קפה פעמונים

1. מילאנו

ארז נחת בנמל התעופה של מילאנו. כשנפלט מהמטוס, נאנח אנחת רווחה ושאב מלוא ריאותיו את אוויר מילאנו. 'הטיסה מישראל עברה בסדר גמור.' אמר בטלפון בידיעה שזה יהיה הטלפון האחרון לישראל לזמן רב. הוא טס לכאן כדי להתנתק. אומנם עדיין היה מועסק בחברה ישראלית כבודק תוכנה, אך עם מחשב נייד וחיבור לאינטרנט היה יכול לעבוד מכל מקום וחשוב מכך, להתחבר לאנשים חדשים ולהרגיש איטלקי. הוא שכר דירה קטנה והחל לתור את רחובותיה של מילאנו.

בוקר אחד נתקל בבית קפה קטן עם שני שולחנות בחוץ ודלפק שהתאים בערך לארבעה לקוחות, על השלט נכתב: Caffè della Campana, 'קפה פעמון', תרגם במהירות מאיטלקית לעברית. אנשי המקום שתו שם את הקפה בדרכם לעבודה או מפה לשם. המקום שבה את ליבו וגם הלקוחות שהתייחסו אליו כאל בן המקום, למרות שזה מקרוב בא. וכך הפך קפה פעמון ששכן רחובות ספורים מדירתו, מוקד עלייה לרגל. בדומה לבני המקום, ארז פתח כל בוקר בלגימה אחת מהירה של קפה מר וחזק. בחלוף הימים ערב לחיכו טעמו המר של הקפה ואחרי הכריך של הבוקר, לעיתים הזמין גם קפוצ'ינו. האספרסו של שעות אחר הצוהריים הפגיש אותו עם דמויות נוספות מבני המקום. עם זאת, כשתקף אותו החשק לקפוצ'ינו עם חלב לאחר השעה אחת־עשרה, לגם אותו בחשאי במקומות מרוחקים מקפה פעמון.

בעלי בית הקפה, קלאודיו ששיבה זרקה בשערו ואשתו, מרגריטה, שגם בגילה המתקדם עדיין שמרה על גזרתה והייתה מטופחת תמיד, חיבבו את התייר המקומי שפקד בקביעות את בית הקפה שלהם. ארז שעבד לעיתים מבית הקפה, לא הבין איך הסינר של מרגריטה תמיד מבהיק בלובנו. הסוד היה הרבה יותר פשוט ממה שחשב. היא דאגה למלאי מכובד של סינרים בחדר האחורי. ארז היה מוקסם מתהליך הכנת הקפה. במהלך עבודתם, נהג להביט בהם שעות. כבר נדמה היה שלמד להכין קפה כאיטלקי טהור מהתבוננות בלבד.

יום אחד מרגריטה נסעה לבקר את משפחתה, שהתגוררה הרחק ממילאנו. קלאודיו שעומס ניהול המקום הוטל על כתפיו, ביקש מארז לעזור לו. ארז נענה בשמחה. אף שמשימותיו הראשונות היו להדיח את הספלים המלוכלכים ולזרוק אשפה, ניתנה לו הזדמנות מעשית להוכיח את עצמו כבריסטה. באחת מהפסקות הצוהריים קלאודיו ביקש מארז שיכין עבורו קפה, והופתע. ארז הכיר את תהליך ההכנה של הקפה והפעיל במיומנות רבה את המכונה. בעיקר התלהב מהתוספת הקטנה של ארז בהגשת הקפה. ארז הניח את הכוס כשאוזן הספל לכיוונו, היכה באצבעו באוזנו והספל הסתובב לכיוונו של קלאודיו. 'איל קפה פרונטו', הקפה מוכן, הכריז ארז וקלאודיו צחק למשמע האיטלקית של ארז. בהיעדרה של מרגריטה, לא חשש להפקיד בידי ארז את חלקת האלוהים הקטנה שלו מאחורי הדלפק.

כאשר מרגריטה חזרה מהביקור אצל משפחתה, ארז הכין לה קפה. ושניהם, ארז וקלאודיו, עצרו נשימתם, כשלגמה ממנו. הם נשמו לרווחה כשמרגריטה חייכה ושלחה לארז נשיקה באוויר. באחד הימים מרגריטה צבטה את לחיו של ארז ואמרה לו: 'אתה יכול לקרוא לי מרגה'. כך ידע ארז כי התקבל למעגל המשפחתי בבית הקפה הקטן. ארז המשיך לחלק את זמנו בין הבית לבין קפה 'דה לה קמפאנה' שם שיכלל את מיומנותו כבריסטה.