אני אוהב ילדים. יש בילדים, בכולם, בגיל מסוים, בטרם הושחת, משהו מקסים, תום אלוהי, אוזן קשובה וחוכמה שכולה שלהם.
אהבתי לראות את מבט ילדי ואת זה של ילדי חברים – מבט תמים, סקרן, צמא – מבט שתלו בי כשקראתי סיפור.
וכשלא היה בידי ספר והילדים ביקשו עוד סיפור, נולד לו "הזקן עם הבייגלים" וכן עוד כמה סיפורים ושירים.
הספר מוקדש לכל הילדים באשר הם.
ד"ר אריה אבני הוא קצת אבא לשבעה וטיפה סבא לנכדה. הוא אוהב לעזור לחולים, אבל הכי-הכי לכתוב סיפורים ושירים לילדים.
אסתר אימר (תתי) היא הכי אמא לשלושה ילדים. מאז ימי הגן, היו הצבעים והעפרונות חלק נכבד מעולמה. רק ספרו לה סיפור והיא כבר מציירת. הציורים שלה בספר הם הנאה לעיניים.
אין עדיין תגובות