קבילו – סיפורה של משפחה

קבילו – סיפורה של משפחה הוא מסע שהתחיל עם קבלת ההחלטה ביום כיפור של שנת תשע"ט (2018) כי בשלה העת לכתוב את הסיפור של משפחת קבילו, את הסיפור של סבא משה וסבתא רחל.
הסיפור הוא תיעוד אנושי של הדברים הפשוטים של החיים, הוא מבוסס על שיחות מרובות עם אבא שלי והאחים שלו ועל אנקדוטות שנאספו אחת לאחת והתגבשו לסיפור שאני מספר מנקודת מבטי כנכד.
הגיבורים של הספר הם סבא משה וסבתא רחל, שכל אחד מהם עיצב בדרכו את חיינו והשפיע על ילדיהם ועלינו, הנכדים. הספר מוקדש למסע שלהם מגולמימא במרוקו לישראל של שנות ה-60.

אופיר קבילו, יליד 75, נשוי לשגית, ולהם שלושה בנים, עומר, טל ושחר.
משרת בצה"ל בדרגת אלוף משנה, בוגר תואר ראשון במנהל עסקים, תואר שני בדיפלומטיה וביטחון וכיום דוקטורנט באוניברסיטת בר-אילן. זהו ספרו הראשון.

מקט: 4-1272-707

לאתר ההוצאה הקליקו כאן

תמונה מספרת סיפור

התמונה של סבא וסבתא עם האחים בחוף בגיברלטר תלויה במשרדי, והיא מקור גאווה עבורי. היא מספרת סיפור של דרך, מעין נקודת חיתוך של לפני ואחרי. כשאני מספר את הסיפור שמאחורי התמונה אני מתרגש בכל פעם מחדש, כאילו הייתי נוכח שם הלכה למעשה. מה מרגש אותי בכל פעם מחדש בתמונה? האם זה המבט של סבא משה? האם זאת היד של סבא משה האוחזת בידו של דוד? או שזאת התחושה של משהו שכבר לא יחזור?

דוד יחיאל מספר כי ידע שישנה תמונה כזאת של המשפחה, והוא מצא אותה מופיעה בכריכה של הספר על ‘מבצע יכין’, ובעקבות זאת הוא רצה להגיע לעיתון המקורי שבו היא פורסמה. בשנת 1999 יחיאל פנה לידידה בצרפת, שניגשה למערכת העיתון PARIS MATCH, והם נתנו לה את העותק המקורי שבו פורסמה התמונה. הגיליון המקורי נשמר אצל יחיאל. התמונה פורסמה בגיליון של 28 בינואר 1961 תחת הכותרת ‘תמיד טרגדיית היציאה’.26

בתמונה (מימין לשמאל): סבא משה, דוד אוחז בידו של סבא, סימה, יוסי ואלי.

האחים מספרים כי בשבת (14/1/1961) הגיעו עיתונאים מעיתון PARIS MATCH, ואלה סיפרו למשפחה שטבעה אונייה המוכרת בשמה ‘אגוז’ (ספינת המעפילים אגוז טבעה ב-11/1/1961 כשעל סיפונה 44 יהודים ממרוקו, מחציתם ילדים).27

למוחרת היום הגיע הקונסול הישראלי, מר שאול בן חיים,28 ושאל את האחים אם סיפרו לעיתונאים דבר מה על מסלול העלייה. האחים הבהירו כי לא אמרו דבר.

בהמשך היום נאמר לאלי ויוסי שהם הולכים להיפגש עם העיתונאים. אלי ויוסי נסעו איתם במונית של העיתונאים, ונאמר להם לא לגלות פרטים על מסלול ההברחה של היהודים. הם רצו לדעת כיצד עזבו את מרוקו. בשלב הזה לקחו את המשפחה לחוף גיברלטר, ושם צילמו אותה.

בתמונה (משמאל לימין): סימה, דוד, יחיאל אוחז בידו של סבא משה, יעקב, דודה עישה אוחזת בידיה את עמי, מאחורי דודה עישה עומדת סבתא רחל. מצד ימין של התמונה: אלי הימני ביותר ולידו עומד יוסף.

מתוך העיתון PARIS MATCH בגיליון מספר 616 מתאריך 28/1/1961.

ב-20 בינואר 1961 פורסמה כתבה בעמוד הראשון של עיתון חרות על עצרות האבל לזכר יהודי מרוקו שטבעו בעקבות טביעת הספינה אגוז. עצרת האזכרה המרכזית נערכת בבית “הבימה” בתל אביב בהשתתפות מאות מעולי צפון אפריקה ובנוכחות שרי הממשלה, שם עלתה התביעה כלפי ממשלת מרוקו לתת ליהודים לעלות לארץ.

על-פי אתר משרד החוץ מר שאול בן חיים שימש בשנים 1963-1960 עוזר ראשי במא”פ (מחלקת אפריקה). נפטר ב-14/1/1978. בשיח מול משרד החוץ לא ידעו לאמת בוודאות כי מדובר באותו אדם שפגש את אבא שלי.