הזמנה לפילוסופיה

הקדמה

35 שנים חלפו מאז נשלחה ה’הזמנה לפילוסופיה’ לקהל הרחב, ורבבות מבוגרים וצעירים נענו לה בהתלהבות אדירה. הספר, שאותו הרהבתי עוז לחבר עוד בהיותי סטודנט לתואר ראשון, הפך לספר הפילוסופיה הפופולרי ביותר בתולדות המדינה, עם לא פחות מ־70(!)מהדורות והדפסות עד היום.

לכאורה, אין הדבר צריך להפתיע. שכן מי שעיניו בראשו מבין מיד, שאין לך דבר מעניין יותר מאשר פילוסופיה. הרי מעצם הגדרתנו כ’הומו סאפיינס’ — ‘האדם החושב’ — אך טבעי שנגלה עניין בפילוסופיה. למעשה, כל תחום הגות ומחקר אחר הופך למעניין ״על אמת’ אך ורק כאשר הוא מתחיל לגעת בשאלות פילוסופיות.

אבל בנוסף לעובדה שכולנו מתאווים לעסוק בפילוסופיה — גם אם רובנו לא תמיד מודעים לתאוותם — איני רשאי להתעלם מעובדה חשובה נוספת: שההמלצה החמה שכתב בזמנו מורי הנודע, פרופסור ישעיהו ליבוביץ, על כריכת הספר, תרמה את תרומתה להצלחתו בציבור…

כעת, לרגל המאורע של הוצאת מהדורה חדשה, חגיגית ומורחבת של ה’הזמנה’, אני מזמין אתכם לקפוץ ביחד איתי 35 שנים לאחור, ולהשתתף בחוויה שחוויתי ביום הוצאתו של הספר לאור.

לאחר תהליך ארוך ומייגע של הפקת הספר, שארך כעשרה חודשים, הגיע סוף־סוף לדירת הסטודנטים שלי בירושלים הטלפון המיוחל מהמו’ל אוהד זמורה: ‘מחר בבוקר’, אמר לי, ‘ובהצלחה!’

אותו לילה התקשיתי להירדם מרוב התרגשות. האם מחר בבוקר אהפוך לסוג של סופר?

כשהצלחתי סוף־סוף להירדם — לאחר שספרתי לי מתחת לשמיכה 40 פילוסופים, במקום 40 כבשים כפי שסופרים אנשים נורמליים — הקדים הבוקר שלמחרת והופיע בחלומי כבר באישון לילה…

…והנה ראיתי את עצמי פוסע לאורכו של המדרחוב במרכז ירושלים, שהיה מוצף באותה תקופה בעשרות חנויות ספרים שהיו פרושות לאורכו או בסמטאות שהסתעפו ממנו. תקוותי הייתה, כמובן, לראות את ה’הזמנה לפילוסופיה’ שלי בחלונות הראווה של חנויות הספרים.

אך אבוי!

ספרי ‘לא ייראה ולא יימצא בחוצות ירושלים’.

לאחר שעה ארוכה של שוטטות הרהבתי עוז ונכנסתי לחנות ‘הירדן’, שהייתה הגדולה מבין החנויות. כנראה שספרי פילוסופיה אינם מצרך מבוקש, הרגעתי את עצמי, ולכן אינם זוכים למקום של כבוד בוויטרינה. אבל בשולחנות הספרים שבמרכז החנות, שבהם נערמים הספרים החדשים זה לצד זה — שם בוודאי אזכה לראות את ספרי.

אך אבוי לי ולראשי!

ספרי ‘לא ייראה ולא יימצא גם בשולחנות הירדן’.

בייאושי הרב ניגשתי להתבונן בארונות שבצידי החנות, אלו שמכילים עותקים בודדים מהספרים היותר ותיקים. על אחד מהם היה כתוב באותיות קידוש לבנה: ‘ספרי פילוסופיה ופסיכולוגיה’.

‘אלוהים שבשמיים,’ התפללתי בליבי, ‘עשה עמדי חסד… לפחות בארון…’

ואולם הקדוש ברוך הוא לא קם אותו בוקר לעבודת הבורא.

מאחר שכבודו לא ענה לי נאלצתי לתלות את תקוותי במוכר: ‘סליחה, אדוני… האם לא הגיע אליכם ספר בשם ‘הזמנה לפילוסופיה’? של איזה מחבר אלמוני ששמו יובל…? יובל משהו…? אמרו לי שהוא אמור להימצא בחנויות החל מהיום’.

‘הזמנה לפסיכולוגיה של איזה שטיינר אחד?’ ענה המוכר, תוך שהוא מעוות את שמי ואת שם הספר גם יחד, ‘אכן קיבלנו עשרות עותקים על הבוקר’.

‘אבל אינני רואה אותו בשום מקום’, הגבתי.

‘בוא אחריי’, אמר המוכר, והוביל אותי אחריו דרך מסדרונות אינסופיים של עשרות ארונות ספרים עמוסים לעייפה עד לירכתי החנות. כשנגמרה לו החנות נשכב המוכר על הרצפה, הצביע לעבר הרווח הצר שבין תחתית הארונות לבלטות, וסימן לי לעשות כמוהו.

מבין קורי העכביש שמתחת לארונות הציצו אליי עשרות עותקים מבוישים של ספרי.

‘אבל מי יראה אותם כאן?’ שאלתי בתדהמה כשהדמעות כבר מציפות את עיניי, וכמובן שמיהרתי להוסיף: ‘ולא שיש לי איזה עניין אישי דווקא בספר הזה…’

‘ראה’, הסביר לי המוכר ברוב אדיבותו, ‘סטודנט אלמוני שמחליט לפתע פתאום לכתוב מבוא לפילוסופיה? הלא זוהי מתכונת בדוקה לכישלון. עובדה שאיש מהקונים ומהנכנסים לחנות מהבוקר לא גילה בספר הזה אפילו קורטוב של עניין. אבל בחנות שלנו מתקיים עיקרון מקודש: איננו משליכים ספרים חדשים לפח ישר על היום הראשון…’

התעוררתי כשכולי מכוסה בזיעה קרה.

כשזרחה השמש, והגיע הבוקר האמיתי, מיהרתי לשים פעמיי למרכז ירושלים, ושמחתי להיווכח שאפילו אלוהים התעורר: עובדה ש’הזמנה לפילוסופיה’ קישט את כל חלונות הראווה. לאחר יומיים כבר התברר לי שהפתגם ‘אלוהים גדול’ נכון מתמיד: מהוצאת הספרים הודיעוני שהם יוצאים להדפסה נוספת…

אבל כיצד נולד הרעיון לחבר את ה’הזמנה’?

מעשה שהיה — כך היה.

לקראת סיום לימודיי לתואר הראשון, נזדמן לי להנחות קורס בסיסי בפילוסופיה במסגרת המדור לנוער שוחר מדע באוניברסיטה העברית בירושלים. לאחר שקבעתי את הנושאים שיועלו במסגרת הקורס, ניגשתי לבחירת הטקסטים הפילוסופיים המתאימים, ואולם בנקודה זו נתקלתי בבעיה לא קלה: רבים מהטקסטים הקלאסיים בפילוסופיה הם קשים ומורכבים; פענוחם והבנתם על ידי הקורא המתחיל מצריכים זמן רב והדרכה צמודה.

על מנת להתגבר על קושי זה בחרתי בכמה ספרים מעולים אשר אינם מציגים בפני הקורא מכשולים רבים והם קלים, יחסית, להבנה. בעיקר קראנו בספרו הקלאסי של ברטרנד ראסל ‘בעיות הפילוסופיה’, המרבה לעסוק בתורת ההכרה, ובספרו של ריצ’רד טיילור ‘מטאפיזיקה’, הדן במגוון גדול של נושאים.

אך‏ אליה וקוץ בה. אותם ספרים, המבהירים באופן כה מוצלח את הבעיות הנדונות, אינם מציגים את הגותם של הפילוסופים הנזכרים בהם באורח ישיר, והקורא אינו למד על אופן טיעונם וטיב כתיבתם. שמחתי אפוא להצעתו של ראש המדור לנוער שוחר מדע, דוד זילכה, לחבר חוברת אשר תתאים לשימוש בקורסים בסיסיים בפילוסופיה.

כוונתי המקורית הייתה להתבסס בעיקר על קטעים מן המקורות, ולהצמיד לכל קטע דברי הסבר משלי שיקלו על הקורא להבינו. אולם, אך נתיישבתי לכתוב, והנה — מעשה פלאים — הטקסטים המקוריים ודברי ההסבר נתערבבו אלו באלו, והתלכידים שנוצרו הם הפרקים המרכיבים את הספר הזה.

הספר כתוב בשיטת הדיאלוג. ברוב הפרקים מתנהלת שיחה בין דמויות אחדות, אשר אחת מהן היא הדמות המרכזית המציגה את עמדתה בנושא הנדון. הדוברים, ברובם פילוסופים ידועים, מציגים את דעותיהם ונימוקיהם בזיקה רבה לאופן כתיבתם ולצורת טיעונם במקור, ואולם כמה מהדוברים הם דמויות בדויות לחלוטין שנוצרו במיוחד לצורך כתיבתו של ספר זה.

הספר המקורי מורכב משלושה שערים. השער הראשון עוסק בבעיות מתחום תורת ההכרה: האם אפשר לנו לגלות את האמת? האם אנו מכירים את העולם באמצעות החושים, או באמצעות החשיבה? וכיוצא באלו. בשער זה מוצגות דעותיהם של כמה פילוסופים חשובים: פארמנידס וזנון, שחיו ביוון הקדומה, וכן דקארט, יוּם וקאנט, בני המאות ה־17 וה־18.

השער השני, המוקדש לבעיית הגוף והנפש, מתמקד בשאלה הגששית המוכרת: ‘מי אני? מה אני?’ האם אני גוף? ואולי — נפש? או שמא אני תרכובת של גוף חומרי ונפש בלתי חומרית הדרים בכפיפה אחת? כאן ישוחחו המטריאליסט והדואליסט, והדיאלוג יהפוך לעיתים לטרילוג. בסיום מוצגת תורתו המפתיעה של הפילוסוף ברקלי בן המאה ה־18.

השער השלישי דן בבעיה של חופש הרצון והדטרמיניזם. הדטרמיניזם גורס שכל מה שקורה בעולם נקבע מראש וכתוצאה מכך מוטל ספק בקיומם של רצון חופשי ושל חירות אמיתית. בשני חלקיו מוצגת הבעיה מזוויות שונות: בראשון מתנהלת שיחה בינינו לבין הדטרמיניסט, והשני מוקדש לסוקרטס והוא נאמן לרוח הכללית של הגותו בנושא חופש הרצון.

לקראת סיום הספר, ולרגל המהדורה החגיגית החדשה, הוספתי שער רביעי: ‘בין מדע לפילוסופיה’. שער זה מבוסס (בשינויים קלים) על מאמר שפרסמתי בזמנו בכתב העת ‘מחשבות’, ושהופיע גם בספרי ‘טיל לוגי־מדעי לאלוהים ובחזרה’, מאמר שאותו הקדשתי בזמנו לזכרו של מורי ישעיהו ליבוביץ. שער זה עוסק ביומרנותם של המדעים המודרניים — האסטרונומיה, חקר המוח ופיזיקת הקוונטים — לשפוך אור על השאלות הגדולות של האדם, כמו למשל: מדוע קיים העולם? האם המוח חושב? והאם העולם הוא סיבתי או הסתברותי? במהלך הדיון ניווכח לדעת שהמדעים האמפיריים מוגבלים לתיאור התופעות בעולם — ורק הפילוסופיה עשויה לתת תשובות מושכלות לשאלות יסוד אלו, או לפחות להעמיק את הבנתנו בעניינן.

מאחר שהספר מיועד לאנשים בעלי רקע מצומצם בפילוסופיה, ואף לצעירים ללא רקע כלל, הוספתי לכל אחד מארבעת השערים נספח שמטרתו להפנות את הקורא לקריאה נוספת באותם הנושאים. בחרתי בחיבורים ובקטעים שלרובם השפעה אדירה בתולדות החשיבה הפילוסופית, אך יחד עם זאת, אינם קשים להבנה.

***

לבסוף — כמה מילים על בחירתם של הנושאים הנדונים בספר: ספר זה אינו מתיימר לכסות כיסוי נרחב את כל תחומי הדיון הפילוסופיים. לכן נמנעתי מלכלול בו תאוריות שהן מורכבות מכדי שאפשר יהיה להציגן באופן שיהא ‘שווה לכל נפש’. בספר מוצג החומר שהעסיק אותנו באותו קורס באוניברסיטה העברית, שמטרתו הייתה לעורר התעניינות ראשונית בעיסוק הפילוסופי. זאת קיוויתי להשיג על ידי הצגת מבחר קטן יחסית של תיאוריות פילוסופיות, שנראו לי בעלות מקדמי הטרדה מחשבתית (ואולי מוטב לומר — הרגזה) גדולים במיוחד.

לדעתי, אין לך אמצעי טוב יותר ליצירת עניין ומעורבות מאשר הרגזתם של המאזינים או הקוראים — כך אתה מעוררם משלוותם ומביאם לידי מעורבות רגשית בפילוסופיה.

ד’ר יובל שטייניץ