להרפות את הפות – חיים בעוצמה מלאה

מהי פות רפויה?

"אפילו להגיד את המילה פות, היה לי קשה לבטא," אמרתי. "פיפי, המקום הזה, שם למטה, פושפוש ועוד כל מיני שמות, כל מילה חוץ מהמילה פות.

בתוך כל הבושה והמבוכה, אמרתי את המילה פות בפומבי בפעם הראשונה, כשהייתי בת 29 . הנחיתי טקס בפסטיבל לנשים ורגע לפני הטקס, מורה לטנטרה לחשה לי להגיד לכולן להרפות את הפות. לא היה לי מושג בתהליכי עבודה בנושאי מיניות, זה נשמע לי הזוי, אבל אמרה לי את זה מורה לטנטרה מכובדת וידועה, ועשיתי כדבריה. קפצתי למים, אמרתי את המשפט הזה, והייתי רחוקה עד מאוד מלהבין את המהות העמוקה שלו ולהבין לאיזה מסע אני נכנסת בחיי בהסכמה להרפות את הפות שלי.

"הפות היא המרחב הכי פרטי, אינטימי ומקודש של כל אישה. שער לחיים ובריאה, שער לעונג ותשוקה שכיום עטופה אצל כל כך הרבה נשים בשכבות של בושה, הסתרה ואינסוף דפוסי פחד.

כל אחת מאיתנו שיושבת בחדר הזה נוצרה וקיבלה חיים ממפגש בין זרע לביצית ולרוב גם בין פין לפות. זה רגע משמעותי בקיום של כל אחת מאתנו, וכמה אבסורדי זה שלכל כך הרבה אנשים יש קושי כל כך עצום להגיד את המילה פות בנינוחות, בכבוד ובהכרה של כוח הקדושה והחיים שהפות

העניקה לכל ילד, ילדה, אישה ואיש שנולדו על כדור הארץ."

עצרתי להקשיב. חלל היורט היה שקט, מבעד לחלון נראו קרני שמש קורנות על טיפות הגשם שנחו על עלי האלון ויצרו נצנוץ מופלא וקסום.

מפגש מרגש בין אור למים.

"כשאני אומרת להרפות את הפות למה הכוונה? מה דעתכן?" שאלתי, "בואו נשמע מה כל אחת מאיתנו מדמיינת או חושבת."

איה העזה להתחיל: "להרפות את הפות זה להיות משוחררת להיכנס למיטה עם כל מי שבא לי," אמרה.

תמר המשיכה: "זאת אולי האפשרות שסוף סוף ארצה לשכב עם הבן זוג שלי ושבכלל יתחשק לי."

"נתחיל מזה שאני בקושי מסוגלת להגיד את המילה פות," אמרה אסתר, "אז אולי להרפות את הפות זה להיות מסוגלת להגיד או לדבר על הפות שלי בנינוחות," צחקקה במבוכה והמשיכה: "הִנה, כבר אמרתי שלוש פעמים פות במשפט אחד – אז הרפיתי את הפות!" כל הבנות צחקו יחד, לפתע נוצרה אווירה קלילה ומשוחררת. הצחוק כמו שחרר עוד שכבה של מבוכה ולתוך המרחב היותר נינוח שנוצר נכנסה אילנה בדבריה: "אתן רואות אותי, אני יכולה להיות סבתא של חלק מכן. אשתף אתכן בקושי שיש לי. כשאני מקיימת יחסי מין הנרתיק יבש לי. אני שמה שמנים שונים ומשונים ועדיין מתייבשת מאוד מהר. נראה לי שזה נושא שמעסיק יותר נשים מבוגרות, אז מבחינתי להרפות את הפות זה לחזור להיות רטובה יותר, עם נרתיק שיש בו יותר לחות ופחות יובש ונוקשות."

"תודה על השיתוף הפתוח והכן," אמרתי מתוך התרגשות, שמחה על המרחב המכיל שנוצר בין הנשים. עוד נשים שיתפו ובסיום המעגל דיברה שרית:

"האמת, אמרתן פה כאלה דברים מרתקים, אבל אם אני אותנטית עם עצמי, אז ואללה, אין לי מושג מה זה להרפות את הפות. זה מסקרן אותי ממש, אבל אני בכלל לא מצליחה להבין למה את, מיכל, מתכוונת," אמרה בחיוך החיים הזורמת דרכנו, בכל מיני מצבים לא רק בעת מעשה אהבה. יש לנו פתח בפות וכמו הפה, היא פתוחה ואנרגיה זורמת דרכה פנימה והחוצה.

כשנסכים להתהלך בעולם בהוויה זו, הפות שלנו תניח ותירפא."

במרחב החדר נוצרה התרגשות, מהולה בסקרנות ובתמיהה. חלק מהנשים הסתכלו עליי במבט שואל של "איך עושים את זה?! על מה את מדברת בדיוק?!" אחרות הרפו ונחו, חוות את שמחת הגוף על כך שסוף סוף מתחילים להתייחס לשפתו. לקחתי נשימה עמוקה, שתמיד עוזרת לי להתמרכז ולהזיז הצידה את הפחדים שעוברים דרכי. הרגשתי את האנרגיה שנבנית לקראת התהליך העמוק והאינטימי ששיח על מיניות מביא למרחב.

"טוב, בואו ניקח נשימה עמוקה," אמרתי "הניחו יד על הפות ותנשמו אליה."

"רגע," אמרה שרית, "מה זה לנשום לפות? אפשר לנשום לאיבר בגוף?

נושמים אל הריאות לא אל ה…" שרית השתהתה רגע, "פות… ואו, כמה קשה לי להגיד את המילה הזאת!"

"פות, פות, פות… שרית, אני תכף עונה לך על זה," אמרתי והמשכתי: "אני יודעת שאנחנו בכלל לא רגילות להניח יד על הפות בפומבי, אז רגע לפני, כדי לשחרר את חוסר הנינוחות בגוף, את הכיווץ מבכלל להגיד את המילה פות," חייכתי עם מבט מנצנץ בעיניים והבאתי למרחב את הילדה המצחיקה והקלילה שאני, "בואו נגיד יחד את המילה פות, בקול רם, בלחש, בצחוק, יאללה קדימה, כן… יופי! פות, פפפפפפפפפפוווווווווות, פות."

החדר התמלא בצלילי המילה, בקלילות ובצחוק אמרו הנשים את המילה פות בכל מיני ואריאציות וטונים.

"מהמם! איזה מהממות אנחנו! עכשיו אני מזמינה אתכן לעצום את העיניים," אמרתי תוך כדי שההמולה שוככת מעט, "תאספו את עצמכן חזרה פנימה. כן, יופי! הביאו את תשומת ליבכן לפנים והרפו אותן, תניחו גדול, כשתלתליה כשתלתלים מתפזרים לכל כיוון. מתחת לחיוך ולמסך הקלילות, קלטתי מבט מוטרד, מעין קמט בין העיניים ועננה של תסכול.

"בכל זאת," התעקשתי, "קחי רגע נשימה, תתמקדי פנימה. כשאת שומעת את הביטוי 'להרפות את הפות', איפה זה פוגש אותך? איפה את מרגישה את זה בגוף?" שרית הוציאה אנחה כבדה ומשחררת.

"יופי," המשכתי, "תנשמי עמוק אל עבר פתח הנרתיק שלך ותשאלי את הפות שלך מה זה להרפות את הפות בשבילך." וכמו מעיין הנובע בהרמוניה ובתנועה מתמדת מתוך האדמה, נבעו המילים מתוך הפות של שרית בקלות ובפשטות: "לפתח את היכולת להיות ביותר שקט ופחות דרמות וסערות רגשיות במפגש שלי עם גברים. פות שלווה ורגועה מול עולם הגברים, פחות נלחצת מהמפגש שלה עם גברים."

"תודה על השיתוף," הודיתי לה. פצפוץ העצים מהלהבה שבאח נשמע ברקע והמשכתי, "כמו להבת האש שכל הזמן משתנה, בצבע, גודל וצליל, אני מזמינה כל אחת ואחת לחקור במשך הסדנה מה זה להרפות את הפות בעבורה. אנחנו שונות ולכל אחת החוויה אחרת והתשובה אחרת ולפעמים גם משתנה מרגע לרגע. אני מזמינה אתכן לתהליך של שינוי תפיסתי עמוק על אופן הצעידה, הנוכחות וההגשמה שלכן כנשים בעולם עם איבר מין נשי, עם נִקבּה. עם להבת אש מחממת ובריאה שבוערת בתוככן.

בסנסקריט, שפה עתיקה שהכתבים הוודיים-ההינדיים המקודשים נכתבו בה, המילה לפות היא יוני. משמעותה – מקור כל החיים, מרחב מקודש המתייחס כמכלול לרחם, לנרתיק ולפות הקוסמית של דורות כל הנשים שהיו ויהיו בעולם. אני מזמינה אותנו להיזכרות העמוקה שאנחנו חלק מדורי דורות של נשים שצועדות על הפלנטה, עם מקור כל החיים בתוכנו, עומדות איתה בעולם בנוכחות שלווה. פות היא שער, פתח כניסה לאנרגיית להן לתרגל ולחוש את הפות שלהן דרך התנועה בשרירים הטבעתיים של האגן. "נעבור לעוד שלב, קצת יותר מאתגר. תשחקו בין האיסוף של שרירי פי הטבעת בנפרד מהשרירים הטבעתיים בנרתיק. יכול להיות שזה יהיה לכן ממש פשוט ולאחרות יעלה יותר קושי להפריד. כל מה שאתן מצליחות לעשות זה בסדר ונכון. אין פה נכון או לא נכון. פשוט צרו מקצב של תנועת השרירים הטבעתיים בפות." המתנתי מספר דקות והמשכתי: "יכול להיות שתרגישו גירוי מיני, שזוהי בעצם חוויית עונג. אני מזמינה אתכן להרשות לעצמכן להיות עם האנרגיה המינית שעולה. אם לא מרגישות אנרגיה מינית זה גם בסדר. כל תחושה שעולה בגוף היא מבורכת. המשיכו לנשום אל עבר הפתח של הנרתיק, הבטן התחתונה, הרחם או לאן שאתן מגיעות בפלג הגוף התחתון שלכן. אני מזמינה אתכן לשאול את הפות שלכן, מהי פות רפויה בשבילכן?."

איה התחילה להזיז את גופה בחוסר נינוחות. הנשימה שלה הפכה להיות קצרה יותר והיא זזה מצד לצד. התבוננתי בה במבט אוהב, תומך המכבד את תחושת הקושי שעולה ממנה.

"סליחה שאני מפריעה פה למדיטציה או לנשימות שאת מעבירה," אמרה, "אבל אני באמת לא מבינה. את רוצה שאני אדבר עם הפות שלי?!" איה התיישבה, עיניה פקוחות.

חייכתי אליה בנועם.

"אני מציעה שתנסי," אמרתי. "כל הסדנה הזאת היא קצת יוצאת מגדר התפיסה של המציאות שבה אנו חיים. פשוט תתחילי לדבר אליה, תשאלי אותה. אני מתרגלת את זה המון. פשוט לשוחח עם הגוף שלי, לשאול איברים בגוף מה הם רוצים ממני, ואיך הם מרגישים. אז אולי יש שיגדירו אותי כהזויה, אבל אני באמת מאמינה וזאת גם דרך עבודה שלי כבר הרבה שנים כמורה ליוגה, ששיח קשוב ומעמיק עם הגוף או עם כל איבר בנפרד שוב את היד על הפות ותנשמו אליה. מי שלא יכולה אז לבטן התחתונה, הכי קרוב לפות שאתן יכולות." השתהיתי לרגע ונתתי להן להתנסות בחוויית הנשימה אל הפות. לחלק מהנשים זאת הייתה הפעם הראשונה שהן חוות זאת וידעתי שחלק לא יצליחו לחוות דבר.

"יופי, בדיוק למקום שבו אתן מגיעות עם הנשימה שלכן, זה מעולה, תהיו עם מה שבא. הנשימה היא אחד השערים המרכזיים להזרמת אנרגיית חיים לגוף. בתוך המילה נשימה יש את המילה נשמה. זאת אומרת שהנשימה מאפשרת לעוד מהנשמה להיכנס לגוף. כשאני נושמת ומכוונת נשימה לאיבר מסוים בגוף, מה שמגיע לשם במודעות היא אנרגיית חיים. אם תהיו בתשומת לב יתרה, יכול להיות שחלקכן תרגישו תנועה בתוך הפות, תחושה שהיא מתרחבת ומשתחררת. קחו שאיפה אל הפות ושחררו נשיפה מהפות, מהפתח של הנרתיק. הרגישו את הפות שלכן, תהיו איתה בנוכחות ובמודעות. נשהה בזה יחד, עם הנשימה, כל אחת בקצב שלה עוד כמה דקות."

כולן התמסרו לנשימות העמוקות אל הפות. בחדר היה שקט שבו ניתן היה לשמוע את רחשי כניסת האוויר אל הגוף ויציאת האוויר מהגוף.

"גם אם אתן לא מרגישות את הפות, זה בסדר. תנסו לנשום לכיוון היד שמונחת על הפות, שימו לב לתנועה שמגיעה אל היד. אם התנועה לא מגיעה אל היד זה גם בסדר. לכל אחת יש את הגוף שלה, ומידת הרגישות והמיומנות של נשימה מודעת אל איברי הגוף. ככל שתתאמנו בזה, זה יהפוך להיות יותר נגיש בעבורכן." הנשים המשיכו לנשום, פניהן הלכו ורפו, וגם אני הרגשתי נינוחות עוטפת אותי. ההתרגשות הפנימית והראשונית של תחילת הסדנה התפוגגה ונשמתי יחד איתן.

"עכשיו," אמרתי, "אני מבקשת מכן לאסוף ולהרפות לסירוגין את השרירים הטבעתיים שנמצאים בנרתיק ובפי הטבעת שלכן. יופי!" המתנתי ונתתי "תודה, אסתר," אמרתי, ואיה, הצעירה שבחבורה, המשיכה: "כמו שאמרתי כבר קודם גם לי זה היה מוזר לדבר עם הפות. אני רק בת 20 . הרגע השתחררתי מהצבא, מעולם לא שמעתי שאפשר לדבר עם הפות שלי. זה חדש לי. נראה לי שמעולם לא התייחסתי אליה באופן אישי, ודווקא הרגשתי ממנה ממש שמחה שאני סוף סוף מתייחסת אליה ומדברת איתה ישירות."

איה החלה לצחוק והחדר כולו התמלא בצחוק נשי מתגלגל. "זה מצחיק אבל באמת הרגשתי את הפות שלי מבסוטה מזה שאני מדברת איתה, פות רפויה בשבילה – בעצם בשבילי – זה שאני אתייחס אליה, לסימנים שלה, לבקשות שלה, זאת התשובה שקיבלתי, אבל בכנות," אמרה איה, "אני לא מבינה את התשובה הזאת."

"ואת רוצה להבין?" שאלתי.

"ברור, בשביל זה באתי – להרפות את הפות," ענתה איה בשובבות.

"תודה, איה," אמרתי, "נדבר על זה עוד הרבה בהמשך. איך להתייחס לסימנים ולבקשות של הפות, ובכלל איך היא מסמנת, מדברת ומאותתת לנו. מי רוצה להמשיך?"

"אני בת 45 , ילדתי שלושה ילדים," אמרה תמר. "ילדתי בלידות קשות, טראומטיות, כואבות ולא נעימות. התשובה שקיבלתי מהפות שלי זה שהיא מבקשת נשימה אליה. הבנתי שבכל הלידות, ובכלל בחיים שלי, נעצרת לי הנשימה. אני לא נושמת, מחזיקה ומכווצת את כל הגוף. זה לא רק נשימה לפות שלי, זה באופן כללי לדעת לעצור ולנשום, להירגע."

"תודה, תמר," אמרתי. "אני מבקשת מכן לשים לב שהשיח מתרחב. הוא לא רק מדבר על הפות אלא מראה תמונה רחבה יותר של דרך חיים. להרפות את הפות זה שינוי עמוק בתפיסת החיים, בנוגע למיניות. שינוי שמבקש אותנו להיפגש ממקום חדש עם כל העולמות והרבדים שאנחנו, שמניח בגוף תומך בבריאות הפיזית והנפשית שלנו ונותן לנו את התשובות הכי מהימנות עבורנו."

איה עצמה את עיניה. ראיתי שעל אף שהיא לא לגמרי הבינה מה אני רוצה ממנה, היא מתמסרת, חוזרת למקצב של נשימות עמוקות לכיוון הפות שלה. ראיתי שהיא מצליחה להביא את המודעות שלה לפחות עד הבטן התחתונה שלה. סימן טוב.

השתרר בחדר שקט. אחרי כמה דקות הנחתי נייר ועיפרון על יד כל אחת מהמשתתפות ואמרתי: "קודם שאלתי את השאלה הזאת ונתתן תשובה מהראש. עכשיו אני רוצה תשובה של הפות. מה זה להרפות את הפות בעבור הפות האישית שלכן? ברגע שמגיעה לכן תשובה כתבו אותה."

להפתעתי אילנה, המבוגרת שבחבורת נשים מדהימה זו, הייתה הראשונה שלקחה את העיפרון והחלה כותבת, ואחריה שרית. אחת אחת פקחו הנשים את עיניהן והחלו כותבות. שמחתי לראות שגם איה כתבה.

"יופי! אני רואה שכולן סיימו," אמרתי. "אני מזמינה אותנו כעת לשיתוף קצר של מהי פות רפויה בעבור כל אחת מכן, כשהשיח הפנימי שלכן מגיע מתוך תקשורת עם הפות שלכן."

"אני אתחיל," אמרה אסתר. "אני רופאת עיניים בבית חולים. הרעיון של לדבר אל איבר בגוף, אחרי לימודי רפואה בתוספת 50 שנות חיים וניסיון, זר לי. גם להגיע לפה היה לצאת מהדפוס הרגיל שלי. אז אני בוחרת ויוצאת עוד קצת מהדפוסים שלי. נשמתי אל הפות כמו שביקשת. בהתחלה היה לי קשה ובאמת התחלתי לאט לאט להרגיש את הפתח של הנרתיק. הרגשתי שמשהו מגיע לשם וקורה בזכות זה שאני נושמת באופן מודע לכיוון מסוים בגוף. התשובה שקיבלתי ממנה הייתה – הרפיה, מנוחה ונינוחות בגוף באופן כללי, לא רק בפות."

הייתה שתיקה בחדר. אף אחת לא ידעה במה אילנה תבחר. בתוך תוכי הייתה לי תחושה חזקה שהיא תבחר להישאר, אך ראיתי בבהירות את החלקים שרצו לברוח ולא להתמודד עם הכאב. שרית, שחוזה קטן של חיבה ואהבה כבר נוצר בינה לבין אילנה בתחילת הבוקר, נעמדה מולה. שרית, שהייתה כבר במספר רב של סדנאות בנושא מיניות, מודעות והתפתחות, פרשה את ידיה ואפשרה לאילנה לבחור אם לקבל חיבוק. אילנה נענתה, התקרבה ובמבט, ללא מילים, נתנה את הסכמתה. הגוף של אילנה שקע בין זרועותיה של שרית. אחת אחת נעמדו הנשים סביבן. חלק הניחו על אילנה יד חמה ואוהבת ואחרות אמרו לה שהן אוהבות אותה. לימור לקחה את הגיטרה שהייתה מונחת בפינת כלי הנגינה והחלה לנגן ולשיר לה בשקט, שירה של מלאכים. ניגנתי מדי פעם בקערות הקריסטל, שהצליל שלהן נכנס למעמקי הנשמה וכל תא בגוף רוטט מעוצמתן.

בחדר נוצרה אווירה מיוחדת של הכלה אינסופית, קבלה ואהבה. אילנה החלה לבכות ואפילו תמר, שעד אותו רגע עמדה בצד בחוסר נוחות, הרפתה ושמה לעצמה ידיים על הלב והחלה לבכות גם היא. היה זה רגע מרגש וספונטני שנוצר מאחוות נשים, מאחיות לדרך, שהכירו רק לפני שעתיים וכבר מרגישות את השותפות שלהן במסע החיים המשותף, המבקש מנשות "השבט" שנוצר לפני שעה קלה להתאחד למען האחת החווה קושי בלתי צפוי בתוכה.

גם אילנה הצליחה להיות עבור עצמה, שהרי כשאישה קשובה לעצמה ולקולה הפנימי, ועושה את שהיא באמת רוצה, כל היקום שסביבה תומך במסעה.

"קחו כולן נשימה עמוקה," ביקשתי, "היו מודעות ללב, לפות, לגרון, לראש ולכפות הרגליים. נשמו לאן שהגוף מבקש בתוככן את תשומת הלב שלכן.

אילנה, איך את מרגישה?"

בצד דפוסי מחשבה ודרך חיים שגדלנו לפיה. אנחנו לומדות להשתמש במכלול כוחות החיים השלמים שאנחנו, בלי להתעלם או להדחיק את הפות והתחושות שעוברות דרכה. היא חלק מהשלם שאנחנו."

אילנה המשיכה: "ממרום שנותיי, קיבלתי תשובה שהפות שלי זורחת כשהיא רפויה. שאלתי אותה או אותי, זה קצת מוזר לי ההפרדה הזאת ביני לבינה, מה זאת פות זורחת? וקיבלתי תשובה שהפתיעה אותי – להיות נינוחה עם הגוף שלי. כמו שאתן רואות, אני מלאה. אחרי שנים של דיאטות, עלייה וירידה במשקל ואי אהבה לגוף שלי. הפות שלי מבקשת ממני לאהוב את הגוף הגדול שלי. זה כמעט בלתי אפשרי בעבורי. אני שונאת את הבטן הענקית שלי, ומה זה בכלל קשור לפות?! אני לא זוכרת מתי שמתי יד על הפות שלי ונגעתי בה. עוד תשובה שהפות נתנה, היא שפות רפויה מלאה בנוזלים ורטובה. כמו ששיתפתי אתכן קודם, אני סובלת מיובש בנרתיק.

יש לי הרבה עבודה כדי להגיע לפות רפויה. נראה לי שאני יכולה בזה הרגע לקום ולצאת מהחדר, זה יותר מדי בשבילי." להפתעת כולן נעמדה אילנה בפתאומיות, ולקחה את התיק שלה כעומדת לצאת מהחדר.

"אילנה," אמרתי, "אם את רוצה ומרגישה שזה באמת הדבר הנכון בעבורך, שזאת ההתפתחות והצמיחה שלך לקום ולצאת, אני אכבד את הבחירה שלך. אני מבינה את הקושי, החומרים שעולים פה לא פשוטים בעבור כולנו.

אין לי מאיפה להתחיל לתאר דרך כמה פחדים אני עוברת כדי לצאת עם הסדנה הזאת לאור ובקרוב עם הספר. זאת באמת דרך מפחידה שמבקשת מאיתנו, הנשים הבוחרות אותה, אומץ, יציאה מהדפוסים והסכמה להיפגש עם חלקים מאיתנו שאולי אפילו לא היה לנו מושג שהם חלק ממי שאנחנו מגדירות את עצמנו. אני רוצה להציע לך אפשרות אחרת. כולנו נעמוד סביבך ונהיה פה בעבורך עם הקושי שעולה לך."

זה הקליל את האנרגיה ויצר אווירה נעימה וטובה.

"יופי. איך אתן מרגישות עכשיו? נכון שזה נעים להגיד לעצמנו מילים של אהבה וטוב?!" שאלתי. "אנחנו חיות בחברה שמלמדת אותנו להיות כל הזמן בהרבה ביקורת כלפי עצמנו והעולם. אני ממש מזמינה אתכן לשים בתוך היום יום שלכן מחשבות ומילים של אהבה כלפי עצמכן. עכשיו אפשר להמשיך," אמרתי והסתכלתי על מעגל הנשים. "יש עוד מי שרוצה להגיד מה הפות שלה אומרת על מה זה להרפות את הפות?" שרית הנהנה את ראשה ושערה המתולתל והמנופח זז יחד עם ראשה. שרשרת עם אבן לבנה וזוהרת נצנצה על צווארה. "פות רפויה מקשיבה למקצב הגוף שלה.

לשרשרת שלי קוראים 'אבן ירח'. בזוויות מסוימות רואים עליה את צבעי הקשת, היא מזכירה לי את מקצב הירח שלי."

"את מקצב הירח שלך?! מה זה?!" שאלה אסתר בטון שהוא בין זלזול לגיחוך, ספק מזלזל ספק משתאה.

"זאת המחזוריות שלי," אמרה שרית, "המקצב שנע בתוכי בין הזמן של הדם שלי שזה מקביל לזמן שאין לבנה, שנקרא 'לבנה שחורה', לבין זמן הביוץ שמקביל ללבנה מלאה. בתוך זה יש את המחזוריות המתמדת שמתקיימת בתוכי, זמן התמלאות לקראת הביוץ וזמן התרוקנות לקראת הדם. המילה מחזור לא משקפת את זמן הווסת, היא מילה שמשקפת את המחזוריות – המקצב – הפעימה, המתקיימת בגוף של כל אחת מאיתנו."

"תודה, שרית," אמרתי, "זה ידע חשוב לכל אחת מאיתנו. חלק מלהרפות את הפות זה אכן להבין את המקצב הפנימי שלנו. אסתר, התשובה ששרית נתנה מספיקה לך?"

"כן, אבל אני לא תופסת עד הסוף איך זה עוזר לי להבין את המקצב שלי.

הווסת אומנם כבר כמעט נפסקה אצלי," אמרה אסתר, "אבל לא עקבתי "אין לי מילים," אמרה אילנה עם דמעות בעיניים, "אני מתרגשת. מעולם לא הרגשתי כל כך הרבה אהבה בבת אחת, ועוד מנשים שאני בכלל לא מכירה, תודה! אני נשארת, יודעת שתהיו בעבורי ביומיים האלה וזה מרגיע אותי."

הבטתי בנשים ואמרתי: "אני רוצה להגיד תודה לכל אחת מכן על מה שקרה פה עכשיו. התרגשתי מהמהירות שזה הגיע. כמה אהבה וטוב לב הבאתן לאילנה ולכל אחת שנכחה בחדר. אחוות נשים מופלאה היא אחת הדרכים שהפות יכולה להרפות, כשיש סביבה נשים שאוהבות אותה, מכבדות אותה ושהיא יכולה לחלוק איתן את קשיי ושמחת החיים. אני בהודיה ענקית למה שקרה כאן. זה הרבה יותר ממחיש את חוויית אחוות אחיות מאשר לדבר על כך. אני מאחלת לכולנו ליצור עוד ועוד מרחבים של אחוות נשים בתוך היום יום שלנו. זה אחד מהכלים הממשיים המאפשרים לפות להרפות."

אחת אחת קמו הנשים וחזרו לישיבה במעגל. שרית קמה, הכינה כוס תה והביאה אותה לאילנה שכבר ישבה חזרה במעגל. אנרגיה של קרבה, אינטימיות ואהבה נכחו בחדר. שמחתי מאוד על כך. ידעתי שהמסע שיעברו יחד הנשים הולך להיות עמוק ומשמעותי עבור כל אחת ואחת.

זוהי ידיעה שנכחה בתוכי בכל מקרה, אבל תמיד לפני כל סדנה היה עליי לחצות מרחבים של פחד – מי תגיע, האם התכנים שאני מביאה יתאימו עבור הנשים, איך יקבלו אותה ועוד פחדים מסוגים שונים ומשונים.

"איזה חמודות אנחנו… כמה פעמים אנחנו מבקרות את עצמנו," אמרתי, "ויש לנו הערות אל עצמנו. זה הרגע להגיד, איזו חמודה אני, מתוקה שאני.

תניחו כפות ידיים על הפנים ותגידו: אני כזאת מתוקה וחמודה'" החדר התמלא שוב במבוכה ובשתיקה. "נו… תגידו לעצמכן מילה טובה, בבקשה," ביקשתי. הנחתי את כפות ידיי על הפנים ואמרתי בקול שאני חמודה.

בקצב איטי אך עקבי, החלו הנשים להגיד לעצמן שהן חמודות ומתוקות.

הראשוני ליצירת חיים מתרחש קודם בגוף האנרגטי שלנו. הגוף האנרגטי, כמו הגוף הפיזי, בנוי מכל מיני מבנים וחלקים. ברפואה הסינית, למשל, עושים את הדיקור על המרידיאנים, שזאת מערכת אנרגטית שיושבת בתוך הגוף הפיזי. חלק מהכיווצים שיש לנו בפות הם פיזיים ורואים אותם כמו שריר מכווץ וחלקם אנרגטיים – בגוף האנרגטי שלנו."

"ומה בא קודם? הכיווץ בגוף האנרגטי או הפיזי?" שאלה איה.

"הגוף האנרגטי הוא הראשון להגיב, כי הוא קשור בגוף הרגשי והאינטואיטיבי שלנו בקשר ישיר," אמרתי. "אתן מכירות את התחושה הזאת שמשהו עומד להגיע? זה הגוף האנרגטי, הגוף הפיזי מגיב לאנרגטי. אני ברורה? ממש חשוב לי שתבינו אותי!" אמרתי תוך כדי שאני מסתכלת במבט של כל אחת מהן כדי לוודא שהבינו אותי. ראיתי מולי פנים רגועות, שלוות, ששותות בשקיקה את המידע שעובר דרכי, הלב שלי שמח! "יש לכן עוד שאלות או רעיונות על המהות של המושג להרפות את הפות?" שאלתי.

"אני מנסה להבין," אמרה איה, "אם להרפות את הפות אומר שאני פסיבית כשאני עושה סקס?"

"לא… זה אומר שאת לא מכווצת," עניתי, "כשאת פסיבית, ללא תנועה, כביכול יותר קל להרפות. אבל גם יכול להיות מצב שבו את פסיבית ושכל הגוף שלך מכווץ וקפוא. הכוונה היא לחוויה פנימית של הרפיה, חופש פנימי בגוף ובנפש. ואם מגיע ועולה קושי רגשי או פיזי, אנחנו לא מתעלמות ממנו אלא מתייחסות אליו, לא מדחיקות וממשיכות הלאה כאילו לא קרה כלום. זה לימוד האומנות של ההרפיה בתוך התנועה, בתוך הרגע ומתוך הקשבה פנימית. הרפיה היא הסכמה להתרחבות, לרכות, לאהבה ולהכלה של אנרגיית אהבה שזורמת אלייך. זה עונה לך על השאלה?"

"כן, ועוד הרבה מעבר לזה," ענתה איה בשקט ובנינוחות.

אחרי המחזוריות שלי. כל פעם די התבאסתי שהגיעה הווסת. חוץ מזה שהיא עזרה לי להביא ילדים, הייתי מוכנה לוותר עליה."

"זה חשוב מה שאת מביאה פה," אמרתי. "נתייחס לעניין הווסת וחשיבות המחזוריות בהמשך הסדנה, ותודה לשרית ששיתפת בידע שלך. אני מעודדת כל אחת מכן לשתף בידע שלכן שאתן חשות שהוא רלוונטי לסדנה.

כל מה שהבאתן לכאן משקף היבטים שונים של המהות של פות רפויה.

אני רוצה להוסיף עוד כמה דגשים. ברמה הפיזית של הגוף, הכוונה שפות רפויה בנויה מרצפת אגן חזקה, מתפקדת, שיודעת לאסוף את שריריה ולהרפות אותם. זאת לא פות רפוסה, נפולה, עם שרירים רפויים מדי. זאת פות חיה, שמשחררת מתוכה בהדרגה כיווצים אנרגטיים ופיזיים היושבים בתוך הנרתיק עצמו, על השפתיים החיצוניות והפנימיות. הפות היא פתח ודרכה זורמת אנרגיה פנימה והחוצה. חלק ממה שנכנס אלינו, בלי ששמנו לב ולפעמים כששמנו לב, כיווץ אותנו מבפנים. כל האזור סביב האגן, מפרקי הירכיים, הבטן התחתונה, רחם, פי הטבעת, חיץ הנקבים – שזה האזור בין הפתח של הנרתיק ופי הטבעת – קשור קשר ישיר לחיוניות של הפות שלנו.

גם הפה והלסת מחוברים לפות באופן כמעט ישיר, כי השרירים הטבעתיים של הפה, הפות ופי הטבעת עובדים יחד. ומובן שהתודעה, המחשבות והרגשות שלנו משפיעים על מצב הפות שלנו. אנחנו מכלול שלם, אי אפשר באמת לעשות הפרדה. הכול קשור בהכול, ובתוך השלם הזה היום נדבר על הפות ונעמיק את ההבנה וההכרה בחשיבות של התייחסות מכבדת, אוהבת וקשובה לפות שמייצרת פחות כיווצים של השרירים בגוף הפיזי והאנרגטי." "גוף אנרגטי?! מה זה?" התפרצה אסתר לתוך דבריי.

"שאלה חשובה, תודה אסתר," הגבתי בשקט. "יש לנו את הגוף הפיזי שבנוי מכל מיני חלקים, אבל בעצם אנחנו הרבה יותר אנרגיה מחומר. הבסיס "יש עוד שאלות?" הבטתי סביבי בעניין.

"כן," אמרה תמר, "מה אני עושה כשאני חווה במהלך קיום יחסי מין את הנוקשות ואת הכיווץ שמופיעים בגוף או בפות שלי?"

"נושמת, זה הדבר הראשון שכדאי לעשות," עניתי. "זאת שאלה חשובה ואנחנו נרחיב, נעמיק ונפרט על זה במהלך הסדנה, וגם מה לעשות במצב כזה. בינתיים נצא להפסקת צהריים. כל אחת מוזמנת להוציא מהמטעמים שהביאה מהבית ונאכל יחד במטבח, שנמצא בחדר הסמוך. אני גם רוצה להראות לכם את החדרים שבהם תישנו. תוכלו להניח שם את החפצים שלכן."

הגשם המשיך לרדת. הנשים קמו ממקומן, הוציאו את האוכל. חלק מהנשים נשכבו על המזרנים ואחרות הלכו לשירותים. חלק יצרו שיחות קטנות ביניהן ואחרות נשארו מכונסות בתוך עצמן, מעכלות את המידע החדש ואת האנרגיה שנעה במרחב. במטבח, השולחן התמלא במטעמים נפלאים במגוון רחב של צבעים. הנשים היו רעבות, אכלו בחיוניות ובתשוקה לאוכל.

בתום הארוחה יצאתי איתן לבית סמוך והראיתי לכל אחת את החדר שבו היא ישנה. אני הלכתי חזרה לחדר השינה שלי כדי לנוח.

לקראת סוף ההפסקה הייתה הפוגה בגשם. כשחזרתי ליורט שרית ואילנה יצאו החוצה לעשן סיגריה. אילנה חיבקה שוב את שרית. שמחתי לראות את הקרבה המיוחדת שנוצרה ביניהן, שחצתה את פערי הגיל וסגנונות החיים השונים.

אני בוחרת ולומדת מהי פות רפויה בעבורי.