חצות היוצר

הָיִית לְצִדִּי

וְחִכִּינוּ לְבוֹא הַכּוֹכָב

בְּעוֹדֵנוּ עֵדִים לַשְּׁקִיעָה

שֶׁבְּסוֹפָהּ

זָהַרְנוּ בָּאָרֶץ –

קְבוּעִים וּמֻחְלָטִים

לְעֵינֵי כֹּל,

מְאִירִים דַּרְכֵי הַכּוֹכָבִים

לְבֵיתָם

 

מתוך: האמת האובייקטיבית

 

חיינו עמוסים מכדי לזכור כל התרחשות או רגש שחווינו במהלכם, ואלה שחקוקים בזיכרוננו הופכים למעצבי התקופה. אלה שמועלים על הכתב, ייזכרו, בגודל משמעותם ובהשפעתם המקורית על חיינו.

"חצות היוצר" הוא ספר שירה שמלקט את הרגעים, את הרגשות ואת ההרהורים שהיו רבי-משמעות ברגע היווצרותם. ייתכן שלולא כתיבתם היו צונחים לתהום הנשייה, או שהיו משנים פניהם בזיכרון הדברים.

 

שחר נוימן, יליד ראשון לציון, בן 26, הוא בוגר תואר שני בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל-אביב. חצות היוצר הוא ספר ביכוריו.

מקט: 4-1272-1299

הָיִית לְצִדִּי וְחִכִּינוּ לְבוֹא הַכּוֹכָב בְּעוֹדֵנוּ עֵדִים לַשְּׁקִיעָה שֶׁבְּסוֹפָהּ זָהַרְנוּ בָּאָרֶץ – קְבוּעִים וּמֻחְלָטִים לְעֵינֵי כֹּל, מְאִירִים דַּרְכֵי הַכּוֹכָבִים לְבֵיתָם […]

---

 

ניסיון שתחילתו מוצלחת

 

הִנֵּה הַחֲבֵרוּת הַיְּשָׁנָה

עוֹמֶדֶת

בַּמֶּרְחָק שֶׁבּוֹ נִתָּן לִרְאוֹת צַלְמָהּ

וְכִמְעַט לִרְאוֹת בְּתוֹכָהּ אֶת צַלְמִי

 

עַל רֶקַע הַחוֹף אוֹ מֶרְחֲבֵי הַשָּׂדוֹת

בְּחִיּוּךְ רָגוּעַ וּבְמַבָּט שָׁלֵו

מוֹשִׁיטָה יָדָהּ לְכִוּוּנִי

פּוֹרֶשֶׂת אֶצְבְּעוֹתֶיהָ

וְכָל כֻּלִּי אוֹר הֶעָבָר

הַמֵּאִיר דַּרְכֵי הֹוֶה וְעָתִיד –

שְׁבִילִים שֶׁבָּהֶם טֶרֶם פָּסַעְתִּי

מִתְקַצְּרִים בֵּינָהּ לְבֵינִי

 

עַל סַף נְגִיעָה הִיא מְחַיֶּכֶת

מוֹרִידָה יָדָהּ

וַאֲנִי מְחַיֵּךְ אֶל עֵינֶיהָ

שֶׁחֶצְיָן כְּשֶׁלִּי

פֹּה אָנוּ עוֹמְדִים כִּי עָצַרְנוּ.

אַךְ הַאִם נַמְשִׁיךְ לַעֲמֹד כָּךְ תָּמִיד?

 

צלילי ציפורים

 

צָעַדְתִּי בְּבִטְחָה

בֵּין צְלִילֵי צִפּוֹרִים

בְּשָׁעָה שֶׁבָּהּ טֶרֶם יָכֹל הָיָה קוֹלָן

לִגְוֹעַ

בְּהֶמְיַת הַחַיִּים הָרוֹתַחַת וְהַמְּזִיעָה,

בָּהּ טֶרֶם נָתְנָה הַחַמָּה

אוֹת חַיִּים לְרִאשׁוֹן

הַמִּתְעוֹרְרִים

 

בְּשָׁעָה שֶׁבָּהּ כָּל הַדּוֹמֵם נִרְאֶה כְּחַי,

הַשְּׁבִיל שֶׁבּוֹ צָעַדְתִּי אִחֵל לִי בֹּקֶר,

סַפְסָל בְּצַד הַדֶּרֶךְ הִזְמִין לְשִׂיחָה

וְכֻלִּי מָלֵא מְבוּכָה –

אֵינֶנִּי מַכִּיר וְלָכֵן אֵינֶנִּי נִגָּשׁ

אֲנִי חָדָשׁ יוֹתֵר מִבֹּקֶר חָדָשׁ

קוֹלוֹת הַצִּפּוֹר מְכַוְּנִים

פְּסִיעוֹתַי.

 

סופה 2013

 

אֶת חוֹמוֹתַיִךְ הַסּוּפָה הִנְצִירָה

וּדְמוּתֵךְ נְצוּרָה אֵי שָׁם בְּלִבִּי

צְעִירָה וְיָפָה

חֲבוּקָה וְצוֹחֶקֶת

יֹפִי גָּלוּי מִקְּרָבוֹת הֶעָבָר.

 

וְקֹדֶשׁ הָיָה בָּךְ וְקֹדֶשׁ נִגְלָה

וְכָבַשְׁתִּי אוֹתָךְ אֵי שָׁם בַּיָּמִים

וְהִנֵּה

בָּאוּ יָמִים וּבָרַחְתְּ לִי

פִּלַּסְתְּ דַּרְכֵּךְ לִלְבָבוֹת אֲחֵרִים.

 

הֵם הוֹלְכִים סוֹבְבִים בֵּין חוֹמוֹת אֶת כְּתָלַיִךְ

מְלַטְּפִים עוֹר עוֹרֵךְ וְנוֹשְׁקִים לַקְּדֻשָּׁה

אֲבָל

אֶל לִבֵּךְ מוֹבִילוֹת רַק עֵינַיִךְ

אֶת כָּל אוֹהֲבַיִךְ – בְּמַבָּט אַתְּ מוֹשָׁה.

 

וְאַתְּ

הַנְּצוּרָה לָךְ אֵי שָׁם בַּשְּׁלָגִים

זוֹכֶרֶת קְרָבוֹת הֹוֶה וְעָתִיד

הֲמְיַעֶדֶת לִי אַתְּ שׁוּב דְּמוּת בְּעֵינַיִךְ

אוֹ שִׁירֵי בְּדִידוּת וְיָגוֹן כְּתָמִיד?

 

רגע אחד

 

רֶגַע אֶחָד שֶׁל

תְּקוּמָה

הֵבִיא לְכַמָּה רְגָעִים

שֶׁל עוֹרְרוּת וְשֶׁל

הִתְרוֹמְמוּת הָרוּחַ

טֶרֶם הַמִּשְׁכָּב

הַסּוֹפִי וְהַקּוֹבֵעַ

שֶׁל הַיּוֹם

 

חָזוֹן אֶחָד לֹא הִסְפִּיק

וּמִלְחָמָה לֹא נִצְּתָה

רַק מִלָּתֵךְ נִשְׁמָעָה וּמֵאָז,

שַׁלְוָה הֶחְלֵטִית

בְּלַהַט לִבִּי

מִתְקַיֶּמֶת.

 

ברוב הימים בארץ

 

בְּרֹב הַיָּמִים בָּאָרֶץ

עֵינַי תְּכֻלּוֹת

וּמִתְאַמְּצוֹת לְהַבִּיט

בַּשְּׁאִיפָה הַגְּדוֹלָה מִכֻּלָּן

וּבְרֹב הַלֵּילוֹת בָּאָרֶץ

עֵינֵי הַשְּׁחוֹר חוֹזוֹת

בְּאֵינְסְפוֹר שְׁאִיפוֹת קְטַנּוֹת

 

אַךְ לְעִתִּים אֲפֹרוֹת הָעֵינַיִם

וּמִמּוֹחִי נֶעֱדָרוֹת שְׁאִיפוֹת

 

עַד כָּאן אֵדַע לְסַפֵּר

בִּתְקוּפָה זוֹ שֶׁל חַיַּי.