בני הנוער שאינם מתנדבים בכל הפרמטרים שבדקנו, מלבד המוטיבציה להתנדבות מתוך צורך בהשתייכות חברתית — צורך שהנו חזק כנראה בקרב כל בני הנוער במידה שווה.

ההבדלים הבולטים ביותר הם שאת בני הנוער המתנדבים מניעה בראש ובראשונה הזדהות ערכית עם הזולת, כלומר אלטרואיזם, וכן צורך בצמיחה אישית, מבחינה רגשית וגם מבחינה אינטלקטואלית: המוטיבציה הרגשית היא הצורך בחיזוק העצמי, בהעצמה ובגדילה אישית, ואילו המוטיבציה האינטלקטואלית היא הצורך בלמידה, בהבנה ובהתנסויות חדשות.

טבלה 1. הבדלים בין מתנדבים ולא־מתנדבים

קבוצת המתנדבים

קבוצת הביקורת

הפרש יחסי

מבחן F

מובהקות סטטיסטית

(טווח ציוני המדד)

(ציון ממוצע)

(ציון ממוצע)

(*)

מניעי התנדבות

פיתוח מקצועי ותעסוקתי

(7-1)

4.54

3.38

17%

59.78

**

השתייכות חברתית

(7-1)

3.96

3.80

2%

1.31

NS

הזדהות ערכית עם הזולת

(7-1)

5.87

2.71

45%

613.61

**

חיזוק העצמי, העצמה וגדילה אישית

(7-1)

5.07

2.92

31%

190.09

**

צורך רגשי בהגנה על העצמי

(7-1)

3.53

4.13

-9%

12.04

**

למידה, הבנה והתנסות

(7-1)

5.47

2.80

38%

365.78

**

צורך להשתייך לקבוצת עילית

(7-1)

4.44

3.85

8%

17.21

**

ביטוי ערכי או אידיאולוגי

(7-1)

5.25

4.58

9%

17.57

**

רצון לקדם את קבוצת השווים

(7-1)

4.78

4.09

10%

26.81

**

הימנעות מבעיות אלימות ובריונות

(7-1)

3.02

4.98

-28%

122.59

**

ציות להורים

(7-1)

1.49

4.52

-43%

244.12

**

מאפיינים נוספים

מעורבות פוליטית

(13-1)

3.95

5.69

-13%

53.60

**

אמון חברתי

(24-6)

17.49

13.14

18%

205.99

**

דחיפה הורית

(4-1)

2.91

2.08

21%

228.78

**

תמיכה הורית

(4-1)

3.36

1.82

39%

372.34

**

(*) הפרש יחסי מחושב כיחס ההפרש בין מתנדבים ללא מתנדבים וטווח הציונים המקסימלי של המדד

(**) ההפרש מובהק סטטיסטית ברמת p<.01

אחד ההבדלים המופיעים בטבלה 1 הוא כי המניעים של ציות להורים והימנעות מבעיות של אלימות ובריונות בולטים יותר בקבוצות הלא מתנדבים מאשר בקבוצות המתנדבים. אנו למדים מכך כי על מנת לעודד נוער להתנדב או למשוך נוער להתגייס לארגונים יש להדגיש את הממד הערכי שבהתנדבות ואת וההזדמנות לעזור לזולת שההתנדבות מעניקה, כמו גם את ההזדמנויות האישיות, האינטלקטואליות והרגשיות, הטמונות בעבודת ההתנדבות.

ממצא מעניין נוסף הוא חשיבותה של תמיכה הורית, שכן קיים הבדל מובהק בתחושותיהם של המתנדבים ושל הלא מתנדבים בנוגע לתמיכת הוריהם באופן כללי, ולא רק בהקשר ההתנדבותי. מסקנה אפשרית אחת הנובעת מכך היא שהדרך העיקרית לעודד ולהכווין בני נוער להתנדבות היא להעניק להם סביבה תומכת, שאינה מלווה בכפיית ההתנדבות אלא בעידוד להתנדבות, וחשוב מכך — בחינוך ערכי בנוגע לחשיבותה של העזרה לזולת. מצאנו גם כי בני הנוער המתנדבים הם פחות מעורבים פוליטית, כלומר משתתפים פחות מבני הנוער שאינם מתנדבים בהפגנות, בחתימה על עצומות וכדומה. ייתכן וההתנדבות מספקת עבורם את התחליף לפעילות שכזו, אך ייתכן גם שחלק מבני הנוער המעוניינים להשפיע על סביבתם אינם מבטאים זאת באמצעות התנדבות פורמלית אלא באמצעות השתתפות פוליטית.

כמובן שייתכנו השפעות הדדיות בין המניעים והמשתנים השונים שנכללו בניתוח ההשוואתי. למשל, ייתכן שתמיכה הורית קשורה לצורך בחיזוק העצמי. על מנת לנטרל את ההשפעות המשותפות הללו ולבחון את השפעתו הנקייה של כל מניע וכל מאפיין על הנכונות להתנדב, ערכנו גם ניתוח רב משתני. לניתוח זה הכנסנו את מניעי ההתנדבות, המאפיינים הנוספים שצוינו לעיל וגם את המאפיינים האישיים של בני הנוער: השכלת ההורים, מגדר, רמת ההכנסה של משק הבית, רמת דתיות, והאם הנער הוא יליד הארץ או עולה. הניתוח נעשה בשלבים, כשכל משתנה נוסף לניתוח באופן נפרד, על פי מידת תרומתו ליכולת להסביר את הנכונות להתנדב. בתוצאות המוצגות פה עצרנו בשלב השביעי של הניתוח, שלאחריו הוספת משתנים לא שיפרה באופן משמעותי את איכות הניבוי. תוצאות הניתוח מוצגות בטבלה 2. מהניתוח עולה כי כאשר שולטים בכל המשתנים האחרים, הגורמים שמנבאים נכונות להתנדבות באופן מובהק הם בראש ובראשונה ההזדהות הערכית האלטרואיסטית עם הזולת, וגם למידה, הבנה והתנסות אינטלקטואלית, כפי שצוין בהתייחסות לטבלה 1.

החשש מאלימות ומבריונות ולחץ של ההורים להתנדב מתבררים כגורמים המשפיעים באופן שלילי על הנכונות להתנדב. גם צורך בהשתייכות חברתית מהווה גורם שמפחית את הסבירות להתנדב. ייתכן שהדבר מעיד כי התנדבות אינה נחשבת לפעילות יוקרתית בקרב בני נוער, אלא כפעילות המאפיינת את יוצאי הדופן. ברור כי לחץ הורי או לחץ חברתי מניבים תוצאה הפוכה, ומפחיתים את הסיכוי שבן או בת הנוער יתנדבו. עם זאת, אנו רואים כי תמיכה הורית כללית, לאו דווקא בעניין ההתנדבות, מהווה גורם המעודד התנדבות. אנו למדים מכך כי ההתנדבות נובעת מתוך מוכוונות ערכית פנימית וממערכת משפחתית תומכת. לכן, לחץ להתנדב עלול להניב תוצאה הפוכה — מסקנה שלא תפתיע אנשים העובדים עם בני נוער.

גורם נוסף שהנו בעל השפעה ייחודית ומובהקת על הנכונות להתנדב הוא אמון חברתי. בני נוער שרוחשים אמון כלפי סביבתם החברתית חשים ככל הנראה בטוחים מספיק כדי לצאת מהמסגרות החברתיות הרגילות שלהם ולהשתתף בפעילות התנדבותית.

טבלה 2. ניבוי רב־משתני של התנדבות בני נוער

מקדמי רגרסיה

מקדמים מתוקננים

מבחן t

מובהקות סטטיסטית

B

Std. Error

Beta

מניעי התנדבות

הזדהות ערכית עם הזולת

.085

.012

.322

6.792

*

למידה, הבנה והתנסות

.066

.012

.237

5.630

*

התחמקות מבעיות של אלימות ובריונות

-.052

.008

-.186

-6.445

*

ציות להורים

-.038

.007

-.168

-5.266

*

השתייכות חברתית

-.044

.012

-.105

-3.791

*

מאפיינים נוספים

תמיכה הורית

.100

.016

.204

6.332

*

אמון חברתי

.014

.004

.094

3.202

**

Stepwise Regression model, step 7: F=259.03, p<.001, R2=0.87

(*) המקדם מובהק סטטיסטית ברמת p<.001

(**) המקדם מובהק סטטיסטית ברמת p<.01

הבנת המוטיבציות של בני הנוער היא כלי מרכזי בעבודתם של ארגונים המגייסים בני נוער להתנדבות, לשם התאמתן למטרותיהם של ארגונים אלו. בפרק הבא נראה כיצד ארגונים קושרים בין מטרות ההתנדבות כפי שהם רואים אותן לבין המוטיבציות של בני הנוער כדי ליצור אסטרטגיות לגיוס.

***    סיפורים אלה ממחישים את מצבם של אנשים ממעמד הביניים, עובדים אך חסרי תקווה כלכלית.

****    הדובר הוא אחד המחברים.

*****    מחקרי המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי באוניברסיטת בן־גוריון בנגב מוצגים באתר המרכז: http://cmsprod.bgu.ac.il/Centers/ictr/publications/.

******    כל השמות בדויים, אך הסיפורים אמיתיים