החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!

לחיות עם פראנה

מאת:
הוצאה: | 2020 | 122 עמ'
הספר זמין לקריאה במכשירים:

22.00

רכשו ספר זה:

"קראתי והוקסמתי.

לחיות עם פראנה אכן סיפור מרפא. דרך המילים עוברת חוויה של געגוע. געגוע לחיבור, געגוע למה שנמצא מעבר …משהו שהכרנו פעם והשכל לא ממש זוכר. בשבילי, הסיפור מספר על פנימיותינו, על חלקים שנמצאים בתוכנו. ילדה, אישה, זקנה, כוחות ריפוי, כאבים, תנועת חיים ואינסופיות מאירה. "ככל שאני צוללת פנימה אני רואה את האינסופיות בתוכה …"

הסיפור מחבר לכאן ועכשיו, לעבר ולעתיד. לעולם הגשמי ולעולם הרוחני. אותם מעגלים שכולנו צועדים בהם, שוב ושוב ושוב. מעגלים פנימיים, מעגלים חיצוניים ואומץ להיות – במקום לברוח. חווית הקריאה הזכירה לי את חווית המפגש עם הכותבת עצמה, אורלי המקסימה, שיש בה כל כך הרבה עומק, חכמה, רכות, אור וקסם כמו ניחוח מעולמות נסתרים. ממליצה בחום"

אורנה סלע

 

ממני אליכם

"מעולם לא הכרנו כדרכם של אנשים. הלבבות שלנו כנראה מימים אחרים ולא נדרשו להם מלים." המלים עברו דרכי כמו בתוך צינורות הלב שלי ונכתבו על הדפים בזמנים של מדיטציה בחוף הים. כך אני מגישה אותן כאן ללא עריכה. כמו תינוק שהגיח אל העולם עם נשמה ופראנה משל עצמו, לגלות ולהתגלות. פראנה משמעותה בסנסקריט אנרגיית חיים. יש פה 5 סיפורים קצרים, שהקריאה שלהם היא חוויה כמו מעולם אחר…תנו למלים ובעיקר לפראנה שביניהן לגעת בכם ותרגישו כיצד הן מלטפות לכם את הנשמה מבפנים באנרגיית חיים.

אורלי זיו

מקט: 4-1272-735
לאתר ההוצאה הקליקו כאן
"קראתי והוקסמתי. לחיות עם פראנה אכן סיפור מרפא. דרך המילים עוברת חוויה של געגוע. געגוע לחיבור, געגוע למה שנמצא מעבר […]

 

א

ידיה חרושות קמטים. כל קמט מספר סיפור ארוך. בכל חריץ טמונים חיים שלמים. מעטפות של חוכמה עתיקה. את מילותיה הייתה לוחשת דרך עיניה הבהירות שהביטו עמוק אל האופק. הייתה רואה למרחקים. עיניה המשורטטות הפכו שקופות אחרי שהאש, שפשטה בכפרה, כילתה את ביתה וילדיה. היא נשענת על מקל בהליכתה הכפופה.

כל הנוסחאות שהכירה מהזמן שהייתה רוקחת את תרופותיהם לא הועילו לה בשעת האמת. ימים רבים לא ידעה את נפשה מצער. היא יצאה אל ההרים חסרת כול לחבור עם הטבע. למצוא מנוח.

יום אחד הבינה, שצעקות השבר שלה הן גם כוחותיה. אז, החלה לאסוף את שבריה. באומץ לב חזרה להתבונן אל האש שחרכה אותם וגילתה את הבערה להחיות אותם בתוכה, להחיות אותה בתוכה.

כך היא יצאה לדרכה חזרה. את האנשים שחלפו על פניה ראתה כשקופים. לעיתים הייתה עוצרת אותם, מניחה מעליהם את ידיה וממשיכה לדרכה… לימים התבייתה לה בחדרון קטן בו היו לה מיטה, שולחן עם שני כיסאות וכיריים. בכל יום, בשעות הבוקר המוקדמות, הייתה כותשת עשבים בעזרת עלי ומכתש, מכינה את התה המיוחד שלה ומחלקת לכל מי שהמתין לה בחוץ. אחד אחד היו נכנסים אליה בדממה. היא הייתה רואה אותם שקופים ולנגד עיניה היו מתגלים בהם כתמים כהים. כך ידעה להניח את ידיה מעל הכתמים השחורים. הייתה עוצמת את עיניה ומרגישה בידיה איך הכתם היה לאט לאט הופך שקוף ואיתו היה מתפוגג גם הכאב.

כך חייתה עד שיום אחד לא קמה עוד ממשכבה.

שמה היה פראנה והיא חיה בפקיסטן.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “לחיות עם פראנה”