10 שניות – זה הזמן שלוקח לבצע תרגיל-על! באמצעות שילוב תרגילים קצרצרים בשגרה היומיומית תוכלו להשיג כושר חייתי, לשמור […]
הקדמה
כיצד ניתן לגרום למטופלים מבוגרים וחולים שלא עשו מימיהם פעילות גופנית להתחיל להזיז את גופם? איזו פעילות גופנית יכולה לעזור בשיקום לאנשים הסובלים מבעיות אורתופדיות שונות – מכאבים בגב, בצוואר ובכתפיים ומדלקות מפרקים טורדניות, ואשר ניסו כבר, ללא הועיל, טיפולים תרופתיים ופיזיותרפיה? האם קיימת פעילות המתאימה גם למטופלים הסובלים מעייפות כרונית, מדיכאון, מסרטן וממחלות קשות אחרות? איך אפשר לשמור על כושר גופני לאורך מעגל החיים, ואפילו לשפרו עם השנים במקום להניח לו לדעוך לאיטו? ואיזו פעילות גופנית אפשר להציע לילדים המודרניים, הצמודים למסכי המדיה?
כרופא משפחה עסוק עם אלפי מטופלים, שרבים מהם קשישים וחולים במחלות כרוניות, השאלות הללו הטרידו אותי במשך שנים רבות. אלא שאת התשובות עליהן לא מצאתי בספרי הרפואה, שאותם ‘חרשתי’ היטב בבחינות בבית הספר לרפואה ובהתמחות ברפואת המשפחה. לא מצאתי אותן גם במאמרים רפואיים, בספרים הרבים שקראתי או אצל המורים והמרצים שלי. המענה להן בוודאי לא נמצא בתעשיית הכושר המודרנית הענקית, על שלל חדרי הכושר והמאמנים, הפונים לרוב לאנשים צעירים ובריאים.
בשונה מרופאי ספורט וממומחים לפיזיולוגיה של המאמץ, שההמלצות שלהם לפעילות ותנועה גופנית מבוססות על מחקרים שהם מבצעים במעבדה, אני הגעתי לתחום מהשטח. אימון תרגילי-העל נולד בעבודה היום-יומית שלי בקליניקה לרפואת המשפחה.
אני לא מאמן כושר בהכשרתי, ופרנסתי איננה מגיעה מעיסוק בכושר. לכן, האוכלוסייה שעימה אני עובד מורכבת מאנשים חולים ומוגבלים, ומכאלו שלעיתים קרובות אין להם זמן או פניות לאימון גופני, או שאין להם מוטיבציה להתאמן. זוהי אוכלוסייה שונה מזו הפונה למאמני כושר או למדריכי תנועה באשר הם, ומאתגרת הרבה יותר כמובן.
ולא רק עבור מטופליי חיפשתי מענה, אלא גם עבור עצמי – חיפשתי שיטת אימון שאותה אוכל לשלב בשגרת העבודה העמוסה בקליניקה שלי, בחיי המשפחה ובגידול ארבעה ילדים. רציתי לפתח שיטה שתתאים לכולם – לזקנים ביותר וגם לילדים, לחולים ולבריאים, לנשים ולגברים, לאנשים שאינם מורגלים בפעילות גופנית, כמו גם לספורטאים חובבים שאוהבים להניע את גופם, לאנשים שאפגוש ואדריך אחת לשבוע, וגם לאלו שאותם אראה רק פעם אחת בשנה.
הגעתי אפוא למסקנה שעלי להפשיל שרוולים, לצלול לעולם הרחב והעצום של התנועה הגופנית של האדם, למצוא את התשובות ולפתח בעצמי את השיטה שתענה על כל הדרישות שהצבתי. הצידה שנטלתי עימי לדרך כללה מומחיות ברפואת משפחה וברפואה פונקציונלית, כמו גם ניסיון בן 27 שנים כרופא; 45 שנים של פעילות גופנית מגוונת – החל בשחייה תחרותית כילד (מגיל שש), כדורעף וגלישת רוח כנער, קראטה כמבוגר צעיר, טאי-צ’י וצ’י-קונג ואמנויות לחימה אחרות כמבוגר, וגלישה אובססיבית על סקייטבורד, גלשן גלים, סאפ, גלשן רוח וסנואובורד מגיל 40 ואילך; ומעל לכול – רצון עז למצוא פתרון משביע רצון למטופליי ולי עצמי.
הסבר קצר – רפואת משפחה ורפואה פונקציונלית הן שיטות ומודלים רפואיים הוליסטיים ואינטגרטיביים. במקום להתמקד אך ורק במחלות ותרופות, המודל ההוליסטי מתייחס לאדם כאל מכלול של תבניות המשולבות ביניהן, ואשר קובעות את אורח חייו ואת סגנון החיים שלו – בהן תבנית התזונה, תבנית השינה, התבנית המשפחתית/חברתית, תבנית הפעילות הגופנית, תבנית ההתמודדות עם סטרס, התבנית הרגשית והרוחנית, התבנית הגנטית ועוד. יחסי הגומלין בין אורח החיים שלנו, המורכב מהתבניות הייחודיות של כל אחד מאיתנו, לבין הסביבה, הם הקרקע שממנה צומחת הבריאות שלנו, וגם התחלואים והסבל.
רופא משפחה מלווה את מטופליו שנים רבות. התינוק שבדקתי בשבוע הראשון שלי במרפאה הוא כבר בן 16. ההסתכלות על מעגל החיים כולו מינקות ועד זיקנה, ליווי המטופלים ברגעיהם הקשים ולעיתים האחרונים, כמו גם בשמחות שלהם, ביקורי בית רבים, עבודה בצוות רב-תחומי עם אחיות, עובדות סוציאליות, מומחים שונים ומערכת מינהלתית מורכבת, הצורך בידיעה רחבה ומקפת של רפואה ופסיכולוגיה – כולם מאפיינים ייחודיים של רפואה קהילתית הוליסטית. מאפיינים אלה השפיעו בצורה עמוקה על השיטה שפיתחתי, וכפי שתיווכחו, הם מביאים לגישה שונה לחלוטין מזו השלטת בעולם הכושר הסטנדרטי המודרני, אשר מונהג על ידי אתלטים מקצועיים, מאמני כושר וחברות מסחריות.
כמי שמאמין בכל ליבו במודל ההוליסטי, החלטתי שכדי לפתח שיטה שתתאים לכולם ושאכן תהיה קלה ופשוטה ללמידה, עלי לצאת תחילה למסע לחקר התנועה הגופנית – התנועה האנושית ותנועת בעלי החיים. המסע הזה היה לתהליך ארוך וממושך של ניסוי, תהייה וטעייה: מה עובד? מה לא עובד? ומאחר שרוח השיטה מבוססת על התפתחות ועל גיוון מתמידים, התהליך הזה הוא דינמי ומתמשך כל העת, והוא מוביל אותי עם הזמן להבנה ולתובנות מעמיקות יותר ויותר. הניסיון לחקור ולהבין את הקיום האנושי בבריאות ובחולי אינו מסתיים לעולם.
היה לי ברור שהשיטה חייבת להיות פשוטה ביותר, שכן עליה להתאים לכל אדם. טאי-צ’י ויוגה הן שיטות אימון מצוינות. אך הן שיטות מסובכות למדי. קשה למצוא מורה, קשה ללמוד את התנועות, קשה לעמוד במונוטוניות של האימון. השיטה עשויה להיות מעולה, אבל אם היא אינה עובדת במבחן השטח, פשוט כי איש אינו מתרגל אותה, סימן שהיא אינה מתאימה לכולם.
מעבר לפשטות, תנאי נוסף שהצבתי לעצמי היה שהשיטה חייבת להיות קלה ללמידה ולביצוע, כך שגם ילדים קטנים וגם קשישים יוכלו לבצעה. מה יכול להתאים לכולם?
במהרה התברר לי שפעילות ותנועה גופנית הן אתגר הרבה יותר קשה לפיצוח ממה שחשבתי. כדי למצוא שיטה שכזו היה עלי להבין את כל המשתנים והמרכיבים של פעילות גופנית. כפי שתיווכחו בהמשך, תנועה גופנית מורכבת מהרבה מאוד מרכיבים ומשתנים.
למעשה, החיים הם תנועה מתמשכת. כל בעלי החיים חייבים להתנועע כדי לשרוד ולהתרבות. האדם הוא החיה היחידה שבפיקחותה הרבה יודעת להגן על האנשים שאינם יכולים לנוע, ולדאוג לקיומם ולמחייתם. ועם זאת, גם האדם, ככל חיה, חייב לנוע כדי לשרוד, לעבוד ולהתרבות. עד לפני מאה שנה התמצתה הפעילות הגופנית של בני האדם בשתי מילים: ‘מה שצריך’. כל אדם נע בהתאם לצורך שלו בתנאים שהציבה הסביבה שבה חי. לפני שפרצו המכונות לחיינו השתמשנו בשרירים שלנו כדי לבצע את רוב העבודה שלנו, ומרבית האנשים התגוררו באזורים כפריים ועבדו למחייתם בעבודה פיזית יומית לא קלה. הלכנו ברגל כדי להגיע ממקום למקום, סחבנו, בנינו, תפרנו, כיבסנו, חפרנו, שתלנו, רעינו, עקרנו, צדנו, ברחנו.
לפני כמאה שנים לערך החלה הטכנולוגיה המודרנית להתפתח, ועימה תחנות החשמל הענקיות. התרבות המערבית המודרנית, האורבנית, המתועשת, המדעית, הממוחשבת, המתוקשרת, האינטרנטית, האינדיבידואליסטית ייתרה כמעט לחלוטין את הצורך שלנו לנוע כדי לעבוד, לשרוד או להתרבות. בעידן הדיגיטלי, ילד יכול לגדול כאשר הוא מבלה חלק ניכר משעות היום מול מסכי הטלוויזיה, המחשב, הטאבלט והטלפון החכם. כך לדוגמה, על פי המחלקה לבריאות בארה’ב, ילדים ובני נוער בני 18-8 מבלים כשבע שעות ביום מול מסכי המדיה השונים (U.S. Department of Health and Human Services, 2010). נתונים דומים התפרסמו בבריטניה (ofcom.org.uk, 2011) ובקנדה (Leatheradale & Ahmed, 2011). ובמקביל לעלייה המשמעותית והמתמדת בצריכת שעות המסך, יורדת בהתאמה הפעילות הגופנית. בקרב המבוגרים, המצב חמור לא פחות, כאשר הפעילות הגופנית של רובנו מסתכמת בהליכות קצרות בין המשרד למכונית ובין המכונית לבית. התנועה הגופנית לצורך עבודה והישרדות נעלמה כמעט כליל ברוב העולם המערבי.
ואולם, הריק שנוצר בשל היעלמות הכורח להתנועע התמלא חיש קל בתנועה שאותה אנו מכנים ‘ספורט’ או ‘אימון’. התנועה הגופנית הפכה לפעילות שאנו מבצעים מתוך בחירה, למען הכיף, הסיפוק או הכסף, או משום שמישהו המליץ לנו לעשות זאת כדי להיות בריאים.
התנועה הגופנית הפכה לפעילות המשויכת למאמני כושר, לשיטות אימון ולענפי ספורט שונים, על שלל התחרויות הכרוכות בהם, הליגות, האליפויות, הגביעים, הדרמות, ההתרגשות שבזכייה, כמו גם האכזבות שבהפסדים.
כל מי שעוסק בפעילות גופנית מגדיר אותה בשם כלשהו – הליכה, ריצה, יוגה, חדר כושר, שחייה, גלישה ועוד. כל אחד מהשמות הללו מייצג שיטת פעילות כלשהי. המשותף לכולן הוא שאין להן כל מטרה בעולם האמיתי. אתם יכולים להפסיק לרוץ פעמיים בשבוע והחיים שלכם ימשיכו בדיוק כמו קודם, ואולי אפילו ייפסק הכאב המציק בברך. רק לפני כמאה שנה, אם הפסקתם ללכת, לעדור ולסחוב, זה היה סימן שהפכתם לנכים ולנטל רציני על המשפחה ועל השבט או הכפר שלכם. אם חדלתם להיות פעילים, הייתם ככל הנראה בבעיה בריאותית רצינית ביותר. כיום, האדם היחיד שפעילות גופנית משרתת עבורו מטרה הוא המאמן עצמו, שכן הוא מתפרנס באמצעותה ולכן חייב לשווקה בהתלהבות. המתאמנים, לעומת זאת, נלהבים הרבה פחות מהרעיון של פעילות גופנית ומהצורך להתמיד באימונים, ובין העבודה, המשפחה, הילדים, החברים והפייסבוק, מתישהו, ללא יוצא מהכלל, רובם יפסיקו להתאמן.
הפעילות הגופנית המודרנית עברה מהפכה: לא עוד עבודה פיזית יום-יומית, אלא תנועה עתירת חוקים ותקנות (מישהו מבין את חוקי הפוטבול האמריקאי?), שהמודלים שלה הם ספורטאים מקצועיים עם הישגים מדהימים, מורי יוגה שגמישותם מעוררת קנאה, שחקני כדורסל המטביעים בסיבוב את הכדור בסל, מתעמלים וירטואוזיים, רצי אולטרה מרתון רזים, או גורואים של כושר שביד אחת מכינים שייק ירוק ובשנייה מרימים משקולת בת 50 קילוגרם. התנועה הגופנית המודרנית, בדומה לתזונה המודרנית, הפכה לסינתטית ומתועשת ועמוסה בכימיקלים. ממש כמו ‘תרבות המזון’, גם ‘תעשיית הכושר’ הפכה למוצר צריכה. לכן, אין זה מפתיע שמרבית בני האדם בעולם המערבי פשוט אינם בכושר, גם אם הם פוקדים את מכון הכושר שלוש פעמים בשבוע. מעטים האנשים שבאמת מתמידים בפעילות יומית סדירה ולא סינתטית מדי יום.
ספר זה הוא אפוא תולדה של המסע המאתגר שלי. הוא אינו מיועד לאותם מאסטרים נלהבים שמתאמנים יום-יום. לעומת זאת, אם אתם רוצים להשיג גוף שרירי, חזק, רזה וגמיש, אך מתקשים להזיז את גופכם, להיכנס לכושר ולהתמיד, בין משום שאינכם מורגלים בפעילות גופנית, בין בשל העומס וטרדות החיים, ובין עקב בעיות בריאות או גיל – זהו הספר עבורכם. מטרתו היא להסביר לכם איך כל אחד ואחד מכם יכול לעשות זאת, וכולי תקווה שהוא יעורר בכם את ההבנה של חשיבות התנועה הגופנית ויצית בכם את השמחה שבה.
אין עדיין תגובות