מיכאל אחי עמוס היה בן 21 בהילחמו במלחמת יום כיפור. מיכאל אחי עמוס מתאר ברגישות יוצאת דופן ויחד עם זאת בשפה צינית, סרקסטית ומושחזת את קורותיו כלוחם שריונאי בחווה הסינית, במלחמת יום כיפור, בהיחלצותו בקרב אבוד מראש לעזרת צנחני 890 שנלכדו בחייו…בשפתו הישירה והבוטה לא פעם מוליך אותנו מיכאל אחי עמוס על פני שנות למעלה מדור- מסוף שנות השישים הנאיביות והתמימות שלאחר מלחמת ששת הימים ועד לשנות האלפיים, תוך תיאור הווי העולם המשתנה של דור שנות הששים, כפי שמשתקף מעיניו ומחוויותיו האישיות.בלשון רגישה ומושחזת כאחד מתאר מיכאל אחי עמוס את מאבקו במענק המיוחד שזכה בו בקרב החווה הסינית-תסמונת הלם הקרב-,אשר הפך אותו לנכה "מיוחס" במשרד הביטחון השייך לקבוצה לא גדולה יחסית של הלומי קרב…למרות התהפוכות הרבות שעברו על הגלובוס אזי מיכאל ושכמותו נשארו גם היום נערים בני 21, המתמודדים מדי יום ביומו עם מוראות המלחמה הנוראה ההיא…
קטגוריות: סיפורת עברית, עיון
35.00 ₪
פרולוג
ב-1973 קבע שר הביטחון באחד הדיונים שהתנהלו במהלך המלחמה, כי הבית השלישי עומד ליפול. ואכן, לשם שינוי, לא היתה קביעתו רחוקה מהאמת. למרות כל הסימנים והעדויות המודיעיניות בשטח הופתענו עם פרוץ מלחמת יום כיפור ונתפסנו עם המכנסיים למטה. אי גיוס מילואים בזמן, חוסר תפקודם של מפקדים בכירים, מלחמות גנרלים, ימ"חים לא מאורגנים, מחסור במודיעין אמיתי, כל אלה הביאו כמעט לחורבן הבית השלישי. רק בזכות הלוחמים הפשוטים והמפקדים הזוטרים הצלחנו להפוך את מהלכי המלחמה הראשוניים על פיהם ומתבוסה ודאית לעבור לניצחון שכל טרמפיסט עטור פלאפלים השתדל לנכס לעצמו – אם בקרב החווה הסינית בחזית המצרית, אם בקרב על החרמון בחזית הסורית, ואם בקרבות נוראיים אחרים, כמו הקרב בעמק הבכא בצפון או הקרב בעיר סואץ בדרום.
המלחמה הקשה הטביעה בנו את התחושה כי מחדל נורא כזה לא יוכל לחזור על עצמו, והאמנו כי תנועות המחאה שקמו לאחריה פקחו את עינינו והשכילו לטעת בנו את הלקחים לדורות הבאים. והנה חלפו להן למעלה מ-33 שנים ותרחיש דומה כמעט לחלוטין התרחש לנגד עינינו במלחמת לבנון השנייה. למזלנו עמדנו הפעם מול ארגון טרור "לא משמעותי" כחיזבאללה (איני רוצה להעלות על דעתי מה היה קורה לו נאלצנו להתמודד מול שתי חזיתות עוינות כמו ב-1973), אך אשר יגורנו בא לנו: חוסר תפקודם של מפקדים בכירים, מלחמות גנרלים, ימ"חים מלאים למחצה במקרה הטוב ותפקוד בלעדי כמעט, של החיילים הפשוטים והמפקדים הזוטרים אשר הצילו את המערכה בצפון. גם הפעם קמו תנועות מחאה, אם כי לא אפקטיביות כמו אלה שקמו לאחר מלחמת יום כיפור.
מכאן נובעת השאלה הפשוטה מכולן: האם בעוד שנות דור יקום מי מלוחמי מלחמת לבנון השנייה, "יעלה על נס" את קורותיו במלחמה וישאל איך זה לא למדנו דבר?
כמה מבוגרי מלחמת לבנון השנייה יישארו צעירים ללא גיל וייאלצו לחוות יום יום את מלחמתם הנוראה?!
היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “מראה סדוקה”
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.
אין עדיין תגובות