קארל מרק, בלש מבריק וטיפוס שקשה לעבוד איתו, לא ציפה שיבעטו אותו למעלה אבל כשהקידום הוביל אותו אל קומת המרתף, […]
פרולוג
היא גירדה את הקירות החלקים בקצות אצבעותיה עד שדיממו והלמה באגרופיה על החלונות העבים עד שכבר לא הרגישה את הידיים. לפחות עשר פעמים גיששה אל דלת הפלדה ונעצה ציפורניה בסדק, אבל השוליים חדים והדלת לא זזה.
לבסוף, כשציפורניה החלו להיתלש מהבשר, מעדה שוב אל הרצפה הקפואה והתנשמה בכבדות. בלב הולם ובעיניים פקוחות לרווחה הביטה לרגע אל תוך החשֵכה הרועמת. אז צרחה. צרחה עד שהאוזניים צילצלו וקולה כשל.
היא השעינה את ראשה, ושוב הרגישה את האוויר הצח שמגיע מהתקרה. אולי תוכל לקפוץ לשם אם תיקח תנופה ותיאחז במשהו. אולי אז משהו יקרה.
כן, ואז אולי המניאקים שבחוץ יהיו חייבים להיכנס.
ואם תשלח ציפורניים ותכוון לעיניים שלהם, אולי תוכל לעוור אותם. אם תהיה זריזה ולא תהסס אולי תצליח. אולי תוכל לברוח.
לרגע מצצה את אצבעותיה המדממות, ואז הצמידה אותן שוב לרצפה והתיישבה.
היא התאמצה להבחין בתקרה. אולי היא גבוהה מכדי לקפוץ אליה. אולי אין שם במה להיאחז. אבל היא חייבת לנסות. מה עוד תעשה?
היא פשטה את הז'קט והניחה אותו בפינה כדי שלא יכשיל אותה. אז ניתרה מהרצפה ומתחה את זרועותיה גבוה ככל שיכלה, אבל לא הצליחה לגעת בדבר. כך עשתה עוד כמה פעמים עד שנסוגה אל הקיר, נעצרה ונחה לרגע. היא תפסה תנופה ובכל כוחה קפצה אל תוך החשכה, זרועותיה מגששות אחר שבב תקווה. כשהתרסקה ארצה, החליקה ונחתה על הצד. היא השתנקה בקול כשכתפה פגעה בבטון וצרחה כשראשה נחבט בקיר ושלל אורות הבזיקו במוחה.
זמן־מה שכבה בלי לזוז ורק רצתה לבכות. אבל היא לא בכתה. אם הסוהרים ישמעו אותה, יחשבו שהיא על סף כניעה, אבל היא לא. ההפך הוא הנכון.
היא תשגיח על עצמה. עבורם היא האישה בכלוב, אבל היא זאת שתחליט מה יהיה הרווח בין הסורגים. היא תחשוב מחשבות שייפתחו אל העולם וירחיקו את הטירוף. הם לא ישברו אותה. זה מה שהחליטה כששכבה על הרצפה, כשהכתף שלה פועמת בכאב והנפיחות מאלצת את העין להיעצם.
יום יבוא והיא תצא מפה.
אין עדיין תגובות