מכתבים לדיוויד

בכל מקום ביקום שבו יתגלו אי פעם עקבות חיים. תמיד יהיו אלה עקבותינו. אנו כל חלקיו של השלם האחד של היקום. האנושות כולה המורכבת מכל אפשרויות חלקיו.

אין חיים נוספים ביקום מלבדנו. כפי שאין ולא יהיה לעולם יקום נוסף מלבדו. כל אפשרויותיו בהווה בעבר ובעתיד כבר מתקיימות בתוכו.

שעל כן האנושות הקיימת היא האחת והיחידה החוזרת בו תמיד בכל גוף חומר שלו, בכל אדם שלו, בכל כוכב שלו, בכל מחזור חיים שלו. כי אנחנו בלבד החייזרים של עצמנו.

זו רק אחת המסקנות שעולות מתוך תזה על "טבע היקום" שכתבה הסופרת, ורדית אייל, ושאותה שלחה דרך מכתבים אל המרצה שלה באוניברסיטה (ד״ר דייויד גרייבס) במשך 15 שנים.

במכתביה היא כוללת גם את התהליך שעבר עליה במשך כתיבת התזה, התפתחותה האישית והרוחנית שהתעצבה תוך כדי כתיבתה. ואת יחסה אל האלוהים שבו לא האמינה עד כה.

"ככל שנראה מדובר בכותבת עם תפיסה מאוד לא שגרתית במובן הטוב של המילה. מישהי שיצרה תחת ידה כתב יד שלדעתי מעטים יכולים ליצור. משהו שיכול להיזכר אצל רבים בזכות הייחודיות והקסם שיש בו. שללא ספק משמש דוגמה לשלם שעולה על סך חלקיו. שלם משובח מאד."

יובל ניסני, הוצאת ספרי ניב

מקט: 4-1272-1465

1/10/1975

שלום דיוויד,

אני מנסה לכתוב רעיון, רעיון של שלם אחד ויחיד של חומר ורוח, שהם דבר והיפוכו, הנעים במקביל זה מול זה משני צידיהם ההפוכים, במטרה להגיע אל גרעין תחילתם – נקודת דחיסותם האחת הנמצאת  בתוכם – אלא שאליה אין הם יכולים להגיע לעולם, פן יבטלו זה את זה באיחודם.

זהו בעצם סוד קיומם הנצחי. לעולם לא יוכלו החומר ורוחו לחדול משאיפתם לחזור בחזרה אל נקודת דחיסותם האחת, אך דווקא שאיפה זו היא שמרחיקה אותם פעם אחר פעם מן המטרה.

אתה מכיר את האגדה על הזאב והנץ? גבר ואישה מאוהבים קוללו בקללה נוראה על ידי מכשפה קנאית. האישה הופכת ביום לנץ ובלילה חוזרת להיות אישה. הגבר הופך בלילה לזאב ועם אור ראשון חוזר להיות אדם. הם נעים יחד בדרכים, צמודים זה אל זה ללא יכולת להיפרד או להיפגש (אם אינך יכול להיפגש אינך יכול להיפרד), אך יש רגע קצר אחד, בין השמשות, כאשר אור היום טרם פג והלילה טרם ירד, שבו הם רואים זה את זה לשברירית השנייה, שולחים יד לגעת… ולשווא. הם הופכים שוב הוא לזאב והיא לאישה.

גם אנו בני האדם קוללנו בקללה הזו, בהוויית החומר כשאנו מנסים לפרק למרכיביה את תמונת הראי ההפוכה שלנו, אנו נתקלים בחומת החומר, שאינו מניח לנו לקבל את היפוכו ומפרש את הדבר במוחנו כבלתי אפשרי. כיוון שאיננו מסוגלים לקבל דבר והיפוכו בעת ובעונה אחת באותו זמן באותו מקום, נוצרת במחשבתנו סתירה בלתי הגיונית, אך בעצם זו אינה סתירה כלל, כי אם קטיעת מעגל החומר והרוח השלם שלנו, שאיננו רואים את המשכו מעבר לחומת החומר.

אך לעולם אינך רואה את הכוס המלאה מבלי שבתודעתך נמצאת דמות הכוס הריקה שלה, כיוון שרק כך אתה יודע שהכוס מלאה. לעולם אינך רואה את השקר מבלי לדעת את האמת שלו, שכן רק כך אתה יודע שהוא שקר. לעולם אינך רואה את “החלק” בלי לדמות ברוחך את השלם שלו, שכן רק כך אתה יודע לזהותו כחלק מאותו שלם.

כי כל דבר נוצר/נגזר רק מתוך היפוכו, אין אור ללא חושך וחושך ללא אורו. אין יום ללא לילה ולילה ללא יומו. אין חום ללא קור וקור ללא חומו. אין חלק ללא שלמו, ואין שלם ללא כל חלקיו.

ו.א