השקעות

שלוש שנים לאחר המלחמה בנקסידים, לורד גרת מרטינז מקבל מינוי חסר משמעות כלורד המפקח על צ'י, כוכב לכת שזה עתה נפתח להתיישבות. בעודו מצפה מתפקידו החדש להיות לא יותר מחופשה נעימה למשפחתו, מגלה מרטינז שחיתות רבה בקרב האנשים שמונו לפיתוח צ'י, אך לאחר מכן מגלה משהו הרבה יותר מסוכן – איום קוסמי שעשוי למחות את כל החיים על פני כוכב הלכת.

מקט: 4-317-53

לאתר ההוצאה הקליקו כאן

שלוש שנים לאחר המלחמה בנקסידים, לורד גרת מרטינז מקבל מינוי חסר משמעות כלורד המפקח על צ'י, כוכב לכת שזה עתה […]

---

המכונית האיצה דרומה בדמדומים הסוב-טרופיים. ריו הונדו הייתה מימינו של סגן סברין, כנוכחות כסופה שנכנסה ויצאה משדה הראייה שלו. כל עוד נותר על הכביש המהיר, המכונית השכורה, שהכירה את לרדו טוב ממנו, נסעה וניווטה בעצמה, ולסברין נותר רק להירגע ולהשקיף מבעד לחלונות בגזעים העבים עטופי הצמחים המטפסים של עצי הקבלה, בנוצות הססגוניות של הציפורים הטרופיות, וברחפות המעטות בנהר שהשמיעו נהמת בס עמוקה בדרכן דרומה לנמל פונטה פיידרה. ממעל החלו כוכבים להפציע משני צדי טבעת התאוצה הבוהקת של לרדו. הנהר הכסוף האדים באור השמש השוקעת.

הרכב השמיע סדרת צפצופי אזהרה וסברין נטל לידיו את ההגאים כשירדה המכונית מהכביש המהיר. סברין נסע דרך מנהרה ובמעלה משעול ישר ארוך שמצדיו עצי אלון, שענפיהם השחורים המעוותים פרושים כרגלי יצורי אגדות. מעליו התקשתה סדרת שערי כניסה רשמיים, עשויים ברזל יצוק ומכוסים עיטורים מפותלים, יתדות וסמלי אצולה, עם מנורה דמוית דמעה שנתלתה במרכז הקשת והטילה אור חיוור על הכביש. מעבר לשער ניצב בית גדול בן שתי קומות, מוקף אכסדראות וצבוע במין גון כתום-חלודה עם מסגרת לבנה. הבית היה מואר היטב.

אנשים טיילו לאורך האכסדראות וכרי הדשא היוקרתיים. הם היו לבושים ברשמיות וסברין החל לקוות שמדיו היו מחויטים כהלכה ולא יגרמו לו לבלוט. סברין הניח שכמעט כל האורחים האחרים היו בני אצולה, מעמד שהשעא הכובשים כפו על האנושות ועל שאר הגזעים המובסים. סברין לא נולד למעמד זה, אך כמעט וסופח אליו.

בתחילת המרד הנקסידי היה סברין רב סמל בשירות לחקר החלל, ולרוב הייתה זו הדרגה הגבוהה ביותר שאליה יכול אחד מפשוטי העם לשאוף. כתוצאה מהשתתפותו במלחמה קיבל העלאה לדרגת סגן, ולפתע מצא עצמו במעמד חברתי שהיה רחוק ממנו כמו הכוכבים שנצצו מעל טבעת לרדו.

הוא חנה מול הבית ויצא מהרכב כשדלתו התגלגלה אל הגג. עשן טבק וריח בושם העכירו את האוויר הצלול. שתי משרתות, אחת טרנית, אחת טורמינלית, שמו פעמיהן אליו מהבית. הטורמינלית הרכיבה משקפיים כהים עצומים מעל עיניה המורגלות לחשכה.

"סגן שושניק סברין?" שאלה הטורמינלית. היא הקפידה לדבר סביב ניביה.

"כן."

"ברוך הבא לריו הונדו, לורד שושניק."

סברין לא היה לורד, אך כך היה נהוג לפנות לקצינים, ובכל מקרה רובם היו בני אצולה. סברין התרגל לזה.

"תודה," אמר. הוא התרחק מהרכב, אך היסס לרגע. "המזוודה שלי," אמר.

"בליסט תטפל בזה, אדוני. אני אטפל במכונית. אתה יכול להמשיך לבית, אלא אם כן תעדיף שאכריז על הגעתך."

סברין, שהצליח לדמיין רק דממה נבוכה ומבולבלת לאחר הכרזת המשרתת על הגעתו, חייך ואמר, "לא יהיה בזה צורך. תודה."

הוא סידר את ירכית מדיו הכחולה ופסע לאורך שביל הלבנים למדרגות. ייתכן, חשב, שהיה עליו להביא את השרת שלו, אך בשנותיו הרבות בקרב המלחים הפשוטים התרגל להסתדר בעצמו, ומעולם לא העניק לשרת שלו די עבודה להצדיק את קיומו.

במקום לקחת עמו את השרת שלו לריו הונדו, שלח אותו לחופשה. בינתיים יוכל סברין להבריש בעצמו את מדיו ולצחצח בעצמו את נעליו, ובכל מקרה הטיל זאת על השרת רק לעתים רחוקות.

עקביו של סברין נקשו על החומר האסטרואידי המבריק שהרכיב את רצפת האכסדרה. דמות התנתקה מאחת הקבוצות והתקרבה. נדרש לסברין רגע לזהות את מארחו, היות שמעולם למעשה לא פגש את אלוף משנה לורד גרת מרטינז פנים אל פנים.

"סגן סברין? זה אתה?"

"כן, המפקד."

מרטינז חייך והושיט את ידו ללחיצה. "אני שמח מאוד שאנחנו סוף כל סוף נפגשים!"

מרטינז היה גבוה, בעל כתפיים רחבות, זרועות ארוכות וכפות ידיים גדולות; היו לו גבות כהות עבות ושיער גלי כהה. הוא לבש את מדי הצי הירוקים וענד לצווארו את דיסק כדור הזהב, העיטור הגבוה ביותר באימפריה.

סברין ומרטינז סייעו זה לזה במהלך המלחמה, וסברין חשד שהיה זה מרטינז שארגן את הקידום שלו. הוא וסברין שמרו על קשר לאורך השנים, אך מעולם לא היו באותו חדר יחדיו.

מרטינז היה יליד לרדו, בנו של לורד מרטינז, ראש משפחת האצולה הבכירה בלרדו; וכשמרטינז שב לעולם הבית שלו, הוא גילה שסברין עבר לטבעת לרדו והזמין אותו לבית המשפחה לכמה ימים.

"חוששני שהחמצת את הסעודה," אמר מרטינז. "היא נמשכה לאורך רוב אחר הצהריים. למרבה המזל החמצת גם את הנאומים."

מרטינז דיבר במבטא לרדו כבד, שסימן את מוצאו הקרתני ולא היטיב עמו בטרקליני העיר הרמה בזנשעא.

"צר לי שהחמצתי את הנאום שלך, המפקד," אמר סברין בקול מעמד הביניים הנחרץ שלו.

מרטינז פלט צחוק כבד. "תהיה לך הזדמנות להאזין לו שוב. אני נושא את אותו נאום שוב ושוב." הוא זקף את סנטרו בתקיפות. "האימפריה, תחת הנחית הפרקסיס, מכילה סדר חברתי בעל פוטנציאל בלתי מוגבל." הבעת הפנים התקיפה התפוגגה. הוא הביט בסברין. "כמה זמן אתה בכוכב הלכת?"

"כמעט חודש, אני חושב. כַּיִיל תצא לפני טיטן, בזמן שהם עדיין מעמיסים אנטי-מימן."

"לאן מועדים פני כַּיִיל?"

"דרך צ'י ופרקהורסט, ואולי אף מעבר להם… הספקטרום מפרקהורסט מעיד כי עשויים להיות שם שני חורי תולעת שטרם התגלו, ואנחנו נוסעים לחפש אחריהם."

מרטינז התרשם. "בהצלחה. אולי לרדו תהפוך לנמל מסחר במקום המבוי הסתום של הדרך הבין כוכבית."

היה זה זמן טוב להיות בשירות לחקר החלל. השירות הוקם בעיקר לאיתור חורי תולעת, ייצובם וטיסה דרכם לחיפוש מערכות, כוכבי לכת וגזעים חדשים, אך שורותיו התדלדלו במהלך אלף השנים האחרונות של שלטון השעא כשהאדונים הרמים איבדו את תאוותם להרחיב את האימפריה. מאז מותו של השעא האחרון והמלחמה שבאה בעקבותיו, שב ונקט המועד במדיניות של התפשטות, ראשית עם צ'י ופרקהורסט, שתי מערכות כוכבים שהיו נגישות מלרדו, שנסרקו מאות שנים לפני כן מבלי שניתן אישור להתיישב בהן.

השירות לחקר החלל התרחב לביצוע הסמכויות שהוטלו עליו, ופירוש הדבר היה יותר כסף, ספינות טובות יותר ותגליות והרפתקאות נפלאות, וסברין – כקצין שהמלחמה הועילה למוניטין שלו – היה בעמדה לנצל את ההזדמנות.

טרני יצא מהבית כשבידיו שני משקאות. הוא דמה מאוד למרטינז ולבש את הירכית האדומה הכהה של המיועדים, הוועדה בת שש מאות ומשהו החברים ששלטה באימפריה בהעדר השעא.

"הנה אתה," אמר והושיט את אחד המשקאות למרטינז. הוא הביט בסברין, היסס, ואז הציע לו את הכוס השנייה.

"ויסקי דלתא?" שאל.

"תודה." סברין לקח את הכוס.

"סגן סברין," אמר מרטינז, "הרשה לי להציג בפניך את אחי הגדול, רולנד."

"כבוד המיועד," אמר סברין והושיט את ידו ללחיצה.

"אני שמח שיכולת להגיע," אמר רולנד. "אחי דיבר עליך." הוא שב למרטינז. "אל תשכח שאתה וטרזה התחייבתם לשחק טינגו הלילה עם לורד מוקרז'י."

מרטינז העווה את פניו. "אתה לא יכול למצוא מישהו אחר?"

"אתה הגיבור," אמר רולנד. "ולכן הכסף שלך עדיף מכספם של אחרים. אתה והלורד תוכלו להעלות זיכרונות מהמלחמה מחר, לאחר שאורחינו המיוחדים יעזבו."

מרטינז הביט בסברין. "אני מצטער," אמר. "הגיעו אנשים בעניין פיתוח צ'י, ומן הנימוס שנשמח אותם."

מאחר שפיתוח צ'י היה הבסיס להתיישבות בכוכב הלכת, ומאחר שהאורחים המיוחדים ככל הנראה שילמו על כך, סברין הבין את הצורך לשמח אותם.

"אני מבין," אמר.

עיניו של רולנד נעו מעבר לכתפו של סברין והוא זקר את גבותיו. "הנה טרזה עכשיו."

סברין פנה להביט בקבוצה קטנה על הדשא: אישה אלגנטית, שחורת שיער שפסעה יד ביד עם ילד בן שלוש בעודה מחייכת ומשוחחת עם אישה אחרת, בהירת שיער והרה.

"קסילדה נראית טוב," ציין מרטינז.

"הפריון הולם אותה," אמר רולנד.

"פריון והון," אמר מרטינז. "מה עוד יכול גבר לבקש?"

רולנד חייך. "גמישות," אמר בקלילות ופסע קדימה לסייע לאשתו ההרה לעלות במדרגות. מרטינז המתין לאישה השנייה וקיבל את פניה בנשיקה.

הנוכחים הוצגו זה בפני זה. האישה שחורת השיער הייתה ליידי טרזה צ'ן, אשתו של מרטינז ויורשת משפחת צ'ן הנעלה. הילד היה גרת הצעיר. האישה בהירת השיער הייתה ליידי קסילדה זייקוב, שככל הנראה לא הייתה יורשת משפחתה אך בכל זאת החזיקה הון.

"נעים מאוד," אמר סברין.

"תודה שסייעת לשמור את בעלי בחיים," אמרה טרזה. "אני מקווה שלא תפסיק עכשיו."

סברין הביט במרטינז. "נראה לי שהוא מסתדר היטב בעצמו."

ליידי טרזה הייתה רזה ותמירה, בעלת עיני שקד ופנים נעימים. היא הניחה את ידה על זרועו של סברין. "אכלת?"

"כשירדתי במעלית החלל."

היא משכה את סברין לעבר הדלת. "זה היה לפני זמן רב. תן לי לקחת אותך לבופה. אציג אותך בפני כמה אנשים ואז – " עיניה פנו למרטינז.

"טינגו עם מוקרז'י," אמר מרטינז. "אני יודע."

היא שבה והביטה בסברין. "אתה לא משחק טינגו, נכון?"

פשיטת רגל לא מתאימה לי, חשב.

"לא," אמר, "חוששני שלא."