זהו ספר על דרך חדשה, דרך שפוגשת ביורגונומי, או בשמה היותר מוכר ביו-אנרגיה, שיטת אבחון וטיפול אנרגטית החודרת בשנים האחרונות […]
אבני הדרך
פעם אחת אמר רבנו משל:
אדם תעה כמה ימים ביער ולא היה יודע איזוהי דרך נכונה. פתאום ראה אדם אחר הולך לקראתו. באה שמחה גדולה בלבו, עתה בוודאי יֵדע הדרך הנכונה. כיון שפגעו זה בזה שאל אותו: אחי, אמור לי היכן הדרך הנכונה? זה כמה ימים אני תועה. אמר לו: אחי, אף אני איני יודע, שאף אני תועה כאן כבר ימים הרבה. אלא אומר לך בדרך שהלכתי אני אל תלך אתה, שבדרך זו תועים. ועכשיו נחפש דרך חדשה.
כן אנחנו, דבר זה אני יכול לומר לכם, שבדרך שהלכנו עד עכשיו אין לנו ללכת, שבדרך זו תועים. אלא עכשיו נחפש דרך חדשה. (דרכי חיים / רבי חיים מצאנז)
ספר זה מביא את סיפוריהם של גברים, נשים וילדים רבים שטיפלתי בהם ומסכם את עקרונות הטיפול שלי. כך אני מנסה לנגוע בדפים הבאים בכם ובכל אדם החווה קשיים, המתלבט, החולה, הסובל.
זהו ספר על הדרך, על הדרך שלכם, הדרך המתאימה והנכונה לכם – לגילוי העצמי, למימוש עצמי, לשיפור הבריאות, לצמיחה, לקידום הקריירה, למימוש החלומות. אין בספר זה הבטחה, גם לא הצבעה על דרך אישית מסוימת, אך יש בו קביעה שלכל אדם מתאימה דרך משלו. יתר על כן: יש בו קריאה אישית חד-משמעית ובהירה לצאת לדרך חדשה, ואמירה פשוטה אך עמוקה: 'בדרך שהלכנו עד עכשיו אין לנו ללכת'. דרוש שינוי כיוון. סיבוב אחורה, פנייה ימינה או שמאלה. עכשיו יש לחשב מסלול אישי מחדש.
* * *
זה כחצי יובל שנים (משנת ה'תשנ'ה, 1995) אני מטפל באנשים מכל גוני הקשת האנושית. אנשים ונשים החולים במחלות פיזיולוגיות ורגשיות, כאלה התקועים בנקודה מסוימת בחייהם, כשהם סובלים או נמצאים בפרשת דרכים ואינם יודעים לאן לפנות. טיפלתי עד היום באלפי אנשים. במקביל לימדתי והדרכתי עוד מאות נשים וגברים, שמעתי גם מהם את בעיותיהם והשתדלתי לעזור להם.
מהרגע שבו אדם נוצר יש לו דרך משלו. הדרך של כל אחד ואחת מאיתנו היא דרך אישית וייחודית. דרך זו מתגבשת ומושפעת ממעגלים אנושיים שונים, כגון: משפחתו הגרעינית – הוריו, אחיו ואחיותיו; משפחתו המורחבת, חבריו, מסגרות הלימוד שבהן למד, שותפיו לחיים, אמונתו, כישוריו, תחביביו, מקום עבודתו, סביבת מגוריו ועוד. בשנות חייו הראשונות של אדם דרכו נקבעת בעיקר על ידי הוריו והיא אינה נתונה כמעט לבחירתו, אולם כבר אצל תינוק צעיר אפשר לגלות תכונות אופי וכישורים מסוימים הייחודיים רק לו.
לא כולנו הולכים באותה הדרך. למען האמת, אף אחד מאיתנו אינו הולך באותה דרך שבה הולך זולתו. מה שמתאים לאדם אחד אינו מתאים למשנהו. חיוני שכל אחד מכם יזהה, לפני כל דבר אחר, איפה הוא נמצא בשלב זה בחייו והאם הוא מתקדם בדרכו. אם לא – מה תוקע אותו שם? האם הדרך שבה הוא הולך היא זו המתאימה לו? ואולי עליו לשנות אותה? כאשר אני מטפל במישהו אני מסייע לו לענות על שאלות אלה באומץ ובבהירות, ואם חיוני שייצור שינוי במהלך חייו, אני מסייע לו להבין לאיזו דרך לפנות. אינני מורה לו לאיזה כיוון לשנות את דרכו, אך על שנינו להבין במשותף באיזו דרך ללכת כדי להגיע למקום טוב יותר.
הורה לילד צעיר מנסה להוביל את הילד בדרכו שלו – להמשיך בדרך המשפחה, ללכת בדרך אבותיו, ברוח קהילתו והחברה שבהן גדל. גם מחנכים נוטים לעיתים להשריש בתלמידיהם את הדרך ה'נכונה' שהם עצמם הולכים בה ומאמינים בה. לעומת זאת, אני יודע ומאמין שתפקיד המטפל הוא שונה לחלוטין. לי לא משנה אם הדרך שמתאימה למטופל או למטופלת שונה לגמרי מדרכי. מטרתי כמטפל היא לעזור ולסייע למטופל בדרכו שלו, המתאימה והנכונה אך ורק לו. דרכי מתאימה לי, לא למטופל שהגיע אליי. אני מוותר מראש על האגו שלי, על ההחלטה לאמץ שיטה או דרך מסוימת, על האמירות של 'אני יודע מה נכון לך', 'אני צודק' ועוד. בטיפול חשובה רק דרכו של המטופל.
לכן אין לי כל בעיה לקבל אנשים שדעותיהם סותרות את דעותיי – הדתיות, החברתיות או הפוליטיות – ולקבל אותם כמו שהם, בדרכם שלהם (חוץ מאשר אם הם דוגלים באלימות ובשנאה).
בחירת הדרך
'בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכים אותו' (תלמוד בבלי, מסכת מכות, דף י, עמוד ב). כל אדם אחראי לבחירת דרכו, אך אין לו כל יכולת לבחור את תוצאותיה. אם אני גר בפתח תקווה ועליי להגיע לירושלים לפגישה שתתקיים בעוד שעה וחצי, סביר להניח שאם אצא עכשיו – אגיע בזמן. וכאן מגיעה נקודת בחירה: יש דרכים רבות שבהן ניתן לנסוע מפתח תקווה לירושלים. רוב האנשים, גם בלא ידיעתם, מנסים לבחור את הדרך שבה ייסעו. התת-מודע שלנו שוקל את השיקולים השונים: את הדרך המסוימת הזו אני מכיר טוב יותר, או הדרך ההיא קצרה יותר, זו מוארת יותר בלילה, ואילו בזו היו לאחרונה תאונות. בסופו של התהליך אנחנו בוחרים לנסוע בדרך מסוימת.
חלק גדול מאיתנו התרגל שתוכנת הניווט waze היא הבוחרת עבורו את נתיב הנסיעה. אך ה-waze אינו מחליט במקומכם לאן תיסעו. הוא יכול לעזור רק בשאלה איך לנסוע ממקום למקום, לא בבחירת יעדו של הנוסע ובוודאי לא בבחירת דרכו בחיים: מה ללמוד? איפה לגור? במה לעבוד? וכו'. כל אחת ואחד מאיתנו שוקלים את שיקוליהם, ואף אם הדבר אינו קורה במודע, בוחרים דרך.
אך האם מישהו יכול באמת לבחור מראש את תוצאותיה של הדרך? לא, גם אם אנו משלים את עצמנו שכן. איש אינו יכול להתחייב לעצמו או למי שנוסע איתו שיגיע/ו בזמן. ברור לכולנו שאם לא נצא לדרך לעולם לא נגיע, אך גם אם נצא לדרך שבחרנו יכולים להיווצר עיכובים רבים (צפויים ובלתי צפויים) בדרך זו: תאונה, מחסום, מחסור בדלק, תקר בצמיג, פיגוע ועוד. אדם בוחר בדרך, לא ביעד ולא בתוצאה. סטטיסטית, כשאתם בוחרים בדרך מסוימת אמנם סביר להניח שתגיעו למקום מסוים, אבל לא בטוח שכך יקרה.
רובנו, ובמיוחד בחברה המערבית, נוטים לשפוט את זולתנו לפי התוצאות שהגיעו אליהן ולא לפי הדרך ('איזה ציון קיבלתם?', לא חשוב אם העתקתם, העיקר 'הבאתם' ציון טוב; 'כמה כסף הרווחתם?', אולי לעיתים בדרכים לא לגמרי כשרות). בניגוד לכך אני מציע לחזור למקום של 'בוא נבחן את הדרך שלכם, לא את ההצלחות שלכם או את התוצאות שלכם'. זכרו: אם עשיתם דברים והצלחתם – מצוין. זאת תוצאה של בחירה בדרך נכונה. אך זכרו גם זאת: את התוצאה אינכם יכולים לבחור. במסכת אבות (ב, א) שואל רבי: 'איזו היא דרך ישרה שיבור (=שיברור, שיבחר) לו האדם?' חיוני לבחור דרך ישרה. אי אפשר לבחור תוצאה.
גם אני מאמין שהתוצאות חשובות. אבל העיקר, ובוודאי בתחום הטיפולי, הוא הדרך שהמטופל עובר, גם אם לא תמיד יגיע למטרות שהוא רוצה בהן, או אף אם יגיע למטרות אחרות, שונות מאלה שהוא חשב עליהן לפני כן.
מכיוון שעל התהליך או על הדרך יכול אדם להיות אחראי, אני יכול להיות מחויב לדרך, ללוות את המטופל בדרכו. ייתכן שבתחילת דרכי כמטפל רציתי להביא את המטפלים לדרכי שלי, אבל הבנתי במהרה שעליי ועל המטופל למצוא יחד את הדרך הנכונה לו, וללכת בה.
רצוי שכל אדם יזהה בעצמו את דרכו הנכונה בחיים. אבל אם הוא מגיע אליי כנראה שלא כל כך טוב לו בדרך שבה הוא הולך, או שהוא תקוע. השאלה שאני שואל, בדרך כלל ביחד עם המטופל, היא האם באמת זו דרכו (ועם זאת יש לו כל מיני קשיים שצריך לטפל בהם), או שזו בכלל לא הדרך המתאימה, ולכן הוא לא מרגיש בה במיטבו. עלינו לחפש אפוא ביחד מה הדרך. כך מדובר בשתי דרכים שעליהן להתמזג: הדרך של המטופל, והדרך שלי לעזור לו.
התהליך, ההתקדמות, ההתבוננות סביב, הלמידה ולפעמים גם העצירה הן שלבים, או מרכיבים, בדרך. לעיתים עדיף לעצור ולנוח בדרך, לשתות, לאכול ולישון. לפעמים אפשרי להתקדם מהר, ולעיתים באיטיות. לעיתים הדרך קלה מאוד ולפעמים קשה. לא תמיד הדרך היא מישורית. מדי פעם חייבים לטפס בה לגבהים או לרדת למקומות עמוקים. הדרך היא מסע אישי מרתק, ויש לתת לה את המקום הראוי לה.
קשה לכולנו לדעת מה תהיה התוצאה בסוף. רבים מאלה שבאים אליי לטיפול שואלים אותי: 'אתה מבטיח לי ש…?' אינני מבטיח דבר. נכון, בשום תחום אי אפשר להבטיח. גם כשאתם עולים על מטוס איש אינו מבטיח לכם שתגיעו ליעדכם בשלום. גם המנתח המוכשר ביותר שמבצע ניתוח בדיוק כפי שצריך, יצליח ברובם המכריע של המקרים, אבל אולי באחד מהם לא, וכך אולי אלף בני אדם יבריאו ואחד ימות. אין ודאות גמורה בתחום כלשהו בחיים, וכך גם בטיפול שלי.
לכן קראתי לשיטתי בשם 'הדרך', 'THE WAY'. זו לא סתם דרך. זאת הדרך. המילה 'הדרך' ממצה את מה שאני עושה, כי אני לא עובד עם אף מטופל באותה דרך שבה עבדתי עם מישהו אחר. הדרך המסוימת הזו היא שלו. במפגש בין המטופל לביני מתחילה יצירה חדשה, המתאימה אך ורק למטופל.
איך השיטה עובדת?
השיטה הלא שיטתית הזאת מתבססת על שיטת הביורגונומי או הביו-אנרגיה, שהיא שיטת אבחון וטיפול אנרגטית החודרת בשנים האחרונות יותר ויותר לתודעת הציבור הרחב. הביו-אנרגיה מבוססת על תקשור של המטפל עם אנרגיית המטופל ועם האנרגיה האלוקית הקוסמית. השימוש בביו-אנרגיה נעשה במגוון עצום של בעיות פיזיולוגיות, רגשיות, חשיבתיות ועוד. האבחון והטיפול אינם תלויים בזמן ובמרחב. ניתן לטפל בחסימות ובטראומות שמקורן בעבר הקרוב והרחוק, וכן ללא הימצאות המטופל (טיפול מרחוק).
בעידן החדש גילה אותה ד'ר וילהלם רייך, רופא ופסיכיאטר, תלמיד-חבר של ד'ר זיגמונד פרויד, שפעל בשנות ה-40 וה-50 של המאה הקודמת. הוא עשה ניסויים רבים במטרה לחפש את המשהו הבלתי נראה הזה שמניע אנשים וגורם להם לעשות דברים מסוימים, או לא לעשותם. רייך קרא לדבר הבלתי הנראה הזה בשם 'אורגון'. מכאן נגזר שם השיטה: 'ביו-אורגונומי' או 'ביורגונומי'. אנחנו קוראים לשיטה ביו-אנרגיה.
רפי רוזן ז'ל (2003-1927) הוא אבי השיטה בישראל. הוא גילה את ספריו של רייך לפני כ-70 שנה והתעניין בממצאיו. הוא התחיל לנסות את שיטותיו של רייך על בני אדם ופיתח שיטת אבחון וטיפול תוך כדי לימוד על מטופליו ועל תלמידיו.
ב-20 השנים האחרונות ממשיכים תלמידיו, וגם אנוכי ביניהם, לפתח ולשכלל את גישות האבחון והטיפול.
שיטת הביו-אנרגיה מבוססת על כמה עקרונות:
- חישת אנרגיה באמצעות העפעוף – ידועות ומוכרות שיטות אבחון וטיפול אנרגטיות המבוססות על חישת אנרגיה באמצעות כפות הידיים, כגון: רייקי והילינג. הביו-אנרגיה מתבססת על חישת אנרגיה באמצעות העפעוף של המטפל. שרירי העפעפיים הם שרירים בלתי רצוניים ולא נשלטים, והם רגישים מאוד לאנרגיות. חישת האנרגיה באמצעות העפעוף עדינה ומדויקת הרבה יותר מאשר חישת האנרגיה בידיים.
- מסתבר שדוד המלך ע'ה כבר ידע והכיר את ייחודם של העפעפיים למטרות אבחון. בספר תהלים (יא, ד) אומר דוד כך: 'ה' בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ ה' בַּשָּׁמַיִם כִּסְאוֹ עֵינָיו יֶחֱזוּ עַפְעַפָּיו יִבְחֲנוּ בְּנֵי אָדָם'. מכיוון שכל אדם נוצר בצלם אלוקים, גם אנחנו יכולים (באמצעות לימוד ותרגול) לאבחן ולבחון מעט באמצעות העפעפיים.
- אבחון מקור הבעיה וטיפול בו – להבדיל מהרבה שיטות אחרות, וכמובן להבדיל מהרפואה המקובלת (העוסקת כמעט תמיד אך ורק בסימפטומים של הבעיות), המטפל בביו-אנרגיה משתדל לאבחן את מקור הבעיה ולטפל בו כדי לפתור את הבעיה מהשורש. מובן שניתן לאבחן ולטפל גם בסימפטומים במהירות וביעילות.
- המטפל אינו משמש צינור. בכל השיטות האנרגטיות האחרות, האנרגיה זורמת דרך המטפל, המשמש צינור, מהאנרגיה האלוקית (הקוסמית) אל המטופל, ולהיפך. בביו-אנרגיה, המטפל הוא המלווה והמדריך של הטיפול. הוא משמש צינור רק בזמן תשאול האנרגיה לצורך חיפוש בעיות המטופל, מקורן וכו', אך אינו משמש צינור טיפולי שהאנרגיות עוברות דרכו. כך הוא איננו יכול להינזק מהמטופל וגם לא להזיק, בשום צורה ואופן.
- תקשור עם אנרגיות – האבחון והטיפול בביו-אנרגיה מתבססים על זימון אנרגיית המטופל על ידי המטפל ותקשור איתה (באמצעות העפעוף או בדרכים אחרות). התקשור עם אנרגיית המטופל, כאשר זו מזומנת לא רק במצבה הנוכחי אלא גם מתקופות ומאירועים שונים בעברו של המטופל, מאפשר למטפל למצוא את המקורות לבעיות.
חישת האנרגיה באמצעות העפעוף ויכולת התקשור עם אנרגיות מאפשרות למטפל גם לבדוק התאמה בין אנרגיות של אנשים שונים בנושאי זוגיות, שותפויות, עסקים, התלבטויות בפרשות דרכים בחיים ועוד.
המטפל יכול גם להמליץ למטופל מה ללמוד, היכן לגור, באיזה מקצוע לעסוק וכו'. כמו כן ניתן לבדוק, באמצעות התקשור עם האנרגיות, מהו ייעודו של האדם. התקשור עם האנרגיות ויכולת קבלת התשובות נותנים למטפל את האפשרות לשאול כל שאלה, לבדוק כל מצב ולקבל תשובות ברורות ומדויקות.
התייעצתי עם תלמידי חכמים במטרה לבחון האם שיטת הביו-אנרגיה עולה בקנה אחד עם המסורת היהודית, וכן פיתחתי ושכללתי אותה במשך השנים. כשהתחלתי לעסוק בביו-אנרגיה היו בארץ כעשרה מורים בתחום זה. היום יש מאות. כמה מתלמידיי מלמדים ביו-אנרגיה. היום אני מורה למטפלים, מורה למורים ומטפל.
כך התגבשה דרך הטיפול שלי משילוב של מגוון תחומים: אימון, דמיון מודרך, 'מוח אחד', שיטת 'העבודה' של ביירון קייטי ועוד. במקביל ללימוד שיטות אבחוניות רבות חקרתי וזכיתי לפתח דרכי טיפול נוספות, ובעיקר פיתחתי את היצירתיות שבי. אני מוצא את עצמי בכל טיפול יוצר משהו חדש שעדיין איננו קיים כדי לסייע למטופל להגיע לדרך שלו.
כמו שברפואה הקונבנציונאלית מכירים בכך שלכל אדם צריך לתפור פרופיל מותאם של טיפול תרופתי, וזאת מכיוון שלא כל החולים באותה מחלה מפתחים תגובה שווה לאותן תרופות, כך גם ברפואה המשלימה. אי אפשר לטפל בכל אדם רק לפי פרוטוקול מסודר. כל אחד צריך טיפול אחר ולכל אחד מתאימה גישה שונה. אחד צריך שקצת 'ארד עליו', אחד צריך שאחבק, וכן הלאה.
וכך ניתן לשמוע בבתיהם של תלמידים ותיקים רבים שלי: 'תבדוק לי בבקשה ב'שיטת ברוך' '. הם אינם אומרים 'ביו-אנרגיה'. כן, אני מטפל ב'שיטת ברוך', שבסיסה הוא ביו-אנרגיה ועליה מורכבות שיטות רבות ומגוונות, תפיסה רוחנית ופיתוחי אבחון וטיפול שזכיתי לפתח, ומעל הכול – יצירתיות אבחונית וטיפולית. גם הקורסים שאני מלמד תחילתם בבסיס ובטכניקה של ביו-אנרגיה, אבל כל קורס מגיע למקומות אחרים לגמרי. את כל אלה אני מכנה 'הדרך'. זו השיטה שפיתחתי ושבה אני מכשיר מטפלים. מספר המטפלים בשיטה זו בעולם הוא קטן.
ארחיב מעט: מטפלים שמסייעים לאנשים בשיטת ה'ביו-אנרגיה' המסורתית אינם יכולים להבין, בחלק גדול מהמקרים, מה אני עושה. אני מלמד ביו-אנרגיה כבסיס, כי אני חושב שהטכניקה מאוד חשובה. ברור לכול, ואף לאמן גדול, שהבסיס הוא הטכניקה. לאחר רכישת הכלים הבסיסיים אני מנסה לכוון כל תלמיד שימצא את דרכו בטיפול. אף אחד אינו מטפל כמוני, בסופו של דבר. כך אני מכשיר מטפלים שכל אחד מהם יאתר ויגבש דרך משלו ויטפל על בסיס דרך זו.
לא המשכתי בשיטת הביו-אנרגיה הקלאסית, כי בעיניי היא טכנית במידה רבה, וכשמטפלים בבני אדם, בעיקר בסוגיות רוחניות – אי אפשר להיות טכנאי. הטכניקה חשובה כבסיס לטיפול, אבל מעליה צריך לעלות לרמות רוחניות גבוהות יותר כדי למצוא את דרכו הנכונה של המטופל.
ברפואה הקונבנציונאלית מתייחסים בעיקר לתסמין (סימפטום), לגורם המפריע. אם יש לאדם כאב או דלקת – הוא יקבל כדורים להפחתת הכאב ולריפוי הדלקת. במקרים קשים יותר ינתחו אותו ויוציאו מגופו חלקים בעייתיים או יטפלו בו בהקרנות להריסת תאים. אך כל ההתערבויות האלה נועדו לטיפול רק בתסמינים.
גם בשיטות רבות ברפואה המשלימה עוסקים בתסמינים. אני לא מסתפק בכך, ועושה כל מאמץ להגיע למקור הבעיה. כי אם נרפא את התסמין ושורש הבעיה יישאר, האדם יסבול שוב. אני חוזר, באופן אנרגטי, אל העבר של המטופל, לפעמים אפילו לילדות שלו, בודק את סביבתו, את דרכו בחיים, ומחפש שם את מקור הבעיה כדי לטפל בה ולנסות לעקור אותה מן השורש.
תשאול
הסיפור הבא ידגים זאת: לפני כמה שנים ישבנו, קבוצה טיפולית לימודית שחברים בה כמה מן התלמידים הוותיקים שלמדו בקורסים שאני מעביר, ואני. נטע, אחת מתלמידותיי הוותיקות, כיום מטפלת ומורה, סיפרה שבן זוגה, דן, 'תקוע' ולא מצליח להתקדם בחיים. הוא למד טכנאות קול, אבל איננו עובד בתחום. דן אינו מצליח למצוא עבודה ואפילו לא שולח קורות חיים לאולפנים ולתחנות רדיו. הוא ביקש שנביא את עניינו לפני הקבוצה. כל אחד מאיתנו תשאל את האנרגיה של דן, בכוונה לבדוק האם חווה טראומות בעברו. בסוף קם מוטי, ותיק נוסף, מטפל מוכשר בזכות עצמו, ואמר: קיבלתי תשובה שתפתור את הבעיה. תגידי לדן לקחת מחר בבוקר כבלים ישנים, לפרום אותם, כך שייראו החוטים האדומים, הירוקים והצהובים, ולשתול את הכבלים הפרומים בגינה לפני ביתו. כך ייראו בגינה 'פרחים' בגודל של 30-20 סנטימטר מכבלים. הרעיון נשמע קצת הזוי, אבל דן פעל לפי עצתו של מוטי, וקיבל תוך יומיים שלוש הצעות עבודה.
הרעיון עלה במוטי כמו שהוא, לא מעובד ולא מנומק. ומה דן עשה, בעצם? הוא לקח סמל מסוים וחשף אותו, כשהוא שותל אותו מחוץ לביתו. הסמל הזה שדן הוציא החוצה שידר: 'אני מוכן להיפתח, לפרוס את עצמי. תראו אילו צבעים יפים יש לי בפנים'. זה ההסבר הפסיכולוגי שלי להצעתו של מוטי. אך ההסבר לא ממש משנה. ביצוע הרעיון של מוטי עשה את העבודה.
כשהמטפל בא לתשאול ממקום נקי, ולא מעמדה שיפוטית, גם לא ממה שהוא רוצה לומר למטופל, הוא מקבל תשובות. אין פה 'אני'. כך אני אומר לתלמידיי. אני רק כלי וצינור שבא לתת לאדם תשובות שיעזרו לו בחייו. אסור לי 'לקחת צד', לחשוב על משהו שהוא נכון, כי אולי זה נכון לי, אבל לא למטופל. זו המשימה הקשה ביותר בתחום הזה. רק מי שניקה את תחושותיו שלו, לפחות בזמן טיפול, יכול לתת תשובות אמיתיות. האגו שלו אינו נמצא שם, הוא מבוטל. נניח שצינור מים ירצה מאוד שדווקא יין יזרום דרכו, אבל הוא מחובר למקור מים ולכן רק מים יזרמו בו. אני מבטל את רצוני שיזרמו דרכי תשובות מסוג כזה או אחר, ומעביר הלאה רק את מה שמועבר דרכי.
התשאול הוא בעצם הפעלת 'העין השלישית'. ארבעת המינים שעליהם אנו מברכים בחג הסוכות מורכבים מלולב אחד כנגד עמוד שדרה, אתרוג אחד כנגד הלב, שני ענפי ערבה כנגד השפתיים, ו… שלושה ענפי הדס, כנגד העיניים (הדס מהודר נקרא במקורות הדס משולש, כלומר: שעליו צומחים וגדלים כשלישיות בעלות מקור אחד). אך רגע, כמה עיניים יש לכל אחד מאיתנו?
ר' אברהם אבן עזרא, אחד מפרשני התורה הגדולים בכל הזמנים, מתייחס לנאמר בספר שמות (כ, יד) על מעמד מתן תורה בהר סיני 'וכל העם רואים את הקולות':
'וכל העם רואים את הקולות', כמוהו רבים [פסוקים שיש בהם ערוב החושים] כמו 'ראה ריח בני' (בראשית כז, כז) [המערב ראייה וריח]… וכמו 'ומתוק האור' (קהלת יא, ז) [המערב ראייה וטעם], וזה בעבור התחברות כל חמש ההרגשות (החושים) במקום אחד שהוא על המצח.
כלומר, זה המקום שבו מתאחדים החושים. לדברים אלה של אחד מגדולי חכמי ישראל יש משמעות פיזיולוגית ופסיכולוגית עמוקה, אך אציין שהמקום שעל המצח, בו מתחברים כל הרגשות, הוא ה'עין השלישית'.
והנה מקרה נוסף של תשאול מוצלח: הגיעה לקליניקה שלי פסיכולוגית ילדים מרמת השרון, עולה ותיקה מארגנטינה, ששמעה על הקורס באינטרנט או בפייסבוק, ושלחה לי מייל כדי לבדוק האם גישתי מתאימה לה. 'אני רוצה לבוא קודם לפגישה, לטיפול'. ישבנו ועדיין היינו רק בפתח הדברים, ב'סמול טוק'. היא עדיין לא הספיקה לומר לי דבר ועדיין לא שאלתי עליה כפי שאני רגיל. ואז, תוך ארבע דקות, פתאום אמרתי לה: 'יש לך בעיה במסתמים בלב'. היא נעשתה חיוורת ונאלמה דום למשך רגע ארוך. היא ידעה על הבעיה, ובאה לאחר בדיקה שעשו לה שבועיים-שלושה לפני כן, ולפני עוד בדיקה שנועדה להיערך שבועיים לאחר מכן. המסתם היה קטן מדי במשך שנים, והיה דרוש ניתוח.
ואז טיפלתי במסתמים ובבעיות נוספות שהתגלו. ניסינו להבין מנין הן נובעות והגענו לאחד ההריונות שלה. נולד לה, כמה שנים לפני כן, ילד עם בעיות לא קלות, והיה לה פחד גדול שגם בלידה הבאה ייוולד ילד פגוע. מאותו רגע הדברים הסתדרו, ברוך ה'. 'הגיע הזמן למחוק את הפחד הזה', אמרתי לה. לא ידעתי האם הבעיה תיפתר והאם היא אמנם תמחק את הפחד, אבל קיווינו.
היו לי שבועיים להתקדם לקראת הבדיקה הבאה, והמשכתי לטפל בה כמעט בכל יום באותם שבועיים, כי אי אפשר היה לפתור את הבעיה בבת אחת. עם הטיפול המסתם אמנם גדל קצת, והגענו לסגירה יותר טובה של החדר בלב. לאחר שבועיים היא נבדקה שוב, והרופאים אמרו לה: 'נדחה את הניתוח בכמה חודשים. נראה הלאה, נבדוק'…
לכאורה היו לי אומץ או יומרה לרפא אותה, אבל למעשה לא כך היה. לא שלטתי בתהליך ולא הרגשתי את המקור לבעיה באנרגיה שלה. הפה שלי שאל מה הבעיה שלה, והוא שגם הביע את התשובה. אבל בעצם לא הפה הוא הדובר, אלא התודעה. הייתי שם, כצינור שאין לו משלו כלום, וזה הצליח.
המילה מטפל נגזרת מן השורש ט-פ-ל ומקורה ארמי. טפל, לא עיקר. המטפל הוא נספח. גם טפיל הוא משהו קטן שנהפך להרבה יותר גדול. בארמית טפליא, טף, הם ילדים שנשענים על הוריהם. משהו קטן שנסמך על משהו יותר גדול. ברור שזה לא אני ולא הכוחות שלי, אבל זה עובר דרכי. זכיתי לזה. קשה מאוד למטפלים לשמוע שאני אומר 'אני טפל', כי מטפל נמצא על פי רוב בשליטה: אני מחליט היכן לדקור או היכן ללחוץ ברגלו של המטופל, אילו תרופה והנחיות לתת לו. גם המטופל טפל. גם שמו מורכב מאותו שורש, כי כל הטיפול, המטפל והמטופל, טפלים לעיקר. העיקר הוא הייעוד והדרך אליו.
תפקידו של המטופל
וכאן מגיע תפקידו של המטופל. אם הוא לא יעשה שינוי מתוכו כשהוא מסתייע במה שאני מגלה בעברו, כשהוא מתמודד עם מקור הבעיה, הוא לא יתקדם. ניתן לתקן את האנרגיה, אבל אם האדם לא יעבוד בעצמו על מקור הבעיה – הטיפול במקור, בשורש, אינו יכול להיות שלם.
איך יכול אדם לחולל שינוי בחייו? יש כאן צורך רב במודעות עצמית, באימון מעשי ובבחירה מושכלת ומודעת של דרך אישית:
לפעמים עליו לשנות את הדרך שהוא הולך בה.
לפעמים עליו לשנות דפוסי חשיבה.
לפעמים עליו לעשות חשבון של רווח והפסד: אם אפעל כך – ארוויח, ואם אפעל אחרת – אפסיד (או לא ארוויח).
לפעמים עליו להפעיל את עצמו בדרך דומה לדמיון מודרך.
ולפעמים הדרך היא שהמטפל יאמר למטופל: 'בזה לא נטפל. לא צריך. נשאיר את זה ככה'. בחשבון כמו-כלכלי, של עלות מול תועלת, לא שווה לעסוק בכך. אם חלון מסוים מאוד מפריע לי, וכדי להזיז אותו בכמה סנטימטרים עליי לשבור את כל הקיר ולבנותו מחדש תוך שאני מציב את החלון במקום שרציתי, זה לא שווה את המאמץ והמימון. ההחלטה המתבקשת היא שהחלון יישאר במקומו. מוטב לא לעסוק בו בכלל. גם זו דרך.
כמטפל אני מנחה את המטופל לחשיבה ולפעולה שיכולות להועיל לו מאוד, ולפעמים אף לשנות את חייו.
דרך חיים אפשר לשנות.
אני משנה את דרך חיי
מיד לאחר שחרורי מצה'ל, בשנת 1977, זכיתי להגשים חלום ילדות שלי וחלום של בני משפחתי, והתחלתי בתהליך של קריירה מואצת כבנקאי בבנק דיסקונט. כבן למשפחת רקנטי, שבבעלותה היה אז בנק דיסקונט, היה ברור לי ולכל הסובבים אותי שזו דרכי בחיים.
לאחר כעשר שנות עבודה מאומצת בבנק פרשתי, והתחלתי קריירה חדשה כסוכן ביטוח עצמאי.
במהלך שנת 1994 התחילה תקופה לא ברורה בחיי. במשך חודשים ארוכים לא הצלחתי למכור ביטוחים לאנשים. הדבר גרם לי למשבר קשה. התחלתי להגיד לעצמי: 'איבדתי את זה', 'אני לא מצליח', 'מה אני שווה?'
גיסתי, בעקבות הניסיון שלה, המליצה לי לעבור טיפול אצל מטפלת בשיטת הביו-אנרגיה. אני, שהייתי ועודני אדם שכלי ומציאותי, סירבתי לעבור טיפול כלשהו ובוודאי טיפול באמצעות אנרגיות. ראיתי באנרגיות תופעה מיסטית עמומה, כזו שאי אפשר ליישם. חשבתי שמי שמאמין באנרגיות ככוח טיפולי הוא חולה נפש.
החלטתי לנסות ולבדוק את הרקע של אותה מטפלת. גיליתי שהיא בחורה צעירה, נשואה ואם לילד, העובדת כעצמאית. יצר המכירה שלי התעורר לחיים. הסכמתי להיפגש איתה כשבכיסי מונחות שתי הצעות לביטוח חיים אשר רציתי להציע לה. היה ברור לי שהיא חייבת להתחיל לדאוג לעצמה לפנסיה. כן היה ברור לי כשמש בצהריים שחבל על זמן הטיפול וחבל על הכסף שאני עומד לשלם עבור הטיפול. נפגשתי איתה בכוונה לגבות חזרה את עלות הטיפול, ויותר, מפוליסת ביטוח החיים שאמכור לה.
אודה על האמת:
- לא מכרתי לה פוליסת ביטוח וכנראה גם לא אמכור.
- הייתי המום לחלוטין מהאבחון המדויק שהיא עשתה לי.
- להפתעתי הרבה, הטיפול הצליח. עברתי את המשבר והתחלתי להרגיש הרבה יותר טוב.
בחלוף הזמן חדרו למוחי ההבנה וההכרה שלא במקרה נפגשתי עם אותה מטפלת, שלא במקרה עברתי אבחונים וטיפולים, שלא במקרה למדתי אצלה קורס בביו-אנרגיה, שלא במקרה אני עוסק היום אך ורק בתחום זה (הבנקאות והביטוח מאחוריי), שלא במקרה אני מקדיש את רוב זמני ללימוד, למחקר, לפיתוח ולטיפול. לא במקרה – כי אין מקרה. זהו הייעוד שלי עלי אדמות. המילה 'מקרה' בחילוף אותיות היא: רק מה'.
מכאן האמונה החד-משמעית שלי שניתן לעשות שינוי מהותי בחיים.
הדרך, הקשיים והמעצורים
אני מטפל רב-תחומי. אני נוקט כתפיסת עולם דרך רב-תחומית, שיש בה רשימה גדלה והולכת של תחומי טיפול ושל אפשרויות. אין לי מושג מראש מה אגלה באבחון, מה יהיה תהליך הטיפול ובאיזו דרך יצעד המטופל. אני לא יודע מראש מה יעזור לו, ולכן אם צריך ל'המציא' משהו חדש – אעשה זאת.
בכל תחום בחיינו אנחנו הולכים בדרך משלנו: באהבה, בזוגיות, בעבודה וכו'. אלה הן דרכי מלך כלליות, אוניברסליות, אבל אדם צריך למצוא את הדרכים האישיות שלו. האתגר הוא לאתר את היעד, ובלשוננו המטפלים הייעוד, המתאים, האישי, ולשרטט את הדרך המסוימת אליו. בשלב הבא אנו משתדלים להתגבר על הקשיים הנמצאים בדרך או הצצים בה בהפתעה, ולפעמים למצוא דרך חלופית ולהבין שהיא עדיפה.
כי כמו בכל דרך, יש מצבים שבהם אני ממליץ, אחרי שהולכים כך וכך צעדים בדרך הראשונה, לחזור אחורה וללכת בדרך אחרת. אנו מתחילים ללכת בדרך מסוימת, ורואים שאין שום התקדמות. המטופל לא מרגיש טוב יותר או נוח יותר, אז אולי באמת צריך לבחור בדרך שונה. אלה שיקולים שצריכים לעלות. דריכה, שבאה מלשון דרך, יכולה להיות לעיתים בחול רך, לעיתים על דשא, ולעיתים על סלעים ועל אבנים. יש שהיא מכאיבה קצת ברגליים, אבל רצוי לא לדרוך במקום. מומלץ להתקדם בדרך. אני לא מבטיח דרך סלולה תמיד, כי לא תמיד אפשר לקיים הבטחה כזו.
וזאת יש לזכור: כדי להתקדם חיוני לאמץ כוחות, לדרוך את הקשת ולירות את החץ. דריכת חץ, או נשק, היא מתיחה, הבאה של היכולת לקצה הגבול, מאמץ אישי מכוון לכך שהפעולה תעשה את שלה. גם לנגזרת הזו של השורש ד-ר-כ יש מקום בשיטתי.
כן חשבתי על הייחודי בדריכת ענבים. דריכת ענבים מוציאה מהם את הקליפה ואת הגלעינים ומשאירה את המיץ, את העיקר. כך היא מגיעה לליבה ואינה עוסקת בטפל. כמוה כטיפול מוצלח.
כל חיינו אנחנו בדרך, אך עלינו לעצור בהליכתנו מדי פעם ולוודא שזו הדרך הנכונה. ולפעמים נבחין שאיננו הולכים כלל. שרק נדמה לנו שאנו הולכים, אך אנו בעצם עומדים. במקרים כאלה דרושה פריצת דרך.
הבהרות:
- הסיפורים בספר זה אינם תחליף לייעוץ רפואי ו/או מקצועי, ובשום מקרה אינם בגדר המלצה או עצה רפואית ו/או חוות דעת רפואית מקצועית.
- הסיפורים בספר זה מבוססים על מפגשים אמיתיים בין מטופלים שונים לביני. השתדלתי מאוד להסוות את זהות המטופלים. בחלק מהסיפורים הוספתי גם מפרי דמיוני, ולעיתים ערבבתי מקרים של שניים או שלושה מטופלים לכדי סיפור אחד.
בספר זה אני מספר אחדים מסיפוריהם של מטופליי מנקודת המבט של הדרך: דרכם. דרכי. בין דפיו מקופלת תפילה שכל אחד מכם ימצא את דרכו לטובה.
ועכשיו, כמו שאמר ר' חיים מצאנז, נחפש דרך חדשה.
אין עדיין תגובות