הַתַּרְמִיל שֶׁלִּי, שֶׁהָיָה מֻנָּח עַל הָרִצְפָּה בַּכִּתָּה, הִתְחִיל לִרְטֹט. כְּתוֹצָאָה מִזֶּה, הָרִצְפָּה הִתְחִילָה לִרְקֹד. "רְעִידַת אֲדָמָה!" אוֹדֶלְיָה צָרְחָה. אַתֶּם מַאֲמִינִים […]
אֵיךְ הַכֹּל הִתְחִיל
לִפְנֵי שֶׁאֲנִי מַתְחִילָה לְסַפֵּר לָכֶם אֶת הַסִּפּוּר הַזֶּה, אֲנִי רוֹצָה שֶׁתֵּדְעוּ שֶׁבִּכְלָל לֹא הִתְכַּוַנְתִּי לִנְסוֹעַ לַאֲרָצוֹת רְחוֹקוֹת. אִם לֹא הָיִיתִי נִתְקֶלֶת בָּאָדָם הַמּוּזָר שֶׁמְּכֻנֶּה “הָאַבִּיר”, וְטוֹעֵן שֶׁהוּא מַקְדִּישׁ אֶת חַיָּיו לְעֶזְרָה לְחַלָּשִׁים שֶׁנִּפְגָּעִים מִפּוֹשְׁעִים וּמִטֶרוֹרִיסְטִים, בִּכְלָל לֹא הָיִיתִי חוֹשֶׁבֶת עַל רַעֲיוֹנוֹת כָּאֵלֶּה.
לֹא חִפַּשְׂתִּי הַרְפַּתְקָאוֹת, אֲנִי דַּוְקָא מַעֲדִיפָה חַיִּים שְׁקֵטִים וּרְגוּעִים. אֲפִלּוּ כְּשֶׁאֲנִי רוֹאָה סְרָטִים אוֹ קוֹרֵאת סְפָרִים, אֲנִי אוֹהֶבֶת סִפּוּרֵי אַהֲבָה וְלֹא סִפּוּרֵי הַרְפַּתְקָאוֹת.
אֲבָל הָאַבִּיר הוֹפִיעַ פִּתְאוֹם בְּחַיַּי, וְהִרְגַּשְׁתִּי שֶׁאֲנִי לֹא מְסֻגֶּלֶת לְסָרֵב לוֹ. אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁיֵּשׁ לוֹ הַשְׁפָּעָה חֲזָקָה עַל אֲנָשִׁים, בִּמְיֻחָד עַל יְלָדִים. כְּשֶׁהוּא מוֹפִיעַ, אַתְּ מַרְגִּישָׁה שֶׁאֵין לָךְ אֶפְשָׁרוּת לְהִתְנַגֵּד.
כָּאן אוּלַי כְּדַאי שֶׁאַצִּיג אֶת עַצְמִי:
שְׁמִי אֲבִיגַיִל אוֹפִיר וַאֲנִי בַּת 12 מִתֵּל־אָבִיב. אֲנִי לוֹמֶדֶת בְּכִתָּה ו’ וְאוֹהֶבֶת בֵּן שֶׁשְּׁמוֹ תּוֹם לֵוִי, שֶׁבְּעֵינַי הוּא הֲכִי מַגְנִיב בַּשִּׁכְבָה.
אֲנִי גָּרָה בִּרְחוֹב הַיַּרְקוֹן, וּמֵחַלּוֹן הַחֶדֶר שֶׁלִּי אֲנִי רוֹאָה אֶת הַיָּם. לִפְעָמִים, כְּשֶׁאֲנִי יוֹשֶׁבֶת בַּמִּרְפֶּסֶת וּמִתְבּוֹנֶנֶת בַּמַּיִם, נִדְמֶה לִי שֶׁאֲנִי רוֹאָה יְלָדִים אֲחֵרִים בְּגִילִי, שֶׁיּוֹשְׁבִים גַּם הֵם בְּמִרְפְּסוֹת הַבָּתִּים שֶׁלָּהֶם מֵעֵבֶר לַיָּם וּמַבִּיטִים בִּי.
אֵין לִי מֻשָּׂג מִי הֵם הַיְּלָדִים הָאֵלֶּה וְלֹא שָׁאַלְתִּי אֶת עַצְמִי בְּאֵיזוֹ אֶרֶץ הֵם גָּרִים. אִם אֲנִי מַזְכִּירָה אוֹתָם כָּאן, זֶה רַק מִפְּנֵי שֶׁכַּאֲשֶׁר הָאַבִּיר הוֹפִיעַ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, הוּא אָמַר לִי, “אִם תַּסְכִּימִי לְהִתְגַּיֵּס לַמְּשִׂימָה, תִּפְגְּשִׁי אֶת אַחַת הַיְּלָדוֹת שֶׁאַתְּ רוֹאָה בַּדִּמְיוֹן שֶׁלָּךְ.”
אִם אַתֶּם חוֹשְׁבִים שֶׁהָאַבִּיר הוֹפִיעַ בַּבַּיִת שֶׁלִּי, דָּפַק עַל הַדֶּלֶת וּבִקֵּשׁ רְשׁוּת לְהִכָּנֵס אוֹ מַשֶּׁהוּ בַּסִּגְנוֹן, אַתֶּם טוֹעִים, לְגַמְרֵי. הוּא לֹא הוֹפִיעַ בַּבַּיִת שֶׁלִּי, אֶלָּא עַל מָסַךְ הַמַּחְשֵׁב שֶׁלִּי.
יָשַׁבְתִּי לִי בַּחֶדֶר וְשִׂחַקְתִּי בְּמִשְׂחָק שֶׁל אָחִי עִדָּן, שֶׁצָּעִיר מִמֶּנִּי בְּשָׁנָה. פִּתְאוֹם נֶעֱלַם הַמִּשְׂחָק, וּמָסַךְ הַמַּחְשֵׁב נִצְבַּע בְּצֶבַע תְּכֵלֶת שֶׁל יָם. מִתּוֹךְ הַיָּם צָצוּ פָּנִים שֶׁל בֶּן־אָדָם כְּאִלּוּ הֵן צָפוֹת עַל הַמַּיִם. זֶה הָיָה גֶּבֶר בַּעַל צַלֶּקֶת מִתַּחַת לָעַיִן, וְהוּא שָׁאַל אוֹתִי אִם אֲנִי מוּכָנָה לְהִתְגַּיֵּס לִמְשִׂימָה חֲשׁוּבָה.
“אֲבִיגַיִל אוֹפִיר, הֶחְלַטְתִּי לִפְנוֹת אֵלַיִךְ כִּי מִישֶׁהוּ הִמְלִיץ עָלַיִךְ,” הוּא הִסְבִּיר. “בַּשָּׁלָב הַזֶּה לֹא אוּכַל לְגַלּוֹת לָךְ מִיהוּ הַמַּמְלִיץ, אֲבָל אִם תַּסְכִּימִי לְהִתְגַּיֵּס לַמְּשִׂימָה, תִּפְגְּשִׁי אוֹתוֹ,” הוּא הִשְׁתַּתֵּק לְרֶגַע וְאַחַר כָּךְ הוֹסִיף, “אִם אַתְּ מְעֻנְיֶנֶת לִשְׁמוֹעַ פְּרָטִים עַל הַמְּשִׂימָה, תַּקִּישִׁי עַל מַקַּשׁ אֶנְטֶר (Enter) בַּמִּקְלֶדֶת.”
אַתֶּם בֶּטַח שׁוֹאֲלִים אֶת עַצְמְכֶם, אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁלֹּא עָלָה בְּדַעְתִּי שֶׁמְּדֻבָּר בְּסוּג שֶׁל סוֹטֶה. אֶחָד כָּזֶה שֶׁבִּדְרָכִים מְתֻחְכָּמוֹת מְפַתֶּה יְלָדוֹת לָבוֹא לְהִפָּגֵשׁ אִתּוֹ בִּמְקוֹמוֹת נִדָּחִים. אִם זֶה מָה שֶׁמַּדְאִיג אֶתְכֶם, אַתֶּם יְכוֹלִים לְהֵרָגַע. זֶה בְּהֶחְלֵט עָלָה בְּדַעְתִּי, לַמְרוֹת שֶׁאֲנִי מוּכָנָה לְהִשָּׁבַע לָכֶם שֶׁלֹּא נִכְנַסְתִּי לְשׁוּם אֲתָר מְסֻכָּן. בְּסַךְ הַכֹּל שִׂחַקְתִּי בַּמִּשְׂחָק שֶׁל אָחִי.
אִם בְּכָל זֹאת הִגַּעְתִּי לְמַסְקָנָה שֶׁאֲנִי יְכוֹלָה לִסְמוֹךְ עַל הָאַבִּיר הַזֶּה וְלֹא לַחְשׁוֹש מִפָּנָיו, זֶה הָיָה בְּעִקָּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא בִּכְלָל לֹא בִּקֵּשׁ מִמֶּנִּי לָצֵאת לִפְגּוֹשׁ אוֹתוֹ. אִם הוּא הָיָה מְנַסֶּה, זֶה הָיָה סוֹף הַסִּפּוּר. בָּרוּר שֶׁלֹּא הָיִיתִי מַסְכִּימָה, בָּרוּר שֶׁהָיִיתִי נִזְהֶרֶת מִמֶּנּוּ וּמִיָּד מְסַפֶּרֶת עָלָיו לַהוֹרִים.
לֹא הָיָה לִי מֻשָּׂג עַל אֵיזוֹ מְשִׂימָה הָאַבִּיר מְדַבֵּר, אֲבָל הָיִיתִי סַקְרָנִית לָדַעַת פְּרָטִים, וְלָכֵן לָחַצְתִּי אֶנְטֶר. מֵרֶגַע זֶה הִתְחִילָה הַרְפַּתְקָה מַדְהִימָה, שֶׁבָּהּ הִשְׁתַּתַּפְנוּ שְׁנֵינוּ, תּוֹם לֵוִי וַאֲנִי. תּוֹם, כְּמוֹ שֶׁכְּבָר צִיַּנְתִּי, הוּא הַבֵּן הֲכִי מַגְנִיב בַּשִּׁכְבָה שֶׁלִּי, וְאַחַר כָּךְ גַּם הִתְבָּרֵר לִי שֶׁהוּא זֶה שֶׁהִמְלִיץ עָלַי לָאַבִּיר.
לָמָּה תּוֹם הִמְלִיץ דַּוְקָא עָלַי? הָאֱמֶת, עֲדַיִן לֹא שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ. הַאִם זֶה מוֹכִיחַ מַשֶּׁהוּ עַל הַיַּחַס שֶׁלּוֹ אֵלַי? גַּם אֶת זֶה עֲדַיִן לֹא שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ, אֲבָל בֶּעָתִיד, כְּשֶׁתִּהְיֶה לִי הִזְדַּמְּנוּת, בָּרוּר שֶׁאֶשְׁאַל.
אַתֶּם חוֹשְׁבִים שֶׁהַהַרְפַּתְקָה שֶׁאֲנִי מְדַבֶּרֶת עָלֶיהָ הִתְרַחֲשָׁה בְּיִשְׂרָאֵל? מַמָּשׁ לֹא. בְּדֶרֶךְ מִסְתּוֹרִית הִגַּעְנוּ לְיַפָּן עִם שְׁלִיחָיו שֶׁל הָאַבִּיר, וְשָׁם, בְּעֶזְרַת שְׁנֵי יְלָדִים יַפָּנִים בְּנֵי גִּילֵנוּ, חִלַּצְנוּ יֶלֶד יִשְׂרְאֵלִי שֶׁנֶּחְטַף עַל יְדֵי טֶרוֹרִיסְטִים, שֶׁדָּרְשׁוּ כֹּפֶר וְשִׁחְרוּר מְחַבְּלִים תְּמוּרָתוֹ. זוֹ הָיְתָה הַמְּשִׂימָה הָעוֹלָמִית הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלָּנוּ, וְעָמַדְנוּ בָּהּ בְּהַצְלָחָה.
הַמְּשִׂימָה הָעוֹלָמִית הַשְּׁנִיָּה שֶׁלָּנוּ הָיְתָה בְּהוֹדוּ, שָׁם עָלִינוּ עַל עִקְבוֹתֶיהָ שֶׁל בַּחוּרָה יִשְׂרְאֵלִית שֶׁהִתְאַהֲבָה בְּכוֹכַב הַקּוֹלְנוֹעַ הֲכִי מְפֻרְסָם בְּהוֹדוּ.
הַמְּשִׂימָה הָעוֹלָמִית הַשְּׁלִישִׁית הָיְתָה בְּפֶּרוּ שֶׁבִּדְרוֹם אָמֶרִיקָה, וְגַם בָּהּ עָמַדְנוּ בְּכָבוֹד.
אֲבָל אַל תִּדְאֲגוּ, לֹא אַמְשִׁיךְ לִמְנוֹת כָּאן אֶת כָּל שְׁאַר הַמְּשִׂימוֹת, כְּדֵי לֹא לְעַכֵּב אֶתְכֶם. אֲנִי רוֹצָה רַק לְסַפֵּר שֶׁהָיוּ עוֹד הַרְבֵּה מְשִׂימוֹת, כָּל אַחַת מֵהֶן מְרַתֶּקֶת — וּבְאֶרֶץ שׁוֹנָה.
עַכְשָׁיו אֲנִי מְתָאֶרֶת לְעַצְמִי שֶׁאַתֶּם גַּם שׁוֹאֲלִים אֶת עַצְמְכֶם אֵיפֹה הָיוּ הַהוֹרִים שֶׁלָּנוּ בְּכָל הַמְּשִׂימוֹת הָאֵלֶּה? וְאֵיךְ הֵם הִרְשׁוּ לָנוּ לִנְסוֹעַ כָּל כָּךְ רָחוֹק?
הִנֵּה עוֹד הַפְתָּעָה: הַהוֹרִים שֶׁלָּנוּ בִּכְלָל לֹא יָדְעוּ שֶׁנָּסַעְנוּ. אֵיךְ זֶה יִתָּכֵן? אַל תִּשְׁאֲלוּ אוֹתִי, כִּי אֲנִי בְּעַצְמִי לֹא מְבִינָה לְגַמְרֵי אֶת הַקֶּטַע. אֲבָל נִרְאֶה לִי שֶׁכְּמוֹ שֶׁאַתֶּם יְכוֹלִים לִמְחוֹק מֵהַזִּכָּרוֹן שֶׁל הַמַּחְשֵׁב מָה שֶׁאַתֶּם רוֹצִים, כָּךְ הָאַבִּיר הִצְלִיחַ לִמְחוֹק מֵהַזִּכָּרוֹן שֶׁל הַהוֹרִים שֶׁלָּנוּ אֶת הַהֵעָדְרוּת שֶׁלָּנוּ. מַדְהִים, לֹא?
הֲיִיתֶם רוֹצִים לָדַעַת עוֹד פְּרָטִים?
אִם הַתְּשׁוּבָה שֶׁלָּכֶם חִיּוּבִית, לְצַעֲרִי לֹא תּוּכְלוּ לִלְחוֹץ עַל שׁוּם מַקָּשׁ בְּמִקְלֶדֶת הַמַּחְשֵׁב שֶׁלָּכֶם, אוֹ לְהוֹרִיד אֵיזֶה יִשּׂוּם בַּטֶּלֶפוֹן, כִּי זֶה מַמָּשׁ לֹא יַעֲזֹר כָּאן. מָה שֶתִּצְטָרְכוּ לַעֲשׂוֹת זֶה לִקְרוֹא אֶת הַסְּפָרִים הַקּוֹדְמִים בַּסִּדְרָה (רְשִׁימָה שֶׁלָּהֶם מוֹפִיעָה בְּסוֹף הַסֵּפֶר הַזֶּה).
וְאִם תַּחְלִיטוּ שֶׁלֹּא הֲכִי דָּחוּף לָכֶם לָדַעַת בְּדִיּוּק אֵיךְ הַכֹּל הִתְחִיל, אוֹ מָה קָרָה בַּמְּשִׂימוֹת הַקּוֹדְמוֹת, וְשֶׁאַתֶּם מַעֲדִיפִים לִקְרוֹא אֶת הַסֵּפֶר הַזֶּה כְּבָר עַכְשָׁיו, גַּם אָז אֵין צֹרֶךְ לְהַקִּישׁ עַל אֵיזֶשֶׁהוּ מַקָּשׁ. מָה שֶׁאַתֶּם אֲמוּרִים לַעֲשׂוֹת זֶה רַק לַעֲבוֹר לָעַמּוּד הַבָּא – וְלָצֵאת לַדֶּרֶךְ.
1
אֶצְלֵנוּ בְּבֵית־הַסֵּפֶר, אָסוּר לָשֶׁבֶת בַּכִּתָּה עִם טֶלֶפוֹנִים פְּעִילִים. וִכּוּחִים שֶׁל הַתַּלְמִידִים עִם הַמּוֹרִים עַל הַהַגְדָּרָה שֶׁל “טֶלֶפוֹנִים פְּעִילִים” הֵבִיאוּ אֶת הַהַנְהָלָה לִקְבּוֹעַ כְּלָלִים בְּרוּרִים: טֶלֶפוֹן פָּעִיל הוּא כָּל טֶלֶפוֹן שֶׁיָּכוֹל לְהוֹדִיעַ בִּשְׁעַת אֱמֶת שֶׁהִגִּיעוּ שִׂיחָה, אוֹ אֶס־אֶם־אֶס, אוֹ ווֹטְסְאַפּ, אוֹ מֵייל אוֹ הַתְרָאָה בְּפֵייסְבּוּק. לָכֵן, מִי שֶׁמַּחְזִיק אֶת הַטֶּלֶפוֹן בַּכִּיס כְּדֵי לְהַרְגִּישׁ אֶת הָרֶטֶט הַמְּבַשֵּׂר, חַיָּב לְהַעֲבִיר אֶת הַמַּכְשִׁיר לְ”מַצַּב טִיסָה” אוֹ לְכַבּוֹת אוֹתוֹ. לְעֻמַּת זֹאת, מִי שֶׁמַּחְזִיק אֶת הַמַּכְשִׁיר בַּתִּיק, יָכוֹל לְהַשְׁאִיר אוֹתוֹ בְּמַצָּב שֶׁל רֶטֶט, אֲבָל בִּתְנַאי שֶׁהַמֶּרְחָק בֵּין הַתִּיק לְבֵין בְּעָלָיו שֶׁל הַטֶּלֶפוֹן הוּא כָּזֶה, שֶׁהָרֶטֶט לֹא מַגִּיעַ אֵלָיו בְּשׁוּם מִקְרֶה.
וּכְדֵי שֶׁיִּהְיֶה בָּרוּר שֶׁשָּׁוֶה לְצַיֵּת לַחֻקִּים, נִקְבַּע הָעֹנֶשׁ: מִי שֶׁיִּתָּפֵס שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים עִם טֶלֶפוֹן פָּעִיל בַּכִּתָּה, יֵאָלֵץ לְהַפְקִיד בַּבֹּקֶר אֶת הַמַּכְשִׁיר שֶׁלּוֹ בִּידֵי אַב־הַבַּיִת וְיוּכַל לְקַבֵּל אוֹתוֹ חֲזָרָה רַק בְּתֹם יוֹם הַלִּמּוּדִים.
אֲנִי לֹא אוֹהֶבֶת לָשֶׁבֶת בַּכִּתָּה עִם טֶלֶפוֹן בַּכִּיס, וְלָכֵן אֲנִי מַעֲדִיפָה לְהַחְזִיק אוֹתוֹ בַּתַּרְמִיל בְּמַצָּב שֶׁל רֶטֶט. הַתַּרְמִיל שֶׁלִּי אָמְנָם תָּלוּי עַל גַּב הַכִּסֵּא, אֲבָל בְּדֶרֶךְ כָּלַל אֲנִי לֹא מַרְגִּישָׁה אֶת הָרֶטֶט. אֲבָל אִם קוֹרֶה, מַמָּשׁ לְעִתִּים רְחוֹקוֹת, שֶׁנִּדְמֶה לִי שֶׁאֲנִי מַרְגִּישָׁה אֶת הָרֶטֶט, אֲנִי מַעֲמִידָה פָּנִים כְּאִלּוּ לֹא. אֲנִי לֹא מַכִּירָה מִישֶׁהוּ שֶׁיִּהְיֶה מוּכָן לְהִפָּרֵד בְּקַלּוּת מֵהַטֶּלֶפוֹן שֶׁלּוֹ וּלְהַפְקִיד אוֹתוֹ אֵצֶל אַב־הַבַּיִת.
כָּל זֶה, כְּלוֹמַר כָּל מָה שֶׁכָּתַבְתִּי בַּקֶּטַע הָאַחֲרוֹן, הָיָה נָכוֹן עַד שִׁעוּר לָשׁוֹן הָרִאשׁוֹן שֶׁהִתְקַיֵּם אַחֲרֵי שֶׁחָזַרְנוּ מֵהַמְּשִׂימָה בִּשְׁוַיְץ. זֶה קָרָה מַמָּשׁ פִּתְאוֹם. הָרֶטֶט שֶׁנִּשְׁלַח מֵהַטֶּלֶפוֹן שֶׁהָיָה מֻנָּח בַּתַּרְמִיל שֶׁלִּי, הִרְקִיד אֶת גַּב הַכִּסֵּא שֶׁלִּי. בַּהַתְחָלָה אַף אֶחָד לֹא שָׂם לֵב וַאֲנִי קִוִיתִי שֶׁהָרֶטֶט יִפָּסֵק. הַמּוֹרָה עָמְדָה עִם הַגַּב אֶל הַכִּתָּה וְכָתְבָה הַטָּיוֹת שֶׁל פְּעָלִים עַל הַלּוּחַ. הִתְנַהַגְתִּי כְּאִלּוּ כְּלוּם לֹא קָרָה. הִתְרַחַקְתִּי מִגַּב הַכִּסֵּא כָּךְ שֶׁלֹּא אֶשָּׁעֵן עָלָיו וְאַרְגִּישׁ אֶת הַתְּנוּדוֹת. קִוִיתִי שֶׁהַמַּצָּב הַמֵּבִיךְ יִפָּסֵק מִיָּד. הֲרֵי כָּכָה זֶה תָּמִיד עִם הָרֶטֶט, הוּא מוֹדִיעַ לְךָ שֶׁמַּשֶּׁהוּ הִגִּיעַ וְנִרְגָּע.
נִרְגָּע?
לֹא בַּמִּקְרֶה הַזֶּה. אֲנִי אָמְנָם הִתְרַחַקְתִּי, אֲבָל הָרֶטֶט הָלַךְ וְגָבַר וּמִשְׁעֶנֶת הַכִּסֵּא כִּמְעַט נִתְלְשָׁה מִמֶּנּוּ. עַכְשָׁיו כְּבָר הָיוּ כַּמָּה תַּלְמִידִים שֶׁהִרְגִּישׁוּ שֶׁמַּשֶּׁהוּ מוּזָר מִתְרַחֵשׁ. תָּפַסְתִּי בִּרְצוּעוֹת הַתַּרְמִיל וְתָלַשְׁתִּי אוֹתָן מִגַּב הַכִּסֵּא וְהִנַּחְתִּי אֶת הַתַּרְמִיל עַל הָרִצְפָּה. לֹא הֶעֱלִיתִי בְּדַעְתִּי שֶׁכְּתוֹצָאָה מֵהַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה הָרִצְפָּה תַּתְחִיל לִרְקוֹד, אֲבָל זֶה בְּדִיּוּק מָה שֶׁקָּרָה.
“רְעִידַת אֲדָמָה!” אוֹדֶלְיָה צָעֲקָה.
“כֻּלָּם לָצֵאת הַחוּצָה!” הַמּוֹרָה קָרְאָה מִיָּד.
הִתְחִיל מֵרוֹץ מְטֹרָף. כֻּלָּם, חוּץ מִתּוֹם וּמִמֶּנִּי, נִדְחֲקוּ אֶל הַדֶּלֶת. תּוֹם הִבִּיט בִּי וְחִיֵּךְ. אֲנִי הֶחְזַרְתִּי לוֹ מַבָּט, וְגַם אֲנִי חִיַּכְתִּי. הָיִיתִי בְּטוּחָה שֶׁגּוֹרַל הַטֶּלֶפוֹן שֶׁלִּי נֶחְרַץ, וְשֶׁבְּקָרוֹב מְאוֹד אֵאָלֵץ לְהַפְקִיד אוֹתוֹ בִּידֵי אַב־הַבַּיִת.
“תּוֹם וַאֲבִיגַיִל!” זֶה הָיָה קוֹלָהּ שֶׁל הַמּוֹרָה שֶׁהִבְחִינָה כִּי אֲנַחְנוּ לֹא מְמַהֲרִים הַחוּצָה עִם כָּל הַשְּׁאָר, “אַתֶּם רוֹצִים שֶׁהַתִּקְרָה תִּפֹּל עַל הָרֹאשׁ שֶׁלָּכֶם?”
בָּרוּר שֶׁתּוֹם וַאֲנִי לֹא רָצִינוּ שֶׁהַתִּקְרָה תִּפֹּל עַל הָרֹאשׁ שֶׁלָּנוּ. הִתְעַכַּבְנוּ בַּכִּתָּה כִּי יָדַעְנוּ שֶׁאֵין סַכָּנָה כָּזֹאת. אָמְנָם לֹא הִסְפַּקְנוּ לְהַחְלִיף בֵּינֵינוּ מִלָּה, אֲבָל הַחִיּוּכִים דִּבְּרוּ בִּמְקוֹם מִלִּים. שְׁנֵינוּ הֵבַנּוּ שֶׁמַּשֶּׁהוּ קוֹרֶה, וְשֶׁכַּנִּרְאֶה זֶה קָשׁוּר לְמִסְדַּר הָאַבִּירִים, אַחֶרֶת אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁבִּגְלַל רֶטֶט שֶׁל טֶלֶפוֹן לֹא מֵהַדֶּגֶם הֲכִי מִתְקַדֵּם, כִּתָּה שְׁלֵמָה מַרְגִּישָׁה שֶׁהָרִצְפָּה רוֹעֶדֶת?
בַּחוּץ, כְּשֶׁהִתְפַּזַּרְנוּ בַּמִּגְרָשׁ, הוֹפִיעָה הַמְּנַהֶלֶת וּבִקְּשָׁה לְהָבִין מָה קוֹרֶה. הִיא לֹא הִצְלִיחָה לְהָבִין אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁמִּכָּל הַכִּתּוֹת בַּבִּנְיָן, רַק בְּכִתָּה אַחַת רָעֲדָה הָרִצְפָּה. בַּזְּמַן שֶׁהִיא שׂוֹחֲחָה עִם הַמּוֹרָה שֶׁלָּנוּ, תּוֹם הֵצִיץ בְּצַג הַטֶּלֶפוֹן שֶׁלּוֹ. בְּנִגּוּד לִי, הוּא שַׁיָּךְ לְאֵלֶּה שֶׁמַּעֲדִיפִים לְהַחְזִיק אֶת הַטֶלֶפוֹן בַּכִּיס בְּמַצַּב טִיסָה.
“מָה אָמַרְתִּי לָךְ?” הוּא לָחַשׁ לִי.
“מָה?”
“לַמְרוֹת מַצַּב הַטִּיסָה, הִגִּיעָה הוֹדָעָה.”
“מָה?” הִתְקָרַבְתִּי אֵלָיו.
“אֲנִי הוֹלֵךְ לַשֵּׁרוּתִים לִבְדּוֹק,” תּוֹם אָמַר.
בַּשָּׁלָב הַזֶּה הַמְּנַהֶלֶת הוֹרְתָה לְכֻלָּנוּ לַחְזוֹר לַכִּתָּה, וְתוֹם נִגַּשׁ לַמּוֹרָה וּבִקֵּשׁ רְשׁוּת לָלֶכֶת לַשֵּׁרוּתִים. אֲנִי הִרְגַּשְׁתִּי רַע. פָּחַדְתִּי שֶׁהַטֶּלֶפוֹן שֶׁלִּי שֶׁנִּמְצָא בַּתַּרְמִיל מַמְשִׁיךְ לְהַרְעִיד אֶת הָרִצְפָּה. בִּגְלַל הַפַּחַד הָלַכְתִּי אַחֲרוֹנָה. כַּנִּרְאֶה הָיִיתִי חִוֶרֶת מְאוֹד, כִּי הַמְּנַהֶלֶת שָׂמָה לֵב שֶׁמַּשֶּׁהוּ לֹא בְּסֵדֶר אִתִּי וְשָׁאֲלָה אוֹתִי מָה הַבְּעָיָה.
עוֹד לִפְנֵי שֶׁהִסְפַּקְתִּי לַעֲנוֹת, שְׁנֵי הָרִאשׁוֹנִים שֶׁנִּכְנְסוּ לַכִּתָּה בָּרְחוּ מִמֶּנָּה כְּאִלּוּ פָּגְשׁוּ רוּחַ רְפָאִים. אֲרִיאֵל, שֶׁהָיָה אֶחָד מֵהֶם, צָעַק:
“הָרִצְפָּה עוֹד רוֹעֶדֶת!”
“רִצְפָּה לֹא יְכוֹלָה לִרְעוֹד סְתָם.” הַמְּנַהֶלֶת עָזְבָה אוֹתִי, עָקְפָה כַּמָּה תַּלְמִידִים וְנִכְנְסָה אֶל הַכִּתָּה שֶׁלָּנוּ בִּצְעָדִים נִמְרָצִים. הַנִּמְרָצוּת שֶׁלָּהּ נֶעֶלְמָה לְגַמְרֵי כַּעֲבֹר שְׁנִיָּה, כְּשֶׁהִיא חָזְרָה וְיָצְאָה. הִיא אָחֲזָה בְּרֹאשָׁהּ בִּשְׁתֵּי יָדֶיהָ.
“אֲנִי לֹא מְבִינָה מָה קוֹרֶה כָּאן…” הִיא מִלְמְלָה.
“אוּלַי יֵשׁ בּוֹלְעָן מִתַּחַת לָרִצְפָּה,” אֲרִיאֵל הִצִּיעַ.
“בְּתֵל־אָבִיב אֵין בּוֹלְעָנִים,” דָּנִיאֵל עָנְתָה לוֹ.
“עֻבְדָּה שֶׁיֵּשׁ.” אֲרִיאֵל אָמַר.
“תְּנוּ לִי לְהִכָּנֵס לְהוֹצִיא אֶת הַטֶּלֶפוֹן שֶׁלִּי מֵהַתִּיק!” אוֹדֶלְיָה צָעֲקָה.
“אַף אֶחָד לֹא נִכְנָס לַכִּתָּה עַד שֶׁאֲנַחְנוּ בּוֹדְקִים אֶת הַמַּצָּב,” הַמְּנַהֶלֶת הִכְרִיזָה וְהִזְעִיקָה אֶת אַב־הַבַּיִת לְעֶזְרָה.
אַב־הַבַּיִת הֵצִיץ פְּנִימָה אֶל חֲדַר הַכִּתָּה שֶׁלָּנוּ וְאַחַר כָּךְ הִסְתּוֹבֵב אֵלֵינוּ.
“אֲנִי לֹא מֵבִין מָה אַתֶּם רוֹצִים,” הוּא אָמַר.
“הָרִצְפָּה רוֹעֶדֶת,” הַמְּנַהֶלֶת הֵשִׁיבָה לוֹ.
“וָואוּ, מָה זֶה???” הוּא קָרָא.
בְּאוֹתוֹ רֶגַע תּוֹם יָצָא מֵהַשֵּׁרוּתִים וְקָרַץ לִי. מֵהַקְּרִיצָה שֶׁלּוֹ יָכֹלְתִּי לְהָבִין שֶׁהוּא קָרָא אֶת הַהוֹדָעָה שֶׁהִגִּיעָה מֵהָאַבִּיר. הוּא נִדְחַק לְעֶבְרִי וְדָחַף לְאָחוֹר אֶת אַב־הַבַּיִת.
“תְּנַתְּקִי אֶת הַטֶּלֶפוֹן!” תּוֹם פָּקַד עָלַי.
“אֵיךְ?” לֹא הֵבַנְתִּי.
“תִּכָּנְסִי לַכִּתָּה,” הוּא לָחַשׁ.
“מָה־זֶה???”
“תְּנַתְּקִי אוֹתוֹ.” הוּא דָּחַף אוֹתִי.
“וּמָה הַמְּנַהֶלֶת תַּגִּיד?”
“עִזְבִי אוֹתָךְ עַכְשָׁיו מֵהַמְּנַהֶלֶת!”
מִצְטַעֶרֶת, לֹא יָכֹלְתִּי לַעֲזוֹב אֶת הַמְּנַהֶלֶת. הָיָה לִי בָּרוּר שֶׁאִם אֲנִי נִכְנֶסֶת לַכִּתָּה וּמְנַתֶּקֶת אֶת הַטֶּלֶפוֹן שֶׁלִּי וְהָרַעַד יִפָּסֵק, כֻּלָּם יָבִינוּ שֶׁאֵיכְשֶׁהוּ הַטֶּלֶפוֹן שֶׁלִּי גָּרַם לִרְעִידַת הָרִצְפָּה. מַצָּב כָּזֶה הֲרֵי יִגְרֹם לַמְּנַהֶלֶת, לְאַב־הַבַּיִת וְלַמּוֹרָה לִדְרוֹשׁ לִבְדּוֹק אֶת הַטֶּלֶפוֹן שֶׁלִּי, וְאוּלַי הֵם אֲפִלּוּ יַחְלִיטוּ לְהַעֲבִיר אוֹתוֹ לִבְדִיקָה שֶׁל הַמִּשְׁטָרָה. אֲבִיגַיִל אוֹפִיר, שֶׁהִתְחַיְּבָה לֹא לְגַלּוֹת אַף סוֹד מִסּוֹדוֹת מִסְדַּר הָאַבִּירִים, יְכוֹלָה לְהַרְשׁוֹת לְעַצְמָהּ לְהִסְתַּכֵּן כָּכָה?
תּוֹם הֵבִין אֶת הַהִסּוּסִים שֶׁלִּי וּוִתֵּר. בִּמְקוֹם לִשְׁלוֹחַ אוֹתִי אֶל הַכִּתָּה, הוּא נִכְנַס בְּעַצְמוֹ. הַמְּנַהֶלֶת אָמְנָם קָרְאָה לוֹ לַחְזוֹר, אֲבָל הוּא הִתְעַלֵּם מִמֶּנָּה. קֹדֶם הוּא נִגַּשׁ אֶל הַתִּיק שֶׁלּוֹ וְאַחַר כָּךְ הוּא נִגַּשׁ אֶל הַתִּיק שֶׁלִּי, וְכָכָה, עִם שְׁנֵי הַתִּיקִים הוּא חָזַר אֶל הַמִּסְדְּרוֹן. אֶת הַתִּיק שֶׁלִּי הוּא הֶעֱבִיר אֵלַי וְאֶת הַתִּיק שֶׁלּוֹ הוּא תָּלָה בִּרְצוּעָה אַחַת עַל כְּתֵפוֹ.
“אַתֶּם רוֹאִים?” הוּא אָמַר, “שׁוּם דָּבָר לֹא קָרָה לִי.”
הַהוֹכָחָה שֶׁאָכֵן תּוֹם בָּרִיא וְשָׁלֵם וְהַתִּיק שֶׁלּוֹ נִמְצָא בִּרְשׁוּתוֹ, גָּרְמָה לְכָל הָאֲחֵרִים לַעֲשׂוֹת כָּמוֹהוּ. כִּמְעַט יַחַד כֻּלָּם נִכְנְסוּ לַכִּתָּה, כָּל אֶחָד אֶל הַתִּיק שֶׁלּוֹ, וַאֲנִי נִצַּלְתִּי אֶת הַמְּהוּמָה, מָשַׁכְתִּי הַחוּצָה אֶת הַטֶּלֶפוֹן הָרוֹטֵט שֶׁלִּי וְכִבִּיתִי אוֹתוֹ.
בְּבַת־אַחַת פָּסְקוּ הָרְעִידוֹת. הָרִצְפָּה שֶׁל הַכִּתָּה חָזְרָה לְמַצָּבָהּ הַיַּצִּיב, אֲבָל אֲנַחְנוּ לֹא יָכֹלְנוּ לְהַמְשִׁיךְ לִלְמוֹד כָּרָגִיל, כִּי הַמּוֹרָה שֶׁלָּנוּ, וְאִתָּהּ הַמְּנַהֶלֶת, סָבְלוּ מִפְּעִימוֹת לֵב מְהִירוֹת, לְחָצִים בֶּחָזֶה וְהַזָּעָה מֻגְבֶּרֶת, עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁהָיָה צֹרֶךְ לְהַזְעִיק אַמְבּוּלַנְס שֶׁיַּסִּיעַ אוֹתָן לַחֲדַר מִיּוּן, שָׁם יִבְדְּקוּ הַאִם מְדֻבָּר בְּהֶתְקֵפֵי חֲרָדָה אוֹ בְּמַשֶּׁהוּ חָמוּר יוֹתֵר.
.jpg)
אין עדיין תגובות