"הניגודים בנפשו ובהגותו של הרב קוק קמים לתחייה בספרו המטלטל של יהודה מירסקי. זהו ספר עמוק, מרתק ומאיר עיניים. מומלץ […]
מבוא
'בשעה של התעלות הנפש ובמחיצת תלמידים מקורבים ביותר אפיין פעם את תפיסתו ביחס לייעודו עלי אדמות […] ששורה בו גלגול ניצוץ מנשמתו של יהושע בן נון'.
עזריאל קרליבך על הרב קוק1
משה הוציא את ישראל ממצרים, קיבל תורה בסיני והנהיג את העם במסעו במדבר. את הדור החדש הוא לא זכה להכניס לארץ ישראל. משימה זו הוטלה על משרתו יהושע בן נון.
יהושע ניצב על הירדן. בין עולם ישן לבין עולם חדש. בידו רק התורה.
הרב אברהם יצחק הכהן קוק (הראי״ה) היה אולי ההוגה הדתי הנועז והרדיקלי ביותר במפנה העת החדשה. העולם שנגלה בפניו היה רווי סתירות: רדיפות וסבל אנושי, לצד מגמות של שחרור וחופש ללא תקדים; התעצמות רגשות לאומיים, ולצדם דחפים אוניברסליים; קהילות יהודיות הקורסות מבפנים, שבה בעת מתגלה בהן התעוררות רוחנית; מדע הבוחן את העולם באובייקטיביות — ומגמות פילוסופיות ותיאולוגיות העוסקות באמת פנימית וסובייקטיבית. ואולי המזעזע מכול: הרב קוק עמד בפתחו של עולם שרבים מיושביו כבר לא זיהו בו את אלוהים.
כל הפילוסופים, ההוגים הדתיים והפעילים במגרשים החברתיים והפוליטיים עמדו מול אותו עולם חדש ורווי סתירות. כולם ניסו למצוא בו פשר או לעמעם את רושמם של הניגודים. אולם הרב קוק, כשבידו התורה ובעיקר הקבלה, סירב לוותר על גרעיני האמת והניצוצות האלוהיים שזיהה בשלל המגמות והזרמים; עם יכולת הכלה נדירה ומעוף מחשבתי, הוא פיתח משנה שאוצרת ניגודים ומאפשרת להם להתקיים זה בצד זה.
בספר הזה אשרטט את התפתחותו של בחור ישיבה סקרן ורגיש מרקע מעורב, חסידי ומתנגדי ליטאי, שצומח להיות גאון רוחני מקורי ומנהיג שנוי במחלוקת. הוא היה הרב הראשי האשכנזי הראשון לארץ ישראל, הניצב בין חלוצים בני העלייה השנייה, יוצרי תרבות עברית חדשה, לבין אדוקים בני היישוב הישן, יוצרי קהילה חרדית חדשה.
הרב קוק, נאמן לתורה העשירה שעם ישראל נשא במדבר הגולה, הביא אותה ליישום בארץ המובטחת. לשם כך הוא מתח לאופקים חדשים את תפיסת הלאומיות היהודית, את המוסר האוניברסלי וגם את החוויה הדתית האינטימית של היחיד. הוא אימץ את המבט האלוהי המקיף את כלל המציאות, המבין את מקומה של כל תופעה אנושית ורואה את החיות הפועמת בה. הרב קוק היה גדול מספיק בכדי לאחוז בחזון האלוהי המרהיב שהתגלה לו מעברו השני של הירדן. בפירושו למציאות המשתנה הוריש גם לנו מבט חדש.
***
ספר זה אינו מחקר מקיף או ממצה של כל תורת הרב קוק. הוא משרטט קווים ביוגרפיים לחייו וקווים עיוניים להגותו ומורשתו. הוא פונה גם לקוראים המתוודעים לרב לראשונה, כדי לפתוח להם צוהר לעולמו, וגם לקוראים הבקיאים בכתביו, בתקווה שיגלו בו זוויות לא מוכרות.
הפרק הראשון מתמקד בחייו של הרב קוק טרם עלייתו ארצה ב־1904. הוא מתאר את הנוף והאקלים הרוחני והתרבותי שלתוכו נולד ובו גדל, ועוקב אחר חינוכו והתפתחותו כלמדן ליטאי מבריק ומבטיח, שעסק במקביל בקבלה ובפילוסופיה והתחיל לעצב מסכת הגותית משל עצמו.
הפרק השני פותח בבואו לארץ ומתאר את פועלו כרבה של העיר יפו ורבן של המושבות. בעקבות המגע עם ההווי החיוני של החלוצים מחד ועם ההתנגדות כלפיהם מצד היישוב הישן מאידך, פיתח הרב קוק משנה מורכבת וייחודית שאותה עמל להביע בכתב ובמעשה. מעורבותו כאיש ציבור במאבקים הפוליטיים והדתיים של התקופה הולידה התנגדות כלפיו, שתתרחב עם השנים.
הפרק השלישי מוקדש להעמקה בתורתו התיאולוגית של הרב קוק, מתוך עיון ביומניו המיסטיים משנותיו ביפו. ביומנים אלה פיתח שפה ציורית ייחודית, קבלית־פילוסופית, שמטרתה לתת מענה הן לשאלות קלאסיות של ההגות היהודית והן לאתגרי המודרנה.
הפרק הרביעי מתרחש באירופה, לשם נקלע הרב קוק במלחמת העולם הראשונה. הוא מתאר את שנותיו בשווייץ ובאנגליה, שבמהלכן ניסח הרב את פרשנותו למתרחש בעולם. זוועות המלחמה טלטלו אותו עמוקות ולקראת סופה באה הצהרת בלפור ואישרה את האופק המשיחי שצפה בעיני רוחו.
הפרק החמישי עוסק בשנותיו של הרב קוק בירושלים, כרב העיר וכרבה הראשי האשכנזי הראשון של ארץ ישראל. במציאות המסוכסכת שבה פעל, הוא ניסה לממש את משנתו המורכבת ונתקל בהתנגדות קשה וגורפת.
פרק הסיום בוחן את הגלגולים של רעיונותיו ומפעליו של הרב קוק, ואת השפעתם המכרעת על הציבוריות הישראלית בעשורים שלאחר מותו. הוא סוקר את עלייתה של תנועת ההתיישבות שקמה בהשראת בנו, הרב צבי יהודה, ומציע הערכה כוללת למקומו של הרב קוק בהגות היהודית בכלל.
***
לרב קוק ולכתביו התוודעתי לראשונה ב־1978, כשלמדתי בישיבת הר עציון שבאלון שבות, בשיעוריו של הרב יהודה עמיטל. מאז ועד היום, כשאני מעיין בהם ומנסה לרדת לעומקם, אני נפעם מחדש מעוצמתו ותעוזתו הרוחנית. מהנתיב שסלל לחיים במציאות יהודית מודרנית בארץ ישראל. אולם כל השנים מקננות בי שאלות נוקבות על התאמתה של דרך זו גם לדורנו.
הרב קוק ראה עולם חדש, אך לא את העולם החדש שלנו. הוא לא ראה את שואת היהודים, שהשמידה את העולם שממנו בא, וניפצה לרסיסים הן את התפיסות הדתיות הישנות והן את האמונה בקדמה מוסרית אנושית. הוא לא זכה לראות בקום המדינה ובבניינה כמדינה ריבונית דמוקרטית. הוא לא ראה אותה הופכת למעצמה צבאית וטכנולוגית, ולחברה מורכבת פי כמה מזו שהכיר.
האם דמותו ומשנתו של הרב קוק עדיין יכולות להוות השראה עבורנו גם בימינו אנו? האם יש בהן כלים שיסייעו לנו לפסוע בעולמנו כיהודים, כישראלים וכבני אדם? ספר זה מציע קריאה מחודשת ברב קוק, באישיותו ובתורתו, במבט ביקורתי ואוהד גם יחד, בתקווה לסייע לדיון בשאלה הקיומית: כיצד ראוי לחיות?
