לפני כ-200 מיליון שנה נכנסה חיה פרוותית קטנה לתוך מחילה שבה המתינו לה הגורים שלה. היא נשכבה על צידה, וביצעה פעולה שהאימהות הקדומות שלה יכלו רק לחלום עליה: היא ייצרה בגופה חלב ובאמצעותו הזינה את צאצאיה.
כך, עם הופעתו הראשונה של חלב האם, החל מסע ארוך שבהמשכו הופיעו היונקים ואחריהם אבות האדם ובני האדם עצמם; מסע שבמהלכו פיתחו כמה מהצאצאיות של אותה חַוָה קדומה רחם, קמו על רגליהן האחוריות, פיתחו מוח גדול, החלו להשתמש בכלים, לסייע לחברותיהן בעת הלידה, לדבר, וגם סיפרו לראשונה סיפורים.
חַוָה מספר על המסע הזה, בבהירות ותוך התמקדות בתפקיד שמילא הגוף הנשי בתהליך האבולוציוני שבסופו נעשינו למה שאנחנו היום, בתוך כך הוא עונה על שלל שאלות, כגון: מדוע נשים חיות זמן רב יותר מגברים? למה הן נוטות יותר ללקות באלצהיימר? האם יש באמת דבר שנקרא 'מוח נקבה'? ולמה בכלל נשים צריכות לעבור את גיל המעבר?
חוה ממשיך במקום ש'קיצור תולדות האנושות' הפסיק, ומשנה את כל מה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים על האבולוציה ועל הסיבה שבגינה הומו ספיינס הפך למין כל כך מצליח ודומיננטי.
קאט בוהנון היא חוקרת מוח. מאמרים וסיפורים שלה התפרסמו בשלל כתבי עת. חוה הפך לרב-מכר עם יציאתו לאור ותורגם ל-22 שפות.
"לבוהנון יש קול של משוררת ועין של עיתונאית. ‘חוה‘ הוא מקור בלתי נדלה לעובדות טריוויה שאפשר לספר במפגשי חברים." ניו יורק טיימס בוק ריוויו
"בוהנון נעזרת במנעד הדיסציפלינרי המדהים שלה כדי לספר את הסיפור האפי הזה. כתיבתה שופעת אזכורים מהספרות, מתולדות הקולנוע, הביוכימיה, מדעי הקוגניציה והאנתרופולוגיה… אפילו הערות השוליים לבדן הן יצירת מופת — מלומדות, משוללות עכבות ומצחיקות." הגרדיאן
אין עדיין תגובות