מסעותיי עם יוליקה

זהו סיפור מרתק של עלייה ארצה, המסופר מפיה של ג'ירפה מגומי שגובהה 15 סנטימטר, ושהייתה אחד הצעצועים האהובים על יוליקה בת השש. הג'ירפה מספרת את סיפור בריחת משפחתה של יוליקה מהונגריה, אחרי מלחמת העולם השנייה ועם פרוץ המרד ההונגרי ברוסים, דרך אוסטריה ואיטליה, עד שהגיעו לישראל בדרך לא דרך. לעיתים הייתה העלייה קשה, ובדרך התמודדו עם מצבים מפחידים ומסכני חיים, אולם הסיפור כולו מסופר מנקודת מבטה התמימה ואף החייכנית של ילדה קטנה ובובת הג'ירפה שלה.

רחל גלבוע חינכה ולימדה דורות רבים של תלמידים בבתי ספר בירושלים, במבשרת ציון ובאילת. היא נטלה חלק פעיל בהקמת מועדון ותיקים במושב גבע כרמל ובשנים האחרונות מתעדת בהתנדבות את סיפורי חייהם של ותיקים מאזור חוף הכרמל. לאחר שנים רבות שבהן קינן בליבה הרעיון לתעד את קורות משפחתה, החליטה לכתוב את סיפור עלייתה ארצה לפני יותר משישים שנה ואת סיפור שנותיה הראשונות של משפחתה בישראל. הרעיון נבט כשלימדה בבית ספר וביקשה מתלמידיה להביא חפץ משמעותי עבורם. רחל הביאה את הג'ירפה שמלווה אותה מהעלייה לארץ ישראל ועד היום.

מקט: 4-1272-984

המבריח עבר בין המשפחות וקרא לאבות לתדרוך קצר. הוא היה עצבני ומרוגז וחשש לחייו. ידוע שמבריחי גבולות שנתפסים נכלאים לכל ימי חייהם, ואילו אלה שגונבים את הגבול נשפטים ונאסרים לזמן-מה ואחר כך משתחררים וחוזרים לביתם. דז׳ו חזר אלינו ואמר לנו שאנחנו חייבים ללכת בשקט מוחלט ולא להשמיע כל קול. קטי, שהייתה בת תשע, הלכה ברגל, ויוליקה ישבה על הכתפיים של אביה. יוליקה הייתה מקוררת והשתעלה. דז’ו נתן לה סוכרייה וביקש ממנה לא להשתעל כדי שהשיעול לא יסגיר את מיקום הקבוצה.

המסע המפרך אל הגבול נמשך זמן רב, אינני יודעת כמה זמן. השלג הכבד שירד הקשה את הצעידה. רגליה של קטי שקעו לא פעם עד הברכיים בשלג. קלרי אחזה בידה ועזרה לה ללכת. דז’ו אחז מזוודה בכל יד וביקש מיוליקה לאחוז חזק בראשו כדי שלא תיפול. האמת היא שלי היה הכי כיף. יוליקה הכניסה אותי לכיס המעיל כי חששה שאפול ואלך לאיבוד, ואחזה בראשו של אביה כדי לא ליפול. ישבתי עמוק בתוך כיס המעיל ונמנמתי לי. מדי פעם בפעם שמעתי את יוליקה מחניקה שיעול בתוך ממחטה ענקית שאביה נתן לה.

התקרבנו לגבול. המבריח ביקש מאיתנו להתכופף וללכת שפופים, כמה שיותר קרוב לאדמה. דז’ו הוריד את יוליקה מכתפיו. יוליקה, קטי וקלרי התקדמו על ארבע, ודז’ו התכופף והלך רכון. כשהתקרבנו לגדר היינו צריכים לזחול. שתי המזוודות הפריעו לדז’ו לזחול, והוא הלך על ארבע וגרר אחריו את שתי המזוודות. מדי פעם בפעם נאלצנו לעצור ולא לזוז כשאלומות האור של פנסי החיילים ששמרו על הגבול האירו קרוב אלינו.

בשלב מסוים במהלך הזחילה של יוליקה, החלקתי מכיסה ונפלתי על השלג הקר. למזלי, דז’ו, שהלך במאסף של המשפחה, מצא אותי והחזיר אותי ליוליקה.

עברנו את הגבול והתרחקנו מעט מהגדר. השאלה הראשונה ששאלה יוליקה את הוריה הייתה אם כבר מותר להשתעל. כל כך רווח לה שאפשרו לה זאת. לימים, כשהיה קשה בישראל, קלרי העירה בחצי חיוך: “יוליקה, חבל שלא השתעלת כשחצינו את הגבול…”