אֲנִי וְאַתָּה וְהֵם וְגַם הִיא
רוֹצִים לְהַצְלִיחַ, לְהַגִּיעַ לַשִּׂיא.
כֻּלָּם שׁוֹאֲפִים לְיַעַד אֲמִתִּי,
לִמְצֹא אַהֲבָה, יְלָדִים לְהָבִיא.
לִחְיוֹת בְּשָׁלוֹם לְלֹא מִלְחָמוֹת,
לְטַיֵּל בָּעוֹלָם, לְהַכִּיר מְקוֹמוֹת,
לְבַלּוֹת וְלִצְחֹק עִם חֲבֵרִים,
לִרְאוֹת אֶת הַהוֹרִים בְּרִיאִים וּשְׁלֵמִים.
מְקַוֶּה כִּי הִגְדַּרְתִּי בְּכַמָּה מִלִּים
מִשְׁאָלָה רְצוּיָה לְתַמְצִית הַחַיִּים.
ספרו של אדוארד גבריאלוב הוא אסופה של שירים קצרים פי עטו, שנכתבו בחלקם בתחילת שנות השמונים, בעת שירותו הצבאי, ובחלקם בעת האחרונה. השירים עוסקים בטבע האנושי, באקטואליה, באהבה ובמשאלות. השירים מחורזים היטב, קצביים, שנונים ומחוכמים, והם משרים אופטימיות רבה, סובלנות ואהבה ואף מעוררים חיוך.
אין עדיין תגובות