איך חמק מרודפיו הרופא המפלצתי יוזף מנגלה? כשהוא מלא אמונה ביכולתו להמציא לעצמו חיים חדשים בארגנטינה, התיישב יוזף מנגלה בבואנוס […]
1.
הנורת’ קינג מפלחת את מימיו העכורים של הנהר. נוסעיה עלו אל הגשר כבר עם עלות השחר ועתה הם סורקים את האופק. עכשיו, כשעגורני המספנות ושורת המחסנים האדומה של הנמל מבצבצים מתוך הערפל, פוצחים הגרמנים בשיר צבאי, האיטלקים מצטלבים והיהודים מתפללים. על אף רסיסי הגשם, זוגות מתנשקים. הספינה מגיעה לבואנוס איירס אחרי הפלגה של שלושה שבועות. שעוּן על המעקה, לבדו, עומד הֶלמוּט גרֶגוֹר ודש במחשבותיו.
הוא קיווה שסירת משטרה חשאית תגיע לאסוף אותו ותחסוך לו את טרדות המכס. בג’נובה, שם עלה גרגור על האנייה, הוא התחנן לפני קוּרט שיעשה לו את הטובה הזאת. הוא הציג את עצמו כמדען, גנטיקאי בכיר, והציע לו כסף (לגרגור יש הרבה כסף), אך המבריח התחמק בחיוך: זכות יתר כזאת שמורה לתותחים הכבדים, לנכבדי המשטר הישן, ורק לעתים רחוקות לסרן מן האֶס אֶס. בכל זאת הוא ישלח מברק לבואנוס איירס, גרגור יכול לסמוך עליו.
קורט אמנם שלשל לכיסו את המַרקים, אך הסירה לא הגיעה. גרגור ממתין אפוא יחד עם יתר המהגרים באולם המכס הארגנטיני הענק. הוא אוחז חזק בשתי מזוודות, אחת גדולה והאחרת קטנה; הוא סוקר בבוז את אירופה הגולה שסביבו, את השורות הארוכות של אותם אלמונים, אלגנטיים או מרושלים, שמהם שמר מרחק במשך כל המסע. גרגור העדיף להשקיף מתוך תאו על האוקיאנוס ועל הכוכבים, או לקרוא שירה גרמנית; בראשו עוברות ארבע שנות חייו האחרונות מאז נס בבהלה מפולין בינואר 1945, ונטמע בוורמאכט כדי להתחמק מציפורני הצבא האדום: מעצרו במשך שבועות אחדים במחנה שבויים אמריקני, שחרורו הודות למסמכים מזויפים תחת השם פריץ אוּלמן, שהייתו בסתר בחווה פורחת בבוואריה, לא הרחק מגינצבורג, עיר הולדתו, במשך שלוש שנים קצר בה מספוא ומיין תפוחי אדמה וקרא לעצמו פריץ אולמן; לאחר מכן, בריחתו בחג הפסחא לפני חודשיים, חציית הדולומיטים בדרכים המיוערות של מבריחי הגבול, הגעתו לאיטליה, לדרום טירול, שם הוחלף שמו להלמוט גרגור, ובסופו של דבר הגעתו לג’נובה, שבה סייע לו קורט הגזלן בהליכים מול הרשויות האיטלקיות ומול רשויות ההגירה של ארגנטינה.
2.
הנמלט מגיש למוכס תעודת מסע של הצלב האדום הבינלאומי, אישור ירידה מן האנייה ואשרת כניסה: הלמוט גרגור, מטר, עיניים חומות ירוקות, נולד ב־6 באוגוסט 1911 בטֶרְמֶנוֹ או טְרָמין בגרמנית – עיירה בדרום טירול, לאום גרמני, בעל נתינות איטלקית, קתולי, מכונאי במקצועו. כתובת בבואנוס איירס: רחוב אָרֶנָאלֶס 2460, רובע פלורידה, אצל ג’ררד מַלְבְּרַנְק.
המוכס בודק את מטענו, הבגדים מקופלים בקפידה, תמונת דיוקן של אישה בלונדינית עדינה, ספרים ותקליטי אופרה אחדים, ואז מעווה את פניו כשהוא מגלה את תכולת המזוודה הקטנה יותר: מזרקים תת־עוריים, מחברות ובהן רשימות ושרטוטים אנטומיים, דגימות דם, לוחיות של תאים – מה מוזר למכונאי. הוא קורא לרופא הנמל.
גרגור מתחלחל. הוא לקח סיכונים שלא יעלו על הדעת כדי לשמור על המזוודה הזאת המסגירה את סודו – פרי מחקר יקר ערך של שנים על־גבי שנים, כל חייו, שנשא אִתו בעוזבו בחופזה את תפקידו בפולין. לו היו הסובייטים עוצרים אותו כשהמזוודה בידיו, היו מוציאים אותו להורג בלי אפילו דימוי של משפט. בדרכו מערבה, בהתרסקות הגרמנית הגדולה של אביב 1945, הוא מסר אותה לידי אחות רחמנייה אוהדת שאותה פגש אחר־כך במזרח גרמניה, באזור הסובייטי, מסע מטורף אחרי השחרור מהמחנה האמריקני ושלושה שבועות בדרכים. לאחר מכן העביר את המזוודה לידי הנס זֶדֶלמאייר, חברו מילדות ואיש אמונו של אביו התעשיין, את זֶדֶלמאייר פגש לעתים קרובות ביערות המקיפים את החווה שבה הסתתר שלוש שנים. גרגור לא היה יוצא מאירופה בלי המזוודה הקטנה. זֶדֶלמאייר מסר אותה לידיו לפני יציאתו לאיטליה יחד עם מעטפה שמנה של מזומנים, ועכשיו מנסה איזה אידיוט שציפורניו מלוכלכות לשבש הכול בעוד רופא הנמל בוחן את הדגימות ואת הרשימות הכתובות בכתב גותי צפוף. מאחר שהרופא אינו מבין דבר, הוא חוקר אותו בספרדית ובגרמנית, והמכונאי מסביר לו שהוא ביולוג־חובב שרוף. שני הגברים בוחנים זה את זה במבטים עוינים, והרופא, המשתוקק לארוחת צהריים, מסמן למוכס כי הוא רשאי לתת למכונאי להיכנס.
באותו יום, ביוני, זכה הלמוט גרגור במקום מקלט בארגנטינה.
3.
בג’נובה הבטיח לו קורט כי ימתין לו רופא גרמני בנמל ויסיעו אל מלברנק, אך נראה שגם הפעם מכר לו המבריח סיפורים.
גרגור צועד במקום הלוך ושוב תחת הגשם, אפשר שאיש הקשר שלו תקוע בפקקי התנועה. הוא סוקר היטב את הרציפים, את זריזותם של הסוורים, את המשפחות שהתאחדו ומסתלקות כשחיוך על פניהן, את ערמות העור וצרורות הצמר שעל משטחי הטעינה. שום רופא גרמני אינו נראה באופק. גרגור מציץ בשעונו, גניחת צפירה של אניית קירור נשמעת. גרגור מודאג ומהסס אם להסתלק אל מלברנק, אך הוא מחליט לחכות, כך בטוח יותר. לא חולף זמן והוא בין אחרוני הנוסעים של הנורת’ קינג שעדיין נותרו על הרציף.
שני איטלקים מקָלַבּרִיָה, עמוסים במטען כמו פרדות, מציעים לו לחלוק אִתם מונית. גרגור מפתיע את עצמו כשהוא מסכים להצטרף אל מוכי הכינים האלה. ביומו הראשון על אדמת דרום אמריקה לא היה רוצה להישאר לבד, מה עוד שאין לו לאן ללכת.
4.
במלון פָּלֶרמוֹ הוא חולק עם עמיתיו חדר ללא כיור וללא שירותים, והם לועגים לו: גרגור הדרום טירולי אינו מצייץ מילה אחת באיטלקית. הוא מקלל על הבחירה שעשה, אך מאשים את עצמו. הוא מסכים לקבל פרוסות אחדות של נקניק מתובל בשום, ונרדם מותש לא לפני שהצמיד את מזוודתו לקיר שמעבר לראשו, כדי להגן עליה מפני חמדנותם של שני הגברים.
בבוקר של יום המחרת הוא ערוך ומוכן לפעולה. אצל מלברנק איש אינו עונה לצלצולי הטלפון שלו. הוא עולה על מונית, מפקיד את מזוודתו בשמירת החפצים בתחנת הרכבת, ואז יוצא אל רחוב שקט ברובע פלורידה. גרגור מצלצל בשער של וילה גדולת ממדים בסגנון ניאו־קולוניאלי. כעבור שעה הוא שב ומצלצל בדלת, ואז חוזר ומצלצל שלוש פעמים בטלפון מבית קפה שבו מצא מחסה, אך לשווא.
לפני יציאתו מג’נובה מסר לו קורט שם של איש קשר נוסף בבואנוס איירס – פרידריך שלוֹטמן, איש עסקים גרמני, בעלים של חברת טקסטיל משגשגת. ב־1947 מימן שלוטמן את הסתננותם למדינה של יצרני מטוסים ומהנדסים של חיל האוויר, דרך סקנדינביה. “האיש רב עצמה, הוא יוכל למצוא לך עבודה וחברים חדשים,” אמר לו קורט.
בהגיעו למשרד הסֶדָלָנָה דורש גרגור לפגוש את שלוטמן, אך הוא בחופשה כל השבוע. הוא לוחץ, ומזכירה מובילה אותו אל האחראי למשאבי אנוש, גרמני ארגנטיני הלבוש חליפה ברכיסה כפולה שמייד אינו מוצא חן בעיניו. גרגור ראוי לתפקיד ניהולי, אך הצעיר בעל השיער המשומן בוחר להציע לו עבודה של פועל “מכובדת ביותר”: להבריש את הצמר המגיע מדי יום מפטגוניה, כך נהוג לגבי חברים לנשק שזה עתה הגיעו. גרגור אינו מאמין למשמע אוזניו, הוא היה מסוגל לחנוק את גרונו של הכלב הזה. הוא, בן למשפחה טובה, בעל שני דוקטורטים באנתרופולוגיה וברפואה, הוא יסָרק וימרק עורות של כבשים יחד עם אינדיאנים ופרצופים זרים תוך שאיפת ריחות של נוזלים רעילים, עשר שעות ביום בפרבר של בואנוס איירס? גרגור טורק את דלת משרדו של הפקיד ונשבע שעם שובו לאירופה הוא יגמור חשבון עם קורט.
5.
גרגור מחשב את צעדיו אגב לגימות קצרות של אורנג’דה. להשיג ג’וב, ללמוד כל יום מאה מילים בספרדית, למצוא את מלברנק – סוכן לשעבר ברשת בוליבר של האַבּוֶור, שירות הביון הנגדי הנאצי – להשלים בסבלנות עם תלאותיו, ולהישאר עם שני הקָלַבּרֶזים אף שהוא יכול להרשות לעצמו מלון מרווח. הוא לא הבין דבר מן העגה של הדרומיים הללו, מלבד היותם פשיסטים מוותיקי מלחמת חבש. חיילים לא יבגדו בו, אם כך מוטב לשמור על פרופיל נמוך ועל המטבע הזר יקר הערך שברשותו. העתיד לא ברור, אך גרגור מעולם לא היה פזיז.
אָוֶוזֶ’נָדה, לה בּוֹקָה, מוֹנסֶרָט, קונגרסו… בעזרת המפה שפרש לפניו הוא לומד להכיר את קווי פניה של בואנוס איירס, ולמול רשת הרחובות העצומה שלה הוא מרגיש ננס, פרעוש חסר ערך – הוא שעד לפני זמן לא רב הטיל אימה על ממלכה שלמה. גרגור הוגה בלוח דמקה אחר – צריפים, תאי גזים, משרפות, פסי רכבת, שם בילה את שנותיו היפות ביותר כמהנדס הגזע, עיר אסורה הנושאת ריח חריף של שערות ועור שרופים, מוקפת מגדלי תצפית וגדר תיל. באופנוע, באופניים ובמכונית היה מסתובב בין הצללים חסרי הפנים, קניבל גנדרן חסר מנוח, מגפיים, כפפות, מדים מבריקים, כובע מצחייה נוטה מעט הצידה. היה אסור לפגוש את מבטו או לומר לו מילה; אפילו חבריו למסדר השחור פחדו מפניו. על הרציף שבו מיינו את יהודי אירופה הם היו שיכורים, אך הוא נשאר פיכח ושרק לו נעימות אחדות מתוך טוסקה וחיוך על פניו. לעולם לא להיכנע לרגש אנושי. הרחמים הם חולשה: בתנועת מטה קצינים אחת חרץ הכל־יכול את גורל קרבנותיו – שמאלה ישירות למוות, לתאי הגזים, ימינה למוות אטי, לעבודות פרך או למעבדה שלו, הגדולה בעולם, שאותה הזין מדי יום, בהגיע המשלוחים, ב”חומר אנושי הולם” (גמדים, ענקים, נכים, תאומים). להזריק, למדוד, להקיז; לגדוע, לרצוח, לבצע ניתוחים לאחר המוות. לרשותו עומד גן חיות של ילדים שפני ניסיון, במטרה לחשוף את הסודות של לידת תאומים, ליצור אדם עליון, ולהגדיל את פריונן של הגרמניות, על־מנת שיום אחד יוכלו חיילים איכרים לאכלס את מרחבי המזרח שינושלו מסלאבים, ולהגן על הגזע הנורדי. השומר על טוהר הגזע והאלכימאי של האדם החדש: בתום המלחמה ציפו לו קריירה אקדמית משגשגת ואסירוּת תודה של הרייך המנצח.
דם למען האדמה – האמביציה המטורפת שלו, תכניתו הגדולה של היינריך הימלר, מפקדו העליון.
אושוויץ, מאי 1943 – ינואר 1945.
גרגור הוא מלאך המוות, הדוקטור יוזף מנגלה.
אין עדיין תגובות