מלך ישראל

תוכנית ריאליטי מהפכנית סוחפת אחריה את המדינה כולה – בשידור חי ייבחר מלך ישראל!

בעידן של אובדן דרך והיעדר מנהיגות אמיצה, מוצא ההמון מפלט מהמציאות הכאוטית במעקב כפייתי אחר גיבורים לרגע בערוצי הטלוויזיה. היה זה רק עניין של זמן עד שכוחות פוליטיים ימצאו דרך לשלב בין געגועיו של העם למנהיג חזק לבין עוצמתן הממכרת של תוכניות ריאליטי.

מבעד לעיניהם של גיבורי מלך ישראל – שאול, לוחם סיירת לשעבר המככב בתוכנית החדשה בעל כורחו; רים, צעירה מוסלמית אשר חייה מתהפכים בלילה של שפיכות דמים ועולים על נתיב הנקמה; וחיים לזר, ראש הממשלה הפופולרי, המגלה כי עברו חוזר לרדוף אותו – נחשף הקורא למערבולת של פוליטיקה, שחיתות, תככים, יצרים ורייטינג שובר שיאים.

במרכזה של יצירה קצבית זו עומדים אנשים השבויים במוסכמות, שברגע האמת בוחרים לשבור את מחסומי הפחד ולפרוץ לחופשי. זהו סיפור המטיל אור על האינטרסים האפלים של המושכים בחוטים, האנשים המכריעים בהחלטות החשובות ביותר בחיינו.

בשפה עשירה וקולחת טווה נתן קימל את מארג המציאות הישראלית העכשווית על שלל גווניה ומגלה באומץ לב את פניה של החברה על אחדותה ועל קרעיה, על יופייה ועל הכיעורהמתלווה למחלוקותיה.

מלך ישראל הוא רומן ביכורים מעורר מחשבה שבלבו טמון רעיון נועז המשקף מציאות אלטרנטיבית, שקרבתה לזו שלנו, פרובוקטיבית ומטלטלת.

מקט: melech_israel

לאתר ההוצאה הקליקו כאן

1

[מתחם הממלכה, צפון הגליל המערבי]

עשר שניות נותרו לספירה לאחור. מרקע הטלוויזיה החשיך, ורק הספרות המתחלפות לאחור בהקו במרכזו. חמש, ארבע, שלוש, שתיים, אחת… על המסך הופיעה שורת מחצצרים עטויי גלימות אדומות שהגביהו את חצוצרותיהם ופתחו בנגינת מארש מלחמה. שני לוחמים משורגי שרירים וחשופי חזה הסתערו זה על זה כשאחד מכה בכידון והשני בולם במגן ומניף לעברו, בתנועת מגל, גרזן המביא את הראשון לזנק לאחור. ברקע נשמע קולו הדרמטי של קריין.
"היתה זו תקופה מפוארת וסוערת, תקופה שבה שלטו מלכים לוחמים אשר הפגינו מיומנות, מנהיגות ותעוזה והנהיגו צבאות אדירים אלֵי קרב — תקופת מלכות בית ישראל ויהודה."
לקול תקיעת שופרות דהרו על המרקע סוסי קרב שעליהם רוכבים לוחמים עטויי שריון. פלוגה של קשתים נראתה דורכת קשתות גדולות ומשגרת עננה של חצים לשמים. המצלמה עקבה אחר החצים שנחתו כגשם על קבוצת חיילים שהסתערה לפנים. לוחמים הכו אלה את אלה בחרבות, אלות וכידונים, ועל הקרקע זחלו באטיות פצועים בין לפידים בוערים, כלי נשק שבורים והרוגים שהתבוססו בבוץ.
המצלמה עלתה במעלה גבעה המשקיפה אל שדה הקרב, ועל ראשה נגלתה דמות עטוית שריון בוהק האוחזת דגל בידיה. פניה מוסתרות בקסדה שעליה מונח כתר מלכות משובץ אבני חן, ובעדה ניתן לראות עיניים בורקות בלבד שבהן השתקפה זירת הקרב. המצלמה המשיכה וטיפסה במעלה המוט שבו אחז המלך. בראשו התנוסס דגל שעליו צוירו האורים והתומים, אבני החושן של הכוהן הגדול.
"תקופת המלכים נגדעה באבה," המשיך הקריין, "וממלכת ישראל נכבשה בידי הבבלים. אחרון המלכים, צדקיהו, חזה במות בניו שנשחטו לפניו, ולאחר שנעקרו עיניו הוא הוגלה עם המוני ישראל לבירת ממלכת פרס העתיקה, היא בבל. רק כעבור אלפיים שנה שבו בנים לגבולם."
התמונה התחלפה בתמונות מהקמת המדינה, הכרזת האו"ם ואחריה הכרזת העצמאות מפיו של ראש הממשלה דוד בן גוריון. "הריני מכריז בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל."
"לאחר שהצליח להימלט בעור שיניו מהמבקשים לכלותו בגולה, חזר עם ישראל לאדמתו ומאז הוא פועל בדם, אש ויזע כדי לבסס את שלטונו בארץ אבותיו." ברקע נראו תצלומים שונים ממלחמות ישראל. "מלחמה אחר מלחמה, ממשלה אחר ממשלה, והעם מעמיק את שורשיו באדמת הארץ המובטחת." על המסך נראו שדות חיטה, רוחצים על חוף הים, מפעלים, חיילים נוסעים ברכבת, מתפללים בכותל, מגדלים רבי־קומות, חקלאים המעבדים את אדמתם. "משהתבסס במולדתו," המשיך והכריז הקריין, "הגיעה העת להשיב את הפאר וההדר של מלכות ישראל. הגיעה העת לתת לעם לבחור במלך חדש לישראל."
צילום מן האוויר של אמפיתיאטרון ענקי, דמוי הקולוסאום שברומא, בעל שער כניסה גדול, הופיע על המרקע. שורות של לוחמים עטויי מדי קרב בצבעים בוהקים ניצבו לאורך הרחבה שהשתרעה לפני השער הראשי. ברקע נראתה חומה גבוהה שעל צריחיה הרחבים בערו משואות אש. הלוחמים רקעו ברגליהם ושאגו, "יחי מלך ישראל, יחי, יחי, יחי!" המצלמה נעה לעבר הבמה הענקית, שניצבה במרכז הרחבה, ועליה עמד צביקה פאר כשהוא עוטה גלימה לבנה ואוחז במטה עץ ארוך.
"צופים יקרים," הכריז צביקה בעודו מכה עם המטה ברצפת הבמה שלוש פעמים. "צופים יקרים, אנו עומדים לצאת למסע מופלא, תוכנית טלוויזיה שעוד לא היתה כמותה. מיד נציג בפניכם את שנים־עשר המועמדים למלכות ישראל, ומהיכרותי המוקדמת עמם אני יודע שמדובר בבחורים ובבחורות מצוינים ואיכותיים, מלח הארץ. צעירים אלו הולכים להתחרות זה בזה על התואר 'מלך ישראל'." והקהל מחא כפיים בהתלהבות.
"הזוכה בתחרות יעבור להתגורר בבית המלוכה, אחוזה רחבת ידיים בעיר הבירה ירושלים, ולרשותו יעמדו רכבי שרד, צוות מזכירים וצוות תחזוקה למשך חמש שנים. לשכת ראש הממשלה תהיה פתוחה בפניו, כך גם שערי הכנסת, הוא יוזמן להופיע בטקסים ממלכתיים וייסע לייצג את ישראל באירועים שונים מחוץ לגבולות המדינה. לכבוד מלך ישראל ייחנך ערוץ טלוויזיה מיוחד, הערוץ המלכותי, שיעקוב אחריו במשך עשרים וארבע שעות ביממה, וממנו הוא יוכל לפנות לעם בישראל באופן ישיר ולקדם את הנושאים החשובים בעיניו. לרשותו יעמדו תקציב שנתי וצוות מקצועי להפקת תוכניות ואירועים שישמשו לו לקידום מטרותיו. המלך יהיה צלע שלישית לצד ראש הממשלה ונשיא המדינה, והוא ישמיע את קולו של דור העתיד ויאחד את העם. אם לא די בכך, עם תום כהונתו ימתינו בחשבון הבנק של המלך מיליון שקלים שיאפשרו לו להמשיך לחיות ברווחה ולקדם את הנושאים שבהם עסק בעת שישב על כס המלוכה. צופים יקרים," קרא צביקה, "המאבק על מלכות ישראל יוצא לדרך. נפתח בהמנון התחרות."
סולנית צעירה עלתה על הבמה ושרה בליווי מקהלת חזנים והתזמורת הסימפונית של ראשון לציון את המנון התחרות שהולחן במיוחד לכבוד ערב הפתיחה.
"מחיאות כפיים סוערות ותודה רבה לזמרת הנהדרת בת־אל," קרא צביקה, וקהל המוזמנים הגדול שמילא את היציעים שנבנו מסביב לבמה מחא כפיים בהתלהבות.
"לפני שנתחיל, אני גאה להתחיל לחשוף בפניכם את החידושים הטכנולוגיים שיישֹמנו בתוכנית, ושלמיטב ידיעתי טרם נראו על גבי המרקע. שנים־עשר מסכים בבקשה," הכריז צביקה ופרש את ידיו לצדדים. המסך העצום שניצב מאחוריו התפצל לשנים־עשר מסכים קטנים, ובכל אחד מהם נראתה דמותו של צביקה מזווית צילום אחרת.
"ובכן, אני גאה לספר לכם שלתוכנית 'מלך ישראל' יש שנים־עשר במאים. לכל אחד מהמתמודדים צירפנו במאי אשר תפקידו לעקוב אחר מעשי המתמודד ולתעד אותם עבורכם. באמצעות אתר האינטרנט של שידורי מיתר ובאמצעות שיתוף פעולה נדיר בין שידורי הלוויין לרשת הכבלים, תוכלו לבחור במועמד המועדף עליכם ולעקוב אחר מעשיו במשך עשרים וארבע שעות ביממה בערוץ מיוחד שייפתח עבור כל אחד מהמועמדים. השידורים יתקיימו ברציפות מפתיחת התוכנית וכל עוד המועמד לא הודח. חידושים נוספים בהמשך," הוסיף צביקה, והלוגו של התוכנית שב, לקול תרועת חצוצרות, אל המסך הגדול שמאחוריו.
"לפני שנתחיל חשוב שאחזור ואדגיש בפניכם את העובדה הבאה," אמר צביקה, "אף מועמד לא יזכה במלכות בכוחות עצמו בלבד. המועמדים זקוקים לתמיכתכם. רק אתם, צופים יקרים, תשפיעו, תחזקו ובסופו של דבר תובילו את המועמדים המועדפים עליכם אל הגמר. מיד לאחר הפרסומות נציג בפניכם את הממלכה שבין גבולותיה יתנהל המאבק. לאחר מכן תוכלו לפגוש את שנים־עשר המועמדים למלכות ישראל. אל תלכו לשום מקום, חמש פרסומות וחזרנו."
* * *

זמן קצר לאחר שהגיעו למתחם הממלכה חולקו המתמודדים לארבע קבוצות, של שלושה מתמודדים כל אחת, ועברו תדרוך מהיר עם צוותי ההדרכה של חברת הטכנולוגיה ג'נקור. כל המועמדים נדרשו ללבוש בגד גוף מיוחד ולענוד צמידי בקרה שאותם נאסר עליהם להסיר לאורך כל צילומי התוכנית. בבגד הגוף הושתלו אלפי חיישנים אלקטרוניים אשר נועדו לזהות את קרבתם ומגעם של אמצעי הלחימה השונים שבהם ישתמשו במהלך ההתמודדות על כס מלכות ישראל.
שאול מצא את עצמו בקבוצתם של בני ולילך. בני היה בתחילת שנות השלושים לחייו, שמנמן ומקריח, ואילו לילך צעירה מעט ממנו, בעלת גוף גמיש וחטוב, שערה קצוץ ועיניה חומות גדולות. לאחר התדרוך נפרדו השלושה, לבשו את בגדי הגוף בתאי הלבשה נפרדים ונפגשו שוב במלתחה שבה קיבלו תלבושות על פי הצבעים שנבחרו עבור מדיו של כל אחד ואחת מהם. התלבושת של שאול היתה צבעונית ומפוספסת בגוונים שונים של ירוק, אדום, כחול וצהוב.
"תסתכלו עלי," קרא שאול, "אני נראה כמו ליצן."
"הייתי מתחלף איתך אם היה אפשר," השיב בני, "התלבושת הזאת מדכאת אותי." הוא לבש חולצת בד ארוכה ומכנסיים בגוונים אפורים.
"אני נראית כמו דגל ישראל," אמרה לילך שבגדיה היו תכולים ולבנים.
"דגל ישראל היה מת להיראות כמוך," אמר שאול.
לאחר שלבשו את הבגדים החדשים התבקשו השלושה לבחור שריונות וקסדות. שאול בחר בשריון קשקשים במשקל בינוני בעל לוחות מתכת סביב החזה ובקסדה משובצת אבנים אדומות שרצועות עור שחורות ועבות נמתחות מחלקה האחורי. השניים האחרים בחרו גם הם, כל אחד, שריונות וקסדות על פי טעמם, והציוד נלקח על ידי אנשי צוות ההפקה לשם צביעתו על פי צבע מדיו וסמלו של כל אחד מהם.
השלושה עברו לאולם נוסף שבו נדרשו לבחור בכלי הנשק שישמשו אותם במהלך התוכנית. היו אלה כלי נשק מרופדים וגמישים, שלא יכלו לגרום פגיעות ממשיות. בכל אחד מהם הורכבו חיישני תנועה ומהירות, אשר בשיתוף עם חיישני המגע והמרחק שהושתלו בחליפות הגוף יכלו לקבוע את מידת הנזק שתיגרם במהלך לחימה בכל פגיעה ופגיעה.
בחדר ניצבו כמה בובות שהולבשו בבגדי הגוף המיוחדים, ומדריכי האביזרים עודדו את המתמודדים להתנסות בכלי הנשק. שאול שלף חרב ארוכה מנדנה ואחזהּ בשתי ידיו. הוא הניף אותה בעוצמה רבה לעבר אחת הבובות וחבט בה. אזור הפגיעה נצבע בגוון אדום שהתפרש במעגל מבטן הדמות כלפי מעלה ומטה. על המסך הצמוד לדמות נרשם: "פגיעה בסך שמונים נקודות נזק מתוך מאה. נותרו עשרים נקודות". שאול הכה את הבובה מכה נוספת בחרבו, ותלבושתה נצבעה כולה באדום. צמיד הבקרה שהותקן על מפרק ידה היבהב, ועל המסך נכתב: "מכה קריטית, הלוחם יצא מהמשחק".
שאול חש מכה קלה בכתפו. הוא הביט לאחור וגילה שלילך שיגרה לעברו חץ מקשת שאחזה בידיה. צמיד הבקרה שענד על מפרק ידו השמאלית ציפצף, "פגיעה בסך חמש־עשרה נקודות מתוך מאה", נכתב על המסך, "נותרו שמונים וחמש נקודות".
"מה יהיה?" קרא שאול, "המשחק עוד לא התחיל וכבר הפסדתי חמש־עשרה נקודות."
"אל תדאג," השיב המדריך, "כל חמש דקות שחולפות ללא נזק נוסף מחזירות נקודה, כך שבעוד שעה ורבע כל הנקודות שלך יחזרו. יסבירו לכם את כל זה עוד מעט," הוסיף המדריך, "עכשיו תבחרו בבקשה את הנשק שבעזרתו תרצו להילחם."
שאול בחר בחרב גדולה, בני בחר במוט עץ גדול שבקצהו כדור גומי רך, ולילך בחרה בחרב קצרה ובקשת. המדריך נפרד מהם לשלום, איחל להם הצלחה ויצא מהחדר.
"כמה זמן נשאר לנו?" שאל שאול.
"לפי אנשי ההפקה, בערך חצי שעה עד פתיחת התוכנית," ענה בני.
"אז איפה כולם?" תהתה לילך.
"אני מעריך שהפרידו בינינו כדי שנוכל לדבר ואולי כבר עכשיו לכרות בריתות," השיב בני, "אני די מחבב אתכם ונראה לי שזה יהיה חכם מצדנו לכרות כבר עכשיו איזו ברית משולשת."
"אבל אנחנו מתחרים אחד בשני," אמרה לילך.
"הכוונה שלא נילחם זה בזה עד שנישאר אחרונים. כלומר, נאחד כוחות ונילחם בכל המתמודדים האחרים עד שרק אנחנו נישאר. מה דעתכם?"
השיחה נקטעה על ידי איש הפקה שנכנס לחדר וחילק גלימות למתמודדים. שאול בחן את הגלימה שקיבל. בדומה לבגדיו, היתה הגלימה צבועה פסים בגוונים שונים, כשעל הגב נרקמה דמות של זאב מיילל אל הרקיע. לילך קיבלה גלימה לבנה שעליה רקומה ספינת משוטים, ואילו בני קיבל גלימה אפורה שעליה רקומים שמש צהובה וירח לבן.
"תמיד אהבתי בחורות במדים לבנים," התפעל שאול מגלימתה הלבנה של לילך.
"ולי אמא תמיד אמרה להיזהר מזאבים," השיבה.
"אז מה דעתכם, חברים, יש בינינו הסכמה?" חזר בני ושאל מיד עם צאת איש ההפקה מהחדר. שאול ולילך הינהנו בהסכמה.
"זה נשמע הגיוני," אמר שאול, "בואו נשלב כוחות, ואחר כך נראה מה יקרה בינינו. אני מניח שגם המתמודדים האחרים יקבלו החלטות דומות."
עוזרת ההפקה ובחור מזוקן נכנסו אל החדר.
"שלום לכולם, תכירו, זה אבנר," אמרה העוזרת, "הוא יעזור לכם ללבוש את השריונות. בעוד עשרים דקות אתם עולים לבמה."
שאול לבש את שריון טבעות המתכת, ואבנר חיזק את לוחות הפח מלפנים ומאחור. לאחר מכן הרכיב את הכתפיות ורכס את השרוכים של כפפות העור הארוכות.
"לא פשוט להיכנס לתוך התלבושת הזאת," ציין שאול בעודו קושר סביב צווארו את הגלימה הצבעונית.
"חכה שתראה אותי," קרא בני מצדו השני של החדר. הוא לבש שריון קשקשים אפור וחבש לראשו קסדת מתכת המעוטרת בשערות זנב סוס צבועות בצבע בורדו.
לילך הסיטה את וילון הבד ויצאה למרכז החדר, כשהיא לבושה שריון עור צמוד בצבע כחול כהה שעליו ניצנצו רצועות מתכת שכיסו את הרגליים, הכתפיים והזרועות. על גבה עטתה את הגלימה הלבנה הארוכה עם ציור הספינה.
"נו, מה אתם אומרים?" שאלה לילך והסתובבה במקומה. שאול שרק בהתפעלות.
"את משגעת. אם זאת היתה תחרות יופי, לא היה לאף אחד סיכוי," אמר בעוד אבנר סיים לחזק את הרצועות העליונות בשריונה של לילך.
"קדימה, חבר'ה," אמר, "מספיק עם השטויות. עוד רגע אתם עולים לשידור. בואו אחרַי."