החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!

מאה השנים של לני ומרגו

מאת:
מאנגלית: שאול לוין | הוצאה: | 2023 | 320 עמ'
הספר זמין לקריאה במכשירים:

27.00

רכשו ספר זה:

ידידות יוצאת דופן. חיים שלמים של סיפורים.

הסיפור האחרון שלהן מתחיל כאן.

 

החיים קצרים. אף אחד לא יודע זאת טוב יותר מלֶני פֶּטֶרסוֹן בת ה־17, ששוהה במחלקה לחולים סופניים בבית החולים "פּרינסֶס רוֹיאל" בגלזגו.

כשלני מחליטה למרוד בהוראות הרופא ולהצטרף לשיעור אומנות בבית החולים, היא פוגשת שם את מרגו הנהדרת מהמחלקה הסמוכה — מורדת נצחית בת 83, לבושה פיג'מה סגולה ובעלת חיבה עזה לעוגות פירות. הקשר ביניהן מיידי, והן מבינות שיחד הן חיו מאה שנים מדהימות.

יחד עם הצוות, לני ומרגו מתכננות ליצור מאה ציורים שיציגו את סיפורי המאה שחיו — סיפורים של זִקנה ושל נעורים, של אהבה ואובדן, של אומץ וטוב לב, של רוך בלתי צפוי ושל שמחה צרופה.

ככל שהחברות יוצאת הדופן שלהן מעמיקה, מתברר שלחיים יש עוד הרבה מה להציע לשתיים.

מצחיק ומריר־מתוק להפליא, שופע חיות ורוך וחמלה, מאה השנים של לני ומרגו מזכיר לנו את ערך החיים, את חשיבות המורשת שלנו – כיצד אנו משפיעים על חייהם של אחרים גם לאחר שאיננו עוד – ואת עוצמת כוחה הפלאי של הידידות.

מריאן קרונין נולדה ב־1990 וגדלה בווריקשייר, אנגליה. היא ד"ר לבלשנות שימושית שמבלה את רוב זמנה בכתיבה, כשהחתולה שאימצה לאחרונה ישנה תחת שולחן העבודה שלה. זהו רומן הביכורים שלה, שמתורגם ליותר מ־20 שפות ומעובד לסרט עלילתי.

"רומן ביכורים עדין ונפלא, מלא חיוּת וצחוק, שהוא מחווה אמיצה לסיפורים שאנו חיים וליכולת האינסופית שלנו לחברוּת ולאהבה."         הארפר'ס בזאר

"מתאהבים מיד בסיפורן המקסים ומחמם הלב של שתי הדמויות האלה."

בי-בי-סי

"שתיים מהגיבורות הנפלאות, החמות, השנונות והחכמות ביותר שפגשתי… איזו השקפה נפלאה על החיים!"                             אֶל מגזין

מקט: 15101652
ידידות יוצאת דופן. חיים שלמים של סיפורים. הסיפור האחרון שלהן מתחיל כאן.   החיים קצרים. אף אחד לא יודע זאת […]

לֶני

כשאנשים אומרים 'טרמינלי', אני חושבת על נמל התעופה.

אני מדמה לעצמי אזור בּידוּק גדול, בעל תקרה גבוהה וקירות זכוכית, עובדים במדים תואמים שממתינים לרשום את שמי ופרטי הטיסה שלי, ממתינים לשאול אם ארזתי לבד, אם אני טסה לבדי.

אני מדמה לעצמי את פניהם הריקות של נוסעים המביטים במסכים, משפחות מתחבקות אגב הבטחות שעוד ישובו להיפגש. ואני מדמה את עצמי ביניהם. את מזוודתי מתגלגלת מאחורַי בקלילות על הרצפה הממורקת להפליא, עד כדי כך שבה במידה יכולתי לרחף אל המסך שבו אחפש אחר יעדי.

עליי לגרור את עצמי מן המקום הזה ולהיזכר שבהקשר שלי, נועדה למילה משמעות אחרת.

בזמן האחרון התחילו להשתמש בביטוי 'מגביל חיים'. 'ילדים וצעירים החולים במחלות מגבילות חיים…'

האחות אומרת זאת בעדינות, כשהיא מסבירה לי שבית החולים החל להציע שירותי טיפוליים לחולים צעירים שמצבם 'טרמינלי'. היא מגמגמת, מאדימה. 'מצטערת, התכוונתי מגביל חיים.' האם אני רוצה להירשם? המטפלת יכולה לבוא אל מיטתי, או שאני יכולה ללכת אל חדר הטיפולים המיוחד לבני נוער. יש בו מכשיר טלוויזיה עכשיו. האפשרויות נדמות אינסופיות, אבל המונח הזה אינו חדש לי. ביליתי ימים רבים בנמל התעופה. שנים.

ואף על פי כן, לא טסתי מכאן.

אני שותקת וצופה בשעון הגומי המוצמד במהופך לכיס החזה שלה. הוא מתנדנד כשהיא נושמת.

'את רוצה שארשום את השם שלך? המטפלת, דאן, ממש מקסימה.'

'תודה, אבל לא. אני עסוקה בטיפול משלי כרגע.'

היא מקמטת את מצחה ומטה את ראשה הצדה. 'באמת?'

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “מאה השנים של לני ומרגו”