אספלט זְהֹב הַלִּימוֹנִים נִמְהַל בִּוְרֹד פִּרְחֵי הַהַרְדּוּפִים וְנִמְסָכִים לְתוֹךְ סְגֹל הַבּוּגֶנְוִילְיוֹת, כְּשֶׁמִּתַּחְתֵּיהֶם נוֹהֵר נָהָר צְהַבְהַב שֶׁל סַבְיוֹנֵי וְחַרְצִיּוֹת הָאָבִיב — […]
מִלָּה־פַּרְפַּר
כְּצַיַּד פַּרְפָּרִים אַצְתִּי אַחַר הַמִּלִּים.
הֵן רִפְרְפוּ מוּל עֵינַי וְחָגוּ לַפְּרָחִים,
לָתוּר אַחַר צוּף עָרֵב יוֹתֵר.
גַּם כְּשֶׁלָּכַדְתִּי מִלָּה פַּרְפָּרִית שֶׁכָּזוֹ
לֹא בָּטַחְתִּי בִּיכָלְתָּהּ לְהַבִּיעֵנִי.
לְאַחַר שֶׁנָּעַצְתִּי עֵטִי כְּפִגְיוֹן בָּהּ
וְרָתַמְתִּי אוֹתָהּ לְדַף הַשִּׁיר,
הֵבַנְתִּי, כְּבָר מְאֻחָר מִדַּי לְתִקּוּן.
נִשְׁבֵּיתִי בְּיָפְיָהּ וּבְקִסְמָהּ.
מִלַּת הַפַּרְפַּר הָאַחֶרֶת,
זוֹ שֶׁתָּרָה אַחַר הַצּוּף הַיִּחוּדִי — נוֹעֲדָה עֲבוּרִי,
אַךְ תִּצּוֹד
עַל יְדֵי צַיָּד אַחֵר,
הָאוֹרֵב בְּמִשְׁקֶפֶת מְשֻׁכְלֶלֶת.
תהומות נפש
מָה עָמְקוּ תְּהוֹמוֹת נַפְשִׁי,
יָרְדוּ מְצוּלוֹת,
אַף חָתְרוּ מַטָּה לַמַּעֲמַקִּים
מְזֻקָּקִים וְזַכִּים.
שָׁם הַנֶּפֶשׁ מְעֻרְטֶלֶת וּטְהוֹרָה
חוֹכֶכֶת בְּדַעְתָּהּ, פּוֹכֶרֶת
כַּפּוֹתֶיהָ, מִתְלַבֶּטֶת — מַה תִּתֵּן לְמִי וְכַמָּה.
כּוֹחוֹת טְמִירִים מוֹשְׁכִים מִזֶּה וּמִזֶּה
וַאֲנִי מְשֻׁסַּעַת.
במרוצת השנים
כְּשֶׁהָיְתָה נַעֲרָה חִנָּנִית וְזוֹהֶרֶת
מְחֻזֶּרֶת רַבּוֹת עַל יְדֵי גְּבַרְבָרִים צְעִירִים,
לֹא חָזְתָה מִבְּשָׂרָהּ כִּי בִּמְרוּצַת הַשָּׁנִים
תַּהֲפֹךְ לִישִׁישָׁה בּוֹדֵדָה,
כְּשֶׁרַק כְּלַבְלַב פּוּדֶל דָּהוּי מִשְׂתָּרֵךְ לְצִדָּהּ
בְּטִיּוּלָם הָאַפְרוּרִי הַיּוֹמְיוֹמִי בַּשְּׁכוּנָה.
אין עדיין תגובות