הסיפור המושלם 3 מסע בכדור פורח

לוּמוּמְבָּה, קֵיסַר קוֹסוֹמוּמָה הַמַּשְׁוָנִית, וְאַרְבַּעַת צִבְאוֹתָיו

יוֹם אֶחָד, כְּשֶׁהָיִיתִי בָּאוֹטוֹ בַּדֶּרֶךְ הַבַּיְתָה, שָׁמַעְתִּי לָרִאשׁוֹנָה בָּרַדְיוֹ עַל לוּמוּמְבָּה הַשְּׁנֵים־עָשָׂר, קֵיסַר קוֹסוֹמוּמָה הַמַּשְׁוָנִית. נִדְמֶה לִי שֶׁאָמְרוּ שֶׁהוּא בָּא לְבִקּוּר בָּאָרֶץ וּמַמְשִׁיךְ לְבִקּוּר בְּסִין. אוּלַי בְּיַפָּן. לֹא בֶּאֱמֶת הִקְשַׁבְתִּי לְהֶמְשֵׁךְ הַיְּדִיעָה. לְמִי אִכְפַּת? הָעִקָּר הַשֵּׁם. קוֹסוֹמוּמָה. אֵיזֶה שֵׁם!! הַשֵּׁם שֶׁלּוֹ וְשֶׁל הַמְּדִינָה שֶׁלּוֹ הָיוּ מַקְסִימִים בְּעֵינַי, כְּמוֹ שִׁיר. הֵם כָּל כָּךְ מָצְאוּ חֵן בְּעֵינַי שֶׁמִּיָּד הֶחְלַטְתִּי שֶׁלְּמֶלֶךְ עִם שֵׁם מַרְשִׁים כָּל כָּךְ לֹא יְכוֹלִים לִהְיוֹת פָּחוֹת מֵאַרְבָּעָה צְבָאוֹת. מָה שֶׁבָּטוּחַ, בָּטוּחַ. וְכָל כָּךְ הַרְבֵּה צְבָאוֹת הֵם חֹמֶר מְצֻיָּן לְסִפּוּרִים.

נִכְנַסְתִּי הַבַּיְתָה בְּהִתְלַהֲבוּת, זָרַקְתִּי אֶת הַתִּיק עַל הָרִצְפָּה וּפָרַצְתִּי בִּסְעָרָה לַחֶדֶר שֶׁל יוּבַל. כְּמוֹ תָּמִיד, יוּבַל וְדָנִיֵּאל הִתְאַמְּנוּ בְּמֶרֶץ בִּנְגִינָה בְּגִיטָרוֹת חַשְׁמַלִּיּוֹת.

‘יֵשׁ לִי סִפּוּר אַדִּיר בִּשְׁבִילְכֶם,’ אָמַרְתִּי מִתְנַשֵּׁף.

‘קָדִימָה, כְּרִיסְטְיָאנוֹ!’ קָרְאוּ הַשְּׁנַיִם וּמִהֲרוּ לְהַנִּיחַ אֶת הַגִּיטָרוֹת וּלְהִתְיַשֵּׁב עַל הַמִּטָּה.

‘אֵיזֶה כְּרִיסְטְיָאנוֹ בָּרֹאשׁ שֶׁלָּכֶם?’ אָמַרְתִּי, ‘לוּמוּמְבָּה הַגָּדוֹל, הַשְּׁנֵים־עָשָׂר, קֵיסַר קוֹסוֹמוּמָה הַמַּשְׁוָנִית.’

שְׁנֵי הַיְּלָדִים הִסְתַּכְּלוּ עָלַי כְּאִלּוּ נָפַלְתִּי מֵהַיָּרֵחַ. מִהַרְתִּי לְנַצֵּל אֶת תַּדְהֵמָתָם וּלְהַמְשִׁיךְ לְסַפֵּר. ‘בַּהַתְחָלָה הָיָה לְלוּמוּמְבָּה רַק צָבָא אֶחָד, כְּמוֹ לְכֻלָּם. מַדֵּי הַחַיָּלִים הָיוּ יְרֻקִּים, וְקָרְאוּ לוֹ ‘צְבָא הַהַתְקָפָה לְשִׁחְרוּר קוֹסוֹמוּמָה הַמַּשְׁוָנִית’. בְּקִצּוּר, צָהַלְקָ’ה. אֲבָל אָז הוּא הִגִּיעַ לְמַסְקָנָה שֶׁזֶּה לֹא מַסְפִּיק לוֹ. בְּכָל זֹאת, הוּא לוּמוּמְבָּה הַשְּׁנֵים־עָשָׂר. אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה לוֹ רַק צָבָא אֶחָד? מִיָּד הוּא הֵקִים עוֹד צָבָא, שֶׁמַּדֵּי חַיָּלָיו אֲדֻמִּים (זֶה צֶבַע שֶׁמִּשְׁתַּלֵּב מְעֻלֶּה עִם יָרֹק). וְלַצָּבָא הַזֶּה הוּא קָרָא ‘שׁוֹמְרֵי לוּמוּמְבָּה, הַמֶּלֶךְ הַמַּקְסִים שֶׁל קוֹסוֹמוּמָה’. רָאשֵׁי הַתֵּבוֹת שֶׁל הַצָּבָא הַזֶּה הָיוּ מַרְשִׁימִים יוֹתֵר מִשֶּׁל הַצָּבָא הָרִאשׁוֹן — שַׁלְהָהָשָׁ’ק. אֲבָל בַּמִּצְעָדִים הַצְּבָאִיִּים שֶׁהוּא עָשָׂה כָּל שְׁבוּעַיִם, גַּם שְׁנֵי הַצְּבָאוֹת לֹא הִסְפִּיקוּ לוֹ. הָיוּ חֲסֵרִים לוֹ מַדִּים סְגֻלִּים בַּמִּצְעָד. מִיָּד הִכְרִיז עַל הֲקָמַת צָבָא שְׁלִישִׁי וְקָרָא לוֹ ‘מִשְׁמַר הַמְּלוּכָה הַמְּיֻחָד בְּיוֹתֵר שֶׁשּׁוֹמֵר עַל קוֹסוֹמוּמָה מִפְּנֵי הָרָעִים’. אוֹיְבֵי קוֹסוֹמוּמָה הַמַּשְׁוָנִית הָיוּ פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר כָּל שִׁבְטֵי אַפְרִיקָה. רַק שָׁמְעוּ הָאוֹיְבִים אֶת רָאשֵׁי הַתֵּבוֹת שֶׁל הַצָּבָא הַזֶּה וּכְבָר נִבְהֲלוּ וּבָרְחוּ בְּלִי קְרָב. בְּכָל זֹאת — מָהָהַבְּשָׁעַקְמָ’ה… זֶה כְּבָר מַמָּשׁ מַפְחִיד.

‘וְאָז, יוֹם אֶחָד, יְרִיבוֹ הַגָּדוֹל שֶׁל לוּמוּמְבָּה, דִיבּוּאָה הַשְּׁלוֹשָׁה־עָשָׂר מֵאוּמְבֶּבָּה הַתִּיכוֹנָה, הֵקִים גַּם הוּא צָבָא שְׁלִישִׁי. לֹא לְהִתְבַּלְבֵּל — לֹא הָיוּ לְפָנָיו שְׁנֵים־עָשָׂר דִיבּוּאָאִים. עִצְבֵּן אוֹתוֹ שֶׁלּוּמוּמְבָּה הוּא הַשְּׁנֵים־עָשָׂר, לָכֵן הוּא קָרָא לְעַצְמוֹ הַשְּׁלוֹשָׁה־עָשָׂר.

‘לוּמוּמְבָּה הִתְרַגֵּז. שְׁלוֹשָׁה צְבָאוֹת לְדִיבּוּאָה הַטֶּמְבֶּל? לֹא נִשְׁאֲרָה לְלוּמוּמְבָּה בְּרֵרָה, וּמִיָּד הוּא אָסַף עוֹד כַּמָּה מְאוֹת יְלִידִים, גִּיֵּס אוֹתָם וְהוֹדִיעַ לָהֶם שֶׁמֵּרֶגַע זֶה שְׁמָם הוּא ‘לוֹחֲמֵי חֵרוּת לוּמוּמְבָּה הַיַּפְיוּף, הוֹד קֵיסָרוּת קוֹסוֹמוּמָה הָאַדִּירָה’. אוֹ בְּקִצּוּר לַחְלָהָהַקְקָ’ה. אַגַּב, זֶה הַזְּמַן לְסַפֵּר שֶׁלּוּמוּמְבָּה מַמָּשׁ אָהַב רָאשֵׁי תֵּבוֹת. אֲפִלּוּ לַכֶּלֶב שֶׁלּוֹ הוּא קָרָא כַּצְמָהַדְקוּ’שׁ. פַּעַם הוּא זָכַר מָה הַמַּשְׁמָעוּת שֶׁל רָאשֵׁי הַתֵּבוֹת הָאֵלֶּה, אֲבָל בֵּינְתַיִם שָׁכַח. וְאָז…’ שִׁנִּיתִי אֶת טוֹן הַדִּבּוּר לְקוֹדֵר וּמְאַיֵּם, ‘אָז קָרָה לוֹ וּלְקוֹסוֹמוּמָה הַמַּשְׁוָנִית דָּבָר מַדְהִים.’

‘מָה הַצֶּבַע שֶׁלָּהֶם?’ יוּבַל עָצַר אֶת הִתְלַהֲבוּתִי.

‘שְׁחֹרִים. כֻּלָּם שָׁם שְׁחֹרִים. אַפְרִיקָה, אַתָּה מֵבִין?’ עָנִיתִי.

‘מִי מְדַבֵּר עַל צֶבַע הָעוֹר שֶׁלָּהֶם? הַמַּדִּים. מָה הָיָה צֶבַע הַמַּדִּים שֶׁל צְבָא לַחְלָהָהַקְקָ’ה?’ שָׁאַל יוּבַל.

‘אָה, הֵם…’ עָנִיתִי, ‘בּוֹרְדוֹ. מַדִּים בְּצֶבַע בּוֹרְדוֹ. בְּכָל אֹפֶן, אָז קָרָה דָּבָר מַדְהִים — לְלוּמוּמְבָּה פִּתְאוֹם נִמְאַס. הוּא פֵּרֵק אֶת כָּל הַצְּבָאוֹת שֶׁלּוֹ וְאָמַר שֶׁהוּא מַפְסִיק לְהִלָּחֵם בְּדִיבּוּאָה, וְשֶׁמַּמָּשׁ לֹא אִכְפַּת לוֹ לִחְיוֹת בְּשָׁלוֹם עִם כָּל הַשְּׁכֵנִים שֶׁלּוֹ. נִמְאַס לוֹ מִמִּלְחָמוֹת, וְנִמְאַס לוֹ לְעַפְעֵף כָּל הַזְּמַן, הִכְרִיז לוּמוּמְבָּה. (הָעִפְעוּף הָיָה קוֹרֶה לוֹ בְּכָל פַּעַם שֶׁהָיָה מִתְעַצְבֵּן וְנִכְנָס לְמַצַּב רוּחַ מִלְחַמְתִּי.) הוּא הוֹדִיעַ לִנְתִינָיו שֶׁבְּכַוָּנָתוֹ לִחְיוֹת בְּבִקְתַּת קַשׁ וּלְגַלֵּף פְּסָלִים קְטַנִּים שֶׁל גַּמָּדֵי גִּנָּה מֵעֵץ. בְּעֶצֶם, טָעַן לוּמוּמְבָּה, זֶה מָה שֶׁהוּא רָצָה לַעֲשׂוֹת מֵאָז שֶׁהָיָה יֶלֶד. פָּשׁוּט אַבָּא שֶׁלּוֹ לֹא הִרְשָׁה לוֹ. פְּסָלִים שֶׁל גַּמָּדֵי גִּנָּה מֵעֵץ אֵינָם מִשְׂחָק יָאֶה לִבְנוֹ שֶׁל שַׁלִּיט אַפְרִיקָנִי מֵטִיל אֵימָה, כָּךְ פָּסַק הָאָב.

‘וְכָךְ, בְּבַת אַחַת נִגְמְרוּ הַמִּלְחָמוֹת. מַמָּשׁ טְרָגֶדְיָה. דִיבּוּאָה הַנּוֹרָא לֹא יָדַע מָה לַעֲשׂוֹת. וְאָז עָלָה בְּמוֹחוֹ רַעְיוֹן לֹא רַע. הוּא יְגַיֵּס אֶת הַנָּשִׁים בַּמְּדִינָה וְיָקִים צָבָא רְבִיעִי. זֶה יַשְׁכִּיחַ מִכָּל תּוֹשָׁבֵי אוּמְבֶּבָּה אֶת הַטְּרָגֶדְיָה שֶׁגָּרַם לוּמוּמְבָּה הָרַכְרוּכִי. יוֹתֵר מִזֶּה, חָשַׁב דִיבּוּאָה כְּשֶׁיָּשַׁב בְּבִקְתָּתוֹ הַמְּפֹאֶרֶת וְחִיּוּךְ אַכְזָרִי מָרוּחַ עַל פָּנָיו, הוּא יִתֵּן לַצָּבָא הַזֶּה שֵׁם כָּזֶה, שֶׁלְּלוּמוּמְבָּה לֹא תִּהְיֶה בְּרֵרָה אֶלָּא לַעֲזֹב אֶת הַגַּמָּדִים שֶׁלּוֹ וְלַחְזֹר לְהִלָּחֵם. הַבְּעָיָה הַיְּחִידָה הָיְתָה שֶׁדִּיבּוּאָה לֹא הִצְלִיחַ לַחְשֹׁב עַל שֵׁם מַסְפִּיק טוֹב לַצָּבָא הָרְבִיעִי, שֵׁם שֶׁיִּהְיֶה קָלִיט כְּמוֹ הַשֵּׁמוֹת שֶׁל לוּמוּמְבָּה. לְמָשָׁל לַחְלָהָהַקְקָ’ה. אוֹ לְפָחוֹת מָהָהַבְּשָׁעַקְמָ’ה.

‘לָדַכְהָהֵמֵ’ם,’ אָמַר בְּיֹבֶשׁ יוּבַל.

‘סְלִיחָה?’ שָׁאַלְתִּי.

‘לָדַכְהָהֵמֵ’ם,’ חָזַר יוּבַל.

‘מָה זֶה לָדַכְהָהֵמֵ’ם?’ שָׁאַלְתִּי, ‘שֵׁם שֶׁל צָבָא בְּעוֹד מְדִינָה אַפְרִיקָנִית?’

”לְפִי דַּעְתִּי כָּל הַסִּפּוּר הַזֶּה מָצוּץ מֵהָאֶצְבַּע’,’ הִסְבִּיר יוּבַל, ‘וּלְהַמְצִיא רָאשֵׁי תֵּבוֹת אֲנִי יוֹדֵעַ לְפָחוֹת כָּמוֹךָ.’ דָּנִיֵּאל גִּחֵךְ לְעֶבְרוֹ, וְהֵם הֶחְלִיקוּ כַּפּוֹת יָדַיִם.

‘יֵשׁ בָּזֶה מַשֶּׁהוּ,’ הוֹדֵיתִי. ‘לְלוּמוּמְבָּה יֵשׁ מַזָּל שֶׁאַתָּה לֹא רֹאשׁ שֵׁבֶט בְּאַחַת הַמְּדִינוֹת הַמַּקִּיפוֹת אוֹתוֹ.’

‘אוּלַי אֲנִי כֵּן,’ אָמַר יוּבַל, ‘מָה אַתָּה יוֹדֵעַ בִּכְלָל? אוּלַי כָּל יוֹם, כְּשֶׁאַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ לְבֵית הַסֵּפֶר, אֲנִי נוֹסֵעַ לִי עַל אוֹפַנַּיִם לְאַמְרַבּוּמְבָּה הַמַּשְׁוָנִית וְנִלְחָם שָׁם בְּרֹאשׁ צְבָא לוֹחֲמֵי הַשֵּׁבֶט הָאַכְזָרִי שֶׁלִּי עַד הַצָּהֳרַיִם וְאָז חוֹזֵר לֶאֱכֹל, לְהָכִין שִׁעוּרִים וְלִרְאוֹת טֵלֵוִיזְיָה?’

הִסְתַּכַּלְתִּי עַל יוּבַל. הוּא נִרְאָה רְצִינִי לְגַמְרֵי. כְּדַאי שֶׁאֶבְדֹּק אִם יֵשׁ מְדִינָה כָּזֹאת אַמְרַבּוּמְבָּה.

‘נוּ?’ חָזַר יוּבַל. הוּא לֹא הָיָה צָרִיךְ לְפָרֵט. יָדַעְתִּי שֶׁעִם כָּל הַכָּבוֹד לְלוּמוּמְבָּה וּלְצִבְאוֹתָיו, הוּא מִתְעַקֵּשׁ שֶׁאַמְשִׁיךְ אֶת הַסִּפּוּר עַל כְּרִיסְטְיָאנוֹ.

‘כְּרִיסְטְיָאנוֹ?’ וִדֵּאתִי.

‘כְּרִיסְטְיָאנוֹ,’ אִשֵּׁר יוּבַל.

‘אָז בּוֹאוּ וַאֲסַפֵּר לָכֶם עַל אַרְבַּעַת הַסִּינִים.’

יוּבַל וְדָנִיֵּאל הָיוּ הֲמוּמִים מִכְּדֵי לְהָגִיב.