אתמול הרגתי עציץ

"כְּשֶׁגָּרִים לְבַד תָּמִיד אֶפְשָׁר לְהַפְלִיץ,

זוֹהִי זְכוּת שֶׁל רַוָּקִים בּוֹדְדִים.

לְהִתְקַלֵּחַ בְּלִי לִנְעֹל כִּי אֵין מִי שֶׁיָּצִיץ,

לְהִסְתּוֹבֵב בְּתוֹךְ הַבַּיִת בְּלִי בְּגָדִים…"

 

מהיום שאני זוכר את עצמי אהבתי ללכוד רגעים, להביט בעולם מקרוב ולבטא במילים מחשבות, רגשות ורעיונות שנצרבו בזיכרוני.

 

אתמול הרגתי עציץ הוא אוסף שירים שונים ומשונים על כל אותן תחושות יומיומיות ועל הרגעים שהצלחתי ללכוד – גורלו של גרגיר סוכר שנשאר על השיש, פצצת אטום, ג'וקים שרוצים הסכם שלום, חנות שמוכרת חיבוקים, חלומות של קיפודים, קילוף קלמנטינה באוטובוס, ועוד…

 

עוז פרנקל, תל-אביבי בן 37, הוא קופירייטר, רודף תובנות, סרבן מטריות, חובב דוקו ואלוף בלהרכיב שמיים של פאזלים. זהו ספר ביכוריו.

מקט: 4-1272-860

לאתר ההוצאה הקליקו כאן

"כְּשֶׁגָּרִים לְבַד תָּמִיד אֶפְשָׁר לְהַפְלִיץ, זוֹהִי זְכוּת שֶׁל רַוָּקִים בּוֹדְדִים. לְהִתְקַלֵּחַ בְּלִי לִנְעֹל כִּי אֵין מִי שֶׁיָּצִיץ, לְהִסְתּוֹבֵב בְּתוֹךְ הַבַּיִת […]

---

 

העניין עם געגוע

 

הָעִנְיָן עִם גַּעְגּוּעַ

שֶׁאֵין לוֹ כַּפְתּוֹר,

הוּא יוֹשֵׁב לוֹ קָבוּעַ

בְּתוֹךְ מִין מִסְתּוֹר,

נִצְמָד לְרֵיחוֹת, לִמְקוֹמוֹת,

לַחֲפָצִים,

וְאִי אֶפְשָׁר לְכַבּוֹת אוֹתוֹ

גַּם אִם רוֹצִים.

 

הָעִנְיָן עִם גַּעְגּוּעַ

שֶׁאֵין לוֹ כַּפְתּוֹר,

הוּא כְּמוֹ קַעֲקוּעַ

חָרוּט עַל הָעוֹר,

מַצִּית זִכְרוֹנוֹת

כְּמוֹ אֵשׁ בְּקוֹצִים,

וְאִי אֶפְשָׁר לְכַבּוֹת אוֹתוֹ

גַּם אִם רוֹצִים.

 

הָעִנְיָן עִם גַּעְגּוּעַ

שֶׁאֵין לוֹ כַּפְתּוֹר,

הוּא כְּמוֹ תַּעְתּוּעַ

עִם לַהַב לִדְקֹר,

מֵגִיחַ בְּשֶׁקֶט,

יוֹרֶה קְצָת חִצִּים,

וְאִי אֶפְשָׁר לְכַבּוֹת אוֹתוֹ

גַּם אִם רוֹצִים.