מר עכבר

כולנו קראנו על מר עכבר, אבל איננו יודעים עליו דבר: למה עזב את ביתו שבקומה החמישית; לאן הלך; ועוד פחות מכך אנו יודעים על חייו, משפחתו ועולמו הפנימי. הדמות השולית בספרה של לאה גולדברג מהווה נקודת מוצא לאחד הטקסטים הנועזים, הפראיים והיפים ביותר שתקראו. ההתוודעות אל מר עכבר היא גם התוודעות אל עולם כתיבה יוצא דופן שמעמיד בפנינו גדעון הרן, איש שהתגלגל אל עולם המילים כמעט־במקרה ונשאר לגמרי־לא־במקרה. הרן מציב זו ליד זו, זו כנגד זו, שתי נובלות מופלאות — מר עכבר ואליזבטה — שתי דמויות ייחודיות למרחב הספרותי הכתובות באופן שאינו חדל להפתיע. מר עכבר יוצא ללוטציה בעקבות תחרות מוסיקלית שהוא מתעתד לנגן בה; אליזבטה, העובדת בדלפק הבשר בסופר, חולמת על ערבות סיביר וקידוחי הקרח שהותירה מאחור ומרשה לעצמה, אולי, להתאהב. גדעון הרן, באופן כתיבתו, מנייד אותנו בעוצמה בין כאב לצחוק פרוע, בין גיחוך להזדהות, ובעיקר — נותן לנו לשהות רגעים ארוכים בתוך הראש הווירטואוזי שלו, שלא חדל להמציא לנו פטנטים.

מקט: 978-1-61838-728-8

לאתר ההוצאה הקליקו כאן

1.

טזאורוס רקס

(פרק זה מספר על מר עכבר שמבקש שיכתבו ספר בעבורו)

ולמר עכבר היה משחק מילים שנהג לשחק בו עוד בילדותו, ולמשחק קרא טזאורוס רקס, השם כמו המשחק עצמו היה משחק מילים, אם כי שונה במהותו, המשחק עצמו עסק במובנן של מילים, והתבסס על כך שגם בין מילים בעלות מובן דומה קיימים הבדלים, ולכן למשל כשהיה חולם חלום — מיד חשב על הזיה, שדומה קצת לתעתוע, למיראז’ ולגמל, ובכל זאת לא חשב שחלום וגמל הן מילים בעלות משמעות דומה כל כך, וממשחק מילים זה, שעיקרו ניסיון לחבר מילים שאין ביניהן קשר למראית, כמו למשל פרפר ופריפריה, הגיע למסקנה כי בסופו של דבר יוכל באמצעות מחשבתו ודמיונו לחבר כמעט כל צמדי מילים בעלות משמעות רחוקה, והדבר נראה לו כתגלית מלאת תקווה, כמעט כמו זו של גילוי כף התקווה הטובה שמאפשרת לחבר יבשות וארצות שקודם לכן אי אפשר היה לחברן, והוא חשד שמהירות הדמיון עולה בהרבה על מהירות האור, ומרוב שהיה עסוק במציאת הדמיון בין מילים היה ראשו רוחש מחשבות ודימויים, ומרוב שהיה עסוק בלהציב לעצמו שאלות למענה ומרוב שהיה עסוק בעצם החשיבה עצמה, לא צלח אפילו ספר אחד מתחילתו ועד סופו, עד כדי כך שנואש מקריאה ולא קרא ספרים במשך שנים והחליט לבקש שייכתב ספר אחד וראשון בעבורו, שיוכל לקרוא אותו תוך הקפדה על כמה כללים בסיסיים, שהראשון שבהם הוא שלא נדרש ידע מוקדם כדי לצלוח את הכתוב, ואולי אפילו עדיף שתיכתב על עטיפת הספר אזהרה בכתב גדול וברור, מסוג ההודעות כמו: משרד הבריאות ומשרד החינוך מאשרים כי מחקרים רפואיים עדכניים במכוני מחקר מובילים בעולם מצאו כי לספר זה לא נזקק ידע מוקדם וכי ידע מוקדם פוגע בבריאות ואף בפוריות וטוב יעשה מי שקורא את הספר אם ייפטר מהידע המוקדם שברשותו לפני שהוא מנסה לקרוא ואין אחריות לבעלי ידע מוקדם והודעה זו מופנית לגברים ולנשים כאחד, וכלל נוסף לספרו היה שהספר יהיה סלחן, גם אם הקורא מדלג על אות או שורה או עמוד ואף על הספר כולו, ואם לא די בכך רצה שהספר יוכל להיקרא מכל נקודה ולכל כיוון, היינו מראשיתו או אמצעיתו ואף מסופו, ושיא תעוזתו היה המחשבה שגם קריאה בסדר פרקים הפוך לא ממש תשנה דבר, שהרי כל מילה אפשר לחבר לכל מילה וכל פרק לפרק וכל עניין לכל עניין, גם אם בראשיתו של דבר לא נראה שיש ממש קשר, ועוד הוסיף מר עכבר שהוא זקוק לספר שאותו יקרא מתוך רצון ולא מתוך כורח, כמו שקרה לו לא פעם בבית הספר, ושמוסר ההשכל שלו, היינו של הספר, יהיה מוסר השכל ממש ממש פשוט ולא מסובך, בסגנון של הכול זה הכול, או של יש בכל דבר מכל דבר או של אין דין מי שמפיל צנצנת לבנייה על המדרגות כדין מי שבשנת 1927 היה אומר שמניית ג’נרל מוטורס יכולה ליפול ואפילו להתרסק, שכן בוודאי היו סוגרים אותו, היינו את רואה השחורות בעניינה של מניית ג’נרל מוטורס, במוסד לחולי רוח, לפחות עד שהמניה תתחזק, ושיהיה ספר ידידותי כמו מקרר מהסוג של פעם, שיש לו ידית גדולה, שכשפותחים את הדלת המוצרים בפנים, היינו אלו שבתוך המקרר, נעורים לחיים ומתחילים לנגן בכל מיני צבעים ולא סתם נשארים קפואים ולחוצים בגלל תאריך התפוגה, ושיהיה גם ספר שימושי במידה מסוימת, היינו שיחכים אותו במשהו, ואת מה שרוצים שיבין שיכתבו בבירור ולא כחידה, ויוודאו היטב שהבין את מה שחשוב, גם במחיר של חזרה על כך שוב ושוב, והוא, מר עכבר, יאמר שאת הספר הזה היה כותב לו יכול היה, ושאם לא היה הספר כתוב — היה כותב אותו בעצמו, ועל כך היתה קודה מוסיפה שפעם היתה הפסקת חשמל והכול היה חשוך והיא נעמדה ליד המקרר והמתינה שמישהו יפתח את הדלת כי חשבה שאולי נשאר בפנים עוד קצת אור, ועוד הוסיף מר עכבר כי הספר שהוא זקוק לו לא יכיל מילים ארוכות כאמנסיפציה, ולא יעודד האזנה לברהמס או לשופן, ואותו כנ”ל לגבי שאלות כמו למה לכל הרוחות הקדים באך פרלוד לכל פוגה, או מדוע נפלה רוזלין טורק מהכיסא בגיל ארבע־עשרה, או בכמה מכר אלטר בעל המכולת לחמנייה עם מלפפון בילדותו של מר עכבר ומיהם האנשים שמעדיפים מלפפון בחומץ על פני מלפפון במלח, שהרי לא נדרש ידע מוקדם, ולמשחק קרא טזאורוס רקס, שמהווה הכלאה בן המילה תזאורוס קרי אגרון לבין הדינוזאור הטירנוזאורוס רקס, ובנו של מר עכבר היה חובב גדול של דינוזאורים, ואביו של מר עכבר, היינו האיש בחליפה, אהב מאוד מילונים באנגלית ובעיקר בעונה, ועל כך יסופר בהמשך, ובקשתו האחרונה של מר עכבר היתה כי ימעיטו בסימני פיסוק וינסו לכתוב בכתב גדול שאינו מצריך שימוש במשקפיים.