עירוניה

אחד החברים רצה להכיר לי מישהי מהעבודה שלו. הוא אמר שהיא בדיוק הטעם שלי, אומנית כזאת שאוהבת את ׳רדיוהד׳ ויש לה אחלה וייב. לא היה לי כוח לסבב נוסף של הידלקות ואכזבה, אבל שלוש שעות אחר כך מצאתי את עצמי בדייט הכי גרוע בחיים שלי. לא הייתה בינינו שום כימיה. משהו פשוט לא עבד. כשסיפרתי לו למוחרת הוא נגנב: ״איך זה הגיוני? הרי אתם אוהבים את אותן הלהקות וקוראים את אותם הספרים וצוחקים מאותן הבדיחות!״
שאלתי אותו אם יצא לו פעם לקרוא כריכה אחורית של ספר ולחשוב שזה בדיוק הספר שמתאים לו – זה נושא שמעניין אותו, התקציר נראה מגניב, וגם חבר המליץ עליו, אבל אז, כשהוא הגיע הביתה ופתח את הספר, זה פשוט לא היה זה. הוא צחק ואמר שבטח שזה קרה לו. השיעור שלי היה שלאהבה אין נוסחה, אין נכון או לא נכון, ואין מתאים או לא מתאים. הכול עניין קוסמי, כימי, דברים שאין להם מילים.
זה הכול.
אז עכשיו תפתחו את הספר בעמוד אקראי ופשוט תבדקו אם יש פה את הדבר הזה (ואם לא, תפתחו עמוד אחר.)
״עירוניה״ הוא ספרו השלישי של נמרוד סופרין, מחבר ״עשן שחור״ ו"מסע מדומה״.

מקט: 4-1272-713

לאתר ההוצאה הקליקו כאן

פרולוג

אני בן עשרים וחמש. אני שוקל תשעים ושלושה קילו. מטר תשעים. אני מעשן קצת יותר מקופסת סיגריות ליום. השיניים שלי מעט צהבהבות והעליונות גדולות יותר מהתחתונות. הבטן שלי מלאה בשערות וכשקצת חם לי הן מזיעות ומסתבכות והופכות למתולתלות. בלילה אני תולש קבוצות מהן ומפזר מאחורי הספה. נגמר לי הדאודורנט לפני חודשיים ועוד לא קניתי חדש. לפעמים אני משתמש בזה של השותף שלי. הגבות שלי עבות ומדי כמה ימים אני לוקח את סכין הגילוח הישנה ומעביר בקו שביניהן. אני נוטל כדורים פסיכיאטריים למעלה משבע שנים. אני רווק למעלה משש שנים. יש לי שמונה-עשר זוגות ג׳ינסים בארון ושמונה זוגות נעליים. שישה עגילים ושבעה קעקועים. התחלתי ללמוד השנה והפסקתי אחרי שלושה חודשים. יש לי אופנוע. אני גר בתל אביב עם חבר טוב שלי. אין לי בסיס למיטה, היא על הרצפה. אין לי בסיס לאישיות, היא על הרצפה. הפעם האחרונה שהייתי עם מישהי הייתה בחודש שעבר וזה לא בדיוק הלך. זה היה בערב פורים ושתינו יותר מדי. מאז דיברתי עם ארבע בנות ולא יצא מזה שום דבר. אני נרדם עם מוזיקה, לא עם טלוויזיה. כשאני קם בבוקר אני תמיד מפיל מנת אספרסו, מדליק סיגריה ונכנס לאינסטגרם, לפייסבוק, ל"ספורט 5" ולאפליקציה של הבנק. יש לי זקן ועיניים כחולות. אני חושב שהזין שלי יחסית בסדר. אני לא מתגעגע לשום דבר ולאף אחד. לא לקחתי כביסה לאימא כבר שלושה שבועות. אני עובד במסעדה. המאפרה שלי מלאה. יש ספר על השולחן רק כדי שיהיה ספר על השולחן. נדיר שאני לא מסנן את מי שמחייג אליי. הרגע הכי טוב ביום שלי הוא כשאני נכנס למיטה והאור כבר כבוי. כל החברים שלי מתים עליי וצוחקים ממני הרבה. אני מנוי להפועל גם בכדורגל וגם בכדורסל ואני מעודד ממש חזק ביציע. אני מעלה סטורי לאינסטגרם מדי כמה ימים. אני לא יודע להסתיר רגשות. אני לא יודע להרגיש. אני בוכה בקלות וברגעים מוזרים, למשל, כשאני מחמיא למישהו על עבודה טובה שהוא עשה. אני מאונן כמעט כל יום, ואם קורה ששקלתי לאונן אבל הייתי עייף מדי אז יש לי חלומות מיניים ואני גומר בתחתונים. אני לא מעשן מריחואנה כבר שנתיים. אני אוהב קוק ומשתכר די בקלות. אני מבזבז בערך עשרת אלפים שקל בחודש ומכניס שמונה. אני לא מבשל הרבה אבל כשכן אני חושב שאני מוכשר בזה. אני מתחמק מלהגיד שלום לאנשים שאני מכיר ברחוב. באופן כללי אני נמנע משיחות ומאנשים. אני נמשך במיוחד לבנות עם שדיים גדולים. הרבה יותר מדי זמן לא התעסקתי בהנאה מחברתה של אישה, אלא רק בלהשיג אותה. אני מפחד שהבחורה שתהיה איתי לא תזכה, ותמיד אני בורח לפני שאני מספיק לגלות אם צדקתי.